פרשות השבוע

מים ראשונים: הצירוף הלשוני של השורשים: מש"ך-לק"ח הוא יחידאי במקרא ודומה לו, אולי בצליל, הפסוק בספר שופטים ד ו: "לך ומשכת בהר תבור ולקחת עמך עשרת אלפים איש". אך במדרש ובפירוש המקרא הוא מצוי, כגון: "ואת עמו לקח עמו – משכם בדברים" (רש"י שמות יד ו), "קח את אהרן – קחנו בדברים ומשכהו" (רש"י ויקרא ח ב), "ויקח קרח – משך ראשי סנהדראות שבהם בדברים" (רש"י במדבר פרק טז פסוק א) ועוד. גם בהלכה מצוי צירוף זה בפעולת המשיכה שהיא סוג של לקיחה, היינו מקח ("תקנו משיכה בלקוחות", "כיון שמשך – לקח" ועוד). וכאן, כפשוטו, המשיכה והלקיחה הם פעולה עצמית, משולבת ומחוזקת, וכמו שהיינו אומרים היום: קחו את עצמכם בידיים.

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח: (שמות יב כא).¹

שמות רבה א ח פרשת שמות – בה' בגדו הבנים

"ויקם מלך חדש", רב ושמואל, אחד אמר: חדש ממש, ואחד אמר: שנתחדשו גזרותיו, שחידש גזרות ופורענויות עליהם² … רבותינו פותחים פתח למקרא זה: "בַּה' בָּגָדוּ כִּי בָנִים זָרִים יָלָדוּ עַתָּה יֹאכְלֵם חֹדֶשׁ אֶת חֶלְקֵיהֶם" (הושע ה ז) – ללמדך, כשמת יוסף הפרו ברית מילה, אמרו: נהיה כמצרים. מכאן אתה למד שמשה מָלָם ביציאתם ממצרים. וכיון שעשו כך, הפך הקב"ה האהבה שהיו המצריים אוהבים אותם, לשנאה, שנאמר: "הפך לבם לשנוא עמו להתנכל בעבדיו" (תהלים קה כה), לקיים מה שנאמר: "עתה יאכלם חודש את חלקיהם" – מלך חדש, שעמד וחדש עליהם גזרותיו.³

העמק דבר בראשית מו ד – לא היו מוכרחים לכך

.. השתדל יוסף בכוחו לפנות ארץ גושן, ולהושיב את ישראל שם … כדי שיהיו ישראל בדד. ואף על גב שאח"כ קלקלו ישראל ואמרו נהיה כמצרים כמבואר בשמות רבה פרשה א, שהפרו ברית מילה משום זה הטעם, זה אינו סותר ההבטחה שהרי ע"י בחירה שלהם הופרה, כמו שהיה בארץ ישראל גם כן בהמשך הימים, אבל ההכנה היתה מתוקנת באופן שלא יהיו מוכרחים לכך.⁴

שמות רבה טז ב משכו וקחו – משכו ידיכם מעבודה זרה

וכן אתה מוצא לישראל כשהיו במצרים היו עובדין עבודת כוכבים ולא היו עוזבין אותה, שנאמר: "איש את שקוצי עיניהם לא השליכו" (יחזקאל כ ח). אמר לו הקב"ה למשה: כל זמן שישראל עובדין לאלוהי מצרים, לא יגאלו. לך ואמור להן שיניחו מעשיהן הרעים ולכפור בעבודת כוכבים.⁵ זהו שכתוב: "משכו וקחו לכם" – כלומר, משכו ידיכם מעבודת כוכבים וקחו לכם צאן ושחטו אלהיהם של מצרים ועשו הפסח. שבכך הקב"ה פוסח עליכם. הוי: "בשובה ונחת תושעון" (ישעיה ל טו).⁶

מכילתא דרבי ישמעאל בא פרשה ה ולא שמעו אל משה – קשה לפרוש מעבודה זרה

אמר להם: משכו ידיכם מע"ז והידבקו במצוות. ר' יהודה בן בתירא אומר: הרי הוא אומר: "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה". וכי יש לך אדם שהוא מתבשר בשורה טובה ואינו שמח? נולד לך בן זכר, רבך מוציאך לחירות, ואינו שמח? אם כן למה נאמר ולא שמעו אל משה? אלא שהיה קשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה, שנאמר: "ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו" (יחזקאל כ ז). ואומר: "וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלַי אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם: וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (יחזקאל כ ח-ט). זהו שכתוב: "וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל" – ציום לפרוש מעבודה זרה.⁷

רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק א הלכה ג – כמעט ונעקר שתיל אברהם

… עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן חוץ משבט לוי … וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן.⁸

ויקרא רבה כג ב – לקחת לו גוי מקרב גוי  

"כשושנה בין החוחים" – רבי אליעזר פתר קרא בגאולת מצרים. מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים היא קשה על בעלה ללוֹקְטָהּ, כך הייתה גאולתן של ישראל קשה לפני הקב"ה ליגאל. זהו שכתוב: "או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי" (דברים ד לד) – אלו ערלים ואלו ערלים,  אלו מגדלי בלורית ואלו מגדלי בלורית, אלו לובשי כלאים ואלו לובשי כלאים. אם כן, לא הייתה נותנת מדת הדין לישראל שיגאלו ממצרים לעולם! אמר ר' שמואל בר נחמני: אילולי שאסר הקב"ה עצמו בשבועה, לא נגאלו ישראל לעולם …⁹

שיר השירים רבה פרשה ב – "קול דודי הנה זה בא"

רבנן אמרי: "קול דודי הנה זה בא" – זה משה. בשעה שבא ואמר לישראל: בחודש הזה אתם נגאלין, אמרו לו: משה רבינו, היאך אנו נגאלין וכל מצרים מטונפת מעבודת כוכבים שלנו? אמר להם: הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בעבודת כוכבים שלכם, אלא "מדלג על ההרים" ואין הרים אלא עבודת כוכבים המד"א (הושע ד') על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו.¹⁰

שמות רבה מג ז – תזכורת משה בחטא העגל

"למה ה' יחרה אפך בעמך, אשר הוצאת מארץ מצרים" – מה ראה להזכיר כאן יציאת מצרים? אלא אמר משה: ריבון העולם, מהיכן הוצאת אותם? לא מארץ מצרים שהיו כולם עובדי טלאים? א"ר הונא בשם ר' יוחנן: משל לחכם שפתח לבנו חנות של בשמים בשוק של זונות. המבוי עשה שלו והאומנות עשתה שלה והנער כבחור עשה שלו – יצא לתרבות רעה. בא אביו ותפסו עם הזונות. התחיל האב צועק ואומר: הורגך אני. היה שם אוהבו, אמר לו: אתה איבדת את הנער ואתה צועק כנגדו? הנחת כל האומניות ולא למדתו אלא בשם והנחת כל המובאות ולא פתחת לו חנות אלא בשוק של זונות! כך אמר משה: ריבון העולם, הנחת כל העולם ולא שעבדת בניך אלא במצרים שהם כולם עובדין טלאים. ולמדו מהם בניך ואף הם עשו העגל. לפיכך אמר: "אשר הוצאת מארץ מצרים" – דע מהיכן הוצאת אותם.¹¹

ויקרא רבה כב ח – "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים"

ר' פינחס בשם ר' לוי: לבן מלכים שנָזַז¹² לבו עליו והיה למוד לאכול בשר נבלות וטרפות. אמר המלך: זה יהיה תדיר על שולחני ומעצמו הוא נידור. כך לפי שהיו ישראל להוטים אחר עבודה זרה במצרים והיו מביאין קורבנותיהם לשעירים – ואין שעירים אלא שדים … והיו ישראל מקריבין קורבנותיהם באיסור במה ופורענויות באות עליהן. אמר הקב"ה: יהיו מקריבין לפני בכל עת קרבנותיהן באהל מועד והן נפרָשִׁים מעבודה זרה והם ניצולים.¹³

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו פרשה ו – עד סוף כל הדורות

"לא יהיה לך אלהים אחרים על פני". למה נאמר? שלא ליתן פתחון פה לישראל לומר, לא נצטווה על עבודה זרה, אלא מי שיצא ממצרים. לכך נאמר "על פני", לומר, מה אני חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, אף אתה ובנך ובן בנך לא תעבוד עבודה זרה עד סוף כל הדורות.¹⁴

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: אפשר שהאמירה: "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו", יחד עם האמירה: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", בליל הסדר, מקבלות כעת משמעות חדשה ומאד קונקרטית. "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" – וכאילו הוא עצמו היה שקוע במ"ט שערי עבודה זרה וזכה לפרוש הימנה. (כזה "כאילו", כמו שצעירנו אומרים כשהם מתכוונים למשהו קונקרטי ומעשי ביותר). זוהי מהות שיטת רב (פסחים קטז ע"א) שמתחילים במילים: "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו". ראו בהקשר זה גם דברינו כולנו גרים בחג השבועות.