מיוחדים

מים ראשונים: רבי יוחנן (מכונה גם בר נפחא, 180-280 לספירה) היה גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני. עמד בראש ישיבת טבריה שמונים או שישים שנה. תרומתו בתחומי ההלכה והאגדה ממלאת את דפי התלמודים הבבלי והירושלמי, וכן המדרשים. תרומתו לחתימת התלמוד הירושלמי היא גולת הכותרת של חייו. רבי יוחנן זכה לאריכות ימים ועם תלמידיו נמנים גדולי האמוראים בדור הרביעי. בין תלמידיו: ר' אלעזר, רב כהנא, זעירא (זעירי), ר' יעקב בר אידי, ר' חייא בר אבא. חברו הראשון היה אלפא, והשני, חבר-תלמיד, גיס ובר פלוגתא הראשי: ריש לקיש – ר' שמעון בן לקיש. דף זה אינו מתיימר לסקור את מלוא דמותו של ר' יוחנן או להבליט במכוון פן מסוים באישיותו, רק להראות שחז"ל שלא עשו הנחות לדמויות המקרא: האבות, משה, דוד, שלמה, לא עשו הנחות גם לעצמם.

 

שיר השירים רבה פרשה ח – נותן את כל הון ביתו באהבת התורה

"מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת־הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ אִם־יִתֵּן אִישׁ אֶת־כָּל־הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ" (שיר השירים ח ז) … ר' יוחנן הוה מטייל ועולה מטבריה לציפורי, והיה רבי חייא בר אבא סומך אותו. עברו על פני שדה אחד, א"ר יוחנן: שדה זה שלי היה ומכרתיו על מנת ללמוד תורה. עברו על פני בית כרם אחד, א"ר יוחנן: בית כרם זה שלי היה ומכרתיו על מנת ללמוד תורה. עברו על פני בית זיתים אחד ואמר כמו כן. התחיל ר' חייא בר אבא בוכה. א"ל: מה אתה בוכה? א"ל: בוכה אני שלא הנחת לזקנותך כלום. א"ל: חייא בני, ונקלה זו בעיניך מה שעשיתי שמכרתי דבר שניתן לששה ימים, שנאמר: "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ" (שמות כ'), אבל התורה ניתנה לארבעים יום, שנאמר: "ויהי שם עם ה' ארבעים יום" (שמות לד כח), וכתיב: "ואשב בהר ארבעים יום" (דברים ט ט).¹ כאשר מת רבי יוחנן היה דורו קורא עליו: "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה" – שאהב ר' יוחנן את התורה, "בוז יבוזו לו".²

מסכת תענית דף כא עמוד א – נפרד מאילפא החברותא

אילפא ורבי יוחנן היו גורסים בתורה. דחק להם הדבר מאד. אמרו: נקום ונלך ונעשה עסק, ונקיים בנפשנו: "אפס כי לא יהיה בך אביון" (דברים טו ד).³ הלכו וישבו תחת כותל רעוע. היו כורכים פת. באו שני מלאכי השרת, שמע רבי יוחנן שאמר אחד לחברו: נפיל עליהם כותל זה ונקטלם, שמניחין חיי עולם הבא ועוסקין בחיי שעה! אמר לו האחר: הנח להם, שיש בהם אחד שהשעה עומדת לו. רבי יוחנן שמע, אילפא לא שמע. אמר לו רבי יוחנן לאילפא: שמע מר מידי? – אמר לו: לא. אמר: מששמעתי אני ואילפא לא שמע, שמע מינה לי קיימת השעה. אמר לו רבי יוחנן: אחזור ואקיים בנפשי: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" (שם יא).⁴ רבי יוחנן חזר, אלפא לא חזר. עד שבא אילפא – מלך רבי יוחנן. אמרו לו (לאילפא): אם היה מר יושב וגורס, לא היה מר מלך?⁵

מסכת כתובות דף קיא עמוד א – יש לך רב והוא ר' יוחנן

שלחו ליה אחוהי לרבה: יודע היה יעקב שצדיק גמור היה … ולמה הטריח את בניו? – שמא לא יזכה למחילות … אף על פי שחכם גדול אתה, אינו דומה לומד מעצמו ללומד מרבו; ואם תאמר: אין לך רב! – יש לך רב! ומנו? רבי יוחנן; ואם אין אתה עולה, היזהר בשלשה דברים …⁶

מסכת בבא מציעא דף פד עמוד א – המפגש והעימות עם ריש לקיש

יום אחד היה שוחה (רוחץ) רבי יוחנן בירדן. ראהו ריש לקיש וקפץ לירדן אחריו. אמר לו: חילך לאורייתא! – אמר ליה: יופייך לנשים! – אמר לו: אם תחזור בך – אתן לך את אחותי שהיא יפה ממני. קיבל עליו. רצה לחזור להביא את כליו (בגדיו) ולא היה יכול.⁷ לימד אותו מקרא ומשנה ועשה אותו אדם גדול.

יום אחד נחלקו בבית המדרש: הסייף והסכין והפגיון והרומח ומגל יד ומגל קציר, מאימתי מקבלין טומאה – משעת גמר מלאכתן. ומאימתי גמר מלאכתן? רבי יוחנן אומר: משיצרפם בכבשן, ריש לקיש אמר: משיצחצחם במים. – אמר לו: לסטים, בענייני ליסטות ידע! – אמר לו: ומה הִנֵאְתָּ אותי? שם קראו לי רבי, וכאן קוראים לי רבי. אמר לו: הנאיתיך שקרבתיך תחת כנפי השכינה.⁸

חלשה דעתו של רבי יוחנן, חלש ריש לקיש.⁹ באה אחותו בוכה, אמרה לו: עשה בשביל בני! אמר לה: "עָזְבָה יְתֹמֶיךָ אֲנִי אֲחַיֶּה" (ירמיהו מט יא). – עשה בשביל אלמנותי! – אמר לה: "וְאַלְמְנֹתֶיךָ עָלַי תִּבְטָחוּ" (המשך הפסוק שם). נחה נפשו של רבי שמעון בן לקיש, והיה מצטער רבי יוחנן אחריו הרבה. אמרו רבנן: מי ילך ליישב את דעתו? – ילך רבי אלעזר בן פדת, שמחודדים שמועותיו. הלך, ישב לפניו. כל דבר (מילתא) שהיה רבי יוחנן אומר, אמר לו: תניא דמסייעא לך. אמר: אתה כבן לקיש? בן לקיש, כאשר הייתי אומר דבר – היה מקשה לי עשרים וארבע קושיות, והייתי מתרץ לו עשרים וארבעה תירוצים, ומתוך כך רווחה השמועה (ההלכה).¹⁰ ואתה אומר לי: תניא דמסייע לך! האם אינני יודע שיפה אמרתי? היה (ר' יוחנן) הולך וקורע את בגדיו ובוכה ואומר: היכן אתה בן לקיש, היכן אתה בן לקיש?¹¹ והיה צועק וצורח עד שניטלה דעתו ממנו ובקשו חכמים רחמים עליו ונחה נפשו.¹²

מסכת תענית ח ע"ב – ט ע"א – המפגש עם בנו של ריש לקיש

ואמר רבי יוחנן: מאי דכתיב: "עשר תעשר"?¹³ – עשר בשביל שתתעשר. מצאו רבי יוחנן לבנו הקטן (ינוקא) של ריש לקיש, אמר לו: אמור לי פסוקך! – אמר לו: "עשר תעשר". אמר לו: ומאי עשר תעשר?¹⁴ – אמר לו: עַשֵּׂר בשביל שתִתְעַשֵּׁר.¹⁵ – אמר לו (הינוקא לר' יוחנן): מנין לך? – אמר לו: לך תנסה.¹⁶ – אמר לו: והאם מותר לנסות את הקב"ה? והכתיב: "לא תנסו את ה' אלהיכם"! – אמר לו (ר' יוחנן לינוקא): כך אמר רבי הושעיא:¹⁷ חוץ מזו (שמותר בה לנסות), שנאמר: "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די" (מלאכי ג י). מאי עד בלי די? אמר רמי בר חמא אמר רב: עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. – אמר לו (הינוקא לר' יוחנן): אם הייתי מגיע לפסוק זה, לא הייתי צריך לך ולהושעיא רבך.¹⁸

ועוד מצא רבי יוחנן את ילדו של ריש לקיש שישב ואמר: "אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו" (משלי יט ג). ישב רבי יוחנן והיה תמה; אמר: מי איכא מידי דכתיבי בכתובי דלא רמיזי באורייתא? – אמר לו (הילד לר' יוחנן): אטו הא מי לא רמיזי?¹⁹ והכתיב: "ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו" (בראשית מב כו).²⁰ נשא, ר' יוחנן, את עיניו והסתכל בו. באה אמו והוציאה אותו, אמרה לו: לך מלפניו, שלא יעשה לך כמו שעשה לאביך.²¹

 

מסכת אבות פרק ב משנה ה: "אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד ולא הביישן למד ולא הקפדן מלמד".²²

אבות דרבי נתן נוסח א פרק טו: "ואל תהא נוח לכעוס – כיצד? מלמד שיהא עניו כהלל הזקן ואל יהי קפדן כשמאי".

אבות דרבי נתן נוסח ב פרק א: "הוו מתונין בדין שלא יהא אדם קפדן … שכל מי שהוא קפדן סופו לשכח את דבריו, שכן מצינו במשה אדון הנביאים על שהקפיד שעה אחת שכח את דבריו והשיב אלעזר בן אהרן תחתיו".

מסכת סנהדרין קיג ע"א: "משל דאליהו למה הדבר דומה – לאדם שטרק את הדלת ואיבד את המפתח.²³ דרש רבי יוסי בציפורי: אבא אליהו קפדן היה. הוה רגיל למיתי גביה, איכסיה מיניה תלתא יומי ולא אתא. כי אתא אמר ליה: אמאי לא אתא מר? – אמר ליה: קפדן קרית לי! – אמר ליה: הא דקמן, דקא קפיד מר".

בראשית רבה עד י: קפדנותן של אבות ולא ענוותנותן של בנים. קפדנותו של יעקב ולא ענוותנותו של דוד.

מסכת יבמות דף עב עמוד ב – לא הכיר את תורת כהנים

א"ל רבי יוחנן לריש לקיש: ראיתי לבן פדת שיושב ודורש כמשה מפי הגבורה, אמר לו ריש לקיש: דידיה היא? מתניתא היא. היכא תנא ליה? בתורת כהנים. נפק תנייה בתלתא יומי, וסברה בתלתא ירחי.²⁴

מסכת יבמות דף צו עמוד ב – כשלא אומרים את תורתו בשמו²⁵

… הלך ר' אלעזר אמר שמועה בבית המדרש, ולא אמרה משמו של ר' יוחנן. שמע רבי יוחנן והקפיד. נכנסו אליו רבי אמי ור' אסי (לפייסו), אמרו לו: לא כך היה המעשה בבית הכנסת של טבריא, בְּנֶגֶר²⁶ שיש בראשו גלוסטרא שנחלקו בו רבי אלעזר ורבי יוסי,²⁷ עד שקרעו ספר תורה בחמתם? קרעו סלקא דעתך (עולה על דעתך)? אלא אמור: שנקרע ספר תורה בחמתם. והיה שם רבי יוסי בן קיסמא, אמר: תמיה אני, אם לא יהיה בית הכנסת זה עבודת כוכבים! וכן היה.²⁸

חזר (ר' יוחנן) והקפיד עוד יותר, אמר: חברותא נמי!²⁹ נכנס אליו ר' יעקב בר אידי, א"ל: "כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע לא הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה" (יהושע יא טו), וכי על כל דבר שאמר יהושע היה אומר להם כך אמר לי משה? אלא יהושע יושב ודורש סתם, והכל יודעין שתורתו של משה היא. אף ר' אלעזר תלמידך יושב ודורש סתם, והכל יודעין כי שלך היא. אמר להם: מפני מה אי אתם יודעין לפייס כבן אידי חברינו!

ורבי יוחנן מאי טעמא קפיד כולי האי? דאמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב: "אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים אֶחֱסֶה בְסֵתֶר כְּנָפֶיךָ סֶּלָה" (תהלים סא ה)? וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמים? אלא אמר דוד לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה; דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה, שפתותיו דובבות בקבר.³⁰

פסיקתא רבתי פיסקא לב ענייה סוערה – סופו של התלמיד שפקפק

"ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ" (ישעיהו נד)³¹ – כל כך למה? שעתיד הקב"ה לעשות שער גדול לבית המקדש ושני פשפשים מאבן טובה אחת של מרגליות. ור' יוחנן היה יושב ודורש: עתיד הקב"ה לעשות שער גדול של בית המקדש ושני פשפשים מאבן טובה אחת. היה שם אדם יושב ודורש: עתיד הקב"ה לעשות שער גדול של בית המקדש ושני פשפשים מאבן טובה אחת של מרגלית!³² והלא אפילו כביצה אין אתה מוצא עכשיו! הלך ופירש בים הגדול ושקעה ספינתו והאיר הקב"ה את עיניו וראה שם מלאכי השרת שהיו יושבים ומסתתים בה ומגלפים בה. אמר להם: זו למה? אמרו לו: לשער הגדול של בית המקדש. לשנה אחרת בא ומצא את רבי יוחנן שהיה יושב ודורש שעתיד הקב"ה לעשות שער גדול של בית המקדש ושני פשפשים מאבן טובה של מרגלית אחת.³³ אמר לו: דרוש ולך נאה לדרוש! אמר לו: מה ראית שכך אמרת לי? אמר לו: אילולי שראיתי בעיני לא האמנתיך. מה עשה רבי יוחנן תלה עיניו וצפה בו, מיד נעשה גל של עצמות.³⁴

מסכת בבא קמא דף קיז עמוד א – המפגש עם רב כהנא

…³⁵ א"ל רב: כהנא, עד האידנא הוו פרסאי דלא קפדי אשפיכות דמים, והשתא איכא יוונאי דקפדו אשפיכות דמים ואמרי: מְרָדִין מְרָדִין.³⁶ קום עלה לארץ ישראל, וקבל עליך שלא תקשה לרבי יוחנן שבע שנים. הלך (רב כהנא) ומצא את ריש לקיש כשהוא יושב וחוזר ומסכם את ישיבת (סוגית) היום לחכמים. אמר להם: ריש לקיש היכן הוא? אמרו לו: מדוע (אתה שואל)? אמר להם (רב כהנא)³⁷: זו קושיה וזו קושיה, זה תירוצה וזה תירוצה.³⁸ אמרו לו לריש לקיש.³⁹ הלך ריש לקיש א"ל לרבי יוחנן: ארי עלה מבבל, שיעיין מר במתיבתא למחר. למחר הושיבו אותו בשורה הראשונה שלפני ר' יוחנן. אמר ר' יוחנן שמועה ולא הקשה (רב כהנא דבר).⁴⁰ הוריד אותו אחורנית (משורה לשורה) שבע שורות, עד שהושיב אותו בשורה האחרונה. א"ל רבי יוחנן לר"ש בן לקיש: ארי שאמרת נעשה שועל! אמר (רב כהנא בלבו): יהי רצון שאותן שבע שורות שהורידוני תהיינה חילוף שבע השנים שאמר לי רב.

קם עמד על רגליו, א"ל (רב כהנא לר' יוחנן): יחזור מר לראש דרשתו. אמר שוב את השמועה והקשה. הושיבו אותו שוב בשורה הראשונה. אמר ר' יוחנן שוב שמועה והקשה לו. ר' יוחנן היה יושב על שבעה כרים (כדי שייראה לכל). הורידו לו מצע אחד מתחתיו.⁴¹ שוב אמר ר' יוחנן שמועה והקשה לו, עד שהורידו את כל המצעות מתחתיו וישב על הארץ. רבי יוחנן אדם זקן היה והיו גביני עיניו סרוחים.⁴² אמר להם: הגביהו לי את עיני ואראה (את האדם הגדול הזה). הרימו לו את גביניו במכחול של כסף, ראה אותו ששפתיו פרודות.⁴³ סבר ר' יוחנן שהוא צוחק עליו. חלשה דעתו ומת רב כהנא.⁴⁴ למחר אמר להם רבי יוחנן לרבנן: ראיתם לבבלי איך הוא עושה? אמרו לו: דרכו כך.

(שמע ר' יוחנן והצטער מאד על מה שגרם). נכנס למערת הקבורה (של רב כהנא). ראה שיש נחש מקיף את פי המערה. א"ל: עכנא, עכנא, פתח פיך ויכנס הרב אצל תלמיד, ולא פתח. יכנס חבר אצל חבר, ולא פתח. יכנס תלמיד אצל הרב, פתח לו. ביקש רחמים והקימו לתחיה. א"ל: אם הייתי יודע שדרכו של אדוני כך לא הייתה נחלשת דעתי. עכשיו שיבוא מר איתי ויצא מהמערה. א"ל: אם יכול אתה לבקש רחמים ששוב לא אמות, אלך אתך. ואם לא – לא אלך. הואיל וחלפה השעה ועברה, העיר אותו והעמיד אותו ושאל אותו כל הספיקות שהיו לו ופתר אותם לו. זהו שאמר ר' יוחנן בכמה מקומות: מה שאני אומר שלכם, של בני בבל הוא.⁴⁵

מסכת פסחים דף סב עמוד ב – מקפיד על ר' שמלאי

רבי שמלאי אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה: ניתני לי מר ספר יוחסין.⁴⁶ – אמר ליה: מהיכן את? – אמר ליה: מלוד. – והיכן מותבך?⁴⁷ – בנהרדעא. אמר ליה: אין נידונין לא ללודים ולא לנהרדעים, וכל שכן דאת מלוד ומותבך בנהרדעא. כפייה וארצי.⁴⁸ אמר ליה: ניתנייה בשלשה ירחי.⁴⁹ שקל קלא פתק ביה, אמר ליה: ומה ברוריה דביתהו דרבי מאיר, ברתיה דרבי חנניה בן תרדיון, דתניא תלת מאה שמעתתא ביומא משלש מאה רבוותא – ואפילו הכי לא יצתה ידי חובתה בתלת שנין, ואת אמרת בתלתא ירחי?⁵⁰

מסכת אבות פרק ב משנה י – נשיכתם של תלמידי חכמים

… רבי אליעזר אומר: יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך ואל תהי נוח לכעוס ושוב יום אחד לפני מיתתך והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף וכל דבריהם כגחלי אש.⁵¹

מסכת חגיגה דף טו עמוד ב – ר' יוחנן מכבה את האש מעל קברו של אלישע בן אבויה

כי נח נפשיה דְאַחֵר,⁵² אמרי: לא מידן לידייניה, ולא לעלמא דאתי ליתי. לא מידן לידייניה – משום דעסק באורייתא, ולא לעלמא דאתי ליתי – משום דחטא. אמר רבי מאיר: מוטב דלידייניה וליתי לעלמא דאתי, מתי אמות ואעלה עשן מקברו. כי נח נפשיה דרבי מאיר סליק קוטרא מקבריה דאחר. אמר רבי יוחנן: גבורתא למיקלא רביה? חד הוה ביננא ולא מצינן לאצוליה. אי נקטיה ביד – מאן מרמי ליה, מאן? אמר: מתי אמות ואכבה עשן מקברו! כי נח נפשיה דרבי יוחנן – פסק קוטרא מקבריה דאחר. פתח עליה ההוא ספדנא: אפילו שומר הפתח לא עמד לפניך, רבינו.⁵³

מחלקי המים

ירושלים

מים אחרונים: בעקבות גיליון זה, הרחבנו את הנושא והוצאנו גיליון נוסף במיוחדים בשם: שועל, עקרב, נחש וגחלי אש. הקפדנות לא הייתה רק נחלתו של ר' יוחנן.