פרשות השבוע

מים ראשונים: ראו דברינו אימתי נאמרה למשה הפרשה הזו בפרשת תרומה, בה הבאנו את מחלוקת המדרשים אימתי נאמר הציווי על המשכן, לפני חטא העגל או לאחריו. מחלוקת שהתגלגלה מהמדרשים, שמות רבה ותנחומא, אל הראשונים רמב"ן ורש"י, ומשם לעצם היחס אל עבודת הקרבנות, אם היא כתגובה לחטא העגל (רמב"ם) אם לאו (רמב"ן, אבן עזרא). והכל תלוי אם אומרים או אין אומרים: "אין מוקדם ומאוחר בתורה" ואם מזיזים "טיפה" את פרשות תרומה ותצוה לאחר פרשת כי תשא. והנה לנו תזוזה "קלה" נוספת בספר שמות, קודמת ולא פחות משמעותית, המשנה את כל המהות של אמירת "נעשה ונשמע" ואת כל התיאור של מעמד הר סיני כפי שהורגלנו לו מגרסא דינקותא. ואולי יש ואולי אין קשר בין שתי הזזות "קטנות" וסמוכות אלה שבספר שמות דווקא.

וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע: (שמות כד ז).¹

רש"י שמות פרק כד פסוק א – קודם עשרת הדברות

ואל משה אמר עלה – פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות, ובארבעה בסיון נאמר לו עלה.²

שבת פח ע"א – מי גילה רז זה לבני?

אמר רבי אלעזר: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן: מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו? … אמר רבי חמא ברבי חנינא: מהו שכתוב "כתפוח בעצי היער" – למה נמשלו ישראל לתפוח? לומר לך: מה תפוח זה פריו קודם לעליו,³ אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע.⁴

אבן עזרא שמות פרק כ פסוק כ – לאחר עשרת הדברות⁵

אמר הגאון, כי יש מחלוקת על דבר המזבח שעשה משה תחת הר סיני.⁶ יש אומרים לפני מתן תורה היה. ואחרים אמרו אחרי כן. והגאון הודה למחלוקת הראשונה ואמר, כי הכתוב בפרשה הזאת "כל אשר דבר ה' נעשה" (שמות יט, ח), הוא שנוי בפרשה השנית – "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" (שמות כד, ז).⁷ ואני אתן לך ראיה גמורה, כי אחר מתן תורה היה.⁸

כי הנה כתוב בפרשה הזאת, שאמר השם למשה בעלותו אל הר האלהים לפני מתן תורה: "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, ועתה אם שמוע תשמעו בקולי" (שמות יט ד-ה). ואמר בתחילה: "כה תאמר לבית יעקב" (שם, ג). והנה לא הגיד להם לא מצות ולא חוקים ולא משפטים, רק לשמוע מפיהם אם יהיו חפצים לשמוע בקול השם לכל אשר יצום. והם השיבו ואמרו: נעשה. ושם כתוב: וישב משה את דברי העם אל ה' (שם ח).⁹ אז קדשם לשמוע דבר השם, שהיו עשרת הדברים. ועתה החל להשמיעם מצותיו. וכאשר נגש משה אל הערפל, אמר לו זאת הפרשה לא תעשון, וכל פרשת ואלה המשפטים עד כי יהיה לך למוקש (שמות כג לג).¹⁰ ואחר כן כתוב: ויבוא משה (שמות כד ג) שירד מן ההר, ושם כתוב ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים (שם). ודברי ה' הם מצות עשה ומצות לא תעשה, שתחילתם: "לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב" (שמות כ כ), ודברי המזבח, וכל מצות עשה ולא תעשה, שהם בפרשת ואלה המשפטים, כמו השב תשיבנו לו (שמות כג, ד), עד בא השמש תשיבנו לו (שמות כב כה), אלהים לא תקלל (שם כז), והמשפטים דברי העבדים, והמכים, והנצים, והנגיחה, וההבערה, ודברי הגנבה, והשבועה. ועל אלה כתוב שם, ואת כל המשפטים (שמות כד ג).¹¹ ובעבור זה אמרו אבותינו נעשה ונשמע (שמות כד ז). ופירוש נעשה, לשמור מצות עשה ומצות לא תעשה, ונשמע על המשפטים. על כן הוסיפו אחר מתן תורה לומר ונשמע, ולא אמרו כן בתחילה (שמות יט, ח).¹²

רמב"ן שמות פרק כד פסוק א – חיזוק שיטת אבן עזרא שלאחר הדברות

"ואל משה אמר עלה אל ה' וגו' " – פרשה זו קודם עשרת הדברות בארבעה בסיון נאמרה לו, לשון רש"י. ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם, לאחר מתן תורה נאמר לו כן. גם אלו דבריו ז"ל. ואין הפרשיות באות כסדרן ולא כמשמען כלל. ועוד כתיב (להלן בפסוק ג) ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים, שהם המשפטים האלה הכתובים למעלה, שאמר בהם (לעיל כא א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, כי איננו נכון שיהיה על המשפטים שנצטוו בני נח ושנאמרו להם במרה שכבר שמעו וידעו אותם. ולא יאמר "ויספר" אלא בחדשות אשר יגיד.¹³

וכבר היטיב לראות רבי אברהם שפירש הענין כסדרו, ואמר כי עד הנה (מלעיל כ כב עד כג לג) ספר הברית.¹⁴ והנה הפרשיות כולן באות כהוגן, כי אחר מתן תורה מיד בו ביום אמר השם אל משה: "כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם" (לעיל כ כד), והתחיל לחזור ולהזהיר על ע"ז: לא תעשון אתי (שם כ כג), וצוה אותו: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, וכל המצות הבאות אחרי כן, והשלים באזהרת הע"ז שימצאו בארץ ובעובדיה (לעיל כג לב לג).

ואמר לו אחרי צוותך זה להם, עלה אל ה' אתה ואהרן.¹⁵ והזכירה הפרשה כי משה עשה כמצות ה', ובא אל המחנה ויספר לעם את כל דברי ה' (פסוק ג) כאשר ציווה אותו: כה תאמר אל בני ישראל וגו' (לעיל כ יח), ואת כל המשפטים כאשר ציווהו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (לעיל כא א), וקבלו הכל בשמחה ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה. והטעם, כל הדברים האלה אשר דבר לך השם נעשה, כי מאמינים אנחנו בדבריך, כמו שסיפר במשנה תורה (דברים ה כד) ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה' אלהינו אליך ושמענו ועשינו. ואז כתבם משה (פסוק ד).¹⁶

והנה משה כתב ביום ההוא בספר כל מה שנצטווה, חוקים ומשפטים ותורות, והשכים בבקר ממחרת היום ההוא לכרות להם ברית על הכל, ובנה המזבח (פסוק ד), וזבח הזבחים (פסוק ה), ונתן חצי הדם על מזבח ה' וחצי הדם שם באגנות (פסוק ו), ולקח הספר שכתב מאמש וקראו באזניהם, וקבלו עליהם עוד לבוא בברית עמו, ואמרו (פסוק ז) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע אליך, מכל אשר תצוה מאתו יתברך.¹⁷ … והנה מעשה הברית ביום המחרת למתן תורה, ובו היתה העליה שעלה משה אל ההר (פסוק יג), וממנה נתעכב שם ארבעים יום. והוא שפירש הכתוב (פסוק טז) ויקרא אל משה ביום השביעי וגו', ונאמר (פסוק יח) ויבא משה בתוך הענן. וכל זה מתוקן ומבואר.¹⁸

וראיתי במכילתא (לעיל יט י) שנחלקו בדבר, יש שאמרו שהיה קודם מתן תורה בחמישי, ואמר להם: הרי אתם קשורים תפוסים וענובים מחר באו וקבלו עליכם את כל המצות. ורבי יוסי בר' יהודה אמר: בו ביום נעשו כל המעשים, כלומר בו ביום לאחר מתן תורה נעשו המעשים של סיפור העם וכתיבת ספר הברית, הכל כמו שפירשנו. ולזה שומעין שאמר כהלכה.¹⁹

מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק כב – מעשים מול חכמה

הוא היה אומר: כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת. וכל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת, שנאמר: נעשה ונשמע.²⁰

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ראו סוגיית הגמרא במסכת חגיגה דף ו עמודים א-ב שדורשת את הפסוק: "וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' פָּרִים", אם מדובר בעולת ראייה או קרבן חגיגה ונראה שלשיטת כולם שם, פסוק זה הוא "לפני הדיבור". סוגיה זו היא לכאורה סיוע ברור לשיטת רש"י.