פרשות השבוע

וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל־טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל־אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל־עִיר נָחוֹר: (בראשית כד י, בתחילת המסע לחרן).¹

וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ: (בראשית כד לב, בסוף המסע).²

בראשית רבה נט יא – גמליו של אברהם ניכרים

"ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וגו' " (בראשית כד י) – גמליו של אברהם אבינו היו ניכרים. בכל מקום שהיו יוצאים, יוצאים זמומים.³

בראשית רבה מא ה פרשת לך לך – בין לוט לאברהם

"ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט", רבי ברכיה בשם רבי יהודה ב"ר סימון אמר: בהמתו של אברהם אבינו היתה יוצאה זמומה ובהמתו של לוט לא היתה יוצאה זמומה. היו אומרים להם רועי אברהם: הותר הגזל? היו אומרים להם רועי לוט: כך אמר הקב"ה לאברהם: "לזרעך אתן את הארץ הזאת", ואברהם פְּרֵדָה עקרה ואינו מוליד, למחר הוא מת ולוט בן אחיו יורשו, ואם אוכלים, משלהם הם אוכלים. אמר להם הקב"ה: כך אמרתי לו: "לזרעך נתתי", אימתי? לכשיעקרו שבעה עממים מתוכה. "והכנעני והפרזי אז יושב בארץ" – עד עכשיו מתבקש להם זכות בארץ.⁴

מסכת שבת דף פה עמוד א – עמי האזור הקדומים מקפידים על הסגת גבול

… דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב: "לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים" (דברים יט יד) – גבול שגבלו ראשונים לא תסיג … שהיו בקיאין בישובה של ארץ שהיו אומרים: מלוא קנה זה – לזית, מלוא קנה זה – לגפנים, מלוא קנה זה – לתאנים.

פירוש רש"י שם: ראשונים – אמורים וחִוִוים שהיו בקיאים בכך וכו' …⁵

בראשית רבה ס ח – חמורו של פנחס בן יאיר נזהר וחכמים נכשלו

"ויבוא האיש הביתה ויפתח הגמלים" (בראשית כד לב) – התיר זממיהם.⁶ ר' הונא: ר' ירמיה שאל לר' חייא בר רבה: לא היו גמליו של אברהם אבינו דומים לחמורו של ר' פנחס בן יאיר?⁷ חמורתו (אתונו) של ר' פנחס בן יאיר נטלוה לסטים. עשתה אצלם שלושה ימים ולא טעמה כלום. אמרו (הליסטים): סופה שתמות ותסריח עלינו את המערה, נמסרנה לבעליה. שלחוה ונכנסה לבית בעליה. כיון שנכנסה, נהקה. הכיר (ר' פנחס בן יאיר) קולה. אמר: פתחו לאותה העניה ותנו לה שתאכל, שיש לה שלושה ימים שלא טעמה כלום. נתנו לה שעורים ולא טעמתן. אמרו לו: רבי, נתנו לה שעורים ולא טעמתן. אמר להם: תִקַּנְתֶם אותם?⁸ אמרו לו: הן. הוצאתם דמאי? אמרו לו: ולא כן למדתנו רבינו: "הלוקח זרע לבהמה וקמח לעורות ושמן לנר ושמן לסוך בו את הכלים פטורין מן הדמאי"?⁹ אמר להם: מה נעשה לה והיא מחמירה על עצמה …¹⁰

ר' ירמיה שלח לרבי זעירא כלכלה אחת של תאנים. רבי ירמיה אמר: אפשר רבי זעירא אוכלן שלא מתוקנות? רבי זעירא אמר: אפשר רבי ירמיה ישלחן שלא מתוקנות? בין זה לזה נאכלו התאנים בטבליהן. למחר עמד ר' ירמיה עם רבי זעירא. אמר לו: תקנת תאנים אלה? אמר לו: לא. אמר רבי אבא בר ימינא בשם אלעזר זעירא: אם היו ראשונים מלאכים, אנו בני אדם; ואם היו בני אדם, אנו חמורים.¹¹ אמר ר' מנא: אפילו חמורים אין אנו. חמורתו של ר' פנחס בן יאיר נתנו לה שעורים של טבל ולא אכלה אותם,¹² ואנו אוכלים תאנים של טבל.¹³

רמב"ן בראשית פרק כד פסוק לב – לא יתכן שפנחס בן יאיר גדול בחסידותו מאברהם

ורש"י כתב: "התיר זמם שלהם שהיה סותם פיהם שלא ירעו בשדות אחרים". ולשון בראשית רבה (ס ח): "התיר זממיהם, רבי הונא ורבי ירמיה שאל לרבי חייא ברבי אבא, לא היו גמליו של אברהם אבינו דומים לחמורו של רבי פנחס בן יאיר וכו' ". וזו שאלה לסתור פיתוח הזמם, כי אי אפשר שיהיה החסידות בביתו של רבי פנחס בן יאיר גדול יותר מביתו של אברהם אבינו. וכאשר חמורו של רבי פנחס בן יאיר איננו צריך להשתמר מן הדברים האסורים לבעליו להאכילו, כל שכן גמליו של אברהם אבינו, ואין צריך לזממם, כי לא יאונה לצדיק כל און.¹⁴

בראשית יח יט – אברהם הולך בדרך של צדקה ומשפט

כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט.¹⁵

מסכת אבות דרבי נתן נוסח א פרק ח – חמורו של ר' חנינא בן דוסא

כשם שהצדיקים הראשונים היו חסידים, כך בהמתן היו חסידות. אמרו: גמליו של אברהם אבינו לא נכנסו לבית שיש בו עבודת אלילים, שנאמר: "ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים" (בראשית כד לא) – ואנכי פניתי את הבית מִתְרָפִים. ומה תלמוד לומר "ומקום לגמלים" – מלמד שלא נכנסו לבית לבן הארמי עד שפינו כל העבודה זרה מפניהם.¹⁶

מעשה בחמורו של רבי חנינא בן דוסא שגנבוהו לסטים וחבשו את החמור בחצר והניחו לו תבן ושעורים ומים ולא היה אוכל ושותה. אמרו: למה אנו מניחין אותו שימות ויבאיש לנו את החצר? עמדו ופתחו לה את הדלת והוציאוה. והיתה מנהקת והולכת עד שהגיעה אצל רבי חנינא בן דוסא. כיון שהגיעה אצלו, שמע בנו קולה. א"ל: אבא, דומה קולה לקול בהמתנו. אמר לו: בני, פתח לה את הדלת שכבר מתה ברעב. עמד ופתח [את] הדלת והניח לה תבן ושעורים ומים והיתה אוכלת ושותה. לפיכך אמרו כשם שהצדיקים הראשונים היו חסידים כך בהמתן חסידות כמותן.¹⁷

מסכת תענית דף כד עמוד א – עוד חמור פלאי ובעל מופת

רבי יוסי דמן יוקרת … היה לו אתון שהיו משכירים אותה לאחרים.¹⁸ בערב היו שולחים על גבה את שכר אותו היום והיא חוזרת לבית בעליה. אם הוסיפו לה או הפחיתו מן השכר הראוי – לא הייתה באה. יום אחד שכחו על גבה זוג סנדלים ולא הלכה (חזרה) עד שהורידו אותם ממנה – ואז הלכה.¹⁹

….

ר' יוסי בר אבין היה מצוי לפני ר' יוסי דמן יוקרת.²⁰ עזב אותו ובא ללמוד לפני רב אשי … אמר לו (רב אשי לר' יוסי בר אבין): מדוע עזב אדוני (את ר' יוסי דמן יוקרת) ובא לכאן? אמר לו: אדם  שעל בנו ועל בתו  לא חס, עלי איך יחוס?!²¹

במדבר רבה פרשה כ סימן יד – אתונו של בלעם

"ההסכן הסכנתי לעשות לך כה" – כיון שדברה מתה …. שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו: זו היא הבהמה שנהרגה אשה פלונית על ידיה. להודיעך, שחס הקב"ה על כבודן של בריות ויודע צורכם וסתם פי הבהמה. שאילו הייתה מדברת, לא היו יכולין לשעבדה ולעמוד בה. שזו הטִּפֶּשֶׁת שבבהמות וזה חכם שבחכמים – כיון שדברה, לא היה יכול לעמוד בה.²²

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: אם אנחנו כבר בבעלי חיים פלאיים המדקדקים במצוות, ראו גם הסיפור בפסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא יד פרה על "ישראל אחד" שמכר את פרתו לגוי וזו סירבה לעבוד בשבת. ואותו גוי כל כך התרשם ממעשה זה עד שהתגייר "ולמד וזכה לתורה והיו קוראים שמו יוחנן בן תורתה, ועד עכשיו רבותינו אומרים הלכה משמו". הוא אגב ר' יוחנן בן תורתא שאמר לר' עקיבא: "יעלו עשבים בלחייך ועדיין (משיח) אינו בא" (איכה רבה ב ד).