מיוחדים

מים ראשונים: נושא 'הלכה ואגדה' הוא רחב מיני ים וכבר נדרשו לו רבים וטובים ולא נהין נפשנו עבור בגבולם. אנו מבקשים להתמקד בקטע מאד מסוים: להציג מספר מקורות בהם בעל האגדה מפתח דרשה נאה שיש בה לקח טוב ומוסר נאה ונשמעת יפה באוזני קהל שומעיו. אך יש לה רק "בעיה קטנה" אחת – היא לכאורה נוגדת את ההלכה!

מדרש תנחומא פרשת תזריע סימן ו – הכהן שמלמד את אשתו לראות נגעים

מעשה בכהן אחד שהיה רואה את הנגעים. מָטָה ידו, בִּקֵש לצאת לחוצה לארץ. קרא לאשתו אמר לה: בשביל שבני אדם רגילין לבוא אצלי לראות את הנגעים, קשה עלי לצאת מעליהם. אלא בואי ואני מלמדך שתהא רואה את הנגעים: אם ראית שְׂעָרוֹ של אדם שיבש המעין שלו, תהא יודעת שלקה, לפי שכל שֵׂעָר וְשֵׂעָר ברא לו הקב"ה מעין בפני עצמו שיהא שותה ממנו. יבש המעין שלו – יבש השער. אמרה לו אשתו: ומה אם כל שֵׂעָר וְשֵׂעָר ברא לו הקב"ה מעין בפני עצמו שיהא שותה ממנו, אתה שאתה בן אדם, וכמה שערות יש בך, ובניך מתפרנסין על ידך, לא כל שכן שיזמן לך הקב"ה פרנסה! לפיכך לא הניחה אותו לצאת חוצה לארץ.¹

שמות רבה טו ה – מוטב לטמא עצמי מלאבד תרומתי

"ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר" … אמר ר' שמעון בן לקיש: גדולה חיבתם של ישראל שנגלה הקב"ה במקום עבודה זרה ובמקום טינופת ובמקום טומאה בשביל לגאלם. משל לכהן שנפלה תרומתו לבית הקברות. אמר: מה אעשה? לטמא את עצמי אי אפשר ולהניח תרומתי אי אפשר. מוטב לי לטמא את עצמי פעם אחת וחוזר ומטהר ולא אאבד את תרומתי. כך ישראל הם תרומתו של הקב"ה, שנאמר: "קודש ישראל לה' ראשית תבואתו" (ירמיה ב ג); היו בין הקברות … אמר הקב"ה: היאך אני גואלם? להניחם אי אפשר, מוטב לירד ולהצילם, שנאמר: "וארד להצילו מיד מצרים" (שמות ג ח). וכשהוציאם, קרא לאהרן וטהר אותו, שנאמר: "וכפר על הקודש מטומאות בני ישראל".²

מסכת סנהדרין דף לט עמוד א – הקב"ה נטמא וצריך להיטהר

אמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו: אלהיכם כהן הוא, דכתיב: "ויקחו לי תרומה" (שמות כה ב), כי קבריה למשה – במאי טביל? וכי תימא במיא והכתיב: "מי מדד בשעלו מים" (ישעיהו מב יב).³ – אמר ליה: בנורא טביל, דכתיב: "כי הנה ה' באש יבוא" (ישעיהו סו טו) – ומי סלקא טבילותא בנורא? – אמר ליה: אדרבה, עיקר טבילותא בנורא הוא, דכתיב: "וכל אשר לא יבוא באש תעבירו במים" (במדבר לא כג).⁴

מדרש אגדה (בובר) ויקרא פרשת אמור פרק כא פסוק א – אין טומאה לצדיקים

ומעשה היה ברבי עקיבא שתפסוהו וחבשוהו בבית האסורים והיה ר' יהושע הגרסי משמשו.⁵ פעם אחת יום הכיפורים היה ולקח רשות מר' עקיבא והלך לו לביתו. בא אליהו ז"ל ודפק על פתח הדלת, אמר לו: מי אתה? אמר לו: אליהו אני. אמר לו: מה תרצה? אמר לו: באתי להודיעך שרבי עקיבא רבך מת.⁶ מיד הלכו שניהם כל הלילה עד שהגיעו לבית האסורים, ומצאו הפתח פתוח ורב האסורים ישן וכל העם ישנים. באותה שעה הגיע אליהו אצל הפתח ונפתח הפתח. נתחזק אליהו ונטפל בו.⁷ אמר לו ר' יהושע: ולאו כהן אתה?⁸ אמר לו: בני, אין טומאה לצדיקים ולא לחכמים …⁹ וכשיצאו מן המערה נסתם פיהו והודו ושבחו למי שאמר והיה העולם, וכשבאו אמר אליהו לר' יהושע הגרסי לך אמור לחכמים שילמדו לתלמידהם כי אין טומאה לצדיקים, ועל זה משה רבינו הזהיר לכהנים לנפש לא יטמא בעמיו, אבל למת מצוה ולצדיקים ולחכמים אין להם טומאה:¹⁰

מסכת אבות דרבי נתן נוסח א פרק ב – השושבין שקרע את הכתובה

רבי יוסי הגלילי אומר: אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שאמר לשלוחו צא וקדש לי נערה יפה וחסידה ומעשיה נאין. הלך אותו שליח וְקִדְשָׁהּ. לאחר שקדשה הלך ומצאה שזינתה עם אחר. מיד היה דן קל וחומר מעצמו ואמר: אם אני נותן לה כתובה מעכשיו, נמצא מחייבה מיתה ונפטרנה מאדוני לעולם.¹¹

בראשית רבה פרשה לח סימן ו – בין שלום לעבודה זרה

רבי אומר: גדול השלום שאפילו ישראל עובדים עבודת כוכבים ושלום ביניהם אמר המקום: כביכול איני יכול לשלוט בהן כיון ששלום ביניהם, שנאמר: "חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ" (הושע ד יז). אבל משנחלקו מה הוא אומר? "חָלַק לִבָּם עַתָּה יֶאְשָׁמוּ" (הושע י ב). הא למדת: גדול השלום ושנואה המחלוקת.¹²

פסיקתא דרב כהנא, פסקא כד "עד ה' אלהיך" – היחס לכופר בעיקר

אמר ר' יודה בר' סימון: "שובה ישראל עד ה' אלהיך" – אפילו כפרתה בעיקר. אמר ר' לעזר: בנוהג שבעולם אדם עומד מבזה את חבירו ברבים ולאחר זמן הוא מבקש לרצות לו והוא אומר לו: את מבזה אותי ברבים ומתרצה אותי ביני ובינך? לך והבא אותן האנשים שבזית אותי לפניהם ואני מתרצה לך. אבל הקב"ה אינו כן, אלא אדם עומד ומחרף ומגדף בשוק והקב"ה אומר לו לעשות תשובה ביני ובינך ואני מקבלך.¹³

רמב"ם הלכות תשובה פרק ג הלכה יד

במה דברים אמורים שכל אחד מאלו אין לו חלק לעולם הבא? ¹⁴ כשמת בלא תשובה. אבל אם שב מרשעו ומת, והוא בעל תשובה, הרי זה מבני העולם הבא. שאין לך דבר שעומד בפני התשובה. אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב, יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר: "שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו". כל הרשעים והמומרים וכיוצא בהן שחזרו בתשובה, בין בגלוי בין במטמוניות, מקבלין אותן, שנאמר: "שובו בנים שובבים" (ירמיהו ג כב).¹⁵ אף על פי שעדין שובב הוא, שהרי בסתר שב ולא בגלוי, מקבלין אותו בתשובה.¹⁶

קהלת רבה פרשה א סימן ה – למי נותנים הלוואה (צדקה, סיוע)?

מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי בר חלפתא; אמרה ליה, מהו דין שנאמר: "יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה" (דניאל ב כא), לא הוה צריך קרא למימר אלא: יהב חכמתא ללא חכימין ומנדעא ללא ידעי בינה.¹⁷ אמר לה: משל אם יבואו אצלך שני בני אדם ללוות ממך ממון, אחד מהן עשיר ואחד מהן עני, לאיזה מהן את מלוה, לעשיר או לעני? אמרה לו: לעשיר. אמר לה: ולמה? אמרה לו: שאם אבד העשיר ממוני יש לו מהיכן יפרע. אבל אם איבד העני ממוני, מאין יפרע לי? אמר לה: ולא ישמעו אזניך מה שאת מוציאה מפיך! אילו נתן הקב"ה חכמה לטיפשים, היו יושבין והוגין בה בבתי כסאות ובבתי תיאטריאות ובבתי מרחצאות. אלא נתן הקב"ה חכמה לחכימין והם יושבין והוגין בה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. הוי: "יהיב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה".¹⁸

שמות רבה לא סימן ד (תנחומא סימן ט) – מעמדו של הלווה בריבית

"אם כסף תלוה את עמי … לא תשימון עליו נשך" (שמות כב כד). זהו שכתוב: "כספו לא נתן בנשך" (תהלים טו ה) – בוא וראה כל מי שיש בו עושר ונותן צדקה לעניים ואינו מלוה ברבית, מעלים עליו כאילו קיים המצות כולן, שנאמר: "כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם". ומי היה זה? עובדיה שהיה עשיר ואפיטרופוס של אחאב … והיה עשיר יותר מדאי (מאד) והוציא כל ממונו לצדקה, שהיה זן את הנביאים. כיון שבא כל אותו הרעב,¹⁹ היה לווה בנשך מן יהורם בן אחאב מה שהיה מספיק לנביאים. זה קיים: "כספו לא נתן בנשך"; אבל יהורם שהלוה ברבית, אמר האלהים: עד עכשיו זה קיים? יבוא יהוא ויהרוג אותו וכו'.²⁰

מסכת בבא מציעא דף לא עמוד א – לכוף את היצר

תא שמע: אוהב לפרוק ושונא לטעון – מצוה בשונא כדי לָכוֹף את יצרו.²¹ ואי סלקא דעתך צער בעלי חיים דאורייתא, הא עדיף ליה! – אפילו הכי, כדי לכוף את יצרו עדיף.²²

אבות דרבי נתן נוסח א פרק יב

מפני מה בכו ישראל את אהרן שלושים יום? מפני שדן אהרן דין אמת לאמיתו. מנין? לא אמר לאיש שסרחת ולא לאשה שסרחת. לכך נאמר: "ויבכו את אהרון שלושים יום כל בית ישראל" (במדבר כ כט). אבל משה שמוכיחן בדברים קשים, נאמר: "ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלושים יום" (דברים לד ח).²³

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא יד – פרה – מכירת בהמה גסה לגוי

אמרו רבותינו: מעשה היה בישראל אחד שהיה לו פרה אחת חורשת. נתמעטה ידו ומכרה לו לגוי אחד. כיון שלקחה הגוי וחרשה עמו ששת ימים של חול. בשבת הוציאה שתחרוש עמו, ורבצה לו תחת העול. היה הולך ומכה אותה והיא אינה זזה ממקומה. כיון שראה כן, הלך ואמר לאותו ישראל שמכרה לו: בא טול פרתך שמא צער יש בה, שהרי כמה אני מכה אותה והיא אינה זזה ממקומה. אותו ישראל הבין לומר בשביל של שבת, והיתה למודה לנוח בשבת. אמר לו (לגוי): בא ואני מעמידה. כיון שבא ואמר לה באזנה: פרה פרה, את יודעת כשהיית ברשותי היית חורשת ימי החול, בשבת הָיִיתְּ נינוח. עכשיו שגרמו עונותי ואת ברשות גוי, בבקשה ממך עמדי וחרשי. ומיד עמדה וחרשה. א"ל אותו הגוי: אני מבקשך, טול פרתך. עד עכשיו אני בא ומיסב אחריך שתהא בא ומעמידה, על אחת חוץ מזו ומזו. איני מניחך עד שתאמר לי מה עשית לה באוזנה. אני נתייגעתי בה והכיתי אותה ולא עמדה. התחיל אותו ישראל מפייסו ואומר לו: לא כשוף ולא כשפים עשיתי, אלא כך וכך הסחתי לה באוזנה ועמדה וחרשה. מיד נתיירא הגוי, אמר: ומה אם פרה שאין לה לא שיחה ולא דעת הכירה את בוראה, ואני שייצרני יוצרי בדמותו ונתן בי דעת, איני הולך ומכיר את בוראי? מיד בא ונתגייר ולמד וזכה לתורה והיו קוראים שמו יוחנן בן תורתה. ועד עכשיו רבותינו אומרים הלכה משמו.²⁴ ואם תמיה אתה שעל ידי פרה נתקרב אדם אחד לכנפי שכינה, הרי על ידי פרה היא טהרתן של כל ישראל. ממה שקראו בענין: "זאת חוקת התורה".²⁵

מסכת סופרים פרק א הלכה ב

שאל אחד את ר' יהושוע הגרסי:²⁶ מפני מה כותבין על עורות נבילות וטריפות? אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לשני בני אדם שנתחייבו הריגה למלכות. אחד הרגו מלך, ואחד הרגו אספקלטור.²⁷ איזה מהם משובח? זה שהרגו מלך!²⁸ אמר לו: אם כן יהא מותר באכילה? אמר לו: הרי הוא אומר: "לא תאכלו כל נבילה" – הכתוב אסרה, אני מה אעשה לך?²⁹

מחלקי המים

מים אחרונים: אנו שוטחים את בקשתנו לפני כל שואבי המים: כל היודע על מדרשי אגדה נוספים שסותרים, לכאורה ושלא לכאורה, את ההלכה והדין, אנא יחיש שמועתו הטובה אלינו במהרה!