וגר לא תונה

"וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות כב כ)

"וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות כג ט).1

מכילתא דרבי ישמעאל משפטים – מסכתא דנזיקין משפטים פרשה יח2

"וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים". לא תוננו בדברים, ולא תלחצנו בממון. שלא תאמר לו: אמש היית עובד לבל קורס נבו, והרי חזירים בין שיניך, ואתה מדבר מילין כנגדי!3 ומנין שאם הוניתו שהוא יכול להונך? תלמוד לומר: כי גרים הייתם. מכאן היה רבי נתן אומר: מום שבך אל תאמר לחבירך.4

חביבין הגרים שבכל מקום הוא מזהיר עליהם: "וגר לא תלחץ, וגר לא תונה" (שמות כג), "ואהבתם את הגר" (דברים י יט), "ואתם ידעתם את נפש הגר" (שמות כג ט) – רבי אליעזר אומר: גר לפי שסיאורו רע,5 לפיכך מזהיר עליו הכתוב במקומות הרבה.6

רבי שמעון בן יוחאי אומר: הרי הוא אומר: "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (שופטים ה לא), וכי מי גדול? מי שאוהב את המלך או מי שהמלך אוהבו? הוי אומר: מי שהמלך אוהבו, שנאמר: "ואוהב גר" (דברים י יח).

חביבין הגרים שבכל מקום הוא מכנן כישראל; נקראו בני ישראל עבדים, שנאמר: "כי לי בני ישראל עבדים" (ויקרא כח נה), ונקראו גרים עבדים, שנאמר: "לאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים" (ישעיה נו ו). נקראו ישראל משרתים, שנאמר: "ואתם כהני יי' תקראו משרתי אלהינו יאמר לכם" (ישעיה סא ו), ונקראו הגרים משרתים, שנאמר: "ובני הנכר הנלוים על יי' לשרתו" (ישעיה נו ו). נקראו בני ישראל אוהבים … ונקראו הגרים אוהבים …; נאמר בישראל ברית … ונאמר בגרים ברית … נאמר בישראל רצון … ונאמר בגרים רצון … נאמר בישראל שמירה, שנאמר: "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל" (תהלים קכא ד), ונאמר בגרים שמירה, שנאמר: "יי' שומר את גרים" (תהלים קמו ט).7

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כב פסוק כ

"וגר לא תונה". שתי אונאות בדבר, אחת אונאת ממון ואחת אונאת דברים. "ולא תלחצנו", שתי לחיצות בדבר, אחת לחיצת ממון ואחת לחיצת דברים. "כי גרים הייתם בארץ מצרים" – אמר להן: אם תופסין אתם אותו לשום גר, תופס אני אתכם על שום כי גרים הייתם בארץ מצרים. וכן הוא אומר: "פן אפשיטנה ערומה והצגתיה כיום היוולדה" (הושע ב ה).8

מסכת יומא דף עא עמוד ב

תנו רבנן: מעשה בכהן גדול אחד שיצא מבית המקדש, והוו אזלי כולי עלמא בתריה.9 כיון דחזיונהו לשמעיה ואבטליון – שבקוהו לדידיה ואזלי בתר שמעיה ואבטליון.10 לסוף אתו שמעיה ואבטליון לאיפטורי מיניה דכהן גדול אמר להן: ייתון בני עממין לשלום! – אמרו ליה: ייתון בני עממין לשלום – דעבדין עובדא דאהרן, ולא ייתי בר אהרן לשלום – דלא עביד עובדא דאהרן.11

משנה מסכת בבא מציעא פרק ד משנה י

כשם שאונאה במקח וממכר כך אונאה בדברים.12 לא יאמר לו: בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח. אם היה בעל תשובה, לא יאמר לו: זכור מעשיך הראשונים. אם הוא בן גרים, לא יאמר לו: זכור מעשה אבותיך, שנאמר: "וגר לא תונה ולא תלחצנו" (שמות כב).13

אבן עזרא הפירוש הקצר שמות פרק כב פסוק כ

וגר לא תונה – פירש בו הגאון, בעבור שהוא סמוך עם זובח, שדין הזובח על ישראלי. וטעם לה' לבדו – שלא יעשה כמעשה הכותים את ה' היו יראים. וטעם וגר לא תונה, כמו נעמן, שהיה משתחוה גם לאלהיו.14

וטעם וגר לא תונה – הוא גר תושב, כי אין לו עיקר ממשפחה, וכל אחד מן האזרחים יכול להונותו בהונו גם בדירתו גם להביאו לידי לחץ על ידי עדות, כי הכתוב אמר לא תענה ברעך.15

ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה רז

והמצוה הר"ז היא שצונו לאהוב את הגרים והוא אמרו יתברך (עקב י) ואהבתם את הגר. ואע"פ שהיה נכלל בזה עם ישראל באמרו: ואהבת לרעך כמוך, לפי שזה הגר גר צדק, אבל בעבור שנכנס בתורתנו הוסיף לו האל אהבה וייחד לו מצוה נוספת כמו שעשה באזהרה באונאתו, שאמר: ולא תונו איש את עמיתו (בהר) ואמר: וגר לא תונה (משפטים כב). והתבאר מלשון הגמרא (ב"מ נט ב) שחייבין על אונאת הגר משום לא תונו איש את עמיתו ומשום וגר לא תונה.16 כן גם כן אנו חייבין באהבתו משום ואהבת לרעך כמוך ומשום ואהבתם את הגר. וזה מבואר אין ספק בו ואיני יודע אחד ממי שמנה המצות סכל מזה.17 וברוב המדרשות בארו שהאל יתעלה צונו על הגר כמו שצונו על עצמו יתעלה אמר (פ' שמע) ואהבת את י"י אלהיך ואמר ואהבתם את הגר:

מדרש תהלים (בובר) מזמור קמו פסוק ח – משל הצבי והצאן

"ה' שומר את גרים" – הרבה הקב"ה אוהב את הגרים. למה הדבר דומה? למלך שהיתה לו צאן. והיתה יוצאה ורועה בשדה ונכנסת בערב בכל יום. פעם אחד נכנס צבי עם הצאן הלך לו אצל העזים והרחלים, והיה רועה עמהן. נכנס עמה. יוצאת לרעות, יצא עמה. אמרו למלך: הצבי הולכה עם הצאן ורועה עמהן, בכל יום יוצא ונכנס עמהן. היה המלך אוהב לצבי ביותר. בזמן שהוא יוצא לשדה, מצוה לרועה ואומר לו: היזהר בצבי הזה, לא יכהו אדם. וכשהיה נכנס עם הצאן, היה מצוה אוהבו עליו: תנו לו שיאכל וישתה. והיה אוהב הצבי ביותר. אמר לו הרועה: אדוני המלך, כמה תישים וכמה עזים וכמה רחלים וכמה גדיים יש לך, ואין אתה מזהירני. ואל הצבי בכל יום אתה מצוני עליו! אמר לו: הצאן כך דרכה לרעות. אבל הצביים במדבר הן יושבין, אין דרכן ליכנס לישוב אצל בני אדם. וזה הצבי נכנס וישב אצלנו, לא נחזיק לו טובה שעזב המדבר הגדול הרחב, מקום שהצביים והאילות רועות, והניח אותן ובא אצלינו? לכן אנו צריכין להחזיק לו טובה. כך אמר הקב"ה: טובה גדולה צריך אני להחזיק לגר, שהניח משפחתו ובית אביו ובא אלי. לכן אני מצוה עליו: "ואהבתם את הגר" (דברים י יט), וגר לא תונה וגו' (שמות כב כ), לכך נאמר: "ה' שומר את גרים".18

אליהו רבה (איש שלום) פרשה כז19

… באותה שעה היתה מריבה בין ישראל לגרים, אמר לו הקב"ה למשה: משה, למה עשו מריבה אילו עם אילו, אמר לפניו: ריבונו של עולם, אתה יודע! אמר לו: ולא כך אמרתי לך? "הקהל חוקה אחת לכם ולגר וגו' תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם" (במדבר טו טו-ט"ז).

מיכן אמרו: שלש מדות בגרים: יש גר כאברהם אבינו, יש גר כחמור, יש גר כגוי לכל דבר. יש גר כגוי לכל דבר, כאיזה צד? יש לו נבילות וטרפות שקצים ורמשים בתוך ביתו, אמר: מתי אתגייר ואהיה ביניהם של ישראל, שאכילתן יפה, ויש להן ימים טובים ושבתות, ויכלו אילו מתוך ביתי. אכוף על עצמי ואתגייר. לסוף שחזר לסורו, באו עליו ייסורין לטובתו ולהציל מידו מה שעשה. אמר הקב"ה: כשם שאהב אתכם, כך אתם תאהבו אותו, שנאמר: ואהבתם את הגר (דברים י' י"ט). יש גר שמשול כחמור, כאי זה צד? הלך לישא אשה מישראל, אמרו לו: אין אני אשיא לך עד שתתגייר. אמר: אכוף על עצמי ואתגייר. לסוף שחזר לסורו, באו עליו ייסורין לטובתו ולהציל מידו מה שעשה. אמר הקב"ה: בניי, כשם שבקש זה מכם מנוחה, כך אתם תנו לו מנוחה, שנאמר: וגר לא תונה ולא תלחצנו וגו' (שמות כ"ב כ'). יש גר כאברהם אבינו, כאי זה צד? הלך ופשפש בכל האומות, כיון שראה שמספרין בטובתן של ישראל אמר: מתי אתגייר ואהיה כהם ואכנס תחת כנפי השכינה? שנאמר: ואל יאמר בן הנכר וגו' כה אמר ה' לסריסים וגו' ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם וגו' (ישעיה נו ג ד וה').20

 

שבת שלום

מחלקי המים

עדכון אחרון: 19/12/2016

הערות שוליים

  1. פעמיים צוונו בפרשה זו על הונאת הגר או הלחצתו. וחזר איסור זה ונשנה בספר ויקרא יט לג: "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתו". ועוד נצטוונו לא להטות משפט גר (דברים כד יז) ובאופן חיובי, לאהוב את הגר (ויקרא יט לד, דברים י יט), להקפיד להחיל עליו את אותה מערכת חוקה ומשפט (ויקרא כד כב, במדבר טו טו-טז) ועוד. פסוקים רבים בתורה מתמקדים ביחס לגר תוך תזכורת שגם אנחנו היינו גרים בארץ מצרים. ראשון לכולם הוא הפסוק בפרשתנו, בסמוך ליציאת מצרים ומתן תורה. ואנו נתמקד בפסוקי פרשת השבוע שלנו בלי להתיימר לכסות, ולוא שמינית שבשמינית, של הנושא הרחב של הגר.
  2. כדרכנו בשבועות האחרונים, נתמקד במכילתא דרבי ישמעאל, מה גם שאנו עומדים להיפרד ממנה. ביתרת הפרשיות של ספר שמות, אין כמעט מדרשי מכילתא. עיקרה הוא בפרשיות בא, בשלח, יתרו ומשפטים.
  3. לאו דווקא "כנגדי" במובן של היום – against me, אלא לעומתי, מולי, כשווה בשווה אלי, שהוא אגב לשון המקרא, כמו: "ויחן שם ישראל נגד ההר", "נלכה ונסעה ואלכה לנגדך" ועוד.
  4. ובגמרא בבא מציעא נט ע"ב מובאים דברי ר' נתן בתוספת משל: "רבי נתן אומר: מום שבך אל תאמר לחברך, והיינו דאמרי אינשי: דזקיף ליה זקיפא בדיותקיה לא נימא ליה לחבריה זקיף ביניתא (מי שיש לו תלוי במשפחתו, לא יאמר לחברו תלה לי דג. מכאן אולי מקור לביטוי הרווח בימינו: בבית התלוי לא מזכירים את החבל). ונראה גם, שדברי ר' נתן מתחברים יפה לדברי הלל לגר שבא וביקש שילמדו את כל התורה על רגל אחת: "דעלך סני לחברך לא תעביד - זו היא כל התורה כולה, ואידך - פירושה הוא, זיל גמור" (שבת לא ע"א) - שזו קבלת פנים מתאימה ביותר לגר.
  5. ראה גמרא בבא מציעא נט ע"א: "תניא, רבי אליעזר הגדול אומר: מפני מה הזהירה תורה בשלושים וששה מקומות, ואמרי לה בארבעים וששה מקומות בגר - מפני שסורו רע". ובקהלת רבה ז ח: "טוב ארך רוח - טובה היא האריכה שהאריך רבי יהושע עם עקילס הגר מהקפדה שהקפיד בו רבי אליעזר, שאילולי כן חזר לסיאורו. וקרא עליו: טוב ארך רוח מגבה רוח". וכן במדרש אגדה (בובר) שמות פרק לד: " ... לפיכך נהגו לתקוע שופר בראש חדש אלול, על שם התחלת לוחות האחרונות, שהכריז משה רבינו כאשר עלה על הר סיני, שלא יחזרו ישראל לסיאורן כבתחלה". ובירושלמי עבודה זרה פרק ב סוף הלכה ב מצאנו על גר שלאחר שנתגייר גילו חכמים שהרג יהודים רבים והתפללו עליו שיחזור לסיאורו. ראה מילון אבן שושן בערך סאור (שאור) או סיאור (שיאור): "שאור, חמץ ובהשאלה: נטיה למעשים שליליים, הרגל רע". ואולי סאור הוא גם החלק הפנימי המתסיס, המהות הפנימית. ראה איכה רבה (בובר) פתיחתא ב: "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, מתוך שהיו מתעסקין בה, השאור שבה היה מחזירן למוטב". יש להכיר בכך שאדם לא משתנה ביום אחד וגם גר שמקבל עליו גרות מלאה ובנפש חפצה, יש בו מהמהות הקודמת ואי אפשר למחוק את כל העבר במחי יד. אז מה נעשה? נעשה לו מיליון מבחני קבלה ונוודא שעבר באופן מלא וגמור את המעבר מגוי ליהודי יר"ש כדת וכדין? לאו דווקא, נקבל אותו ונדע שהתהליך האמיתי הוא הדרגתי וממושך וניזהר מלהונות אותו וללחוץ עליו כדי שלא יחזור לסיאורו. ראה פירוש רש"י לפסוק השני שהבאנו בראש דברינו: "את נפש הגר - כמה קשה לו כשלוחצים אותו". ראה דברינו קבלת גרים במגילת רות וכן כולנו גרים בחג השבועות.
  6. ראה מקבילה לדברי המכילתא עד כאן, במסכת גרים פרק ד הלכה א: "וגר לא תונה ולא תלחצנו, לא תוננו בדברים ולא תלחצנו בממון. אל תאמר לו: אמש היית עובד את הבל ואת הנבו, ועד עכשיו חזיר בין שיניך, ואתה עומד ומדבר עמי? אל תאמר לו כן, שהוא יכול לומר לך: כי גרים הייתם בארץ מצרים. מכאן היה רבי נתן אומר: מום שבך, אל תאמר לחברך. רבי אליעזר בן יעקב אומר: גר לפי שסורו רע, הזהיר עליו הכתוב במקומות הרבה, שנאמר וגר לא תלחץ, וגר לא תונה, ואתם ידעתם את הגר, וגו', הוא לפי שסורו רע הזהיר עליו הכתוב במקומות הרבה".
  7. והמדרש ממשיך שם בשבחי הגרים: "אברהם קרא עצמו גר, שנאמר: גר ותושב אנכי עמכם; דוד קרא עצמו גר, שנאמר: גר אנכי בארץ (תהלים קיט יט), ואומר: כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו כצל ימינו על הארץ ואין מקוה (דברי הימים א כט טו), ואומר: כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי (תהלים לט יג). חביבין הגרים, שלא מל אברהם אבינו אלא בן תשעים ותשע שנים, שאלו מל בן עשרים או שלשים, לא היה גר יכול להתגייר אלא בפחות מבן שלשים. לפיכך גלגל המקום עמו עד שהגיעו לתשעים ותשע שנים, שלא לנעול דלת בפני הגרים הבאים, וליתן שכר ימים ושנים, לרבות שכר עושי רצונו, לקיים מה שנאמר: יי' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר". ואנו מבקשים לחזור לאיסור הונאה והלחצה בגר.
  8. מכילתא דרשב"י, שלשונה בד"כ קצרה יותר, מביאה בתמצית את מה שכבר קראנו במכילתא דר' ישמעאל שלא תונה ולא תלחץ הם בין בממון, שהיהודי מנצל את חוסר התמצאותו וחוסר קשריו של הגר החדש בחברה חדשה, ובין בדברים של הקנטה, קנטור וזלזול. ראה רש"י על הפסוק שלנו ומצודות על הפסוק בישעיהו מט כו: "מוניך - ענין קנתור ואונאת דברים וכן וגר לא תונה (שמות כב)". השווה סיומת המדרש עם מכילתא דר' ישמעאל לעיל. שם, הגר הוא שיכול להונות אותך ולענות לך שגם אתה היית פעם עובד עבודה זרה ועֶבֶד, ואילו כאן, הקב"ה הוא שיתפוס את מי שיונה או ילחץ את הגר ויחזירו למצב של טרם יציאת מצרים, למצב של ערום ועריה. ראה הפסוק ביחזקאל טז ו-ז שאנחנו אומרים בהגדה: "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ... ואת ערום ועריה".
  9. העם ליווה את הכהן הגדול בסיום עבודת בית המקדש ביום הכיפורים. ראה יומא פרק ז משנה ד: "ומלוין אותו עד ביתו".
  10. העם ראה את שמעיה ואבטליון ונלווה אליהן (ונטשו את הכהן הגדול).
  11. וכשבאו שמעיה ואבטליון להיפרד מהכהן הגדול (ואיתם המלווים הרבים) אמר להם: ילכו בני העמים (הגויים) לשלום. שהזכיר להם את עברם שהיו גרים. שזו עבירה חמורה של הונאת הגר שאולי מצטרפת להתדרדרות הגדולה שחלה בכהונה הגדולה של בית שני. ועכ"פ, שמעיה ואבטליון אינם נשארים חייבים ועונים לו: יבואו לשלום בני העמים (גרים וגויים) שעושים כמעשה אהרון הכהן שהיה רודף שלום, ואל יבוא לשלום בן בנו של אהרון שלא יודע לנהוג במידת אהרון.
  12. המשנה מדברת על כל אדם ומתייחסת לאיסורים של הונאה שבפרשת בהר, ויקרא כה. בהמשך, מגיעה המשנה לגר.
  13. ועל משנה זו בא בגמרא שם דף נט ע"א, סוף פרק הזהב, הסיפור על תנורו של עכנאי שהיה בו אונאת דברים כלפי ר' אליעזר בן הורקנוס. ראה דברינו על הונאת דברים בפרשת בהר. וכבר עמדו המפרשים (התוספות) ודקדקו במשנה זו שלגבי בעל תשובה מדובר בו עצמו: "זכור מעשיך הראשונים" ואילו בגר מדובר בבן גרים שמזכירים לו את מעשה אבותיו. ותרצו: "דלא זו אף זו קתני" והכוונה בשניהם לא להזכיר מעשיו ומעשה אבותיו. ועדיין נראה שלא בכדי נקטה המשנה דווקא בגר את מעשה אבותיו. ראה רש"י תחילת פרשת יתרו המביא את מאמר חז"ל: גיורא עד עשרה דרי לא תבזה ארמאה בפניה. לעומתו ראה את גישתו המאד פסימית של ר' חייא במדרש זוטא - רות (בובר) פרשה א: "אמר ר' חייא אל תאמין בגר עד כ"ד דורות שהוא תופש שאורו".
  14. אבן עזרא מציע לחבר את הפסוק שלנו עם הפסוק הסמוך: "זובח לאלהים יחרם, בלתי לה' לבדו". החשש הוא מגירי אריות (מלכים ב פרק יז) שעובדים את ה' וגם את אלהיהם ויש כאן אחריות של הישראלי לסייע להם להפסיק לעבוד עבודה זרה. ראה פירושו בפירוש הארוך: "כאשר יקבל הגר שלא לעבוד עבודה זרה בארצך – לא תונהו". שלא יעשה כמעשה הכותים.
  15. מדובר בגר תושב, מבאר אבן עזרא, ולא בגר צדק וכן הוא בפשטות בכל הפסוקים בתורה בהם נזכר גר. ראה גם פירושו לפסוק השני שהבאנו: "וגר לא תלחץ - גם עם השופט ידבר, בעבור שלא יחשב השופט כאשר יריב הישראלי עם הגר לעזור תורת ישראל, גם כן דברי יחיד אמר הכתוב לא תלחץ, והעד: ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו (דברים א, טז)". אבל חז"ל מבארים את הפסוקים בדרכה של תורה שבע"פ שמדובר בגר צדק שקבל עליו עול תורה ומצוות. וגם לשיטתם, ודאי שיש פסוקים בהם מדובר בגר תושב שקבל עליו שבע מצוות בני נח ובפרט שלא לעבוד עבודה זרה, אבל איננו גר צדק, כגון הפסוקים המציינים במפורש "גר ותושב" (ויקרא כה) או הפסוק על טרפה ונבלה "לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה" (דברים יד כא) ואכמ"ל בנושא נכבד זה.
  16. אבל בגמרא בבא מציעא נט ע"א למדנו: "תנו רבנן: המאנה את הגר עובר בשלשה לאוין ... דכתיבי שלשה לאוין: וגר לא תונה (שמות כ"ב), וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אותו (ויקרא יט), ולא תונו איש את עמיתו (ויקרא כה) ... לוחצו נמי, שלשה כתיבי: ולא תלחצנו (שמות כב), וגר לא תלחץ (שמות כג), ולא תהיה לו כנושה (שמות כב) - וגר בכלל הוא!". ולא ברור מדוע אומר הרמב"ם רק שני לאווים ולא שלושה. על מנת לקבל תמונה כוללת של שיטת הרמב"ם לגבי מניית מצוות לא תעשה של הונאת והלחצת הגר, יש לעיין בדבריו במצוות לא-תעשה רנ"ב ורנ"ג: "והמצוה הרנ"ב היא שהזהירנו מהונות הגר בדברים ג"כ. כלומר אונאת דברים. והוא אמרו יתעלה (משפטים כב) וגר לא תונה. ולשון מכלאתא וגר לא תונה בדברים. ונכפלה האזהרה בו ואמר (קדושים יט) לא תונו אותו. ובספרא שלא תאמר לו אמש היית עובד עבודה זרה ועכשיו נכנסת תחת כנפי השכינה. והמצוה הרנ"ג היא שהזהירנו מהונות גר צדק ומהזיקו במקחו וממכרו והוא אמרו (משפטים כב) ולא תלחצנו. ולשון מכילאתא ולא תלחצנו בממון. וכבר התבאר בגמרא מציעא (נט ב) שהמאנה את הגר עובר משום לא תונו איש את אחיו ומשום וגר לא תונה וכן הלוחצו עובר משום לא תלחצנו נוסף על האזהרה (רנ) שהוא נכלל עם ישראל, רוצה לומר אונאת ממון".
  17. כשהרמב"ם בא למנות את המצוות הוא מדגיש שאכן יש כאן שתי מצוות בסדר מניין תרי"ג המצוות . יש איסור כללי "לא תונו איש את אחיו" והגר כבר בכלל עם ישראל, ויש מצווה נוספת מיוחדת לגר: "וגר לא תונה". באופן דומה יש שתי מצוות לאהוב את הגר. האחת, כללית לכל עם ישראל: "ואהבת לרעך כמוך" והשנייה, מיוחדת לגר: "ואהבתם את הגר". שתי מצוות יש כאן, מדגיש הרמב"ם ואינו יודע מי מחכמי ישראל שעסקו במניית המצוות (סמ"ק ואחרים) שלא מסכים (סכל) עם מנייה כפולה זו. ראה גם לשון ספר החינוך ספר החינוך מצוה סג: "שנמנענו מלהונות הגר אפילו בדברים, והוא אחד מן האומות שנתגייר ונכנס בדתינו, שאסור לנו לבזותו אפילו בדברים, שנאמר [שמות כ"ב, כ'] וגר לא תונה. ואף על פי שאנו מוזהרים בזה בישראל, וזה כיון שנכנס בדתינו הרי הוא כישראל, הוסיף הכתוב לנו אזהרה בו, וגם נכפלה האזהרה עליו דכתיב [ויקרא י"ט, ל"ג] לא תונו אותו פעם אחרת, לפי שענין האונאה אליו קרובה יותר מבישראל".
  18. ראה מדרש זה גם במדרש במדבר רבה ח ב. וראה גם ספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ג שהביא משל זה בקיצור, משל הוא דבר מוכר וידוע ואין צורך לפרטו: "ובכמה מקומות הזהירה התורה על אונאת הגר, מפני אשר שכח עמו ובית אביו ובא לחסות תחת כנפי השכינה, כענין שנאמר (רות ב, יא): ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך ותלכי אל עם אשר לא ידעת ... משל לצבי שבא לעדר ושם ירבץ עם הצאן ירעה, וחמל עליו בעל העדר, כי עזב כר נרחב ויעמוד במקום צר". ראה איך היהדות היא מקום צר אם בשטחי מרעה מוגדרים ואם במכלאות הצאן בערוב יום, בעוד ש"העולם הגדול" ממנו בא הגר הוא מקום נרחב.
  19. עיקר מדרש זה הוא על המריבה שהייתה בין בני ישראל והגרים (הערב רב) בעקבות עונש ארבעים שנות נדודים במדבר בעקבות חטא המרגלים. ראה פרק טו בספר במדבר וכן דברינו החצי השני של הפרשה וכן דברינו תורה אחת ומשפט אחד בפרשת שלח לך. אך אותנו מעניין דווקא סופו של המדרש (שלא הבאנו בדברינו שם) הדן בסוגים שונים של גרים.
  20. על מי אנו מצווים במיוחד לא תונו ולא תלחצו? על הגר הגוי, שבא ליהנות מטובתן של ישראל, מהחגים היפים של עם ישראל (אולי גם מהמאכלים הטעימים)! על הגר החמור, שבא לישא בת ישראל! עליהם אנו מצווים במיוחד לא להונות, לא ללחוץ, לאהוב ולתת מנוחה. על הגר המושלם שהוא כאברהם אבינו שבא בלב שלם ובנפש חפצה להיכנס תחת כנפי השכינה – עליו צריך לדאוג פחות. הוא אדם חזק שיודע מה הוא רוצה. על הגר הגוי והגר החמור (שים לב לביטויים) דברה התורה בעיקר. תנו להם מנוחה!