פרשות השבוע

וְזָכַרְתִּי אֶת־בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת־בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת־בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר: וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת־שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת־עֲוֹנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת־חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם: וְאַף־גַּם־זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא־מְאַסְתִּים וְלֹא־גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם: וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי־אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה': (ויקרא כו מב-מה).¹

ספרא בחוקותי פרשה ב פרק ח (י)

"לא מאסתים ולא געלתים לכלותם", וכי מה נשתייר להם שלא נגעלו ושלא נמאסו? והלא כל מתנות טובות שניתנו להם ניטלו מהם, ואילולי ספר תורה שנשתייר להם לא היו משונים מאומות העולם כלום! אלא, לא מאסתים – בימי אספסיינוס, ולא געלתים – בימי יון, לכלותם להפר בריתי אִתָּם – בימי המן, כי אני ה' אלהיכם – בימי גוג.²

מסכת מגילה דף יא עמוד א

… ושמואל אמר: "לא מאסתים ולא געלתים לכלותם", לא מאסתים – בימי יוונים, ולא געלתים – בימי אספסיינוס, לכלותם – בימי המן, להפר בריתי אתם – בימי רומיים, כי אני ה' אלהיהם – בימי גוג ומגוג. במתניתא תנא: לא מאסתים – בימי כשדים, שהעמדתי להם דניאל חנניה מישאל ועזריה; ולא געלתים – בימי יוונים, שהעמדתי להם שמעון הצדיק, וחשמונאי ובניו, ומתתיה כהן גדול; לכלותם – בימי המן, שהעמדתי להם מרדכי ואסתר; להפר בריתי אתם – בימי פרסיים, שהעמדתי להם של בית רבי וחכמי דורות. כי אני ה' אלהיהם – לעתיד לבוא, שאין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם.³

איכה רבה פרשה ה סימן כ

"למה לנצח תשכחנו", א"ר יהושע בר אבין: ארבעה דברים אמר ירמיה: מאיסה וגעילה עזיבה ושכיחה. מאיסה וגעילה, דכתיב: "המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך" (ירמיה יד יט). והושב על ידי משה, דכתיב: "לא מאסתים ולא געלתים" (ויקרא כו מד). עזיבה ושכיחה, דכתיב: "למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים", והושב ע"י ישעיה, דכתיב: "גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך" (ישעיה מט).⁴

אמר ר' יהושע בן לוי: ארבעה דברים אמר ירמיה מאיסה וקציפה עזיבה ושכיחה, מאיסה הושב ע"י עצמו דכתיב: "כֹּה אָמַר ה' אִם יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי אֶרֶץ לְמָטָּה גַּם אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַל כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ נְאֻם ה' " (ירמיה לא לו).⁵

וְאִם־בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת־מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת־כָּל־מִצְוֹתַי לְהַפְרְכֶם אֶת־בְּרִיתִי: (ויקרא כו טו).⁶

אלשיך ויקרא פרק כו פסוק מה

"וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לעיני הגוים להיות להם לאלהים אני ה' " … שנתן טעם … מה שלא מאסתים ולא געלתים וכו', הוא כי וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים – שהיו שם עובדי עבודה זרה וימרו על ים בים סוף, ועם כל זה כרתי להם ברית.⁷

ילקוט שמעוני תורה פרשת בחקותי רמז תרעה

לא מאסתים ולא געלתים לכלותם – וכי מה נשתייר להם לישראל שלא נגעלו ושלא נמאסו? והלא כל מתנות טובות שניתנו להם ניטלו מהם! מה נשתייר להם? זה ספר תורה, שאם לא היה קיים לישראל, לא היו משונים מאומות העולם כלום. דבר אחר: לא מאסתים בימי כשדים שהעמדתי להם דניאל חנניה מישאל ועזריה, ולא געלתים בימי המן שהעמדתי להם מרדכי ואסתר, לכלותם – בימי יונים שהעמדתי להם שמעון הצדיק, להפר בריתי אתם – בימי רומיים שהעמדתי להם רבי וחכמי הדורות. כי אני ה' אלהיכם – לעתיד לבוא שאין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם.⁸

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שיר השירים פרק ב

"שועלים קטנים מחבלים כרמים וכרמנו סמדר" – אין לך ערום בחיות כשועלים קטנים, זו מלכות הרשעה עשו אבי אדום … והם מחבלים כרמים, כרם י"י צבאות בית ישראל, שהורגין ומחבלין בכל דור ודור. וכרמינו סמדר, כענין שנאמר: "לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם" (ויקרא כו מד). כי לא יטוש ה' את עמו ונחלתו לא יעזוב (תהלים צד יד).⁹

רמב"ן ויקרא כו יא

ונתתי משכני בתוככם – זה בית המקדש. "ולא תגעל נפשי אתכם", אין רוחי קצה בכם. כל געילה לשון פליטת דבר הבלוע בדבר, כגון: "כי שם נגעל מגן גיבורים" (שמואל ב א כא) … לשון רש"י. ולא ידעתי מה הטעם בזה שיאמר הקב"ה כי בשמרנו כל המצות ועשותנו רצונו לא ימאס אותנו בגעול נפשו? וכן בעברנו על בריתו ועשותנו נאצות גדולות אמר (להלן פסוק מד) לא מאסתים ולא געלתים, ואמר הנביא בשעת הקללה (ירמיה יד יט) המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך.¹⁰

אבל הענין סוד מסתרי התורה. אמר שיתן משכנו בתוכנו והנפש אשר ממנה יבוא המשכן לא תגעל אותנו ככלי שמגעילין אותו ברותחין. אבל בכל עת יהיו בגדינו לבנים וחדשים וכו'.¹¹

רמב"ן דברים פרק כח מב

והכתובים הבאים אחר כן עונשם בגלות, וכן והיו חייך תלאים לך מנגד (פסוק סו) מפני פחדותינו בגלות ביד העמים הגוזרים עלינו גזירות תמיד. והנכון, שהוא רמז לדורות ההם שהיו בזמן חורבן הבית השני, כי היו מתנכלים להם להאבידם לגמרי, על כן אמר אחריו (פסוק סח) והשיבך ה' מצרים באניות, שהיה זה כאשר כלו להוציאם מן הארץ …¹² אבל אחרי היותנו בגלות בארצות אויבינו, לא נתקללו מעשה ידינו ולא אלפינו ועשתרות צאננו ולא כרמינו וזיתינו ואשר נזרע בשדה. אבל אנחנו בארצות כשאר העמים יושבי הארץ ההיא, או בטוב מהם, שרחמיו עלינו. כי ישיבתנו בגלות היא בהבטחה שאמר לנו: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם" (ויקרא כו מד). וכבר פירשתי בסדר אם בחקותי (שם שם טז) סוד הברית הזאת, וכי הוא על זמן גלותנו היום ביד החיה הרביעית. ואחר כן יבטיח בגאולה ממנו.¹³

משך חכמה ויקרא פרק כו מד

"ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלוהיהם". הענין הוא, שנתבונן קצת בדרכי ההשגחה העליונה קצת מה שיוכל להבין. וזה, כי כאשר גזרה החכמה העליונה אשר ישראל יתנודדו בארצות, שנים רבות מאוד מאוד, עד זמן אשר חקקה המטרה האלהית, אשר לבא לפומא לא גליא, חשבה אופנים ותחבולות אשר ישראל יתקיימו לגוי ולא יתבוללו בעמים. והעירה על זה גדולי האומה לעשות בזה גדרים סייגים, אשר האומה תתקיים בשאון גלי הים ולא תטבע במצולות הסער השוטף ברוח אמיץ וכביר.¹⁴

והנה מעת היות ישראל בגויים, ברבות השנים, אשר לא האמינו כל יושבי תבל כי יתקיימו באופן נפלא אשר לא ישער מחשבת אדם משכיל, היודע קורות הימים והמצולות אשר שטפו באלפי שנים על עם המעט והרפה כח וחדל אונים, אשר זה לבד גם כן מופת נפלא וגדול על קיום האומה למטרה נשגבה אלהית, אשר נתנבאו עליה הקדמונים.¹⁵

הנה דרך ההשגחה כי ינוחו משך שנים קרוב למאה או מאתיים. ואחר זה יקום רוח סערה, ויפוץ המון גליו, וכלה יבלה יהרוס ישטוף לא יחמול, עד כי נפזרים בדודים, ירוצו יברחו למקום רחוק, ושם יתאחדו, יהיו לגוי, יוגדל תורתם, חכמתם יעשו חיל, עד כי ישכח היותו גר בארץ נכריה, יחשוב כי זה מקום מחצבתו, בל יצפה לישועת ה' הרוחניות בזמן המיועד. שם יבוא רוח סערה עוד יותר חזק, יזכיר אותו בקול סואן ברעש – "יהודי אתה ומי שמך לאיש, לך לך אל ארץ אשר לא ידעת"! ככה יחליף מצב הישראלי וקיומו בעמים, כאשר עין המשכיל יראה בספר דברי הימים. וזה לשתי סיבות: לקיום הדת האמיתי וטהרתו, ולקיום האומה.¹⁶

מסכת מגילה דף לא עמוד ב

תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת, ושבמשנה תורה קודם ראש השנה. מאי טעמא? אמר אביי ואיתימא ריש לקיש: כדי שתכלה השנה וקללותיה. בשלמא שבמשנה תורה איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה, אלא שבתורת כהנים, אטו עצרת ראש השנה היא? – אִין (כן), עצרת נמי ראש השנה היא, דתנן: ובעצרת על פירות האילן. תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: אם יאמרו לך זקנים: סתור! וילדים: בנה! – סתור ואל תבנה, מפני שסתירת זקנים – בנין, ובנין נערים – סתירה, וסימן לדבר: רחבעם בן שלמה.¹⁷

אבות דרבי נתן נוסח ב פרק לא

הוא היה אומר: … אם היתה נטיעה בתוך ידך ויאמרו לך הרי לך המשיח, בוא ונטע את הנטיעה [ואח"כ צא והקבילו]. אם יאמרו לך הילדים: נלך ונבנה בית המקדש, אל תשמע להם. ואם יאמרו לך הזקנים: בוא ונסתור בית המקדש – שמע להם. מפני שבנין ילדים סתירה וסתירת זקנים בנין.¹⁸

שבת שלום

חזק חזק ונתחזק

מחלקי המים