מיוחדים

מים ראשונים: "אין טומאה לצדיקים", או בלשון אחרת: "אין טומאה לחכמים (לתלמידי חכמים)". מה פשר אמירה זו? להלכה ממש או רק לקח ואגדה? לסיטואציה מסוימת או לכל זמן ומקום? ואיך נדע מי צדיק? לאחר שהתחלנו לעסוק בנושא הבנו שנקלענו לעניין נכבד שרבים וטובים נדרשו לו והוא 'בעין הסערה' עד היום: האם מותר לכהנים לעלות לקברי צדיקים או לא. אע"פ כן, לא נמנענו מלדרוש בו כפי אשר תשיג ידינו ודווקא משום שהוא 'בעין הסערה' ובממשק המעניין בין קבלה להלכה. וברור שאיננו מתיימרים להקיף את הנושא ובוודאי שלא לפסוק הלכה.

תוספות מסכת כתובות דף קג עמוד ב

אותו היום שמת רבי בטלה קדושה¹ – שהיו קורין אותו רבינו הקדוש. והא דתניא בשילהי סוטה (דף מט.) "משמת רבי בטלה ענוה ויראה", יש לומר קדושה בכלל.² והרב רבי חיים כהן היה אומר: אילמלי הייתי כשנפטר רבינו תם הייתי מטמא לו. דהאי "בטלה קדושה" דקאמר הכא, היינו קדושת כהונה. וכן מוכח מדקאמר "אותו היום" משמע אותו היום דוקא ותו לא. ובהדיא אמר בירושלמי דמסכת ברכות בפרק מי שמתו, דכשמת רבי אמרו: אין כהונה היום. ואין נראה לרבי דכמדומה לרבי דהתם מיירי בטומאת בית הפרס דרבנן אבל טומאה דאורייתא לא.³

תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ג הלכה א, נזיר פרק ז הלכה א

כד דמך רבי יודן נשייא (כאשר נפטר רבי יהודה הנשיא) אכריז רבי ינאי ואמר: אין כהונה היום. כד דמך רבי יודן נשייא בר בריה דרבי יודן נשייא (כאשר נפטר רבי יהודה הנשיא בן בנו של רבי יהודה הנשיא⁴) דחף רבי חייה לרבי זעירא בר בא בכנישתא דגופנא דציפורין ומסאביה (דחף רבי חייא את ר' זעירא בבית הכנסת שבין הגפנים בציפורי (שם היה מונח הארון של רבי יהודה הנשיא) וטימא אותו).⁵

כד דמכת יהודיניי אחתיה דרבי יודן נשייא (כאשר נפטרה יהודיניי אחותו של רבי יהודה הנשיא) שלח רבי חנינא בתר רבי מנא ולא סלק (שלח רבי חנינא להביא את רבי מנא (שהיה כהן, שיתעסק בלווייתה) ולא בא). אמר ליה: אם בחייהן אין מיטמין להן לא כל שכן במיתתן. אמר רבי נסא: במיתתן עשו אותן כמת מצוה.⁶

רמב"ם הלכות אבל פרק ג הלכה י:

נשיא שמת הכל מטמאין לו אפילו כהנים. עשאוהו כמת מצוה לכל, מפני שהכל חייבין בכבודו וכן הכל אוננין עליו.⁷

שולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שמד סעיף יח

נשיא שמת, כל בתי מדרשות שבכל מקום שמספידין אותו בטלים, ואחר ההספד אין נכנסים לבית המדרש, אלא מתחברים שנים שנים ולומדין בבתיהם.⁸

מדרש אגדה (בובר) ויקרא פרשת אמור פרק כא פסוק א

ומעשה היה ברבי עקיבא שתפסוהו וחבשוהו בבית האסורים והיה ר' יהושע הגרסי משמשו.⁹ פעם אחת יום הכיפורים היה ולקח רשות מר' עקיבא והלך לו לביתו. בא אליהו ז"ל ודפק על פתח הדלת, אמר לו: מי אתה? אמר לו: אליהו אני. אמר לו: מה תרצה? אמר לו: באתי להודיעך שרבי עקיבא רבך מת.¹⁰ מיד הלכו שניהם כל הלילה עד שהגיעו לבית האסורים, ומצאו הפתח פתוח ורב האסורים ישן וכל העם ישנים. באותה שעה הגיע אליהו אצל הפתח ונפתח הפתח. נתחזק אליהו ונטפל בו.¹¹ אמר לו ר' יהושע: ולאו כהן אתה?¹² אמר לו: בני, אין טומאה לצדיקים ולא לחכמים. …¹³ וכשיצאו מן המערה נסתם פיהו והודו ושבחו למי שאמר והיה העולם. וכשבאו, אמר אליהו לר' יהושע הגרסי: לך אמור לחכמים שילמדו לתלמידהם כי אין טומאה לצדיקים. ועל זה משה רבינו הזהיר לכהנים: "לנפש לא יטמא בעמיו" – אבל למת מצוה ולצדיקים ולחכמים אין להם טומאה.¹⁴

תוספות מסכת בבא מציעא דף קיד עמוד ב

… וכן מצינו כשהיה קובר את רבי עקיבא היה דוחה, שאמר ליה: וכי אינך כהן? אמר ליה: צדיקים אין מטמאין. ודחה אותו כן משום כבודו דרבי עקיבא ועיקר טעמו היה לפי שהיה מת מצוה לפי שהיו יראים לקברו שהיה מהרוגי מלכות.¹⁵

רמב"ן במדבר פרשת חקת פרק יט פסוק ב:

וטעם טומאת המת, בעטיו של נחש, כי הנפטרים בנשיקה לא יטמאו מן הדין, והוא שאמרו צדיקים אינן מטמאין.¹⁶

ספר החינוך פרשת אמור מצוה רסג

… כבר כתבתי למעלה שענין הטומאה דבר נמאס ונאלח, וגוף האדם המת פירשו חכמים שהוא אבי אבות הטומאה … והענין הוא כי בהיפרד מעליו צורת השכל החיה הטובה וישאר הוא לבדו, בשגם הוא בשר פחות וגרוע ומשתוקק אל הרעות, וגם ברעתו רבה החטיא הנפש היקרה בעודה שוכנת אצלו, על כן ראוי שיטמא כל סביביו בהתפשט מעליו כל הודו שזהו נפשו, ולא נשאר בו כי אם החומר הרע.¹⁷ וראיתי רמז אל הטעם הזה שכתבתי בטומאת המת, שאמרו זכרונם לברכה כי הצדיקים גמורים אינם מטמאין, ולפי הדומה כי הכוונה לפי שגופם טהור ונקי ולא החטיא נפשם אבל סייע לזכותה, ועל כן תעלה נפשם בנשיקה, ועל גיוום ישכון אור זרוע לעולם.¹⁸

פירוש הסולם לזוהר – בראשית פרשת חיי שרה מאמר ותמת שרה בקרית ארבע אות ע¹⁹

בוא וראה, כאשר ימי האדם מתקיימים במדרגות העליונות … מתקיים האדם בעולם, כיון שלא נתקיים עוד במדרגות העליונות, דהיינו שכבר גמר חיי שבעים שנה … נמצאים ימיו יוצאים מהספירות, ויורדים למטה מהספירות, עד שקרבים לאותו מדרגה שהמות שורה בו, דהיינו מלאך המות, שהוא מתחת ספירת המלכות … ואז מקבל רשות להוציא הנשמה. והוא עף כל העולם בעפיפה אחת ונוטל הנשמה ומטמא את הגוף, ונשאר הגוף טמא. אשרי הם הצדיקים שלא נטמאו בו, ולא נשאר בגופם טומאה.²⁰

עקידת יצחק במדבר שער עט (פרשת חקת)

והנה אלו שנתקדשו בחייהם, בהיפרד נפשותם מוסיפה להתקדש ולעלות ולראות אל קדש הקדשים אל האלהים אשר נתנה וכמעט שלא נמצא במיתתן צד טומאה. כי עליהם אמרו חז"ל: "צדיקים במיתתם קרויים חיים" (ברכות י"ח א) וכשם שהחי אינו מטמא מן הדין כן אלו אינם מטמאין. והפלא מה שאמרו בפרק הנושא בפטירתו של רבינו הקדוש: אמר ר' חייא: אותו היום שמת רבי בטלה כהונה (כתובות קג ב).²¹

בית הבחירה למאירי מסכת יבמות דף סא עמוד א

ועל הדרך שמצינו כשקברו לר' עקיבא שאמר להם צדיקים אין מטמאין .וזה שהשיבו, אינו אלא דחוי בעלמא וכן שסומך היה על שמהרוגי מלכות היה ומת מצוה היה.²²

מסכת סוכה דף כה עמוד א

והעוסק במצוה פטור מן המצוה מהכא נפקא? מהתם נפקא, דתניא: "ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם" (במדבר ט ו) – אותם אנשים מי היו? נושאי ארונו של יוסף היו, דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר: מישאל ואלצפן היו שהיו עוסקין בנדב ואביהוא.²³

חידושי המהר"ל מסכת בבא מציעא דף קיד עמוד ב

… היינו טעמא דרשב"ג, כי אף על גב שאין הגוי נקרא אדם, מ"מ שם אדם עליו ותארו וצורתו כמו אדם בכל דבר עד שאין ניכר הבדל בין אדם ישראל ובין גוי. וזה בעולם הזה, אבל אליהו ז"ל היה מן השמיים ושם ניכר ההבדל לגמרי ולפיכך לאליהו ז"ל הלכה כרבי שמעון בר יוחאי.²⁴ וכן במדרש שהביאו תוספות שהיה קובר את רבי עקיבא משום שאמר צדיקים אינם מטמאים במותם, אף על גב דאין כך הלכה. כי בעולם הזה לא ניכר צדיק לפני רשע, אבל למעלה אשר משם היה אליהו, ניכר בודאי ההבדל אשר בין צדיק לרשע ולכך היה קובר את רבי עקיבא, כך יראה.²⁵

שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן נח

שאלה: האם מותר לכהנים לבקר במערת המכפלה, או בקבר רחל, או בשאר קברות הצדיקים הטמונים ברחבי ארצנו הקדושה, או לא?

תשובה: במדרש משלי (פרשה ט') נאמר: שכשנהרג רבי עקיבא על ידי מלכות הרשעה, נטפל בקבורתו אליהו הנביא זכור לטוב, והיה נושאו על כתפיו …²⁶ על יסוד מדרש זה חשבו איזה פוסקים למצוא היתר לכהן לבקר בקברי צדיקים, מפני שאין צדיקים מטמאים. אולם בתלמוד שלנו (סוכה כה ע"ב) נאמר, שאותם אנשים שהיו טמאים לנפש אדם ובאו לשאול ממשה רבינו על הקרבת הפסח, נושאי ארונו של יוסף הצדיק היו, ומי לנו גדול מיוסף הצדיק. …²⁷ והתוספות בבא מציעא (קיד ע"א) הסבירו, שעיקר טעמו של אליהו הנביא שנטמא לרבי עקיבא לפי שהיה מת מצוה שאין לו קוברים, שהרוגי מלכות לא היו ניתנים לקבורה, ולכן היה מותר לו להיטמא ולטפל בקבורתו … ואמרו בפרק הנושא (כתובות קג ע"ב) יום שמת רבי בטלה כהונה, משום שנשיא היה. אבל לרבו אפילו מובהק, או לצדיק בעלמא, אינו מטמא, שאם לא כן מאי רבותא דרבי שאמרנו שבאותו יום בטלה כהונה, הרי בכל צדיקים לעולם הדין כן. ומה שאמרו במדרש כשקבר אליהו לרבי עקיבא ואמר לו לרבי יהושע הגרסי אין טומאה בתלמידי חכמים, אין סומכים על הלכות שבמדרשים אם לא שנראה שנתקבלו לבעלי התלמוד. …²⁸

ועיין בשו"ת תירוש ויצהר (ריש סימן ק'), שהביא מספר אביר הרועים (דף פ"ז), שבעת פטירת אדמו"ר בעל שפת אמת זצ"ל, היה שם הגאון רבי אברהם מסוכטשוב בעל אבני נזר, ושאלוהו האם יכולים הכהנים להתעסק בו, משום שאין טומאה בצדיקים, והשיב להם, חס ושלום!²⁹ וסיפר שגם כשנפטר חמיו אדמו"ר הגאון רבי מנחם מנדל מקוצק זצ"ל, היו רוצים הכהנים לנהוג היתר להתעסק בו, והיה שם הגאון בעל חידושי הרי"מ זצ"ל, וצווח ככרוכיא על זה ומחה בידם. … לפיכך מצוה להוכיח לכהנים החרדים לדבר ה' באמירה נעימה לבל יכניסו עצמם בספק איסור טומאה דאורייתא, ולחלל קדושת כהונתם. ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב.³⁰

 

מחלקי המים

מים אחרונים: סוף דבר, נראה שלפנינו מקרה מיוחד של נקודת ההשקה עדינה בין הלכה ואגדה, בין הלכה וקבלה, בין דין חותך על בסיס מקורות במקרא ובתלמוד ובין רגש אנושי שמוצא סימוכין בקבלה ובמיסטיקה. לסיעה המצדדת בהתרת איסור טומאה לכהן מפני חלוקת כבוד לנפטר חשוב, יש לכאורה על מה לסמוך גם בגדרי ההלכה, כגון בדין מת מצווה ובהלכה: "מת חכם – הכל קרוביו" (שבת קה ע"ב). אולי גם בכך שבימינו אין "כהנים בעבודתם" וממילא כולנו טמאים כי אין טהרה מלאה. קשה לא להזדהות עם קריאתו הנרגשת של רבי חיים הכהן מבעלי התוספות "אילמלי הייתי כשנפטר רבינו תם הייתי מטמא לו". מה גם שבא רמב"ן בפירושו לתורה ובחידושיו על הגמרא וקבע חד משמעית "אין טומאה לצדיקים".³¹ אך עיקרה הוא בסיס של אגדה וקבלה. מנגד, נצבו גדולי ישראל שנצמדו להלכה כפשוטה בלי תבלין זוהר קבלה ומיסטיקה והציבו מתרס ברור. מה גם שמי הוא שיקבע מי הוא צדיק או תלמיד חכם שראוי לכהן להיטמא לכבודו ומי לא? דבר זה יכול גם להביא למחלוקות ומריבות קשות: לצדיק זה נטמאים ולזה לא? שהרי "עמך כולם צדיקים". אך נראה שעיקר טענתם היא שיש להבחין בין טומאה חד-פעמית בלוויה וחלוקת כבוד אחרון לנפטר ובין פקידה קבועה של קברי צדיקים שכנגדה יצאו גדולי עולם גם מסיבות אחרות.³² סוף דבר, נראה שהמטוטלת עדיין מתנועעת בין אלה שמתירים גם היום לכהנים לפקוד קברי צדיקים ובין אלה שאוסרים. הרוב נראה שקיבל את הכרעת פוסקי הדור האחרון ואינם פוקדים קברי צדיקים, גם לא מלווים אותם בדרכם האחרונה (אלא ממרחק ראוי), אבל את תנועת הנהירה הכללית לקברי צדיקים והאמונה בסגולות למיניהן, איש כנראה לא יעצור.