מיוחדים

אין טומאה לצדיקים

מיוחדים, תש"ף

עדכון אחרון: 12/07/2020

מים ראשונים: "אין טומאה לצדיקים", או בלשון אחרת: "אין טומאה לחכמים (לתלמידי חכמים)". מה פשר אמירה זו? להלכה ממש או רק לקח ואגדה? לסיטואציה מסוימת או לכל זמן ומקום? ואיך נדע מי צדיק? לאחר שהתחלנו לעסוק בנושא הבנו שנקלענו לעניין נכבד שרבים וטובים נדרשו לו והוא 'בעין הסערה' עד היום: האם מותר לכהנים לעלות לקברי צדיקים או לא. אע"פ כן, לא נמנענו מלדרוש בו כפי אשר תשיג ידינו ודווקא משום שהוא 'בעין הסערה' ובממשק המעניין בין קבלה להלכה. וברור שאיננו מתיימרים להקיף את הנושא ובוודאי שלא לפסוק הלכה.

תוספות מסכת כתובות דף קג עמוד ב

אותו היום שמת רבי בטלה קדושה1 – שהיו קורין אותו רבינו הקדוש. והא דתניא בשילהי סוטה (דף מט.) "משמת רבי בטלה ענוה ויראה", יש לומר קדושה בכלל.2 והרב רבי חיים כהן היה אומר: אילמלי הייתי כשנפטר רבינו תם הייתי מטמא לו. דהאי "בטלה קדושה" דקאמר הכא, היינו קדושת כהונה. וכן מוכח מדקאמר "אותו היום" משמע אותו היום דוקא ותו לא. ובהדיא אמר בירושלמי דמסכת ברכות בפרק מי שמתו, דכשמת רבי אמרו: אין כהונה היום. ואין נראה לרבי דכמדומה לרבי דהתם מיירי בטומאת בית הפרס דרבנן אבל טומאה דאורייתא לא.3

תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ג הלכה א, נזיר פרק ז הלכה א

כד דמך רבי יודן נשייא (כאשר נפטר רבי יהודה הנשיא) אכריז רבי ינאי ואמר: אין כהונה היום. כד דמך רבי יודן נשייא בר בריה דרבי יודן נשייא (כאשר נפטר רבי יהודה הנשיא בן בנו של רבי יהודה הנשיא4) דחף רבי חייה לרבי זעירא בר בא בכנישתא דגופנא דציפורין ומסאביה (דחף רבי חייא את ר' זעירא בבית הכנסת שבין הגפנים בציפורי (שם היה מונח הארון של רבי יהודה הנשיא) וטימא אותו).5

כד דמכת יהודיניי אחתיה דרבי יודן נשייא (כאשר נפטרה יהודיניי אחותו של רבי יהודה הנשיא) שלח רבי חנינא בתר רבי מנא ולא סלק (שלח רבי חנינא להביא את רבי מנא (שהיה כהן, שיתעסק בלווייתה) ולא בא). אמר ליה: אם בחייהן אין מיטמין להן לא כל שכן במיתתן. אמר רבי נסא: במיתתן עשו אותן כמת מצוה.6

רמב"ם הלכות אבל פרק ג הלכה י:

נשיא שמת הכל מטמאין לו אפילו כהנים. עשאוהו כמת מצוה לכל, מפני שהכל חייבין בכבודו וכן הכל אוננין עליו.7

שולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שמד סעיף יח

נשיא שמת, כל בתי מדרשות שבכל מקום שמספידין אותו בטלים, ואחר ההספד אין נכנסים לבית המדרש, אלא מתחברים שנים שנים ולומדין בבתיהם.8

מדרש אגדה (בובר) ויקרא פרשת אמור פרק כא פסוק א

ומעשה היה ברבי עקיבא שתפסוהו וחבשוהו בבית האסורים והיה ר' יהושע הגרסי משמשו.9 פעם אחת יום הכיפורים היה ולקח רשות מר' עקיבא והלך לו לביתו. בא אליהו ז"ל ודפק על פתח הדלת, אמר לו: מי אתה? אמר לו: אליהו אני. אמר לו: מה תרצה? אמר לו: באתי להודיעך שרבי עקיבא רבך מת.10 מיד הלכו שניהם כל הלילה עד שהגיעו לבית האסורים, ומצאו הפתח פתוח ורב האסורים ישן וכל העם ישנים. באותה שעה הגיע אליהו אצל הפתח ונפתח הפתח. נתחזק אליהו ונטפל בו.11 אמר לו ר' יהושע: ולאו כהן אתה?12 אמר לו: בני, אין טומאה לצדיקים ולא לחכמים. …13 וכשיצאו מן המערה נסתם פיהו והודו ושבחו למי שאמר והיה העולם. וכשבאו, אמר אליהו לר' יהושע הגרסי: לך אמור לחכמים שילמדו לתלמידהם כי אין טומאה לצדיקים. ועל זה משה רבינו הזהיר לכהנים: "לנפש לא יטמא בעמיו" – אבל למת מצוה ולצדיקים ולחכמים אין להם טומאה.14

תוספות מסכת בבא מציעא דף קיד עמוד ב

… וכן מצינו כשהיה קובר את רבי עקיבא היה דוחה, שאמר ליה: וכי אינך כהן? אמר ליה: צדיקים אין מטמאין. ודחה אותו כן משום כבודו דרבי עקיבא ועיקר טעמו היה לפי שהיה מת מצוה לפי שהיו יראים לקברו שהיה מהרוגי מלכות.15

רמב"ן במדבר פרשת חקת פרק יט פסוק ב:

וטעם טומאת המת, בעטיו של נחש, כי הנפטרים בנשיקה לא יטמאו מן הדין, והוא שאמרו צדיקים אינן מטמאין.16

ספר החינוך פרשת אמור מצוה רסג

… כבר כתבתי למעלה שענין הטומאה דבר נמאס ונאלח, וגוף האדם המת פירשו חכמים שהוא אבי אבות הטומאה … והענין הוא כי בהיפרד מעליו צורת השכל החיה הטובה וישאר הוא לבדו, בשגם הוא בשר פחות וגרוע ומשתוקק אל הרעות, וגם ברעתו רבה החטיא הנפש היקרה בעודה שוכנת אצלו, על כן ראוי שיטמא כל סביביו בהתפשט מעליו כל הודו שזהו נפשו, ולא נשאר בו כי אם החומר הרע.17 וראיתי רמז אל הטעם הזה שכתבתי בטומאת המת, שאמרו זכרונם לברכה כי הצדיקים גמורים אינם מטמאין, ולפי הדומה כי הכוונה לפי שגופם טהור ונקי ולא החטיא נפשם אבל סייע לזכותה, ועל כן תעלה נפשם בנשיקה, ועל גיוום ישכון אור זרוע לעולם.18

פירוש הסולם לזוהר – בראשית פרשת חיי שרה מאמר ותמת שרה בקרית ארבע אות ע19

בוא וראה, כאשר ימי האדם מתקיימים במדרגות העליונות … מתקיים האדם בעולם, כיון שלא נתקיים עוד במדרגות העליונות, דהיינו שכבר גמר חיי שבעים שנה … נמצאים ימיו יוצאים מהספירות, ויורדים למטה מהספירות, עד שקרבים לאותו מדרגה שהמות שורה בו, דהיינו מלאך המות, שהוא מתחת ספירת המלכות … ואז מקבל רשות להוציא הנשמה. והוא עף כל העולם בעפיפה אחת ונוטל הנשמה ומטמא את הגוף, ונשאר הגוף טמא. אשרי הם הצדיקים שלא נטמאו בו, ולא נשאר בגופם טומאה.20

עקידת יצחק במדבר שער עט (פרשת חקת)

והנה אלו שנתקדשו בחייהם, בהיפרד נפשותם מוסיפה להתקדש ולעלות ולראות אל קדש הקדשים אל האלהים אשר נתנה וכמעט שלא נמצא במיתתן צד טומאה. כי עליהם אמרו חז"ל: "צדיקים במיתתם קרויים חיים" (ברכות י"ח א) וכשם שהחי אינו מטמא מן הדין כן אלו אינם מטמאין. והפלא מה שאמרו בפרק הנושא בפטירתו של רבינו הקדוש: אמר ר' חייא: אותו היום שמת רבי בטלה כהונה (כתובות קג ב).21

בית הבחירה למאירי מסכת יבמות דף סא עמוד א

ועל הדרך שמצינו כשקברו לר' עקיבא שאמר להם צדיקים אין מטמאין .וזה שהשיבו, אינו אלא דחוי בעלמא וכן שסומך היה על שמהרוגי מלכות היה ומת מצוה היה.22

מסכת סוכה דף כה עמוד א

והעוסק במצוה פטור מן המצוה מהכא נפקא? מהתם נפקא, דתניא: "ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם" (במדבר ט ו) – אותם אנשים מי היו? נושאי ארונו של יוסף היו, דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר: מישאל ואלצפן היו שהיו עוסקין בנדב ואביהוא.23

חידושי המהר"ל מסכת בבא מציעא דף קיד עמוד ב

… היינו טעמא דרשב"ג, כי אף על גב שאין הגוי נקרא אדם, מ"מ שם אדם עליו ותארו וצורתו כמו אדם בכל דבר עד שאין ניכר הבדל בין אדם ישראל ובין גוי. וזה בעולם הזה, אבל אליהו ז"ל היה מן השמיים ושם ניכר ההבדל לגמרי ולפיכך לאליהו ז"ל הלכה כרבי שמעון בר יוחאי.24 וכן במדרש שהביאו תוספות שהיה קובר את רבי עקיבא משום שאמר צדיקים אינם מטמאים במותם, אף על גב דאין כך הלכה. כי בעולם הזה לא ניכר צדיק לפני רשע, אבל למעלה אשר משם היה אליהו, ניכר בודאי ההבדל אשר בין צדיק לרשע ולכך היה קובר את רבי עקיבא, כך יראה.25

שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן נח

שאלה: האם מותר לכהנים לבקר במערת המכפלה, או בקבר רחל, או בשאר קברות הצדיקים הטמונים ברחבי ארצנו הקדושה, או לא?

תשובה: במדרש משלי (פרשה ט') נאמר: שכשנהרג רבי עקיבא על ידי מלכות הרשעה, נטפל בקבורתו אליהו הנביא זכור לטוב, והיה נושאו על כתפיו …26 על יסוד מדרש זה חשבו איזה פוסקים למצוא היתר לכהן לבקר בקברי צדיקים, מפני שאין צדיקים מטמאים. אולם בתלמוד שלנו (סוכה כה ע"ב) נאמר, שאותם אנשים שהיו טמאים לנפש אדם ובאו לשאול ממשה רבינו על הקרבת הפסח, נושאי ארונו של יוסף הצדיק היו, ומי לנו גדול מיוסף הצדיק. …27 והתוספות בבא מציעא (קיד ע"א) הסבירו, שעיקר טעמו של אליהו הנביא שנטמא לרבי עקיבא לפי שהיה מת מצוה שאין לו קוברים, שהרוגי מלכות לא היו ניתנים לקבורה, ולכן היה מותר לו להיטמא ולטפל בקבורתו … ואמרו בפרק הנושא (כתובות קג ע"ב) יום שמת רבי בטלה כהונה, משום שנשיא היה. אבל לרבו אפילו מובהק, או לצדיק בעלמא, אינו מטמא, שאם לא כן מאי רבותא דרבי שאמרנו שבאותו יום בטלה כהונה, הרי בכל צדיקים לעולם הדין כן. ומה שאמרו במדרש כשקבר אליהו לרבי עקיבא ואמר לו לרבי יהושע הגרסי אין טומאה בתלמידי חכמים, אין סומכים על הלכות שבמדרשים אם לא שנראה שנתקבלו לבעלי התלמוד. …28

ועיין בשו"ת תירוש ויצהר (ריש סימן ק'), שהביא מספר אביר הרועים (דף פ"ז), שבעת פטירת אדמו"ר בעל שפת אמת זצ"ל, היה שם הגאון רבי אברהם מסוכטשוב בעל אבני נזר, ושאלוהו האם יכולים הכהנים להתעסק בו, משום שאין טומאה בצדיקים, והשיב להם, חס ושלום!29 וסיפר שגם כשנפטר חמיו אדמו"ר הגאון רבי מנחם מנדל מקוצק זצ"ל, היו רוצים הכהנים לנהוג היתר להתעסק בו, והיה שם הגאון בעל חידושי הרי"מ זצ"ל, וצווח ככרוכיא על זה ומחה בידם. … לפיכך מצוה להוכיח לכהנים החרדים לדבר ה' באמירה נעימה לבל יכניסו עצמם בספק איסור טומאה דאורייתא, ולחלל קדושת כהונתם. ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב.30

 

מחלקי המים

מים אחרונים: סוף דבר, נראה שלפנינו מקרה מיוחד של נקודת ההשקה עדינה בין הלכה ואגדה, בין הלכה וקבלה, בין דין חותך על בסיס מקורות במקרא ובתלמוד ובין רגש אנושי שמוצא סימוכין בקבלה ובמיסטיקה. לסיעה המצדדת בהתרת איסור טומאה לכהן מפני חלוקת כבוד לנפטר חשוב, יש לכאורה על מה לסמוך גם בגדרי ההלכה, כגון בדין מת מצווה ובהלכה: "מת חכם – הכל קרוביו" (שבת קה ע"ב). אולי גם בכך שבימינו אין "כהנים בעבודתם" וממילא כולנו טמאים כי אין טהרה מלאה. קשה לא להזדהות עם קריאתו הנרגשת של רבי חיים הכהן מבעלי התוספות "אילמלי הייתי כשנפטר רבינו תם הייתי מטמא לו". מה גם שבא רמב"ן בפירושו לתורה ובחידושיו על הגמרא וקבע חד משמעית "אין טומאה לצדיקים".31 אך עיקרה הוא בסיס של אגדה וקבלה. מנגד, נצבו גדולי ישראל שנצמדו להלכה כפשוטה בלי תבלין זוהר קבלה ומיסטיקה והציבו מתרס ברור. מה גם שמי הוא שיקבע מי הוא צדיק או תלמיד חכם שראוי לכהן להיטמא לכבודו ומי לא? דבר זה יכול גם להביא למחלוקות ומריבות קשות: לצדיק זה נטמאים ולזה לא? שהרי "עמך כולם צדיקים". אך נראה שעיקר טענתם היא שיש להבחין בין טומאה חד-פעמית בלוויה וחלוקת כבוד אחרון לנפטר ובין פקידה קבועה של קברי צדיקים שכנגדה יצאו גדולי עולם גם מסיבות אחרות.32 סוף דבר, נראה שהמטוטלת עדיין מתנועעת בין אלה שמתירים גם היום לכהנים לפקוד קברי צדיקים ובין אלה שאוסרים. הרוב נראה שקיבל את הכרעת פוסקי הדור האחרון ואינם פוקדים קברי צדיקים, גם לא מלווים אותם בדרכם האחרונה (אלא ממרחק ראוי), אבל את תנועת הנהירה הכללית לקברי צדיקים והאמונה בסגולות למיניהן, איש כנראה לא יעצור.

הערות שוליים

  1. זה לשון הגמרא שם שמתארת את פטירתו של רבי יהודה הנשיא בהרחבה. ראה גם בירושלמי מסכת כלאים פרק ט הלכה ג.
  2. עד כאן הסבר פשוט מהי הקדושה שבטלה עם מות רבי יהודה הנשיא שנקרא גם "רבינו הקדוש".
  3. בא רבי חיים כהן מבעלי התוספות ומחדש, ע"ס ירושלמי שנראה להלן, ש"בטלה קדושה" איננה אמירה ערכית בשבח מעלתו של רבי יהודה הנשיא, אלא אמירה להלכה, שבטלה קדושת הכהונה ומותר לכהן להיטמא לכבוד פטירתו של אדם גדול. תוספות אמנם חותם בדעתו של "רבי" (הוא ר"י הזקן) שמגביל את ההיתר לכהן להיטמא רק לטומאה דרבנן (בית הפרס, מקום שנעלם בו קבר ולא ידוע היכן), אבל לא לטומאה מדאורייתא. ראה גמרא עבודה זרה יג ע"א: "הולכין ליריד של עובדי כוכבים ולוקחין מהם בהמה עבדים ושפחות וכו' מפני שהוא כמציל מידם; ואם היה כהן - מטמא בחוצה לארץ לדון ולערער עמהם; וכשם שמטמא בחוצה לארץ, כך מטמא בבית הקברות. בבית הקברות סלקא דעתך? טומאה דאורייתא היא! אלא בית הפרס דרבנן". אבל שיטת רבי חיים כהן קיימת ויש לה כאמור סימוכין מהתלמוד הירושלמי.
  4. ראה הערך רבי יהודה נשיאה בויקיפדיה.
  5. ראה שם במקור שקודם לקטע זה שהבאנו מובא הקטע של כהן שנטמא על מנת לראות מלך של אומות העולם: "אמר רבי ינאי: מטמא כהן לראות את המלך. כד סליק דוקליטיינוס מלכא להכא חמון לר' חייא בר אבא מיפסע על קברים דצור בגין מחמוניה (כאשר עלה דוקליטיינוס המלך לכאן, ראו את ר' חייא בר אבא פוסע על קברי אבן בשביל לראותו). ר' חזקיה ור' ירמיה בשם ר' יוחנן: מצוה לראות גדולי המלכות לכשתבוא מלכות בית דוד יהא יודע להפריש בין מלכות למלכות". ראה גמרא בבלי ברכות יט ע"ב: "תא שמע, דאמר רבי אלעזר בר צדוק: מדלגין היינו על גבי ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אמרו אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם, שאם יזכה - יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם", בדברינו לחלוק כבוד למלכות בפרשת וארא וכן קול דממה בפרשת פנחס . מכאן עוברת הסוגיה לרבי יהודה "הנשיא שלנו" שמת.
  6. זהו מקור מרכזי להיטמאות כהנים בלוויה של אדם חשוב כרבי יהודה הנשיא. ולא רק לכבודו, אלא גם לכבוד אחותו (שכנראה שנפטרה אחריו). ורבי נסא מוסיף שלגבי אחותו של רבי יהודה הנשיא הייתה הטומאה לכהן מדין מת מצווה שכידוע אפילו כהן גדול נטמא לו. ראה דברינו מת מצווה בפרשת אמור. אך כל זה הוא בברור ב"יום שמת בו", היינו כחלק מכבוד הנפטר בדרכו האחרונה והלווייתו. וגם רבי חיים כהן בתוספות לעיל מדבר על יום הפטירה ולא שמענו שהלך אצל קברו של רבינו תם.
  7. הרמב"ם, כנראה על בסיס הירושלמי הנ"ל, פוסק להלכה שנשיא שמת "הכל מטמאים לו". הרמב"ם נוקט בטיעון של רבי נסא בירושלמי "עשאוהו כמת מצוה" (טיעון שנאמר על אחותו של הנשיא, לא על הנשיא. וכי לנשיא "אין קוברין"?), אבל מצרף לו את הטיעון "הכל חייבים בכבודו". נראה שכוונתו להלכה: "חכם שמת - הכל קרוביו הכל קורעין והכל חולצין והכל סופדין והכל מברין עליו וכו' " (תוספתא מועד קטן פרק ב הלכה יז, גמרא שבת קה ע"ב, מועד קטן כא ע"א). כולם, גם הכהנים הם כקרוביו של הנשיא (הנשיא הוא כמו אבא?) וכהן מיטמא לקרוביו (אב, אם, אח, אחות, בן, בת, אשה). את החיבור בין "מת מצוה" ובין "לפי כבודו" מצאנו גם בפירוש הר"ן על הרי"ף כתובות סא ע"ב: "אותו היום שמת רבי בטלה כהונה. כלומר שנטמאו בו כהנים והיינו טעמא דכשם שכהן מטמא למת מצוה מפני שאין לו מי שיתעסק בקבורתו כך מטמא לנשיא שמפני שכבודו מרובה אין בכל המתעסקין בו די לפי כבודו". ועדיין, בכל המקורות שראינו עד כאן, מדובר באיש חשוב כנשיא ורק ביום הלוויה והקבורה.
  8. בטור, בבית יוסף ובשולחן ערוך לא מצאנו את הדין שהרמב"ם מביא, רק את הדין של ביטול "בתי מדרשות" שיסודו בגמרא מועד קטן כב ע"ב: "נשיא שמת - בתי מדרשות כולן בטילין, ובני הכנסת נכנסין לבית הכנסת וקורין שבעה ויוצאין. רבי יהושע בן קרחה אומר: לא שילכו ויטיילו בשוק, אלא יושבין ודומין". הלכה זו משתלשת בכל ספרות הגאונים ועד השולחן ערוך ללא אזכור שמיטמאים לנשיא כפי שכתב הרמב"ם. ראה אזכור "מת מצוה" בסעיף שע"ד שם, אבל זה בדין מת מצווה עצמו שבו אכן כהן נטמא. ושם כותב בית יוסף: "ויש לתמוה על הרב ר' חיים כהן שהרי רבינו תם לא היה נשיא, ואם התירו לטמאות לרבי שהיה נשיא למה יתירו להטמאות לרבינו תם שלא היה נשיא? ושמא היה סובר הרב ר' חיים דגדול הדור דינו כנשיא". משמע שר' יוסף קארו הכיר את התוספות בו פתחנו ובעצם כן מסכים שניטמאים לנשיא והוא רק חולק על כך שלרבינו תם לא היה דין של נשיא (והרב חיים כהן יאמר שבשבילו רבינו תם הוא כמו רבי יהודה הנשיא בדורו). סוף דבר, שולחן ערוך לא מביא את הדין שניטמאים לנשיא שנפטר, רק את הדין שסוגרים את בתי המדרש בזמן לווייתו (ודין מת מצווה בפני עצמו).
  9. סיפור כליאתו של רבי עקיבא בבית הסוהר, כנראה בעקבות דיכוי מרד בר כוכבא, ור' יהושע הגרסי ששימש אותו שם, נמצא בגמרא עירובין כא ע"ב. המדרש שלהלן לוקח סיפור זה למקום שונה מהמסופר בגמרא (השימוש במעט המים שם).
  10. ראה בגמרא עירובין הנ"ל שבמעט המים שהביא ר' יהושע הגרסי לרבי עקיבא הוא העדיף ליטול את ידיו ולא לשתות. אפשר שבגין זה מת בצום יום כיפור. וכבר הרעישו דרשנים עולמות על מיתתו של רבי עקיבא ביום כיפור דווקא (בו אנחנו קוראים את הפיוט "אלה אזכרה" על עשרה הרוגי מלכות ובהם רבי עקיבא). ראה למשל שו"ת ציץ אליעזר חלק טז הקדמה.
  11. התחיל לטפל בגופתו של ר' עקיבא.
  12. עפ"י המסורת, אליהו שמזוהה עם פנחס, היה כהן. ראה דברינו קנאות אליהו מול קנאות פנחס בפרשת פנחס.
  13. בקטע שקצרנו מצוי התיאור הקסום של המערה בה נקבר ר' עקיבא, כולל מטה נוספת שעמדה שם המיועדת "לאשתו של טיטוס הרשע, על כל הטובה שעשתה עם ר' עקיבא כשהיה חבוש בבית האסורים". ראה שם במקור ובמקבילות שלהלן.
  14. ראה אגדה זו גם במדרש משלי (בובר) פרשה ט ובילקוט שמעוני משלי סימן תתקמ"ד שמוסיף: "אין טומאה בתלמידי חכמים ואף בתלמידיהם". כך גם במדרש הגדול במדבר פרשת פינחס פרק כה פסוק יב: "אמר לו: חייך יהושע בני, שאין טומאה בצדיקים ואפילו בתלמידיהם". פה נראה שיש קפיצה גדולה ושינוי משמעותי. יש כאן שימוש במטבע לשון חדשה. לא שמיטמאים לאדם חשוב, אלא שאין טומאה בגופו של אדם חשוב שמת. כל הלשונות בירושלמי לעיל וברמב"ם מעידים על כך שיש טומאה במת, אלא שלא נוהג (או נדחה) דין טומאה במקרים מיוחדים כמו שהכהנים ניטמאים במקרים מיוחדים: קרובים מדרגה ראשונה ומת מצווה, ואח"כ צריכים טהרה. כאן עובר הדגש למת עצמו. אדם צדיק גופתו אינה מטמאת!! אבל עדיין מדובר בקבורה! בטיפול ההכרחי בגופתו של רבי עקיבא, בחשש של ביזוי המת גם אם יהושע הגרסי יכול היה לעשות את הפעולה. גם כאן, עדיין אפשר לומר שהטומאה נדחית לצורך ולא שהיא בטלה. גם את סוף המדרש בהוראה של אליהו למקרים דומים בעתיד, ניתן להבין שהקדושה והכהונה הם שמתבטלים לנוכח הצדיק והחכם, לא הטומאה. וכלשון התלמודים לעיל כולל הנימוק של מת מצוה. ראה גם לשון הרמב"ם: "הכל מיטמאים". ותודה לידידי אברהם לוברבוים הי"ו על דקדוק זה.
  15. אגב דיון שם בגמרא לגבי קברי נכרים אם הם מטמאים או לא ואם אליהו היה כהן או לא, בסיפור של אליהו שפוגש את רבה בר אבוה בבית קברות של נכרים ודן איתו בענייני הלכה (מה עושה שם רבה?), מצטט תוספות את המדרש לעיל ומלשונו עולה בברור שאין הכוונה במדרש שצדיקים אינן מטמאים, אלא שהטומאה נדחית מפני כבודו של רבי עקיבא שהיה מהרוגי מלכות ומשום שהיה שם דין מת מצווה. אין זה בדיוק "מת מצווה" של הירושלמי לעיל וגם לא של הרמב"ם, אלא ממוקד לרבי עקיבא שהיה כאמור מהרוגי מלכות רומא שביקשה שלא יובא לקבר ישראל. תוספות זה מבין את המדרש לעיל באופן מאד מוגבל ויש לשער שלא עמד לפניו סיום המדרש לעיל בהוראה הכללית של אליהו: "לך אמור לחכמים שילמדו לתלמידהם כי אין טומאה לצדיקים". ראה פירוש ערוך לנר מסכת סוכה כה ע"ב שחוזר לתוספות מסכת כתובות בה פתחנו ולשיטת רבי חיים כהן שם, ואלה דבריו: "אבל יש לומר דגם לשיטת רבי חיים אין הטעם משום דצדיקים אינם מטמאין, אלא משום דלחכם הכל קרוביו ומטעם טומאת קרובים הותר. אבל הא דצדיקים אינם מטמאים אין זה טעם גמור". לאמר, תוספות בכתובות ותוספות כאן משלימים זה את זה, והגמרות בבלי "בטלה קדושה" וירושלמי "אין כהונה היום" אינם סותרים את מדרש האגדה על מות רבי עקיבא. גם אליהו בבית האסורים במדרש ואליהו בגמרא בבא מציעא בקברי נכרים, משלימים זה את זה. משותף לכולם שיש סיבה עניינית ולשעתה לדחיית הטומאה והטענה "אין טומאה לצדיקים" אינה אלא דחייה או שמא נאמר 'כותרת נאה' להלכה הממוקדת.
  16. כך גם עולה מפירושו בסוגיה ביבמות סא ע"א אשר דנה אם קברי נכרים מטמאים או לא. שם הוא מתעמת עם רבינו תם (בתוספות הקודם) שאליהו רק דחה את ר' יהושע הגרסי ואלה דבריו של רבינו תם עפ"י רמב"ן: "וכן מצינו כשקברו לר' עקיבא אמר להם צדיקים אינם מטמאין ולא היה אלא דיחוי, שהיה סומך לו משום דר"ע מהרוגי מלכות היה ומת מצוה היה". על כך מתקומם רמב"ן ואומר: "ואין דברים הללו נכונים ... ומה שאמר שהיה דוחה אותו, חס ושלום! שאם כן, היה נותן מכשול לפני עיוור ומורה בתורה שלא כהלכה ועוד פורץ גדרן של חכמים שגזרו על ארונות" (ארונות קבורה של נכרים שזה נושא הדיון שם ביבמות). בדרך זו של רמב"ן הולך גם רשב"א בגמרא שם ואחרים. ראה גם פירוש רבי בחיי בן אשר (תלמיד הרשב"א) פרשת אמור ויקרא כא א שמחזיר אותנו לירושלמי לעיל: "ואמרו בירושלמי: (ברכות ג א) כד דְמָך ר' יהודה נשיאה הכריז ר' ינאי: אין כהונה היום. וטעם הדבר מפני שהכהנים מוזהרין על טומאת המת, לפי שהם משרתי עליון מקודשים לעבודתו, וכיון שמיתתו היתה שלא ע"י הכח המשחית אלא ע"י שכינה לא היתה שם טומאה". האם היה לפני חכמים אלה הנוסח בילקוט שמעוני ובמדרש הגדול: "אין טומאה בתלמידי חכמים ואף בתלמידיהם" (הערה 14 לעיל)?
  17. ולכן הוזהרו הכהנים על טומאת מת: "וראוי באמת למשרתי השם להתרחק ממנו, זולתי בקרובים שהותר להם כי אחיהם בשרם הוא, וכל דרכי התורה נועם ונתיבותיה שלום, ולא רצתה לצערם כל כך כי יחם לבבם על הקרוב המת שלא יוכלו להתקרב תוך האהל אשר הוא בתוכו ולשפוך את רוחם ולהשביע נפשם בבכי עליו". כל זה באדם רגיל. אבל אצל צדיקים זה לא כך כפי שהוא ממשיך לפרש את שרשי המצווה.
  18. הגמרא במסכת בבא בתרא יז ע"א מונה "ששה לא שלט בהן מלאך המות, ואלו הן: אברהם, יצחק ויעקב, משה, אהרן ומרים", הם  שמתו מיתת נשיקה ("על פי ה' "). מרמב"ן, רבי בחיי וכעת גם ספר החינוך נראה שהם מרחיבים את המיתה ע"י השכינה הרבה מעבר לשישה שהגמרא מונה, לכל הצדיקים (ויש שמוסיפים גמורים). מה שאולי יוצר בעיה של הגדרת דרגת הצדיק. מי הוא שילמדנו מי הוא צדיק גמור שמת מיתת נשיקה ומותר לכהן להיטמא לו ומי לא? ומה אם כל אותם ל"ו צדיקים נסתרים? ומה עם "תלמידיהם"? ראה פירוש פנים יפות (רבי פינחס ב"ר צבי הירש הלוי - איש הורוויץ) במדבר פרשת חקת פרק יט פסוק יד שביד אחת פותר באמצעות מיתת נשיקה זו את נוכחות אלעזר ומשה במיתת אהרון והחלפת בגדי הכהן הגדול ואומר: "כיון שאהרן מת בנשיקה לא היה מטמא". אבל ביד השנייה שואל מיוסף ונושאי מיטתו שנטמאו ולא יכלו להקריב קרבן פסח במועדו: "קשה לי אותן טמאי מתים מי היו נושאי ארונו של יוסף ומי לנו גדול מיוסף הצדיק?" (וגם שואל שם מקבורת משה בגמרא סנהדרין לט ע"א באגדה שהקב"ה נטמא כשקבר אותו). כך או כך, ברגע שאמרנו שצדיקים לא מטמאים בכלל, הותרה הרצועה וכבר לא מדובר על דחיית איסור טומאה לכהן בשעת הלוויה, "אותו היום שמת רבי", אלא גם בקברו של הצדיק לאורך הדורות. ונפתח שער רחב לכהנים לא רק להשתתף  בלוויות של צדיקים, אלא גם לפקוד את קברם בכל עת ובכל שעה.
  19. הקטע המקור בזוהר אותו הסולם מפרש נמצא בזוהר כרך א (בראשית) פרשת חיי שרה דף קכה עמוד א. הבאנו את תרגום/פירוש הסולם שהוא בעברית.
  20. לרמב"ן ומלוויו לעיל צרפו המצדדים בשיטה שאין טומאה לצדיקים, קטע זה של הזוהר ובפרט השורה האחרונה: "אשרי הם הצדיקים שלא נטמאו בו ולא נשאר בגופם טומאה" (ובמקור: "זכאין אינון צדיקיא דלא אסתאבו ולא אשתאר בהו מסאבותא"). מכאן ואילך, נראה שנוצרו דעות 'עצמאיות' מדוע אין טומאה לצדיקים, גם ללא קשר למדרשים, לגמרות ולמקורות המובאים לעיל. למשל, המוטיב שצדיקים במותם קרויים חיים. ראה שפתי כהן ויקרא פרשת אמור [כא א]: "לנפש לא יטמא. אמר להם אף על פי שאני מצוה אתכם על הטומאה, אבל הצדיק שיש בו נפש אחר מיתתו אין בו טומאה, לפי שהצדיקים במיתתם הם חיים". ובשל"ה מסכת תענית פרק תורה אור: "כי הצדיקים נמשלו לדגים שבים, שהם במקום טהרה ואין שם טומאה, אדרבה, המים מטהרים והתורה נמשלה למים". ושו"ת טוב טעם (רבי שלמה קלוגר) סימן רלד הופך את כל ההסברים במדרש על רבי עקיבא לעיל ומסביר שאין בעצם צורך בנימוק של מת מצוה במדרש על מות רבי עקיבא, כי לרבי עקיבא יש הרבה קוברים: "דמת מצוה שיש לו קוברים לא הוי מת מצוה ... דגם מעשה אליהו לא הוי דרך הטבע רק דרך נס ובדרך נס יש הרבה ריוח והצלה לפניו וכמה מלאכים הוי יכולין לעשות כן. לכך לא נחשב מת מצוה, רק מכח הצדיקים אין מטמאין". אין צורך בנימוק ההלכתי של מת מצווה, טומאה דחויה וכו' - יש לנו נימוק טוב יותר: "אין טומאה לצדיקים".
  21. התהפך הגלגל! אם בתחילה הבנו שמפטירת רבי שבה הכריזו "בטלה קדושה" או "אין כהונה היום" נולדה האמירה "אין טומאה לצדיקים" (לשעתו, לאותו אירוע), בא עקידת יצחק (רבי יצחק ב"ר משה עראמה, ספרד מאה 15) והופך את הקערה על פיה! צדיקים במותם קרויים חיים, לפיכך גם אינן מטמאים, ואם כך, תמוה מדוע בכלל צריכים לנימוק "בטלה קדושה" או "אין כהונה היום" שבגמרות! שים לב לנוסח "בטלה כהונה" שהוא קורא בגמרא כתובות. בנוסח שלנו כתוב: "בטלה קדושה" וראינו הסברים יפים בתוספות בו פתחנו לביטול קדושה זו. (נראה ששילב את הבבלי עם הירושלמי). כך גם ראינו בשו"ת טוב טעם בסוף ההערה הקודמת: אין שום צורך בנימוק "מת מצווה" – נימוק שמצוי בגוף המדרש ממנו מתחיל הכל – די לנו שצדיקים אינם מטמאים. אין צורך בנימוקים הלכתיים: מת מצווה, אין כהונה היום, די לנו בעיקרון המחשבתי: "צדיקים קרויים חיים".
  22. אנחנו חוזרים והופכים את הגלגל חזרה לשיטת תוספות בבא מציעא דף קיד עמוד ב שכבר ראינו לעיל, דרך פירוש זה של המאירי, שהסיבה העיקרית של אליהו להיטמא בטיפול בקבורתו של רבי עקיבא הייתה דין מצווה ושהיה מהרוגי מלכות, ודברי אליהו "צדיקים אינם מטמאים" אינם אלא דחייה בעלמא. (בדומה לדיון בגמרא בבא מציעא קיד לעיל, גם כאן בגמרא יבמות הדברים נאמרים אגב הדיון העיקרי בנושא של קברי נכרים אם מטמאים או לא והמפגש של אליהו עם רבה בר אבוה שם, ראה הערה 15 לעיל). לסיעה זו מצטרף ריטב"א בחידושיו למסכת מגילה ג ע"ב בדין מת מצווה שמורחב אצל "אדם חשוב ביותר כגון הנשיא וכיוצא בו אדם גדול שאין לו שיעור בקבורה וכבודו בכל אדם שיטמאו לו הכל ... קוברין אותו בכהנים וכל אדם ... וזה ששאלו מהו שיטמא כהן לנשיא, כד דמך ר' יהודה הנשיא הכריז ר' ינאי ואמר אין כהונה היום, ובגמרא דילן בכתובות (ק"ג ב' עיין שם) אותו היום שמת רבי בטלה כהונה, ובפסחים (ע' ב') כגון שמת נשיא ואטמו ליה רוב ציבור. וזה ראיה שאין הטעם מפני שאין הצדיקים מטמאים, דהא דאליהו דקאמר ליה, דחייה בעלמא. אבל טעמא משום דעשאוהו כמת מצוה וכן מפורש בירושלמי". ראה שוב פירוש ערוך לנר מסכת סוכה כה ע"ב שחוזר לתוספות מסכת כתובות בה פתחנו ולשיטת רבי חיים כהן שם, ואומר: "אבל יש לומר דגם לשיטת רבי חיים אין הטעם משום דצדיקים אינם מטמאין, אלא משום דלחכם הכל קרוביו ומטעם טומאת קרובים הותר. אבל הא דצדיקים אינם מטמאים אין זה טעם גמור".
  23. הוכחה פשוטה לסיעתם של תוספות המאירי וריטב"א היא מפרשת פסח שני (במדבר פרק ט) של האנשים שהיו טמאים ולא יכלו לעשות את הפסח. ומי הם היו? נושאי ארונו של יוסף שבני ישראל העלו ממצרים וטלטלו איתם ארבעים שנה במדבר. והרי יוסף מכונה צדיק במקומות רבים ומה נאמר שלא היה צדיק גמור ופחות מכל אותם רבנים שרמב"ן וסיעתו הכשירו? לכך יש שמוסיפים הוכחה גם מגמרא סנהדרין לט ע"א בשאלה הקנטרנית של המין לרבי אבהו כיצד היטהר הקב"ה שהוא כהן אחרי שטיפל בקבורת משה (מקביל לאליהו שמטפל ברבי עקיבא). רבי אבהו לא דוחה אותו שם בטיעון שאין טומאה לצדיקים, אלא עונה לו כיצד אכן היטהר הקב"ה, אם לא במים אז באש. כמו כן יש שמבקשים להוכיח שיש טומאה לצדיקים מדברי ר' יוחנן בן זכאי לתלמידיו שעמדו סביב מיטתו בשעת פטירתו: "פנו כלים מפני הטומאה" (מסכת ברכות כח ע"ב). מנגד, ראה פירוש שם משמואל שמות פרשת וארא שנה תרעב שמצטט את מדרש שמות רבה ח א פרשת וארא, שכאשר לא הצליח שלמה להכניס את ארון הקודש לבית המקדש בעת חנוכתו: "מה עשה שלמה. אמרו רז"ל הלך והביא ארונו של דוד ואמר: ה' אלהים אל תשב פני משיחך". הרי ששלמה מכניס ארון מת לבית המקדש והנה שצדיקים אינם מטמאים.
  24. כפי שכבר הערנו לעיל, הנושא שלנו נקשר, הן בגמרא יבמות סא הנ"ל והן בגמרא בבא מציעא קיד, בהלכה אם קברי גויים מטמאים או לא. רבן שמעון בן גמליאל סבור שכן (משום שהם "אדם" לכל דבר) ואילו רבי שמעון בר יוחאי סבור שלא ("אדם" בדיני התורה רלוונטי רק לישראל). בגמרא שם ראינו את המפגש של אליהו עם רבה בר אבוה בבית קברות של נכרים. אליהו שבא מהשמיים פוסק כמו רבי שמעון בר יוחאי שאולי בשמיים הלכה כמותו אבל לא עלי אדמות. ראה דברינו ר' שמעון בר יוחאי – בין המערה לטבריה בל"ג בעומר וכן ואספת דגנך בפרשת עקב.
  25. אם בסיעת רמב"ן ושות' מצאנו פירושים הגובלים במיסטיקה, הנה כך גם בסיעת תוספות-מאירי. מי הוא שאומר: "אין טומאה בצדיקים"? מי שבא מהשמיים, מי שמסוגל להבחין בין צדיק ובין רשע. אבל מי שחי כאן עלי אדמות, אינו יודע להבחין בין צדיק ובין רשע. אגדה היא אגדה ואין היא הלכה. האגדה יכולה להרקיע עד שמי מרום, אולי גם מחצבתה משם, אבל ההלכה: "לא בשמים היא". כאידיאה "אין טומאה לצדיקים", אבל הלכה למעשה יש גם יש! ראה שו"ת טוב טעם (ר' שלמה קלוגר) סימן רלד: "נהי דמוכח בכמה דוכתי דגם צדיקים מטמאין, יש לומר היינו בדיני אדם. אבל בדיני שמים אין צדיקים מטמאין ואליהו אין לקיים רק בדיני שמים". לעיל (הערה 20) ראינו שו"ת זה בסיעת רמב"ן ואילו כאן, בסיעת תוספות-מאירי. ר' שלמה קלוגר הוא מראשי הפוסקים שיצאו חוצץ נגד פקידת קברים ע"י כהנים (מצוטט במקור הבא) .
  26. מדרש אגדה בובר ויקרא שהבאנו לעיל.
  27. בקטע שהשמטנו מביא הרב עובדיה גמרות נוספות מהן משתמע שיש טומאה בצדיקים ובפרט בקבריהם: גמרא בבא בתרא (נ"ח ע"א) בה מסופר על רבי בנאה שהיה מציין קברי האבות, גמרא בבא מציעא (פ"ה ע"ב) על ריש לקיש שהיה מציין מערות קבורה של רבנן ורש"י שמסביר שם: "שלא יכשלו כהנים לעבור עליהן ולהאהיל שלא תארע תקלה על ידי צדיקים", גמרא סנהדרין (ל"ט ע"א) על המין שהתגרה ברבי אבהו איך הקב"ה טימא עצמו כשקבר את משה שמשמע שמשה במיתתו טימא ועוד ועוד.
  28. כאן מאריך מאד הרב עובדיה ומביא ברוחב ידיעתו ומביא אולי את כל הראשונים והאחרונים שעסקו בנושא: הריטב"א, המאירי, מהרי"ל בסיעה אחת, רמב"ן, ספר החינוך, רשב"א והחיד"א בסיעה הנגדית, ולאחריהם סדרה ארוכה של אחרונים ושו"תים שעסקו בנושא: ספר פני דוד, שו"ת בתי כהונה, בעל הפלאה בספרו פנים יפות, שו"ת משפטי צדק, רבי יעקב חאגיז בשו"ת הלכות קטנות ועוד ועוד. והוא מוסיף שם: "ואלו שתלו את עצמם להיתר בדברי אליהו הנביא שאמר אין צדיקים מטמאים, לא צדקו בזה, כי הדבר פשוט שלא אמר כן אלא בשעת קבורת הצדיק ממש ... אבל לאחר קבורה הדבר ברור לאסור ... גם הגאון רבי ישראל משקלוב בספר פאת השלחן (סימן ב סעיף טז) כתב שיש למנוע מנהג איזה כהנים שהולכים להשתטח על קברות הצדיקים בטענה שאין צדיקים מטמאים, וטעות הוא בידם ... וכן העלה הגאון מהר"ש קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת שדברי אליהו שאין צדיקים מטמאים, היינו בשעת קבורה ולא לאחר מכן. ובזמן הזה אין לנו להתיר אפילו קודם קבורה. ומכיון שרוב הפוסקים אוסרים בזה, וכן מוכח מהש"ס כדבריהם, לפיכך הדבר ברור שכהן המיטמא בקברי הצדיקים הרי הוא מחלל קדושת כהונתו, ואין עליו תורת כהן. וישתקע הדבר ולא יעשה כן בישראל עד כאן. וכן כתב הגאון בעל חכמת אדם בהקדמה לספרו שערי צדק, כי מה שנשמע מאז שכהנים נכנסים למערות קברי הצדיקים, באמרם שקברי צדיקים אינם מטמאים, הוא טעות ומכשול גדול, והא דאמרינן בכתובות (קג ע"ב) ביום שמת רבי בטלה כהונה, היינו דוקא בשעת קבורה דחשיב כמת מצוה. ומה שנמצא הגהה בזוהר שאין הצדיקים מטמאים הוא שיבוש שהוכנס על ידי עמי הארץ. וכל בית דין חייבים להפריש הכהנים מלהיטמא, ולא יזידון עוד".
  29. אבני נזר נדרש לנושא "אין טומאה לצדיקים" בשו"ת אבני נזר חלק יורה דעה סימן תסו (ובמקצת גם בסימן תסח) ונראה שדעתו בברור לאסור. הוא מזכיר שם את האנשים נושאי ארונו של יוסף "אשר היו טמאים לנפש אדם" ומתמודד עם שיטת רמב"ן והזוהר ע"י צמצומה בהבחנה בין סוגי מיתה שונים: מי שמת ע"י מלאך המוות, היינו 'מיתה טבעית' שפשיטא שנטמא, מי שמת מיתת נשיקה (כאהרון ולכן לא נטמאו משה ואלעזר שהיו איתו במערה) ומי שנהרג בידי אדם כרבי עקיבא שגם כן לא נטמא: "ועל כן דוקא רבי עקיבא שנהרג בידי אדם הוא שאמר אליהו שאין טומאה בצדיקים, אבל יוסף שמת מעצמו שפיר קאמר הגמרא נושאי ארונו של יוסף היו". כך גם לדבריו כל "האמוראים הגדולים הייתה מיתתן ע"י מלאך המוות" לפיכך נטמאו. אם הבינונו נכון את דבריו, הוא מצמצם את המקרה של רבי עקיבא (שהיה מהרוגי מלכות כדלעיל), מניח בצד את המקרה המיוחד של מיתת נשיקה (מי יכול לקבוע מי הוא שנפטר "על פי ה' "? עפ"י חז"ל בבא בתרא יז ע"ב רק אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון ומרים זכו לכך) ולא נמנע מלהעמיד את רוב הצדיקים הנפטרים כמי שמתו ע"י מלאך המוות (כמו "האמוראים הגדולים", ככל אדם אחר) ולפיכך הם מטמאים.
  30. אולי לא בכדי מצטט הרב עובדיה בסוף תשובתו מאדמו"רי החסידות. מי שמאריך גם כן בתשובה מפורטת בנושא זה הוא הרב חיים דוד הלוי בשו"ת מים חיים (הלוי) חלק ב סימן סח - אם מותר לכהנים להשתטח על קברות צדיקים. הוא לא מתעלם מהדעות הרבות המתירות ומהמנהג הנפוץ דווקא בארץ שכהנים כן פוקדים קברי צדיקים: "וזו עדות ברורה שאכן היה מנהג בא"י שכהנים הלכו על קברי צדיקים ובודאי סמכו על המדרש במשלי ועל דברי הזוה"ק", וכמובן על דברי רמב"ן וסיעתו. אבל גם הוא מסכם לאסור: "אלא רוב גדולי הפוסקים הסכימו לאסור". הוא מתייחס שם גם למקרה המיוחד של מערת הכפלה וקבר רחל שעשו סידור מיוחד לכהנים אם זה מועיל או לא. נראה ששני גדולי פוסקים אלה נדרשו לנושא דווקא בימינו עם חידוש היישוב בארץ והמנהג לפקוד קברי צדיקים. דעת שניהם היא ברורה ביותר לאיסור ובדבריהם ניתן למצוא את מרבית הפוסקים ותלמידי החכמים הראשונים והאחרונים שעסקו בנושא, למי שמבקש להעמיק בנושא. ראה סיכום הנושא גם באנציקלופדיה תלמודית כרך כ, [טמאת כהנים; טמאת קרובים] טור רעא – רעב. ראה כמו כן ספרו של יחזקאל שרגא ליכטנשטיין, מטומאה לקדושה, ספריית הלל בן חיים, עמ' 208 הפיסקה צדיקים אינם מטמאים. הספר מגולל את היריעה ההיסוטית-הלכתית הרחבה כיצד דין תורה של טומאה והרחקה הפך במרוצת השנים לעניין גדול של קדושה וקרבה ומקום לתפילות ובקשות.
  31. רמב"ן הוא כאן ללא ספק דמות מרכזית המשלבת חשיבה רציונלית-פשטנית לצד עולם הסוד והמיסטיקה ("דרך האמת" כלשונו), שנח למתירים להישען עליה. השילוב של רמב"ן (ופוסקים אחרים) עם הזוהר הוא שנתן לשיטה זו עוצמה גדולה.
  32. כאן בולטת דמותו של הרמב"ם שמצד אחד פוסק בברור כפי שראינו לעיל: "נשיא שמת הכל מיטמאים לו" ומצד שני יוצא חוצץ כנגד פקידת קברים. ראה רמב"ם הלכות אבל פרק ד הלכה ד: "והצדיקים אין בונים להם נפש על קברותיהם שדבריהם הם זכרונם, ולא יפנה אדם לבקר הקברות".

להצטרפות לרשימת התפוצה

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה