ואת המטה הזה תקח בידך

וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת: (שמות ד יז).1

וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן לָּךְ וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לָּהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ: … הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה: (בראשית לח יח, כה).2

וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת  מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ: (שמות ד כ).3

 

לרדות במטה – שמות רבה ג יז, פרשת שמות

"ואתה תהיה לו לאלהים" (שמות ד טז),4 אף על פי שהוא אחיך הגדול ממך, יהיה מוראך עליו. מכאן אמרו: "מורא רבך כמורא שמים" (אבות ד יב). אמר לו:5 כשם שמוראי עליך, כך מוראך עליו. "ואת המטה הזה תקח בידך" – אמרת: "לא איש דברים אנכי", "בדברים לא יוסר עבד" (משלי כט יט) – מה עושים לעבד? רודים אותו במקל. כך אתה, קח את המטה שתייסרנו בו. זהו שכתוב: "ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות".6

כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי  פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין: וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיַּעֲשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין: (שמות ז ט-י).7

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם עַל נַהֲרֹתָם עַל  יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם וְיִהְיוּ דָם וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים: וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם: (שמות ז יט-כ)8

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ: וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה: (שמות יד טו-טז).9

 

שמות רבה כא ט

… כך אמרו המצריים: לא היה יכול משה לעשות כלום אלא במטה, בו הכה היאור ובו הביא את כל המכות. כיון שבאו ישראל לתוך הים והמצריים עומדים מאחריהם, אמר הקב"ה למשה: השלך את מטך, שלא יאמרו אילולי המטה לא היה יכול לקרוע את הים, שנאמר: "הרם את מטך ונטה את ידך".10

וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת  הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ: (שמות יז ד-ה)11

 

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מסכתא דויסע פרשה ו

אמרו: המטה הזה של סנפירינון הוא,12 של פורענות הוא, הביא עשר מכות על המצריים במצרים ועשר על הים, לפיכך ידעו שהוא של נסים, שנאמר: "ומטך אשר הכית בו את היאור" – מפני התרעומת. הנני עומד לפניך שם, אמר לו הקב"ה: כל מקום שאתה מוצא רושם רגלי אדם, שם אני לפניך.13

וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי: (שמות יז ח-ט)14

 

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מסכתא דעמלק פרשה א

"ומטה האלהים בידי. אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, במטה הזה הוצאת את ישראל ממצרים, במטה זה קרעת להם את הים, במטה זה עשית להם נסים וגבורות, במטה זה תעשה להם נסים גבורות בשעה הזאת".15

שמות רבה כו ג, פרשת בשלח

"ומטה האלהים בידי:, אמר לו:16 מטה זה בידי שאמר המקום: יהי בידך לעולם. דבר אחר: "ומטה האלהים בידי", כשעשה בו אהרן נסים נקרא על שמו, שנאמר: "מטה אהרן", ובזמן שעשיתי אני בו נסים נקרא על שמי, ובזמן שהקב"ה עושה נסים נקרא על שמו, שנאמר: "ומטה האלהים".17

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנוּ אֵלָיו כָּל נְשִׂיאֵיהֶם מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת וּמַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם: וַיַּנַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֹּת לִפְנֵי ה' בְּאֹהֶל הָעֵדֻת: וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים: (במדבר יז כא-כג)18

קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם: וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי ה' כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ: וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם: וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם: (במדבר כ ח-יא)

 

פירוש כלי יקר שמות יד טז

"ומכאן תבין באמת מה היה חטאו של משה במי מריבה. כי שם נאמר ממש היפך ממה שנאמר כאן. כי כאן נאמר: הרם את מטך,19 דהיינו, סלק את מטך ונטה את ידך וע"י זה באו לידי אמונה.20 ושם נאמר: "וירם את ידו ויך במטהו", שסילק את ידו כי לא עשה הפעולה בידו כי אם במטהו. ועל כן החזיר דברים הראשונים, שאמרו שבכוח המטה פעל הכול, למקומם. ובזה גרם מיעוט האמונה, כמו שנאמר: "יען לא האמנתם בי".21

פרקי דרבי אליעזר פרק מ

רַבִּי לֵוִי אוֹמֵר: הַמַּטֶּה שֶׁנִּבְרָא בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת,22 נִמְסַר לְאָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן עֵדֶן, וְאָדָם מְסָרוֹ לַחֲנוֹךְ, וַחֲנוֹךְ מְסָרוֹ לְנֹחַ, וְנֹחַ מְסָרוֹ לְשֵׁם, וְשֵׁם מְסָרוֹ לְאַבְרָהָם, וְאַבְרָהָם מְסָרוֹ לְיִצְחָק, וְיִצְחָק מְסָרוֹ לְיַעֲקֹב, וְיַעֲקֹב הוֹרִידוֹ לְמִצְרַיִם וּמְסָרוֹ לְיוֹסֵף בְּנוֹ. וּכְשֶׁמֵּת יוֹסֵף נִשְׁלַל [נ"א: נלקח] כָּל בֵּיתוֹ וְנִתַּן בְּפַלְטֵרִין שֶׁל פַּרְעֹה. וְהָיָה יִתְרוֹ [נ"א: פרעה] אֶחָד מֵחַרְטֻּמֵי מִצְרַיִם, וְרָאָה אֶת הַמַּטֶּה וְאֶת הָאוֹתוֹת אֲשֶׁר עָלָיו, וְחָמַד אוֹתָם בְּלִבּוֹ, וּלְקָחוֹ וֶהֱבִיאוֹ וּנְטָעוֹ בְּתוֹךְ גַּן בֵּיתוֹ שֶׁל יִתְרוֹ. וְרָאָה אֶת הַמַּטֶּה, וְלֹא הָיָה אָדָם יָכוֹל לִקְרֹב אֵלָיו עוֹד. וּכְשֶׁבָּא מֹשֶׁה לְבֵיתוֹ נִכְנַס לְגַן בֵּיתוֹ שֶׁל יִתְרוֹ, וְרָאָה אֶת הַמַּטֶּה וְקָרָא אֶת הָאוֹתוֹת אֲשֶׁר עָלָיו, וְשָׁלַח יָדוֹ וּלְקָחוֹ. וְרָאָה יִתְרוֹ אֶת מֹשֶׁה וְאָמַר זֶה עָתִיד לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, לְפִיכָךְ נָתַן לוֹ אֶת צִפּוֹרָה בִּתּוֹ לְאִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר [שמות ב, כא] וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וְגוֹ'.23

 

וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים: לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ: וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל: (דברים לד י-יב, סוף ספר התורה).24

שבת שלום

מחלקי המים

עדכון אחרון: 15/01/2019

הערות שוליים

  1. איזה מטה הוא זה? מן הסתם מטה פשוט – מקל של רועים שהיה בידיו של משה כשרעה את צאן יתרו. ככתוב מספר פסוקים קודם בפרק זה: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה", ועם מטה זה נעשה מופת הנחש, ככתוב: "וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ".
  2. האזכור הראשון של מטה במקרא, עוד לפני משה, הוא אצל יהודה, הוא שהתברך ע"י יעקב: "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו". "מפני מה זכה יהודה למלכות? מפני שהודה בתמר" (תוספתא ברכות ד יח). אי הכחשת המטה שביד תמר, זיכתה אותו במטה המלוכה. "שבט" הוא סמל המלוכה, המטה שהשליט מחזיק בידו, או הקוואס שההולך לפני השליט מחזיק ומכה בו על המרצפות. יש קשר לשוני בין מטה ושבט במובן של מקל המוחזק ביד ובין מטה ושבט במובן של אחד ממטות או שבטי בני ישראל. המשותף לשניהם הוא ענף – העץ הממשי או עץ היוחסין. יהודה מחזיק את מטה השליט והמלוכה ואילו משה את מטה הרועים הפשוט. ובסנה אומר הקב"ה למשה: "אל תקרב הלום ... שכבר מתוקנת הכהונה לאהרן אחיך ... וכבר מתוקן המלכות לדוד" (שמות רבה ב ו), ראה דברינו אל תקרב הלום בפרשת תצוה. ואת המטה של אהרון, בין מטה משה ומטה יהודה/דוד, נראה להלן.
  3. ראה מדרש תנחומא (בובר) פרשת שמות סימן כ: "ויקח משה את מטה האלהים בידו (שמות ד כ), אמר לו הקב"ה: טול המטה הזה בידך. וכל הנסים שאתה מבקש לעשות בו עשה בו". ראה גם תנחומא (בובר) פרשת וארא ז: "מלך בשר ודם אין משתמשין בשרביטו, ומשה נשתמש בשרביטו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ויקח משה את מטה האלהים בידו (שמות ד כ)". מטה הרועים הפשוט, לאחר שנעשו בו האותות והמופתים בסנה, ועוד ייעשו בו אותות ומופתים רבים במצרים, נקרא כעת "מטה האלוהים", מה שלא זכו המטות האחרים. וכבר הערנו שלתואר איש האלהים זכה משה רק בסוף התורה ובערוב ימיו, ראה דברינו משה איש האלהים בפרשת וזאת הברכה. שאלה: היכן עוד נזכר הביטוי "מטה האלהים"? התשובה בהמשך.
  4. ראה צמד הפסוקים שם, שבאים לאחר עוד סירוב של משה לשליחות, שיש בהם פיוס, תוכחה ושיתוף אהרון בשליחות: "וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים: וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת". אהרון יהיה "המתורגמן" של משה, תפקיד שמוכר היטב לדרשן בימיו. ראה שם.
  5. הקב"ה למשה.
  6. זה תפקיד המטה המרכזי: לרדות בו את פרעה! אל טענת משה "לא איש דברים אנכי", עונה לו הקב"ה שתי תשובות: אחת, אהרון ידבר במקומך, והשנייה, שאל פרעה מדברים במקל ובמטה. דיבורים לא יעזרו. אתה תהיה לאלהים בזכות מטה האלהים. ראה שמות רבה ט ג: "מה ראה הקב"ה להקיש מלכות מצרים לנחש? מה הנחש מעוקם אף מלכות מצרים מעקמת דרכיה. לפיכך אמר הקב"ה למשה: כשם שהנחש מעוקם אף פרעה מעוקם. כשיבוא להתעקם אמור לאהרן ויתלה את המטה כנגדו כלומר מזה אתה לוקה. ובין השיטין אנחנו גם שומעים שמוראו של משה יהיה גם על אהרון, אחיו המבוגר. אבל לאהרון היה, כנראה המטה שלו. אבל כפי שהערנו לעיל, בהופעה הראשונה של משה ואהרון לפני פרעה הם לא ממהרים להשתמש במטה, אלא בפה.
  7. המטה חוזר בתחילת פרשת וארא, בפעם השנייה שמשה ואהרון עומדים לפני פרעה. אין אזכור מפורש למטה כאשר משה עושה את האותות שהופקדו בידו לעיני בני ישראל, רק אגב אזכור האותות, ככתוב בסוף פרק ד: "וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם". המטה והאותות גם לא נזכרים בעמידה הראשונה של משה ואהרון לפני פרעה בפרק ה, ככתוב: "וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר: ... וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹהֵינוּ וכו' ". נראה כאילו משה ואהרון מדברים תחילה אל פרעה בלי להיעזר באותות. ראה המדרשים בהם פרעה מלגלג על משה ואהרון: "כשפים אתם מביאים למצרים?" (רש"י שם, תנחומא וארא ז). רק לאחר שהקשה את לבו ואמר: "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת  יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ" (שמות ה ב), מבצעים משה ואהרון את אות המטה/נחש המכונה כאן תנין (ואת אות הצרעת כנראה לא), שגם חרטומי מצרים עשו. אך שים לב! על איזה מטה מדובר כאן? המטה של משה או המטה של אהרון? המטה שנהפך לנחש בסנה או מטה אחר, של אהרון, שנהפך כאן לתנין?
  8. המטה נוכח באופן בולט במכות מצרים, אבל לא בכולן. כאן במכת דם, כך גם במכות צפרדע, שמות ח א: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת יָדְךָ בְּמַטֶּךָ עַל הַנְּהָרֹת עַל הַיְאֹרִים וְעַל  הָאֲגַמִּים וְהַעַל אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם", במכת כינים, שמות ח יב: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וְהָיָה לְכִנִּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם' – מכה עליה אמרו החרטומים לפרעה: "אצבע אלהים היא", במכת ברד, שמות ט כג: "וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם ... וַיַּמְטֵר ה' בָּרָד עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם", ובמכת הארבה, שמות י יג: "וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם ... וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה". מעניין לחקור מדוע במכות אלה ולא באחרות. אך שים לב שוב למטה אהרון מול מטה משה? האם היה זה אותו המטה או שני מטות שונים? עניין זה, לא הספקנו לחקור אודותיו והעלנו בחכתנו רק מיעוט פרשנים שנדרשים לו. ראה למשל פירוש אברבנאל שמות פרק ז שמדגיש שהיו כאן שני מטות שונים.
  9. המטה סיים לכאורה את תפקידו בארץ מצרים, כלפי פרעה (ובעקיפין גם כלפי ישראל), אך נותר לו עדיין חלק בנס הגדול של קריעת ים סוף עליו אמרו חכמים שהוא פי חמישה מכל מכות מצרים (אצבע מול כל היד, ראה הגדת פסח). שוב חוזר השילוב של הרמת היד או המטה ונטייתם כלפי מעלה או מטה, והפעם לא על השמים או על הארץ כי אם על הים. ולהלן נראה שיש דעה במדרש שהנפת המטה ו/או היד כאן הייתה שונה ולא מפני מטה האלהים נס הים.
  10. ובאבן עזרא על הפסוק, שמות יד טז: "אמר השם למשה הרם את מטך ובקע את הים טרם שיסעו, כי לא אמר לו שיכה הים, רק שיטה את ידו על הים במטה, כדרך ויט משה את מטהו על השמים (שמות ט, כג). וידענו, כי המטה לא בקע הים, רק מרגע נטות משה את ידו על הים יוליך השם את הים ברוח קדים עזה, או יבקעו המים, כי כן כתוב". מדרשים לא מעטים לא מסלקים את המטה מקריעת ים סוף. ראה למשל אבות דרבי נתן נוסח א פרק לג: "נטל משה את המטה והכה על הים ונעשה לפניהם בקעה ... נטל משה את המטה והכה על הים ונעשה לפניהם גזרים גזרים וכו' ". ראה עוד בדברינו הרם את מטך ונטה את ידך בפרשת בשלח. אבל כאן, מסולק המטה ופועלת היד החזקה (אליה עוד נגיע בסוף התורה). נס קריעת ים סוף איננו רק "פי חמש" בכמות, אצבע מול יד. נס קריעת ים סוף הוא העמדת היד במקום המטה. האדם מול הטבע, הים שמסרב לכפוף עצמו לפני האדם וטוען: "אני גדול ממך! שאני נבראתי בשלישי ואת נבראת בשישי" (שמות רבה כא ו), אבל כשהקב"ה מחזיק בימינו של משה, אז: "ראה הים וינוס". לא מפני המטה.
  11. המטה שהפך לנחש או תנין, המטה שהפך מים לדם, שהעלה את הצפרדעים, שהוציא את הכינים, שהמטיר ברד וניהג את הארבה, מוציא כעת מים מצור החלמיש והופך למטה של חיים. חוזר המטה לעשות אותות ומופתים, אך הפעם של חיים למוצאיהם. מים מהם יצמח אולי גם המטה עצמו.
  12. סנפיריון או סמפיריון, היינו עשוי מאבן ספיר. אבן קשה. היא האבן שממנה נעשו הלוחות, היא האבן שמסמלת את השכינה ב"לבנת הספיר", ראה דברינו לבנת הספיר בפרשת משפטים. כאן אנו מקבלים הצצה לאגדות על המטה כדבר מופלא ושמימי שנברא בין השמשות. נראה זאת להלן. כאן נמשיך בפשט ובמדרש 'הפשוט'.
  13. בני ישראל מתרעמים ומנסים את הקב"ה. זאת לאחר שכבר ניסו במים המרים ובמן. כפי שהמדרש ממשיך שם: "אמרו ישראל: אם יש הוא רבון כל המעשים כשם שהוא רבון עלינו – נדע, ואם לאו - לא נדע ... אם מספק לנו צרכנו – נעבדנו, ואם לאו - לא נעבדגו וכו' ". אין לזלזל ביציאה הקשה למדבר. עם כל השעבוד במצרים, היא ארץ מיושבת. סיפוק המים במדבר, הוצאת המים מהסלע, היא סוג של התגלות. לא בכדי מוזכר כאן הצור וחורב: "הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וכו' ". לא חסרים מדרשים על 'התגלות' זו, בחורב ובצור שקדמה למתן תורה ולנקרת הצור של משה בפרשת כי תשא, בבחינת "אין מים אלא תורה", אבל כאן, מים כפשוטם: "שהכל נהיה בדברו". כהכנה לכל זה מורה הקב"ה למשה לקחת איתו את המטה שהיכה בו את היאור. למרות שבקריעת ים סוף כבר הושם המטה בצד, כאן הוא חוזר. יראו בני ישראל שהמטה איננו מזומן רק לפורענות, אלא גם למוצא מים חיים. יראו בני ישראל שבכל מקום בו נמצאים רגלי אדם, שם מצויה השכינה! מוטיב זה שמחובר גם לדמות פני האדם שבמרכבה, צריך עיון נפרד. ראה במקבילה במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי יז ו.
  14. הנה האזכור השני של 'מטה האלהים', במלחמת עמלק. חוזר המטה לתפקידו לרדות ולשלוט, להכות את פרעה במצרים וכעת את עמלק במדבר.
  15. כך מבקש משה וכך חשב. אבל באמת, לא נזכר במקרא המטה כמי ש"עשה מלחמה", רק ידי משה, ככתוב שם: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק: וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ". וכבר אמרו חכמים גם על ידיים אלה: "וכי ידיו של משה עושות או שוברות מלחמה?" (מסכת ראש השנה פרק ג משנה ח). האם המטה מושם בהדרגה בצד? המקרא מציין את החרב: "וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב". ידיי אמונה של המנהיג, הסתכלות כלפי מעלה ושעבוד הלב של היושבים על הכלים, חרב של ממש בידי הלוחמים בהנהגתו של יהושע, הם שהביאו לניצחון על עמלק, אבל לא המטה.
  16. משה ליהושע.
  17. גם מדרש שמות רבה נותן מקום חשוב למטה במלחמת עמלק, או לפחות באופן שמשה חשב שתהיה המלחמה בעמלק. מה שחשוב לנו במדרש זה הוא נושא המטה עצמו. עפ"י מדרש זה מדובר במטה אחד לאורך כל הדרך. פעם הוא נקרא מטה משה, פעם הוא נקרא מטה אהרון ופעם מטה האלהים. ראה הערות 7, 8 לעיל בעניין מטה משה ומטה אהרון.
  18. מטה זה של אהרון, בעקבות מחלוקת קרח, הוא אולי עניין אחר ובוודאי שראוי לדף בפני עצמו. ולעיל כבר הערנו על מטה אהרון מול מטה משה במצרים אם הם אותו מטה או לא. אז אולי הם באמת מטות שונים ופה מגיעה הפריחה של מטה אהרון. לא מטה מאבן ספיר, לא מטה ששוקל ארבעים סאה (שמות רבה ח ג, תנחומא ... אלא מטה של עץ שחוזר להיות מטה של חיים. וביחד עם המטה שהיכה בסלע (בספיר?) מטה אחד שמוציא מים ומטה שני שפורח ומוציא ניצו, ציצו ופריו. בכך, מקדים מטה אהרון הפורח בתוך קודש הקדשים את התיאור האגדי שהעצים בבית המקדש היו עצי זהב אבל היו מוציאים לבלוב ופירות (יומא כא ע"ב ועוד). ראה המדרשים על הפסוק בתהלים עב טז: "יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ בְּרֹאשׁ הָרִים יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ".
  19. בקריעת ים סוף, שים לב שפירוש זה הוא על פרק יד בספר שמות.
  20. "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (שמות יד לא). על האמונה שיסודה בקריעת ים סוף: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" ראה דברינו אמונה שירה והסעה וכמו כן שחורה אני ונאווה בפרשה זו.
  21. ראה דברי פירוש כלי יקר שם במלואם, שהוא מתחיל במדרש שהבאנו לעיל שבקריעת ים סוף לא השתתף המטה (שמות רבה כא ט). הדגש על עשיית הנס ללא המטה בקריעת ים סוף, מזמין את ההשוואה עם מי מריבה, שם נצטווה משה בפירוש, ולא על דרך המדרש, לסלק את המטה ולפעול בלעדיו. בצמאון העם למים ברפידים מופעל המטה, כפי שראינו לעיל, גם אחרי שהושם בצד בקריעת ים סוף, אבל כאן לא רק המטה מושם בצד, אלא גם היד המפעילה אותו. אין נטה ידך ואין נטה את מטך. רק דיבור. כמו שמשה עשה בהופעתו הראשונה מול פרעה ורק בשנייה עשה את האותות שניתנו לו. וכל זה אחרי ארבעים שנה, וכל זה לדור הבנים שלא התלוננו ברפידים (אלה שתי הפעמים היחידות של הוצאת מים מהסלע בכל מסע בני ישראל במדבר, אם לא נחשיב את הבאר המתגלגלת שבאגדה). וזו אכן השוואה קשה ונוקבת. המעבר מ"ויאמינו בה' ובמשה עבדו" ל"יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל". מה עוד שהרעיון שלא להיעזר במטה כבר היה ידוע למשה מקריעת ים סוף (לפי המדרש כמובן). ולא ראיתי עוד מי שמקשר בין קריעת ים סוף לחטא מי מריבה. והמאיר עינינו והמשקנו מים מהסלע ומאבן הספיר - יבורך.
  22. ראה אבות דרבי נתן נוסח ב פרק לז: "עשרה דברים נבראו בין השמשות: [הקשת]. והזיקים. והעננים. הבאר. והמן. והמטה. ופי הארץ. ופי האתון. ומקלו של אהרן. והמערה. ויש אומרים אף קברו של משה רבינו. ואילו של אברהם אבינו. רבי נתן אומר אף כתב והמכתב והלוחות וכו' ".
  23. ראה גם ילקוט שמעוני תהלים רמז תתסט: "מטה עוזך ישלח ה' מציון. איזה מטה זה? מטה של יעקב, שנאמר: כי במקלי עברתי את הירדן הזה. והוא המטה שהיה ביד יהודה: ומטך אשר בידך. והוא המטה שהיה ביד משה: ומטה האלהים בידו. והוא המטה שהיה ביד אהרן: וישלך אהרן את מטהו. והוא המטה שהיה ביד דוד, שנאמר: ויקח מקלו בידו. והוא המטה שהיה ביד כל מלך ומלך עד שחרב בית המקדש ונגנז. ועתיד לימסר ביד מלך המשיח ובו עתיד לרדות את עובדי אלילים, לכך נאמר: מטה עוזך ישלח ה' מציון". אי אפשר כמובן לא להזכיר את הדמות הפלאית והמסתורים שנותנת האגדה למטה ושוזרת אותו לאורך כל הדורות, מבריאת העולם, ברגע האחרון של הבריאה בין השמשות, ועד ימות המשיח.
  24. ראה מדרש תנאים לדברים פרק לד פסוק יא: "לכל האותות והמופתים - אלו האותות שנעשו במטה: אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים - בפני עצמה: לפרעה בפני עצמו: ולכל עבדיו בפני עצמן: ולכל ארצו - בפני עצמה". בחתימת התורה, בסיכום פועלו של משה חוזר המטה וחוזרת היד. המטה הוא בתחילת שליחותו של משה ובסיכומה. ומי היא "היד החזקה"? ראה רש"י שם ששיבר את הלוחות שהיו עשויים מאותו ספיר של המטה. יהושע יורשו נוטה בכידון (יהושע ח יח).