פרשות השבוע

מים ראשונים: זקן ממרא או ממרה, שממרה את פי בית הדין הגדול. להוציא מספר מקורות מועט בהם כתוב ממרה בה"א (רמב"ם מורה נבוכים, שערי תשובה לרבינו יונה), הרוב המכריע של המקורות כותב זאת באל"ף: זקן ממרא, כנראה בהשפעת הארמית הבבלית. בארץ ישראל היו כותבים אבה ובבבל אבא. לצד הפתיחות הגדולה שגילו חכמים בבית המדרש ובהנהגה למעשה, ראה דברינו חילוקי מחלוקות בפרשת קרח, מסתבר שיש גבול – עד כאן.

כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט … וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט: וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ: (דברים יז ח-י).¹

 

משנה מסכת סנהדרין פרק יא משנה ב

זקן ממרא על פי בית דין, שנאמר: "כי יפלא ממך דבר למשפט וגו' " (דברים יז ח).² שלשה בתי דינין היו שם: אחד יושב על פתח הר הבית, ואחד יושב על פתח העזרה, ואחד יושב בלשכת הגזית. באים לזה שעל פתח הר הבית ואומר: כך דרשתי וכך דרשו חברי, כך לימדתי וכך לימדו חברי.³ אם שמעו, אומרים להם; ואם לאו, באין להם לאותן שעל פתח העזרה ואומר: כך דרשתי וכך דרשו חברי, כך לימדתי וכך לימדו חברי. אם שמעו אומרים להם, ואם לאו, אלו ואלו באים לבית דין הגדול שבלשכת הגזית, שממנו יוצאת תורה לכל ישראל, שנאמר: "מן המקום ההוא אשר יבחר ה' " (שם שם י).⁴

חזר לעירו ושנה ולימד כדרך שהיה למד – פטור. ואם הורה לעשות – חייב, שנאמר: "והאיש אשר יעשה בזדון" (שם שם יב) – אינו חייב עד שיורה לעשות.⁵ תלמיד שהורה לעשות – פטור; נמצא חוּמְרוֹ קוּלוֹ.⁶

תלמוד מסכת סנהדרין דף פו עמוד ב

תנו רבנן: "כי יפלא ממך דבר" – במופלא שבבית דין הכתוב מדבר. "ממך", זה יועץ, וכן הוא אומר: "מִמֵּךְ יָצָא חֹשֵׁב עַל ה' רָעָה יֹעֵץ בְּלִיָּעַל" (נחום א יא).⁷ "דבר" – זו הלכה, "למשפט" – זה הדין. "בין דם לדם" – בין דם נדה, דם לידה, דם זיבה. "בין דין לדין" – בין דיני נפשות, דיני ממונות, דיני מכות. "בין נגע לנגע" – בין נגעי אדם, נגעי בתים, נגעי בגדים. "דברי" – אלו החרמים והערכין וההקדשות. "ריבות" – זו השקאת סוטה, ועריפת עגלה, וטהרת מצורע. "בשעריך" – זו לקט שכחה ופאה.⁸

מסכת סנהדרין דף פז עמוד א

תנו רבנן: זקן ממרא אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים. רבי שמעון אומר: אפילו דקדוק אחד מדקדוקי סופרים. מאי טעמא דרבי מאיר? – גמר, "דבר" "דבר", כתיב הכא: "כי יפלא ממך דבר למשפט", וכתיב התם: "ונעלם דבר מעיני הקהל" (ויקרא ד'). מה להלן – דבר שחייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, אף כאן – דבר שחייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת.⁹ ורבי יהודה: "על פי התורה אשר יורוך" – עד דאיכא תורה ויורוך. ורבי שמעון: "אשר יגידו לך מן המקום ההוא" – אפילו כל דהו.¹⁰

מסכת סנהדרין דף פח עמוד ב

משנה: חומר בדברי סופרים מבדברי תורה; האומר אין תפילין, כדי לעבור על דברי תורה – פטור. חמש טוטפות, להוסיף על דברי סופרים – חייב.¹¹

גמרא: אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים, ויש בו להוסיף, ואם הוסיף גורע. ואין לנו אלא תפילין אליבא דרבי יהודה.¹²

רמב"ם הלכות ממרים פרק ג הלכה ד

הלכה ד: אבל זקן ממרא האמור בתורה,¹³ הוא חכם אחד מחכמי ישראל שיש בידו קבלה ודן ומורה בדברי תורה כמו שידונו ויורו כל חכמי ישראל, שבאת לו מחלוקת בדין מן הדינים עם בית דין הגדול, ולא חזר לדבריהם אלא חלק עליהם והורה לעשות שלא כהוראתן, גזרה עליו תורה מיתה. ומִתְוָדֶה ויש לו חלק לעולם הבא.¹⁴ אף על פי שהוא דן והן דנים, הוא קבל והם קבלו, הרי התורה חלקה להם כבוד. ואם רצו בית דין למחול על כבודן ולהניחו אינן יכולין, כדי שלא ירבו מחלוקת בישראל.¹⁵

הלכה ה: אין זקן ממרא חייב מיתה עד שיהא חכם שהגיע להוראה סמוך בסנהדרין ויחלוק על בית דין בדבר שזדונו כרת ושגגתו בחטאת או בתפילין ויורה לעשות כהוראתו, או יעשה הוא על פי הוראתו ויחלוק עליהן והן יושבין בלשכת הגזית. אבל אם היה תלמיד שלא הגיע להוראה והורה לעשות פטור, שנאמר: "כי יפלא ממך דבר למשפט" – מי שלא יפלא ממנו אלא דבר מופלא.¹⁶

מסכת סנהדרין דף פח עמוד א

אמר רב כהנא: הוא אומר מפי השמועה והן אומרין מפי השמועה – אינו נהרג. הוא אומר: כך הוא בעיני והן אומרין: כך הוא בעינינו – אינו נהרג. וכל שכן הוא אומר מפי השמועה והן אומרין כך הוא בעינינו – אינו נהרג, עד שיאמר: כך הוא בעיני והן אומרים מפי השמועה.¹⁷ תדע, שהרי לא הרגו את עקביא בן מהללאל.¹⁸ ורבי אלעזר אומר: אפילו הוא אומר מפי השמועה, והן אומרין כך הוא בעינינו – נהרג, כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל. ואם תאמר: מפני מה לא הרגו את עקביא בן מהללאל? – מפני שלא הורה הלכה למעשה.¹⁹

תלמוד ירושלמי מסכת שבת פרק ה הלכה ד

"פרתו של רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים"²⁰. … גניבה אמר: הלכה היא היה מלמד ובא. כדא דתנן "שלא ברצון חכמים".²¹ תני רבי יודה בר פזי דברדלייה²²: אמרו לו: או עמוד מבינותינו, או העבר רצועה מבין קרניה. אמר רבי יוסי בי רבי בון: שהיה מתריס כנגדן. א"ר חנניה פעם אחת יצאת והשחירו שיניו מן הצומות.

הרי לנו עוד חכם שאולי לא נהגו בו דין זקן ממרה (כבר לא דנו אז דיני נפשות), אבל היה בנידוי משום שחלק על רוב החכמים והתריס כנגדם. ומי הוא זה? זה רבי אלעזר בן עזריה שאמר: "הרי אני כבן שבעים שנה" ומונה לעמוד בראש בית המדרש כאשר העבירו את רבן גמליאל מנשיאותו!! ראה דברינו ביום בו העבירו את רבן גמליאל מנשיאותו בדפים המיוחדים. וכשיצא פעם מבדידותו ראו איך שיניו שחורות מרוב הצומות שצם על שחלק על חכמים. את עקביה בן מהללאל ורבי אליעזר בן הורקנוס כמעט ונידו, (גם את חוני המעגל בקשו לנדות), אלישע בן אבויה התפקר, את רבן גמליאל הדיחו מהנשיאות, ר' אלעזר בן ערך גלה למים הטובים שנעשו רעים, את רבי מאיר ורבי נתן הוציאו מבית המדרש, וכעת גם ר' אלעזר בן ערך! ראה דברינו שועל, עקרב, שרף, וגחלי אש.

מסכת סנהדרין דף פח עמוד ב

תניא, אמר רבי יוסי: מתחילה לא היו מרבין מחלוקת בישראל, אלא בית דין של שבעים ואחד יושבין בלשכת הגזית, ושני בתי דינין של עשרים ושלשה, אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה, ושאר בתי דינין של עשרים ושלשה יושבין בכל עיירות ישראל. הוצרך הדבר לשאול – שואלין מבית דין שבעירן, אם שמעו – אמרו להן, ואם לאו – באין לזה שסמוך לעירן. אם שמעו – אמרו להם, ואם לאו – באין לזה שעל פתח הר הבית. אם שמעו – אמרו להם, ואם לאו – באין לזה שעל פתח העזרה. ואומר: כך דרשתי וכך דרשו חבירי, כך למדתי וכך למדו חבירי. אם שמעו – אמרו להם, ואם לאו – אלו ואלו באין ללשכת הגזית, ששם יושבין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים. ובשבתות ובימים טובים יושבין בַּחֵיל.²³ נשאלה שאלה בפניהם, אם שמעו – אמרו להם, ואם לאו – עומדין למנין. רַבּוּ המטמאים – טִמְאוּ, רַבּוּ המטהרין – טִהֲרוּ. מִשֶרַבּוּ תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן – רַבּוּ מחלוקת בישראל, ונעשית תורה כשתי תורות.²⁴

משם כותבין ושולחין בכל מקומות: כל מי שהוא חכם ושפל ברך ודעת הבריות נוחה הימנו – יהא דיין בעירו. משם מעלין אותו להר הבית, משום לעזרה, משם ללשכת הגזית.²⁵

תלמוד ירושלמי מסכת שבת פרק א הלכה ד

מי אסר את השמן? רב יהודה אמר: דניאל אסר את השמן … ומר רבי יוחנן בשם רבי לעזר בי רבי צדוק: מקובל אני שכל גזירה שבית דין גוזרין על הציבור ולא קיבלו רוב הציבור עליהן, אינה גזירה. ובדקו ומצאו גזירה של שמן ולא קבלו רוב הציבור עליהן. יצחק בר שמואל בר מרת' נחת לנציבין אשכח רבי שמלאי הדרומי יתיב ודריש: רבי ובית דינו התירו בשמן. שמואל קביל עלוי ואכל. רב לא אכל. א"ל שמואל: אכול, דלא כן אנא כתיב עלך זקן ממרא.²⁶

שבת שלום

מחלקי המים