פרשות השבוע

וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ: (במדבר כו יא).¹

לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי קֹרַח: כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים: (תהלים מב א-ב).²

וּבְנֵי קֹרַח אַסִּיר וְאֶלְקָנָה וַאֲבִיאָסָף אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַקָּרְחִי: (שמות ו כד).³

אור החיים במדבר כו יא – למה בפרשת פנחס

"ובני קרח לא מתו" – הודיע הכתוב ענין זה כאן ולא במקום עיקר המעשה … כי כאן בא אלהים לקבוע העוון בדתן ואבירם ולהקל מעל קרח … שזה יגיד זכות אביהם, שלא שטפם חובו כדרך ששטף חובם של דתן ואבירם כל בתיהם להיות עיקר המחלוקת.⁴

מסכת סנהדרין דף קי עמוד א – שירה והודאה בגיהינום

"ובני קרח לא מתו". תנא, משום רבינו אמרו: מקום נתבצר להם בגיהנום, וישבו עליו ואמרו שירה.⁵

אמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קאזילנא באורחא.⁶ אמר לי ערבי אחד: בוא ואראה לך בלועי קרח. הלך וראה שני בקעים שיוצא קיטור (עשן) מהם. לקח גיזת צמר, הרטיבה במים, ושם אותה בראש רומחו והעביר אותה שם ונחרכה. ואמר לי: הקשב, מה אתה שומע. שמעתי שהיו אומרים: משה ותורתו אמת והן בדאין.⁷

תוספות קידושין לא ע"ב (אליהו רבה) – כד החרס וכד הזהב

יש במדרש שאסף אמר שירה על שטבעו בארץ שעריה. משל לשפחה שהלכה לשאוב מים מן הבאר ונפל כדה לבאר והיתה מצטערת ובוכה. עד שבאתה שפחת המלך לשאוב ובידה כלי של זהב ונפל אותו כלי שם. התחילה הראשונה לשורר ואמרה: עד עכשיו לא הייתי סבורה שיוציא שום אדם כַּדִי, שהוא של חרס, מן הבאר, שאינו נחשב. ועכשיו, מי שיוציא אותו של זהב, יוציא כָּדִי עמו. כך, בני קרח שהיו בְּלוּעִים, כשראו שטבעו בארץ שעריה אמרו שירה. אמרו: מי שיוציא השערים יוציא גם אותנו. לכך אמר אסף מזמור שהוא ממשפחת קרח.⁸

ספרי דברים פיסקא מח – החרס עדיף על הזהב

מה יין אי אפשר לו להתקיים לא בכלי כסף ולא בכלי זהב אלא בירוד שבכלים, בכלי חרס, כך דברי תורה אין מתקיימים במי שהוא בעיניו ככלי כסף וככלי זהב, אלא במי שהוא בעיניו כירוד שבכלים, ככלי חרס.⁹

מזמור מה – תשובה ושירה

"רחש לבי דבר טוב" … בני קרח לא היו יכולין לומר שירה לפני הקב"ה בפיהם, עד שרחש לבם בתשובה וקיבלם מיד ¹⁰ … והיו בני קרח רואין שאול מתחת פתוחה מכאן, ואש מלהטה מכאן, ולא היו יכולין להתוודות בפיהם, עד שרחשו תשובה בלבם.¹¹ והלא היו שלושה, ולמה אמר הכתוב "רחש לבי" לשון יחיד? אלא ללמדך כל מה שכיוון זה בלבו, כיוון זה בלבו, ושלשתן היו שווים בלב אחד.¹²

מזמורים לב, מב – מסתכלים ומשכילים כלפי מעלה

אורח חיים למעלה למשכיל, אלו בני אדם שנסתכלו למעלה, וכן הוא אומר: למנצח לבני קרח משכיל (תהלים מד א), כיון שנסתכלו למעלה נמלטו.¹³

"כאיל תערוג על אפיקי מים" … מה האיילה הזו כשהיא יושבת על המשבר היא מצטערה ועורגת להקב"ה, והוא עונה אליה, כך קראו בני קרח מצרה להקב"ה, והוא עונה אותם.¹⁴

תהלים פרק מה – שושנים וידידות

"למנצח על שושנים לבני קרח משכיל שיר ידידות". זהו שאמר הכתוב: "דודי ירד לגנו … ללקוט שושנים". ולא היו ניכרים, וכל מי שהיה רואה אותם אומר קוצים הם. למה? שהיו עם קוצים. ומה דרכן של קוצים? לאש … ובני קרח שהיו שושנים נלקטו מבין הקוצים … קפץ הקב"ה והצילם. משל למלך שנכנס למדינה, ובאו בני המדינה לעטרו עטרה של זהב, מקובעת באבנים טובות ומרגליות. יצאו ואמרו להם: אין המלך מבקש מכם אלא עטרה של שושנים. מיד שמחו בני המדינה. כך היו בני קרח ועדתו. אמרו: הקב"ה מבקש מכם מחתות של זהב. אמר להן הקב"ה: מה לי של זהב! "לי הכסף ולי הזהב" (חגי ב ח). ואפילו הקטורת: "קטורת תועבה היא לי" (ישעיה א יג). אלא מה אני מבקש? שושנים! אמרו בני קרח: אנו שושנים. אמר להם הקב"ה: ניצחתם, שנאמר: "למנצח על שושנים לבני קרח".¹⁵

בשלושה דברים נאמר המזמור הזה: בניצוח, במשכיל, בשיר. כנגד שלשה בני קרח. ומפני שהם שלשה אמרו שלשה ידידות. אמר להם הקב"ה: כל אחד ואחד שלו, ידידות הם לפני. מניין אתה יודע שהיו משה ואהרן וכל הגדולים באין לשמוע שירתן של בני קרח? שנאמר למנצח על שושנים לבני קרח משכיל שיר ידידות, משמיע ידידים של הקב"ה … ומלמדים לומר שירה לפני הקב"ה … (מזמור מה).¹⁶

המשך שם – פתח לגאולה לעתיד לבוא

"למנצח על שושנים" – … אמרו ישראל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם אימתי אתה גואלנו? אמר להם כשתרדו לירידה התחתונה, אותה שעה אני גואל אתכם … אמרו בני קרח: בירידה התחתונה אנו … אמר להם הקב"ה: הכל מכם, כשם שהשושנה הזו פורחת ולבה למעלה, אף אתם כשתעשו תשובה לפני, יהא לבבכם מכוון למעלה כשושנה הזו, אותה שעה אביא הגואל, שנאמר: "אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה" – כשיפרח כשושנה. לכך נאמר: "למנצח על שושנים". (תהלים מזמור מה).¹⁷

במדבר רבה יח טו – כיבוי אש הגהינום

אמרו רבותינו: אשתו של קרח כשירדה לגיהנם כיבת אותה.¹⁸

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: ראו פירוש רש"י לתהלים פרק מב פסוק א שמסכם חלק גדול מהמדרשים שהבאנו: "למנצח לבני קרח – אסיר ואלקנה ואביאסף הם היו תחילה בעצת אביהם ובשעת המחלוקת פרשו וכשנבלעו כל סביבותיה' ופתחה הארץ את פיה נשאר מקומם בתוך פי הארץ כענין שנאמר: ובני קרח לא מתו ושם אמרו שירה ושם יסדו המזמורים הללו ועלו משם ושרתה עליהם רוח הקודש ונתנבאו על הגליות ועל חרבן הבית ועל מלכות בית דוד".

מים אחרונים 2: לצד פרקי "בני קרח" ומזמורים לאסף, יש לנו עוד שירה המיוחסת לצאצאיו של קרח, היא "שירת אסף" שהייתה נאמרת בכל בוקר עם הקרבת קרבן התמיד ואף אנו אומרים אותה בפסוקי דזמרה של שחרית: "הוֹדוּ לַה’ קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו: שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאֹתָיו: הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי ה’: דִּרְשׁוּ ה’ וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד". ראו דברי הימים א פרק טז.