פרשות השבוע לשנת ז׳ בכסלו ה׳תשפ״א

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה': (ויקרא יח ה).¹

וָאֶתֵּן לָהֶם אֶת חֻקּוֹתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי הוֹדַעְתִּי אוֹתָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם: (יחזקאל כ יא).²

אבן עזרא תהלים פרק קיט פסוקים קז, קטז

נַעֲנֵיתִי עַד מְאֹד ה' חַיֵּנִי כִדְבָרֶךָ – אם באתני צרה ונעניתי בעינוים, חייני כדברך: "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם". סָמְכֵנִי כְאִמְרָתְךָ וְאֶחְיֶה וְאַל תְּבִישֵׁנִי מִשִּׂבְרִי – אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, על כן אחיה.³

רשב"ם ויקרא פרק יח פסוק ה

"וחי בהם" – אבל אם לא יעשה: "ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם".⁴

מסכת מכות פרק ג משנה טו

כל חייבי כריתות שלקו נפטרו ידי כריתתם, שנאמר: "ונקלה אחיך לעיניך" (דברים כה ג). כשלקה, הרי הוא כאחיך, דברי ר' חנניא בן גמליאל⁵ … ר' שמעון אומר: ממקומו הוא למד, שנאמר: "ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם" (ויקרא יח כט), ואומר: "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" – הא כל היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה.⁶

רמב"ן ויקרא פרק יח פסוק ד

את משפטי תעשו – אלו דברים האמורים בתורה שאילו לא נאמרו בדין היה לאומרן, לשון רש"י. ובתורת כהנים (פרק יג ט) אלו דברים הכתובים בתורה שאילולי לא נכתבו בדין היה לכתבן, כגון הגזלות והעריות ועבודת כוכבים ושפיכות דמים וקללת השם.⁷

ועל דרך הפשט, "משפטי" כמשמען, הדינין האמורים בפרשת ואלה המשפטים ובכל התורה. ולכך יאמר: "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" – כי הדינים נתנו לחיי האדם בישוב המדינות ושלום האדם, ושלא יזיק איש את רעהו ולא ימיתנו. וכן יחזקאל (כ) הזכיר פעמים רבות במשפטים "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", ובשבתות אומר (שם פסוק יב) להיות לאות ביני וביניהם, וכן בנחמיה (ט כט) ובמשפטיך חטאו בם אשר יעשה אדם וחיה בהם.⁸

תוספתא מסכת שבת (ליברמן) פרק טו הלכה יז

ר' אחא אמר משם ר' עקיבא: הרי הוא אומר: "אם במחתרת ימצא הגנב וגו' ". בעל הבית מהו? ודיי או ספק? הוי אומר ספק. אם הורגין נפש להחיות נפש בספק, דין הוא שידחו את השבת להחיות נפש בספק! הא לא נתנו מצות לישראל אלא לחיות בהן, שנאמר: "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם". וחי בהן – ולא שימות בהן. אין כל דבר עומד בפני פקוח נפש, חוץ מעבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים. במי דברים אמורים? שלא בשעת השמד. אבל בשעת השמד, אפילו מצוה קלה שבקלות אדם נותן נפשו עליה, שנאמר: "ולא תחללו את שם קדשי וגו' ". ואומר: "כל פועל ה' למענהו" (משלי טז ד).⁹

מסכת יומא דף פה עמודים א- ב

וכבר היה רבי ישמעאל ורבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה מהלכין בדרך, ולוי הַסַּדָּר¹⁰ ורבי ישמעאל בנו של רבי אלעזר בן עזריה, מהלכין אחריהן. נשאלה שאלה זו בפניהם: מניין לפקוח נפש שדוחה את השבת?

נענה רבי ישמעאל ואמר: "אם במחתרת ימצא הגנב" ….¹¹ נענה רבי אלעזר ואמר: ומה מילה, שהיא אחד ממאתים וארבעים ושמונה איברים שבאדם – דוחה את השבת, קל וחומר לכל גופו – שדוחה את השבת. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: "אך את שבתתי תשמורו" (שמות לא יג) – יכול לכל? – תלמוד לומר: "אך" – חִלֵּק. רבי יונתן בן יוסף אומר: "כי קודש היא לכם" (שם יד) – היא מסורה בידכם, ולא אתם מסורים בידה. רבי שמעון בן מנסיא אומר: "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם" (שם טז) – אמרה תורה: חלל עליו שבת אחת, כדי שישמור שבתות הרבה. אמר רבי יהודה אמר שמואל: אי הואי התם הוה אמינא: דידי עדיפא מדידהו. "וחי בהם" (ויקרא יח ה) – ולא שימות בהם.¹²

מסכת שבת דף נ עמוד ב

… כי הא דתניא: רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו, משום שנאמר: "כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ" (משלי טז ד).¹³

מסכת סנהדרין דף עד עמוד א

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: נימנו וגמרו בעלית בית נתזה בלוד: כל עבירות שבתורה אם אומרין לאדם עבור ואל תיהרג – יעבור ואל יהרג, חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. ועבודה זרה לא? והא תניא, אמר רבי ישמעאל: מנין שאם אמרו לו לאדם עבוד עבודה זרה ואל תיהרג מנין שיעבוד ואל יהרג – תלמוד לומר: "וחי בהם" – ולא שימות בהם. יכול אפילו בפרהסיא? תלמוד לומר: "ולא תחללו את שם קודשי".¹⁴

רש"י ויקרא פרק יח פסוק ה

וחי בהם – לעולם הבא, שאם תאמר בעולם הזה, והלא סופו הוא מת.¹⁵

דברים רבה (ליברמן) פרשת ואתחנן ד"ה ואתחנן אל ה'

"ואתחנן אל ה' " … אמר משה: אתה אמרת לי: "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא יח ה) ועשיתי אותם, ואמרת לי מות בהר. א"ל הקב"ה: "אשר יעשה אותם" – בעולם הזה, "וחי בהם" – לעולם הבא. א"ל: ריבון העולמים, והרי המלאכים אינן מתים. ומה אם הם שלא ראו אותך, אומרים בשעה שהם משבחים אותך: "ברוך כבוד ה' ממקומו". ואני שראיתי אותך … ולא עוד אלא שדברת עמי כאדם שהוא מדבר עם חבירו פה אל פה … ולא עוד אלא שנכנסתי למקום שאין מלאכי השרת נכנסים לשם … ואני מת?¹⁶

ספרא אחרי מות פרשה ט ד"ה פרק יג

"אשר יעשה אותם" – היה רבי ירמיה אומר: אתה אומר: מנין אפילו גוי ועושה את התורה הרי הוא ככהן גדול? תלמוד לומר: "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם".¹⁷ וכן הוא אומר: "וזאת תורת" – הכהנים והלויים וישראל לא נאמר כאן, אלא: "וזאת תורת האדם ה' אלהים".¹⁸ וכן הוא אומר: "פתחו שערים ויבוא וכו' " – כהנים ולויים וישראלים לא נאמר, אלא: "ויבוא גוי צדיק שומר אמונים" (ישעיהו כו ב). וכן הוא אומר: "זה השער לה' " – כהנים לווים וישראלים לא נאמר, אלא: "צדיקים יבאו בו". וכן הוא אומר: "רננו" – כהנים לויים ישראלים לא נאמר כאן, אלא: "רננו צדיקים בה' " (תהלים לג א). וכן הוא אומר: "הטיבה ה' " – לכהנים ללויים לישראלים לא נאמר כאן, אלא: "הטיבה ה' לטובים" (תהלים קכה ד), הא אפילו גוי ועושה את התורה, הרי הוא ככהן גדול.¹⁹

מדרש תנאים לדברים פרק טז פסוק יח

משל למה הדבר דומה? לחולה שנכנס הרופא לבקרו. אמר לבני ביתו: האכילוהו והשקוהו כל מה שרוצה אל תמנעו ממנו כלום. נכנס אל אחר, אמר להן: אל יאכל פלוני ואל ישתה דבר פלוני. אמרו לו: מפני מה לזה אמרת לאכול כל מה שהוא רוצה ולזה אתה אומר אל יאכל דבר פלוני ואל ישתה דבר פלוני? אמר להן: הראשון אינו של חיים לפי כך אמרתי על תמנעו ממנו כלום, בין אכל בין לא אכל ימות. אבל זה של חיים לפי כך לא יאכל דבר פלוני ולא ישתה דבר פלוני. וכן חוקות הגויים אינן של חיים, שנאמר: "כי חקות הגוים הבל" (ירמיהו י ג), ואומר: "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים" (יחזקאל כ כה). אבל ישראל נתן להם חוקים ומשפטים ומצות טובים. לכך נאמר בהם: "אשר יעשה אתם האדם וחי בהם" (ויקרא יח ה).²⁰

שבת שלום

מחלקי המים