פרשות השבוע לשנת ט׳ באייר ה׳תשפ״א

וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: (שמות כב כ)

וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: (שמות כג ט).¹

מכילתא דרבי ישמעאל משפטים – מסכתא דנזיקין משפטים פרשה יח²

"וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים". לא תוננו בדברים, ולא תלחצנו בממון. שלא תאמר לו: אמש היית עובד לבל קורס נבו, והרי חזירים בין שיניך, ואתה מדבר מילין כנגדי!³ ומנין שאם הוניתו שהוא יכול להונך? תלמוד לומר: "כי גרים הייתם". מכאן היה רבי נתן אומר: מום שבך אל תאמר לחבירך.⁴

חביבין הגרים שבכל מקום הוא מזהיר עליהם: "וגר לא תלחץ, וגר לא תונה" (שמות כג), "ואהבתם את הגר" (דברים י יט), "ואתם ידעתם את נפש הגר" (שמות כג ט) – רבי אליעזר אומר: גר לפי שסיאורו רע,⁵ לפיכך מזהיר עליו הכתוב במקומות הרבה.⁶

רבי שמעון בן יוחאי אומר: הרי הוא אומר: "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (שופטים ה לא), וכי מי גדול? מי שאוהב את המלך או מי שהמלך אוהבו? הוי אומר: מי שהמלך אוהבו, שנאמר: "ואוהב גר" (דברים י יח).⁷

חביבין הגרים שבכל מקום הוא מְכָנַן כישראל; נקראו בני ישראל עבדים, שנאמר: "כי לי בני ישראל עבדים" (ויקרא כח נה), ונקראו גרים עבדים, שנאמר: "לאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים" (ישעיה נו ו). נקראו ישראל משרתים, שנאמר: "ואתם כהני יי' תקראו משרתי אלהינו יאמר לכם" (ישעיה סא ו), ונקראו הגרים משרתים, שנאמר: "ובני הנכר הנלוים על יי' לשרתו" (ישעיה נו ו). נקראו בני ישראל אוהבים … ונקראו הגרים אוהבים …; נאמר בישראל ברית … ונאמר בגרים ברית … נאמר בישראל רצון … ונאמר בגרים רצון … נאמר בישראל שמירה, שנאמר: "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל" (תהלים קכא ד), ונאמר בגרים שמירה, שנאמר: "יי' שומר את גרים" (תהלים קמו ט).⁸

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כב פסוק כ

"וגר לא תונה". שתי אונאות בדבר, אחת אונאת ממון ואחת אונאת דברים. "ולא תלחצנו", שתי לחיצות בדבר, אחת לחיצת ממון ואחת לחיצת דברים. "כי גרים הייתם בארץ מצרים" – אמר להן: אם תופסין אתם אותו לשום גר, תופס אני אתכם על שום כי גרים הייתם בארץ מצרים. וכן הוא אומר: "פן אפשיטנה ערומה והצגתיה כיום היוולדה" (הושע ב ה).⁹

מסכת יומא דף עא עמוד ב

תנו רבנן: מעשה בכהן גדול אחד שיצא מבית המקדש, והוו אזלי כולי עלמא בתריה.¹⁰ כיון דחזיונהו לשמעיה ואבטליון – שבקוהו לדידיה ואזלי בתר שמעיה ואבטליון.¹¹ לסוף אתו שמעיה ואבטליון לאיפטורי מיניה דכהן גדול אמר להן: ייתון בני עממין לשלום! – אמרו ליה: ייתון בני עממין לשלום – דעבדין עובדא דאהרן, ולא ייתי בר אהרן לשלום – דלא עביד עובדא דאהרן.¹²

משנה מסכת בבא מציעא פרק ד משנה י

כשם שאונאה במקח וממכר כך אונאה בדברים.¹³ לא יאמר לו: בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח. אם היה בעל תשובה, לא יאמר לו: זכור מעשיך הראשונים. אם הוא בן גרים, לא יאמר לו: זכור מעשה אבותיך, שנאמר: "וגר לא תונה ולא תלחצנו" (שמות כב).¹⁴

אבן עזרא הפירוש הקצר שמות פרק כב פסוק כ

וגר לא תונה – פירש בו הגאון, בעבור שהוא סמוך עם זובח, שדין הזובח על ישראלי. וטעם לה' לבדו – שלא יעשה כמעשה הכותים את ה' היו יראים. וטעם וגר לא תונה, כמו נעמן, שהיה משתחוה גם לאלהיו.¹⁵

וטעם וגר לא תונה – הוא גר תושב, כי אין לו עיקר ממשפחה, וכל אחד מן האזרחים יכול להונותו בהונו גם בדירתו גם להביאו לידי לחץ על ידי עדות, כי הכתוב אמר לא תענה ברעך.¹⁶

ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה רז

והמצוה הר"ז היא שצונו לאהוב את הגרים והוא אמרו יתברך: "ואהבתם את הגר" (עקב י). ואע"פ שהיה נכלל בזה עם ישראל באמרו: "ואהבת לרעך כמוך", לפי שזה הגר גר צדק, אבל בעבור שנכנס בתורתנו הוסיף לו האל אהבה וייחד לו מצוה נוספת כמו שעשה באזהרה באונאתו, שאמר: "ולא תונו איש את עמיתו" (בהר) ואמר: "וגר לא תונה" (משפטים כב). והתבאר מלשון הגמרא (בבא מציעא נט ב) שחייבין על אונאת הגר משום לא תונו איש את עמיתו ומשום וגר לא תונה.¹⁷ כן גם כן אנו חייבין באהבתו משום ואהבת לרעך כמוך ומשום ואהבתם את הגר. וזה מבואר אין ספק בו ואיני יודע אחד ממי שמנה המצות סכל מזה.¹⁸ וברוב המדרשות בארו שהאל יתעלה צונו על הגר כמו שצונו על עצמו יתעלה אמר (פ' שמע) ואהבת את י"י אלהיך ואמר ואהבתם את הגר.¹⁹

מדרש תהלים (בובר) מזמור קמו פסוק ח – משל הצבי והצאן

"ה' שומר את גרים" – הרבה הקב"ה אוהב את הגרים. למה הדבר דומה? למלך שהיתה לו צאן. והיתה יוצאה ורועה בשדה ונכנסת בערב בכל יום. פעם אחד נכנס צבי עם הצאן הלך לו אצל העזים והרחלים, והיה רועה עמהן. נכנס עמה. יוצאת לרעות, יצא עמה. אמרו למלך: הצבי הולכה עם הצאן ורועה עמהן, בכל יום יוצא ונכנס עמהן. היה המלך אוהב לצבי ביותר. בזמן שהוא יוצא לשדה, מצוה לרועה ואומר לו: היזהר בצבי הזה, לא יכהו אדם. וכשהיה נכנס עם הצאן, היה מצוה אוהבו עליו: תנו לו שיאכל וישתה. והיה אוהב הצבי ביותר. אמר לו הרועה: אדוני המלך, כמה תישים וכמה עזים וכמה רחלים וכמה גדיים יש לך, ואין אתה מזהירני. ואל הצבי בכל יום אתה מצוני עליו! אמר לו: הצאן כך דרכה לרעות. אבל הצביים במדבר הן יושבין, אין דרכן ליכנס לישוב אצל בני אדם. וזה הצבי נכנס וישב אצלנו, לא נחזיק לו טובה שעזב המדבר הגדול הרחב, מקום שהצביים והאילות רועות, והניח אותן ובא אצלינו? לכן אנו צריכין להחזיק לו טובה. כך אמר הקב"ה: טובה גדולה צריך אני להחזיק לגר, שהניח משפחתו ובית אביו ובא אלי. לכן אני מצוה עליו: "ואהבתם את הגר" (דברים י יט), וגר לא תונה וגו' (שמות כב כ), לכך נאמר: "ה' שומר את גרים".²⁰

אליהו רבה (איש שלום) פרשה כז²¹

… באותה שעה היתה מריבה בין ישראל לגרים, אמר לו הקב"ה למשה: משה, למה עשו מריבה אילו עם אילו? אמר לפניו: ריבונו של עולם, אתה יודע! אמר לו: ולא כך אמרתי לך? "הקהל חוקה אחת לכם ולגר וגו' תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם" (במדבר טו טו-טז).²²

מיכן אמרו: שלש מדות בגרים: יש גר כאברהם אבינו, יש גר כחמור, יש גר כגוי לכל דבר. יש גר כגוי לכל דבר, כאיזה צד? יש לו נבילות וטרפות שקצים ורמשים בתוך ביתו, אמר: מתי אתגייר ואהיה ביניהם של ישראל, שאכילתן יפה, ויש להן ימים טובים ושבתות, ויכלו אילו מתוך ביתי. אכוף על עצמי ואתגייר. לסוף שחזר לסורו, באו עליו ייסורין לטובתו ולהציל מידו מה שעשה. אמר הקב"ה: כשם שאהב אתכם, כך אתם תאהבו אותו, שנאמר: ואהבתם את הגר (דברים י יט). יש גר שמשול כחמור, כאי זה צד? הלך לישא אשה מישראל, אמרו לו: אין אני אשיא לך עד שתתגייר. אמר: אכוף על עצמי ואתגייר. לסוף שחזר לסורו, באו עליו ייסורין לטובתו ולהציל מידו מה שעשה. אמר הקב"ה: בניי, כשם שבקש זה מכם מנוחה, כך אתם תנו לו מנוחה, שנאמר: וגר לא תונה ולא תלחצנו וגו' (שמות כב כ). יש גר כאברהם אבינו, כאי זה צד? הלך ופשפש בכל האומות, כיון שראה שמספרין בטובתן של ישראל אמר: מתי אתגייר ואהיה כהם ואכנס תחת כנפי השכינה? שנאמר: "ואל יאמר בן הנכר וגו' כה אמר ה' לסריסים וגו' ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם וגו' " (ישעיה נו ג ד ה).²³

שבת שלום

מחלקי המים