ואמרתם כה לחי, רבי שמעון בר יוחאי: (פיוט לשבת, ל"ג בעומר וכל השנה).1
מסכת שבת דף לג עמוד ב – ההסתתרות במערה2
יתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, ויתיב יהודה בן גרים גבייהו. פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו – לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין – להושיב בהן זונות, מרחצאות – לעדן בהן עצמן, גשרים – ליטול מהן מכס. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעילה – יתעלה, יוסי ששתק – יגלה לציפורי, שמעון שגינה – ייהרג.3
…… הלך הוא ובנו … והתחבאו במערה.4 התרחש נס ונברא להם חרוב ומעין מים. והיו פושטים בגדיהם והיו יושבים עד צווארם בחול. כל היום למדו [תורה] ובזמן התפילה היו מתלבשים, מתכסים ומתפללים וחוזרים ופושטים את בגדיהם כדי שלא יבלו. ישבו שתים עשרה שנה במערה. בא אליהו ועמד על פתח המערה, אמר: מי יודיע לבר יוחאי שמת הקיסר ובטלה גזירתו? יצאו. ראו אנשים חורשים וזורעים. אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! כל מקום שנותנין עיניהן – מיד נשרף. יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם!
חזרו והלכו וישבו שנים עשר חודש. אמרו: משפט רשעים בגיהינום – שנים עשר חדש. יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם! יצאו. כל מקום שהיה מכה ר' אלעזר – היה מרפא ר' שמעון. אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה. ערב שבת עם חשכה ראו ההוא סבא (זקן אחד) שהיה אוחז בידו שני בדים של הדסים ורץ בין השמשות. אמרו לו: אלה למה לך? – אמר להם: לכבוד שבת. – ויספיק לך אחד? – אחד כנגד זכור, ואחד כנגד שמור. – אמר לו לבנו: ראה כמה חביבין מצות על ישראל! נתישבה דעתם. שמע רבי פנחס בן יאיר חתנו ויצא לקראתו. הכניסהו לבית המרחץ והיה מטפל בבשרו. ראה (רבי פנחס) שהיו סדקים בגופו (של ר' שמעון) והיה בוכה ונשרו דמעות מעיניו וציערו אותו. אמר לו: אוי לי שראיתיך בכך! – אמר לו: אשריך שראיתני בכך, שאילמלא לא ראיתני בכך – לא מצאת בי כך. בתחילה, כאשר היה מקשה רבי שמעון בן יוחי קושיא – היה מתרץ לו רבי פנחס בן יאיר תריסר תירוצים. לבסוף, כאשר היה מקשה רבי פנחס בן יאיר קושיא – היה מתרץ לו רבי שמעון בן יוחי עשרים וארבעה תירוצים.5
אמר (ר' שמעון בר יוחאי): הואיל והתרחש לי נס אלך ואתקן דבר, שכתוב: "ויבא יעקב שלם … ויחן את פני העיר" (בראשית לג יח), ואמר רב: שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו. "ויחן את פני העיר" – אמר רב: מטבע תיקן להם. ושמואל אמר: שווקים תיקן להם. ורבי יוחנן אמר: מרחצאות תיקן להם.6 אמר: יש כאן דבר שצריך תיקון? – אמרו לו: יש כאן מקום של ספק טומאה והכהנים מצטערים להקיפו. אמר: היש אדם היודע שהייתה מוחזקת כאן טהרה? אמר לו ההוא סבא: כאן קיצץ בן זכאי תורמסי תרומה. עשה אף הוא כך. כל מקום שהיה קשה – טיהרו, וכל מקום שהיה רפה – ציינו. אמר ההוא סבא: טיהר בן יוחי בית הקברות! – אמר לו: אילמלי (לא) היית עמנו, ואפילו היית עמנו ולא נמנית עמנו – יפה אתה אומר. עכשיו שהיית עמנו ונמנית עמנו, יאמרו: זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים לא כל שכן? נתן בו עיניו ומת. יצא לשוק, ראה את יהודה בן גרים, אמר: עדיין יש לזה בעולם? נתן בו עיניו, ועשהו גל של עצמות.7
בראשית רבה לה ג פרשת נח – יהודה בן גרים תלמיד של ר' שמעון בר יוחאי
דלמה. רבי יצחק ורבי יונתן ורבי יודן בן גרים הלכו לשמוע תורה מר' שמעון בן יוחאי. יש אומרים: פרשת נדרים ויש אומרים: פרשת נסכים. ונטלו הימנו רשות והמתינו שם עוד יום אחד, אמרו: צריכים אנו ליטול ממנו רשות פעם שנית.8
מסכת ברכות דף לה עמוד ב – המחלוקת עם רבי ישמעאל
תנו רבנן: ואספת דגנך – מה תלמוד לומר? – לפי שנאמר: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה" (יהושע א ח), יכול דברים ככתבן? תלמוד לומר: "ואספת דגנך" – הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי רבי ישמעאל. רבי שמעון בן יוחי אומר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה? אלא: בזמן שישראל עושין רצונו של מקום – מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר: "ועמדו זרים ורעו צאנכם" (ישעיהו סא ה). ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום – מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר: "ואספת דגנך".9
מסכת ברכות כז ע"ב – כח ע"א – חלקו בסיפור הדחת רבן גמליאל
תנו רבנן: מעשה בתלמיד אחד שבא לפני רבי יהושע, אמר לו: תפלת ערבית רשות או חובה? אמר ליה: רשות. בא לפני רבן גמליאל, אמר לו: תפלת ערבית רשות או חובה? אמר לו: חובה. אמר לו: והלא רבי יהושע אמר לי רשות! אמר לו: המתן עד שיכנסו בעלי תריסין לבית המדרש. כשנכנסו בעלי תריסין, עמד השואל ושאל: תפלת ערבית רשות או חובה? אמר לו רבן גמליאל: חובה. אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש אדם שחולק בדבר זה? אמר ליה רבי יהושע: לאו. אמר לו: והלא משמך אמרו לי רשות! אמר ליה: יהושע, עמוד על רגליך ויעידו בך! … היה רבן גמליאל יושב ודורש, ורבי יהושע עומד על רגליו, עד שרננו כל העם ואמרו לחוצפית התורגמן: עמוד! ועמד…10 ואותו תלמיד – רבי שמעון בן יוחאי הוה.11
מסכת פסחים דף קיב עמוד א – מאיים על רבי עקיבא
חמישה דברים צוה רבי עקיבא את רבי שמעון בן יוחי כשהיה חבוש בבית האסורין. אמר לו: רבי, למדני תורה. אמר: איני מלמדך. אמר לו: אם אין אתה מלמדני – אני אומר ליוחי אבא ומוסרך למלכות. אמר לו: בני, יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק. אמר לו: ומי בסכנה? והלא עגל בסכנה.12
מסכת שבת דף קלח עמוד ב – התורה לא תשכח
תנו רבנן: כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו: עתידה תורה שתשתכח מישראל, שנאמר: "הנה ימים באים נאם ה' אלהים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי ה' " (עמוס ח יא) … אמרו: עתידה אשה שתיטול ככר של תרומה ותחזור בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, לידע אם טמאה היא ואם טהורה היא, ואין מבין … תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, שנאמר: "כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים לא כא).13
מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דויסע פרשה ב – ניתנה התורה לאוכלי המן
"דבר יום ביומו" – … ר' אלעזר המודעי אומר: כדי שלא ילקט אדם מהיום למחר … מי שברא יום – ברא פרנסתו. … ר' יהושע אומר: שָׁנָה אדם שתי הלכות בשחרית ושתים בערבית ועוסק במלאכתו כל היום, מעלין עליו כאילו קיים כל התורה כולה. מכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר: לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן. הא כיצד? היה יושב ודורש ולא היה יודע מהיכן אוכל ושותה ומהיכן היה לובש ומתכסה!14 הא לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן ושניים להם אוכלי תרומה.15
מסכת שבת דף יא עמוד א – לא מפסיק אפילו לתפילה
תניא: חברים שהיו עוסקין בתורה – מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא כגון רבי שמעון בן יוחי וחביריו, שתורתן אומנותן. אבל כגון אנו – מפסיקין לקריאת שמע ולתפילה.16
מסכת מנחות דף צט עמוד ב – קיום "לא ימוש" בקריאת שמע
אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי: אפילו לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית – קיים "לא ימוש", ודבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ.17 ורבא אמר: מצוה לאומרו בפני עמי הארץ.18
מסכת ברכות דף ז עמוד ב – מתי היא עת רצון
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב: "ואני תפלתי לך ה' עת רצון" – אימתי עת רצון – בשעה שהצבור מתפללין.19
מסכת סוכה דף מה עמוד ב – בני עלייה
ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי: יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה. ואילמלי20 אליעזר בני עמי – מיום שנברא העולם ועד עכשיו. ואילמלי יותם בן עוזיהו עמנו – מיום שנברא העולם עד סופו. ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי: ראיתי בני עלייה והן מועטין, אם אלף הן – אני וּבְּנִי מהן, אם מאה הם – אני ובני מהן, אם שנים הן – אני ובני הן.21
מסכת סוטה דף מב עמוד א – קריאת שמע כמגן
"ואמר אליהם שמע ישראל" (דברים כ ג).22 מאי שנא שמע ישראל? אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אמר להן הקב"ה לישראל: אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית – אי אתם נמסרין בידם.23
ירושלמי סנהדרין פרק א הלכה ב – רשב"י מבקש שררה?
אמר ר' בא24: בראשונה היה כל אחד ואחד ממנה את תלמידיו, כגון: רבי יוחנן בן זכיי מינה את רבי ליעזר ואת רבי יהושע. ורבי יהושע את רבי עקיבה. ורבי עקיבה את רבי מאיר ואת ר' שמעון (בר יוחאי). אמר: יֵשֵׁב רבי מאיר תחילה. נתכרכמו פני ר' שמעון. אמר לו רבי עקיבה: דייך שאני ובוראך מכירין כוחך.25
מסכת מעילה דף יז עמוד א – בשליחות לרומא
שפעם אחת גזרה המלכות גזרה שלא ישמרו את השבת, ושלא ימולו את בניהם, ושיבעלו את נדות …26 אמרו: מי ילך ויבטל הגזרות – ילך רשב"י שהוא מלומד בנסים, ואחריו מי ילך – ר' אלעזר בר ר' יוסי … אמר להו רבי יוסי: אנא אזלין דלמא עניש ליה ר' שמעון דקא מסתפינא. קביל עליה דלא ליענשיה, אפילו הכי ענשיה.27
מדרש תהלים (בובר) מזמור יז – דוד מהרהר על רשב"י ודורו
"ממתים ידך ה' " -.מדבר בדורו של שמד. ומהו היתה גבורתם? שמסרו נפשם על קידוש השם, ומתים מתחת ידך, שהיו מומתים על ידך. "ממתים מחלד" – אלו הנחבאים מפני הצוררים עד שעלתה גופם חלודה, כגון ר' שמעון בן יוחאי שעשה במערה הוא ובנו שלש עשרה שנים, עד שהעלה גופם חלודה …28 באותה שעה נתבשר שחלקו עמהם לעולם הבא, באותן הטובות שכתוב בהן: "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" (תהלים לא כ). ישבעו בנים שנאמר: "והדרך על בניהם" (תהלים צ טז). "והניחו יתרם לעולליהם". "ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו" (תהלים יח נא)…. אמר דוד לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, אלו באים מכח התורה ומעשים טובים, אבל אני איני כח לפניך אלא כעני מבקש צדקה, שנאמר: "אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך" (תהלים יז טו) – עם אותן שיקיצו, שנאמר: "הקיצו ורננו שוכני עפר" (ישעיה כו יט).29
מחלקי המים30
מים אחרונים: באשר לטיהור טבריה מטומאת הקברים שפוזרו בה, ראו מסכת זבחים דף קיג עמוד א: "פעם אחד מצאו עצמות בלשכת דיר העצים, ובקשו לגזור טומאה על ירושלים. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בושה וכלימה היא לנו שנגזור טומאה על עיר אבותינו? איה מתי מבול? איה מתי נבוכדנצר?". לארץ ישראל היסטוריה ארוכה ומן הסתם נקברו בה רבים פה ושם, בעתות שלום כבעתות מלחמה (אלה שזכו לקבורה מסודרת) ומי שמחפש בה קברים, חזקה עליו שימצא כאלה. אבל רבי יהושע חיפש בה חיים של קדושה וטהרה ולא מתים של טומאה.