פרשות השבוע

וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי: ויקרא כ כו).¹

וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ: (שמות יט ה).²

ספרא קדושים פרשה ד פרק ט – מובדלים לשמי ולקבל עול מלכות שמים

"ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" – אם מובדלים אתם מן העמים הרי אתם לשמי. ואם לאו, הרי אתם של נבוכדנצר מלך בבל וחביריו.³

ר' אלעזר בן עזריה אומר: מנין שלא יאמר אדם אי איפשי ללבוש שעטנז אי אפשי לאכול בשר חזיר, אי איפשי לבוא על הערוה, אבל איפשי מה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך. תלמוד לומר: "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" – נמצא פורש מן העבירה ומקבל עליו מלכות שמים.⁴

דברים רבה ז ג פרשת כי תבוא – משל השמן

דבר אחר: מה השמן הזה אין יכול להתערב במשקין אחרים, אף ישראל אין יכולין להתערב בעובדי כוכבים. מנין? שנאמר: "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי".⁵

אסתר רבה פרשה ז סימן יא – קטרוג המן ותשובת היום השני

הפיל פור ביום שני ועמד שָׂרוֹ⁶ לפני הקב"ה ואמר: ריבונו של עולם, ביום שני הבדלת בין מים העליונים למים התחתונים, וכן ישראל מובדלים הם מן האומות, הדא הוא דכתיב: "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי", ורשע זה רוצה לאבדן? הפוך עליונים ותחתונים ואחר כך כָּלֶה אותם.⁷

אגדת בראשית (בובר) פרק נג – הבדלת הבריאה ביום השני

שבע עקרות הן כנגד שבעת ימי בראשית, הראשונה שרה, דכתיב: "ותהי שרה עקרה וגו' " (בראשית יא ל), כנגד יום ראשון … השנייה רבקה, שנאמר: "ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא" (שם כה כא) – ⁸ כנגד יום שני, ומה נברא ביום שני? הרקיע: "יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים" (בראשית א ו). אף רבקה הוליד שנים יעקב ועשו, שנאמר: "ואבדיל אתכם מן העמים" (ויקרא כ כו).⁹

במדבר רבה י א פרשת נשא – מי הם "דודי ורעי"

"זה דודי וזה רעי" (שיר השירים ה טז) – כמו שאתה אומר: "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי". אמר ר' לוי: כל מעשיהם של ישראל מובדלים מן אומות העולם: בחרישתם, בזריעתם, בקצירתם, בעומרם, בדישתם, בגרניהם, ביקביהם ובתגלחתם ובמניינם.¹⁰ בחרישתם: "לא תחרוש בשור ובחמור יחדו" (דברים כב י), בזריעתם: "שדך לא תזרע כלאים" (ויקרא יט יט), בקצירתן: "לא תכלה פאת שדך בקוצרך" (שם כג כב), בעומרם: "ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו" (דברים כד יט), בדישתם: "לא תחסום שור בדישו" (שם כה ד), בגרניהם וביקביהם: "מלאתך ודמעך לא תאחר" (שמות כב כח), בתגלחתם: "ופאת זקנם לא יגלחו" (ויקרא כא ה), במניינם – שישראל מונים ללבנה ואומות העולם מונין לחמה. "כי תשא את ראש בני ישראל וגו' " (שמות ל יב), "שאו את ראש כל עדת בני ישראל וגו' " (במדבר א ב). "להיות לי" – הרי אתם שלי. הוי: "זה דודי וזה רעי".¹¹

ר' יודן בשם ר' חמא ב"ר חנינא ור' ברכיה בשם רבי אבהו אמר: שהוא מרבה לי רֵעִים.¹² כיצד? כתיב: "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי". אילו נאמר: ואבדיל את העמים מכם, לא הייתה תקומה לאומות העולם, אלא: "ואבדיל אתכם מן העמים" – כזה שהוא בורר את היפה מן הרע, בורר וחוזר ובורר, שכל מי שבורר את הרע מן היפה, שוב אינו חוזר ובורר. כך הקב"ה מצפה לאומות העולם, שמא יעשו תשובה ויקרבם לתחת כנפיו.¹³

מדרש תנחומא (בובר) פרשת ויצא סימן כב – המפתח לגרים

"חכו ממתקים" (שיר השירים ה טז),¹⁴ אמר ר' אבהו: ראה מה כתיב: "ואבדיל אתכם מן העמים" (ויקרא כ כו), ראה מדותיו של הקב"ה: אילו היה כתיב: ואבדיל העמים מכם, לא היה תקוה לגוי עובד כוכבים, ולא היה גר מתגייר. כיצד? אדם שיש לפניו תאנים, אם בורר הוא הרעות מן היפות, אין סופו לחזור על הרעות, אבל אם הוא בורר הטובות, אם הוא מבקש לברור מן הרעות – בורר. לכך אמר הקב"ה: "ואבדיל אתכם מן העמים" – נתן רמז לגוים למי שמבקש להתגייר. יש חיך נאה מזה? הוי: "חכו ממתקים".¹⁵

ישעיהו פרק נו פסוקים ג-ז – בני הנכר המחזיקים בברית

וְאַל יֹאמַר בֶּן הַנֵּכָר הַנִּלְוָה אֶל ה' לֵאמֹר הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי ה' מֵעַל עַמּוֹ וְאַל יֹאמַר הַסָּרִיס הֵן אֲנִי עֵץ יָבֵשׁ: כִּי כֹה אָמַר ה' לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי: וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת: ס וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְאַהֲבָה אֶת שֵׁם ה' לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים כָּל שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי: וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים:¹⁶

במדבר רבה יח ז פרשת קרח – מעמד הכהונה

"וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו" (במדבר טז ה) – אמר לו משה: גבולות חלק הקב"ה בעולמו. יכולים אתם לערב יום ולילה? והוא שאמר הכתוב בתחילה: "ויהי ערב ויהי בקר" (בראשית א ה), "ויבדל אלהים בין האור ובין החשך" (שם ד) – בשביל תשמישו של עולם. וכשם שהבדיל בין האור ובין החושך בשביל תשמישו של עולם, כך הבדיל ישראל מן האומות, שנאמר: "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי", וכך הבדיל אהרן, שנאמר: "ויבדל אהרן להקדישו בקדש קדשים" (דברי הימים א כג יג). אם יכולין אתם לערב אותה הבדלה שהבדיל בין האור ובין החושך, אתם יכולין לבטל את זו. לכך אמר להם: "בוקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו" – כבר הוא מתוקן, "ואת אשר יבחר בו יקריב אליו".¹⁷

פרקי דרבי אליעזר פרק כ – הבדלה במוצאי שבת

רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מַבְדִּיל עַל הַיַּיִן בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּתוֹת, אוֹ אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ מִן הַמַּבְדִּילִים, אֵינוֹ רוֹאֶה סִימָן בְּרָכָה לְעוֹלָם. וְכָל מִי שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ מִן הַמַּבְדִּילִים אוֹ מַבְדִּיל עַל הַיַּיִן, הקב"ה קוֹנֶה אוֹתוֹ לִסְגֻלָּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים" (ויקרא כ כו), "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה" (שמות יט ה).¹⁸

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: ראו פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא יב: "בחודש השלישי (שמות יט א). למה בחודש השלישי? שלא ליתן לאומות העולם פתחון פה לומר: אילו נתן אף לנו את התורה, היינו עושים אותה. אמר להם הקב"ה: ראו באיזה חודש נתתי את התורה, בחדש השלישי, במזל תאומים, שאם ביקש עשו הרשע להתגייר ולעשות תשובה ולבוא וללמוד תורה יבוא וילמד ומקבלו אני, לפיכך נתנה בחודש השלישי". מכל העמים שסירבו לקבל את התורה, בולט 'אחינו התאום' עשו, שהדלת תמיד פתוחה בפניו להצטרף אל העם הנבדל מן העמים (וממנו אולי גם העמים האחרים). וחזרנו אל רבקה במדרש אגדת בראשית לעיל. רבקה שעקב עקרותה וצער הריונה (ואהבתה ליעקב) יצרה את ההבדלה הראשונה של ישראל מהעמים, אך היא שגם שתלה, בעצם לידת התאומים: "לאום מלאום יאמץ", את האפשרות לחבור עשו ויעקב מחדש, גם אם רק ליחידים. וגם המים שהופרדו והובדלו במעשה היום השני, חוזרים ומתחברים וחורזים.

מים אחרונים 2: השנה שהיא מעוברת, חלה פרשת קדושים בסמיכות ליום הזכרון לשואה ולגבורה (בתפר בין שני ימי הזכרון). מוטיב ההבדלה משאר העמים, לטוב ולמוטב, קשור עם יום הזכרון לשואה בה הובדל דמו של עם ישראל וערכו האנושי, מכל שאר העמים. לפיכך, הוספנו פיוט קצר בעמוד הבא.

אַתָּה הִבְדַלְּתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים

אַתָּה הִבְדַלְּתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים / לִהְיוֹת רַק לְךָ

לְקַיֵּם תּוֹרָה מִצְווֹת וְחֻקִּים / וּלְעָבְדֶּךָ בְּשִׂמְחָה

הִבְדַלְּתָּנוּ לִהְיוֹת קְדוֹשִׁים בַּחַיִּים / לֹא קְדוֹשִׁים שֶׁל מִיתָה

קִדַּשְׁתָּנוּ לְהָאִיר בְּאוֹרוֹת מְאִירִים / לֹא בְּאוּר הַהֲרִיגָה

אַךְ עָמְדָה וְנִצְּבָה הַבְדָּלָה שֶׁל דָּמִים / גּוֹלָה אַחַר גּוֹלָה

לְהַשְׁמִיד, לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים / וְלִמְחוֹת כָּל תִּקְוָה

…

וְאַחֲרֵי כָּל זֹאת בְּמוֹצָאֵי הַשּׁוֹאָה / בְּשׂוֹךְ הַזְּוָעוֹת וּשְׁנוֹת הָאֵימָה

חָזַרְנוּ לַעֲרֹךְ סֵדֶר הַבְדָּלָה /  לְאוֹר נֵר אַחֲרוֹן וּלְרֵיחַ הַשְּׂרֵפָה

הַבְדָּלָה בֵּין הַנּוֹרָא אֲשֶׁר אֵרַע / שֶׁלְּעוֹלָם לֹא נָבִין וּלְעוֹלָם לֹא נֵדַע

וּבֵין שְׁבִיב שֶׁל חַיִּים וְתִקְוָה / שֶׁל חַיִּים מִתְחַדְּשִׁים בְּאָרֶץ מְכוֹרָה

וּבְפִינוּ רַק תְּפִלָּה אַחַת קְטַנָּה

הַבְדִּילֵנוּ זֹאת הַפַּעַם לְטוֹבָה / דַּי לְהַבְדָּלָה שֶׁל קִנְאָה וְשִׂנְאָה

הַבְדָּלָה שֶׁל חַיִּים אָנוּ חֲפֵצִים / קְדֻשָּׁה שֶׁל מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים

הַבְדֵל וְקַיֵּים זֶה הַבָּיִת הַשְּׁלִישִׁי / לְבַל יִמּוֹט כַּרִּאשׁוֹן וְלֹא כַּשֵּׁנִי