מועדי ישראל

ספרֵי דברים שמג פרשת וזאת הברכה – אומות העולם לא רצו לקבל את התורה

"ויאמר ה' מסיני בא" – כשנגלה הקב"ה ליתן תורה לישראל, לא על ישראל בלבד הוא נגלה אלא על כל האומות. תחילה הלך אצל בני עשו, אמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם: "לא תרצח". אמרו: כל עצמם של אותם האנשים ואביהם רוצח הוא שנאמר: "והידים ידי עשו"… "ועל חרבך תחיה" (בראשית כז). הלך אצל בני עמון ומואב, אמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם: "לא תנאף". אמרו לו: כל עצמה של ערווה להם היא, שנאמר: "ותהרין שתי בנות לוט מאביהן". הלך אצל בני ישמעאל אמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם: "לא תגנוב". אמרו לו: כל עצמם אביהם ליסטים היה, שנאמר: "והוא יהיה פרא אדם". וכן לכל אומה ואומה שאל להם אם מקבלים את התורה … לא דיים שלא שמעו, אלא אפילו שבע מצות שקבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהם עד שפרקום. כיון שראה הקב"ה כך, נתנם לישראל. משל לאחד ששילח את חמורו וכלבו לגורן והטעינו לחמור לתך ולכלב שלוש סאים. היה החמור מהלך והכלב מלחית. פרק ממנו סאה ונתנו על החמור. וכן שני וכן שלישי. כך ישראל קבלו את התורה בפירושיה ובדקדוקיה אף אותם שבע מצות שלא יכלו בני נח לעמוד בהם ופרקום. באו ישראל וקבלום. לכך נאמר: "ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו".¹

במדבר רבה יג טו פרשת נשא – גר העוסק בתורה הוא ככהן גדול

"פר אחד בן בקר" – כנגד כהנים. "איל אחד" – כנגד לווים. "כבש אחד" – כנגד ישראל שכולם קבלו את התורה בסיני. "שעיר עזים אחד לחטאת" – כנגד הגרים שעתידים להתגייר ושהיו שם, שכולם ראויים, שנאמר: "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא יח ה). כהנים לוים וישראלים לא נאמר, אלא: "האדם", מלמד שאפילו עובד כוכבים המתגייר ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול.²

משנת רבי אליעזר פרשה טז – השה שבא מן האפר

לְמָה הגרים דומין בפני ישראל? לרועה שהיה רועה את עדרו, וברח שה אחד מן הָאֲפָר ונכנס לתוך הצאן.³ והיה חביב עליו יותר מדאי. למה? שְׁאֵלוּ לקחן בדמים, וזה שלא בדמים, אלא מאליו בא, ונכנס בתוך הצאן. כך ישראל, כמה אותות ונפלאות עשה להן הקב"ה, כמה קולות ולפידים וברקים הראה אותן בהר סיני, עד שקיבלו את התורה. אבל הגר לא ראה מאומה, אלא מאיליו בא ונדבק בישראל. לכך הכתוב מזהיר עליו.⁴

ר' צדוק הכהן מלובלין פרי צדיק פרשת שמות – מהאבות למעמד הר סיני

וידוע מחלוקת ראשונים אי האבות יצאו מכלל בני נח⁵ ואלו ואלו דברי אלהים חיים, דמכלל בני נח יצאו ואברהם אבינו ע"ה נקרא בחגיגה (ג א) תחילה לגרים. אבל לכלל ישראל לגמרי לא באו עד מתן תורה. שהיה קידושין כמו שאמרו בסנהדרין (נ"ט א) על הפסוק (דברים לג ד) "תורה ציוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" – מאורסה. ואברהם הובטח בזה בשבועה והוא כמו שידוכין והתקשרות בשבועה, אבל עדיין אפשר להינתק עד הנישואין שנגמרו השידוכין. ועל זה נאמר (שמות כג, ט) וידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים, שהיו אז דוגמת נפש הגר.⁶

שו"ת ציץ אליעזר חלק כ סימן מד – שובו למשפחתכם

בספרי שו"ת ציץ אליעזר חלק ט"ז סימן כ"ד הבאתי בשם הגאון בעל אור שמח ז"ל שכותב בספר משך חכמה פרשת ואתחנן על הפסוק: "שובו לכם לאהליכם", שהיה להם לישראל בשעת מתן תורה דין של גר שנתגייר, ושזהו שאמר להם: "שובו לכם לאהליכם", ואין אוהלו אלא אשתו, שמותר להם בקרובותיהם שנשאו לפני כן ואין צריכים לפרוש מהם.⁷

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יג הלכות א-ד – כניסה לברית

בשלושה דברים נכנסו ישראל לברית: במילה וטבילה וקרבן. מילה היתה במצרים, שנאמר: "וכל ערל לא יאכל בו". מל אותם משה רבינו, שכולם ביטלו ברית מילה במצרים חוץ משבט לוי, ועל זה נאמר: "ובריתך ינצורו". וטבילה היתה במדבר קודם מתן תורה, שנאמר: "וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם". וקרבן, שנאמר: "וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות" – ע"י כל ישראל הקריבום.⁸

וכן לדורות כשירצה העכו"ם להיכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן, ואם נקבה היא טבילה וקרבן, שנאמר: "ככם כגר" – מה אתם במילה וטבילה והרצאת קרבן אף הגר לדורות במילה וטבילה והרצאת קרבן.⁹

רמב"ם הלכות ביכורים פרק ד הלכה ג – דין גר שקורא ומתפלל

הגר מביא וקורא שנאמר לאברהם :אב המון גוים נתתיך. הרי הוא אב כל העולם כולו שנכנסין תחת כנפי שכינה, ולאברהם היתה השבועה תחילה שיירשו בניו את הארץ וכו'.¹⁰

ויקרא רבה כג ב – "לקחת לו גוי מקרב גוי"

"כשושנה בין החוחים" – רבי אליעזר פתר קרא בגאולת מצרים. מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים היא קשה על בעלה ללוקטה, כך הייתה גאולתן של ישראל קשה לפני הקב"ה ליגאל. זהו שכתוב "או הנסה א-להים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי" (דברים ד) – אלו ערלים ואלו ערלים, אלו מגדלי בלורית ואלו מגדלי בלורית, אלו לובשי כלאים ואלו לובשי כלאים. אם כן, לא הייתה נותנת מדת הדין לישראל שיגאלו ממצרים לעולם! אמר ר' שמואל בר נחמני: אילולי שאסר הקב"ה עצמו בשבועה, לא נגאלו ישראל לעולם.¹¹

במדבר רבה י א, פרשת נשא – הקב"ה מצפה לאומות העולם

"זה דודי וזה רֵעִי" (שיר השירים ה טז)¹²  כמו שאתה אומר: "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" (ויקרא כ כו). א"ר לוי: כל מעשיהם של ישראל מובדלים מן אומות העולם: בחרישתן ובזריעתן בקצירתן בעומרן בדישתן בגרניהם ביקביהם ובתגלחתם ובמניינם … להיות לי – הרי אתם שלי. הוי: "זה דודי וזה רֵעִי".¹³

ר' יודן בשם ר' חמא ב"ר חנינא ור' ברכיה בשם רבי אבהו אמר: שהוא מרבה לי רֵעִים. כיצד? כתיב : "ואבדיל אתכם מן העמים". כזה שהוא בורר את היפה מן הרע, בורר וחוזר ובורר. שכל מי שבורר את הרע מן היפה, שוב אינו חוזר ובורר. כך הקב"ה מצפה לאומות העולם שמא יעשו תשובה ויקרבן לתחת כנפיו.¹⁴

מכילתא דרבי ישמעאל משפטים מסכתא דנזיקין יח – מום שבך

"וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים".¹⁵ לא תוננו – בדברים, ולא תלחצנו – בממון. שלא תאמר לו: אמש היית עובד לבל קורס נבו, והרי חזירים בין שיניך, ואתה מדבר מילין כנגדי!¹⁶ ומנין שאם הוניתו שהוא יכול להונך? תלמוד לומר: "כי גרים הייתם". מכאן היה רבי נתן אומר: מום שבך אל תאמר לחברך.¹⁷

אלשיך דברים פרק י פסוק יט – אהבה בין השווים

ולא תאמרו הנה טעם זה לא יצדק בָּנּו עם הגר לאהבו, ואחר שאין לנו טעם זה למה נאהבהו והוא מזרע טמא ואנחנו כולנו קדושים ואין אהבה רק בין השווים!¹⁸ לזה אמר: "ואהבתם את הגר" מטעם שווי,¹⁹ כי הלא גם אתם דומים להם כי גרים הייתם בארץ מצרים, כי במצרים עבדתם עבודת גילולים ונתגיירתם שם ובאתם אל הקדושה, והוא מה שעל כן נכנסנו תחת כנפי השכינה במילה וטבילה כנודע כמשפט הגרים.²⁰

שמות רבה יט ד פרשת בא – השערים נפתחים כל שעה

"זאת חוקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו" (שמות יב מג). זהו שכתוב: "ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לאמר הבדל יבדילני ה' מעל עמו" (ישעיה נו ג). אמר איוב: "בחוץ לא ילין גר דלתי לאורח אפתח" (איוב לא לב ) –  מן הקב"ה לְמַד, שאינו פוסל שום בריה אלא לכל הוא מקבל, והשערים נפתחים בכל שעה וכל מי שהוא מבקש ליכנס יכנס. לכך הוא אומר: "בחוץ לא ילין גר", כנגד: "וגרך אשר בשעריך" (דברים לא יב) … א"ר ברכיה: כנגד מי אמר "בחוץ לא ילין גר"?²¹ אלא עתידים גרים להיות כהנים משרתים בבית המקדש, שנאמר: "ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב" (ישעיה יד א); ואין "ונספחו" אלא כהונה, שנאמר: "ספחני נא אל אחת הכהונות" (שמואל א ב לו),²² שעתידין להיות אוכלין מלחם הפנים לפי שבנותיהן נישאות לכהונה.²³

מדרש זוטא רות (בובר) פרשה א סימן א – למה מגילת רות בחג השבועות

ומה ענין רות אצל עצרת, שהיא נקראת בעצרת בזמן מתן תורה? ללמדך שלא ניתנה תורה אלא על ידי ייסורים ועוני, וכן הוא אומר: "חַיָּתְךָ יָשְׁבוּ בָהּ תָּכִין בְּטוֹבָתְךָ לֶעָנִי אֱלֹהִים" (תהלים סח יא).²⁴

פסיקתא דרב כהנא יב בחדש השלישי – הדלת לעשו תמיד פתוחה

"בחודש השלישי" (שמות יט א). למה בחדש השלישי? שלא ליתן לאומות העולם פתחון פה לומר: אילו נתן אף לנו את התורה, היינו עושים אותה. אמר להם הקב"ה: ראו באיזה חודש נתתי את התורה, בחדש השלישי, במזל תאומים, שאם ביקש עשו הרשע להתגייר ולעשות תשובה ולבוא וללמוד תורה יבוא וילמד ומקבלו אני, לפיכך נתנה בחודש השלישי.²⁵

מסכת סנהדרין דף צט עמוד ב –

תמנע בת מלכים הואי, דכתיב: "אלוף לוטן אלוף תמנע" (בראשית לו כט). וכל אלוף – מלכותא בלא תאגא היא. בעיא לאיגיורי,²⁶ באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה. הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו. אמרה: מוטב תהא שפחה לאומה זו, ולא תהא גבירה לאומה אחרת. נפק מינה עמלק, דצערינהו לישראל.²⁷

חג שמח ולימוד מחכים ומהנה

מחלקי המים

מים אחרונים 1: הזכרנו מספר פעמים במהלך הדף (אך לא פרטנו ולא הרחבנו) את הברית שבסוף פרשת משפטים, שמות פרק כד, הכוללת הקמת מזבח, הקרבת זבחים ושלמים והזאת דם על העם. ושיאה בפסוק: "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע". ראו דברינו אימתי אמרו נעשה ונשמע בפרשת משפטים, שם הצבענו על המחלוקת הגדולה בין רש"י, אשר מקדים את ברית זו לפרשת יתרו, לפני מעמד הר סיני ועשרת הדברות; ובין רמב"ן שמשאיר אותה במקומה. לפי רש"י זה היה החלק של קבלת מצות בתהליך הגיור. ומיד אחריו – מעמד הר סיני וקבלת התורה. לפי רמב"ן הסדר הוא קבלת התורה ורק אחרי מעמד הר סיני הושלם התהליך במעשה הברית ובאמירה נעשה ונשמע (שאולי ניתן לצרפו לכל גיור). אלא שרמב"ן כנראה חולק בכלל על עניין הגרות של בני ישראל ביציאת מצרים כפי שהערנו בהערה 17.

מים אחרונים 2: ראו השימוש שעושה הרב בן ציון חי עוזיאל זצ"ל בביטוי "ואת האובדת לא בקשתם" (הלקוח מספר יחזקאל לד ד: "אֶת־הַנַּחְלוֹת לֹא חִזַּקְתֶּם וְאֶת־הַחוֹלָה לֹא־רִפֵּאתֶם וְלַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא חֲבַשְׁתֶּם וְאֶת־הַנִּדַּחַת לֹא הֲשֵׁבֹתֶם וְאֶת־הָאֹבֶדֶת לֹא בִקַּשְׁתֶּם וּבְחָזְקָה רְדִיתֶם אֹתָם וּבְפָרֶךְ"), לדיון הלכתי לגבי הקלה בתהליך הגיור: "ובדורנו זה אחראית וקשה מאד נעילת דלת בפני גרים, לפי שהיא פותחת שערים רחבים ודוחפת אנשים ונשים מישראל להמיר דתם ולצאת מכלל ישראל או להיטמע בגוים ויש בזה משום אזהרת רז"ל: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת (סוטה מ"ז) … ואלה הם בבחינת צאן אובדות, וירא אנכי שאם נדחה אותם לגמרי על ידי זה שלא נקבל את הוריהם לגרות, נתבע לדין ויאמר עלינו: "את הנדחת לא השיבותם ואת האובדת לא בקשתם (יחזקאל ל"ד) וכו' " (שו"ת פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סימן סה).²⁸ לפסק דין ייחודי זה שראוי להזכירו שוב ושוב, יש גם קשר לנושא שלנו. מסלול הגיור הפרטי מזכיר את המסלול הלאומי שעברו בני ישראל בספר שמות: יציאה מעבדות פרך וממ"ט שערי עבודה זרה לחירות, לתהליך גיור וקבלת התורה (ב"נעשה ונשמע" ו/או ב-"כפה עליהם הר כגיגית").