מעמד הר סיני – התגלות ופישרה

"וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם וינועו ויעמדו מרחק: ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות: ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו: ויעמד העם מרחק ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים: ויאמר ה' אל משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם:" (שמות פרק כ פסוקים טו – יח).1

שיר השירים רבה פרשה א סימן יג

"ישקני מנשיקות פיהו". אמר רבי יוחנן: מלאך היה מוציא הדיבור מלפני הקב"ה, על כל דיבור ודיבור, ומחזירו על כל אחד ואחד מישראל ואומר לו: מקבל אתה עליך את הדיבור הזה? כך וכך דינין יש בו, כך וכך עונשין יש בו, כך וכך גזרות יש בו, כך מצוות וכך קלים וחמורים יש בו, כך וכך מתן שכר יש בו. והיה אומר לו ישראל: הן. וחוזר ואומר לו: מקבל אתה אלוהותו של הקב"ה? והוא אומר לו: הן והן. מיד היה נושקו על פיו. זהו שכתוב: "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת" (דברים ד לה) – על ידי שליח.2

ורבנן אמרין: הדיבור עצמו היה מחזר על כל אחד ואחד מישראל ואומר לו: מקבלני אתה עליך? כך וכך מצוות יש בי, כך וכך דינין יש בי, כך וכך עונשין יש בי, כך וכך גזרות יש בי, כך וכך מצוות יש בי, כך וכך קלין וחמורין יש בי, כך וכך מתן שכר יש בי. והוא אומר: הן והן, מיד הדיבור נושקו על פיו ולמדו התורה. זהו שכתוב: "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך" (דברים ד ט). דברים שראו עיניך איך היה הדבור מדבר עמך.3

רבי יהושע בן לוי ורבנן. רבי יהושע אומר: ב' דברות שמעו ישראל מפי הקב"ה: אנכי ולא יהיה לך. זהו שכתוב: ישקני מנשיקות פיהו, ולא כל הנשיקות4. ורבנן אמרין: כל הדברות שמעו ישראל מפי הקב"ה.5

שמות רבה פרשה כח סימן ג

"וישב משה את דברי העם אל ה' ". אותה שעה בקש הקב"ה ליתן להם את התורה ולדבר עמהם, והיה משה עומד. אמר הקב"ה: מה אעשה מפני משה? אמר ר' לוי: משל למלך שבקש לעשות אֶפִּיטַגְמָטָא חוץ מדעתו של אֶפַּרְכּוֹס.6 אמר לו: עשה דבר פלוני. אמר לו: כבר נעשית. ושוב אמר לו: לך קרא לפלוני סִינְקְלֵיטִיקוֹס ויבוא עמך. עד שהוא הולך עשה המלך מה שביקש. כך ביקש הקב"ה ליתן עשרה דברות. היה משה עומד מצדו. אמר הקב"ה: אני גוֹלֶה להם את הרקיע ואומר: "אנכי ה' אלהיך" והם אומרים: מי אמר הקב"ה או משה? אלא ירד משה ואח"כ אני אומר: "אנכי ה' אלהיך". כך אמר הקב"ה למשה: "לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם". אמר לו: כבר הקדשתים, שנאמר: "כי אתה העדותה בנו לאמר וגו'". אמר לו: לך רד ועלית אתה ואהרן עמך. עד שמשה יורד נגלה הקב"ה, שנאמר: "וירד משה אל העם", מיד: "וידבר אלהים".7

שיר השירים רבה פרשה א סימן יד

"ישקני מנשיקות פיהו". רבי יוחנן פתר קרייה (הפסוק) בישראל בשעה שעלו להר סיני. משל למלך שמבקש ליקח לו אישה בת טובים ובת גנוסים. שלח אצלה שליח. דבר לה. אמרה: איני כדאית לשפחתו אלא רצוני לשמוע מפיו.8 כיון שחזר אותו השליח אל המלך היו פניו שוחקות ושיחותיו אינן נשמעות למלך. המלך שהיה פקח אמר: זה פניו שוחקות – דומה שקבלה עליה, ושיחותיו אינן נשמעות לי – דומה שאמרה רצוני לשמוע מפיו. כך ישראל היא בת טובים השליח זה משה המלך זה הקב"ה. בשעה ההיא: וישב משה את דברי העם אל ה'. (שמות יט ח)  ומה תלמוד לומר: "ויגד משה את דברי העם אל ה'"? אלא על ידי שנאמר: "הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם" – ויגד משה את דברי העם אל ה'. אמר ליה: כך תבעו. אמר ליה: ושמעון למיינוקא מה דהוא בעי.9

שמות רבה פרשה כט, סימן ד

אמר ר' לוי: שני דברים שאלו ישראל מלפני הקב"ה: שיראו כבודו וישמעו קולו. והיו רואין את כבודו ושומעין את קולו, שנאמר: "ותאמרו הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו" (דברים ה כא). וכתיב: "ואת קולו שמענו מתוך האש" (שם). ולא היה בהם כח לעמוד. שכיון שבאו לסיני ונגלה להם, פרחה נשמתם, על שדבר עמהם, שנאמר "נפשי יצאה בדברו" (שיר השירים ה, ו). אבל התורה בקשה עליהם רחמים מלפני הקב"ה: יש מלך משיא בתו והורג אנשי ביתו? כל העולם כולו שמחים ובניך מתים? מיד חזרה נשמתן שנאמר: "תורת ה' תמימה משיבת נפש" (תהלים יט ח). אמר ר' לוי: וכי לא היה גלוי לפני המקום שאם הוא מראה כבודו לישראל ומשמיען קולו שאינן יכולין לעמוד?! אלא צפה הקב"ה שהן עתידין לעשות עבודת כוכבים. שלא יהו אומרין: אילו הראנו את כבודו ואת גדלו והשמיענו את קולו לא היינו עושים עבודת כוכבים, לכך נאמר: "שמעה עמי ואדברה, ישראל ואעידה בך, אלהים אלהיך אנכי".10

שמות רבה פרשה מא סימן ג

"ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו … שני לוחות העדות כתובים באצבע אלהים". זהו שכתוב: "כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה" (משלי ב ו). גדולה החכמה, וגדולה ממנה הדעת והתבונה. הוי: "כי ה' יתן חכמה", אבל למי שהוא אוהב: "מפיו דעת ותבונה" … למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן. בא בנו מבית הספר מצא תמחוי לפני אביו. נטל אביו חתיכה אחת ונתנה לו. מה עשה בנו? אמר לו: איני מבקש אלא מזה שבתוך פיך. מה עשה? נתנו לו … הוי: "כי ה' יתן חכמה". וכל מי שהוא מחבבו יותר: "מפיו דעת ותבונה".

דבר אחר: אתה מוצא בשעה שעמדו ישראל על הר סיני לקבל את התורה היו מבקשים לשמוע הדברות מפי הקב"ה. אמר ר' פנחס הכהן בן חמא: שני דברים שאלו ישראל מן הקב"ה: לראות דמותו ולשמוע מפיו הדברות. כמו שכתוב: "ישקני מנשיקות פיהו". אמר ר' פנחס הכהן בן חמא: שומעין לשוטה מה שהוא מבקש? אלא שהיה צפוי וגלוי לפני הקב"ה שעתידין ישראל אחר מ' יום לעשות העגל. אמר הקב"ה: אם איני שומע להם עתידין הם לומר: לא תבענו ביד משה, אלא שיראנו הקב"ה דמותו וידבר עמנו! אמר הקב"ה: שלא יהא להם פתחון פה לומר שמפני שלא שמענו מפיו ולא ראינו דמותו לפיכך עשינו לנו אלהים. אלא מה אעשה? הריני מראה להם דמותי ומדבר עמהם פה אל פה. כמה שאתה אומר: "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר: אנכי ה' אלהיך", הוי: "כי ה' יתן חכמה" – "ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו … שני לוחות העדות כתובים באצבע אלהים". "מפיו דעת ותבונה" – שנתנה להם תורה מפי הקב"ה.11

חג שמח12

מחלקי המים

עדכון אחרון: 07/06/2016

הערות שוליים

  1. ודאי הייתה כאן התגלות מיוחדת וחד פעמית. אבל האם היא הייתה ישירה (בלי שליח) או עקיפה (עם שליח)? ומי ביקש את ההתגלות הזו (ישירה או עקיפה), הקב"ה או בני ישראל? מה פשר בקשה זו לאור חטא העגל שקורה בסמוך לכך? ואחרי חטא העגל, מה משמעותה לדורות? מהפסוקים קשה להכריע (ולכן יש מדרש). אגב, שים לב שפסוקים אלה הם אחר עשרת הדברות.
  2. שיטת ר' יוחנן היא שמתן תורה - עשרת הדברות - היה באמצעות מתווך - שליח. לא שליח בשר ודם (משה) אלא מלאך.
  3. ובהמשך המדרש שם שיטת ר' שמעון בר יוחאי: "וכיצד היה הדיבור יוצא מפי הקב"ה? רבי שמעון  בן יוחאי אומר: מלמד שהיה הדיבור יוצא מימינו של הקב"ה לשמאלן של ישראל, וחוזר ועוקף את מחנה ישראל שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל, וחוזר ומקיף מימינן של ישראל לשמאלו של הקב"ה והקב"ה מקבלו בימינו וחוקקו על הלוח. וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו, לקיים מה שנאמר: קול ה' חוצב להבות אש. אמר ר' ברכיה: שנה לי ר' חלבו: הדיבור עצמו היה נחקק מאליו. וכשהוא נחקק הולך קולו מסוף העולם ועד סופו שנאמר: קול ה' חוצב להבות אש". שיטת רבנן ור' שמעון בר יוחאי היא שמתן תורה היה בהתגלות ישירה. הדיבור עצמו, נטו. "הדיבור נושקו על פיו ולמדו התורה". זאת ועוד: "הדיבור עצמו היה נחקק מאליו". אחרי שיצא הדיבור מהקב"ה ועבר דרך מחנה ישראל, רק אז נחקק על הלוחות. "וכל העם רואים את הקולות".
  4. שיטת ר' יהושע דסכנין היא הפשרה הידועה שרק את שתי הדברות הראשונות שמעו ישראל באופן ישיר מפי הקב"ה וכל השאר מגורם מתווך (משה). נימוק המבוסס על גימטריה מובא בהמשך המדרש שם ע"י ממשיכי שיטתו של ר' יהושע: "רבי עזריה ורבי יהודה בר סימון בשם רבי יהושע בן לוי תפשי שיטתיה. אמרי: כתיב: "תורה צוה לנו משה" (דברים לג ד). כל התורה כולה שש מאות ושלש עשרה מצות הוי תורה בגימטריא עולה כמנין תרי"א מצות דבר עמנו משה. ברם אנכי ולא יהיה לך לא דבר עמנו משה אלא מפי הקב"ה שמענום". האם ר' יהושע חוזר לשיטת ר' יוחנן לעיל (חוץ משתי הדברות הראשונות)? נראה שלא, לפחות לא אליבא דר' עזריה ור' יהודה תופשי שיטתו של ר' יהושע. ר' יוחנן מדבר על מלאך, כאן מדובר על משה.
  5. בהמשך המדרש מנמקים רבנן את שיטתם בכך שהאמירה של בני ישראל למשה: "דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות" (שמות כ טז) היא לאחר עשרת הדברות. ה"רבנן" שכאן מתקשר ל"רבנן" לעיל "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך".
  6. אֶפִּיטַגְמָטָא היא פקודה או צו המלך. אֶפַּרְכּוֹס וסִינְקְלֵיטִיקוֹס (להלן) הם דרגות שונות שלפקידי המלך ויועציו.
  7. עד כדי כך חשובה ההתגלות הישירה (ועד כדי כך היה החשש שבני ישראל יתבלבלו ויחליפו בין משה לקב"ה) שהקב"ה כביכול נזקק לכל מיני אמתלאות על מנת לסלק את משה מהזירה. מדרש זה אגב מסתדר טוב מאד עם פשט הפסוקים. ראה שמות יט פסוקים טז-כה. הקריאה הנוספת למשה בפסוק כ, לאחר שבפסוק יט כבר התחילה ההתגלות, וכל הקטע כ עד כה, הם באמת תמוהים. אלא אם נלך בדרכו של המדרש.
  8. הביטוי "איני כדאית לשפחתו" שפירושו אינני ראויה להיות שפחתו והוא מציע לי להיות אשתו, מזכיר את הפסוק ממגילת רות (שבועות!) "ואני לא אהיה כאחת שפחתך". ראה רש"י שם (פרק ב' פסוק יג).
  9. ושומעין לתינוק מה שהוא מבקש. ובהמשך המדרש שם: "תני רבי שמעון בן יוחאי: כך תבעו: אמרו: רצוננו לראות כבוד מלכנו". משמע שמי שביקש את ההתגלות הישירה הם בני ישראל. והקב"ה שמח על כך. השליח רק מביא את הרצון להתגלות הישירה.
  10. ובמקבילה בשיר השירים רבה א יד מובא הנוסח הבא: "רבי פנחס בשם ר' לוי: גלוי היה לפני הקב"ה שעתידים ישראל להמיר כבודו באחר. שנאמר: "וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב" - שלא יהו אומרים: אילו הראנו את כבודו ואת גודלו, היינו מאמינים לו. ועכשיו שלא הראנו את כבודו ואת גודלו, אין אנו מאמינים לו. לקיים מה שנאמר: "ואל תבוא במשפט את עבדך" (תהלים קמג' ב'). משני מקורות אלה עולה שמי שבאמת ביקש את ההתגלות הישירה הוא הקב"ה ולא ישראל ושבקשה זו קשורה לחטא העגל.
  11. אנחנו עומדים בפרשת כי תשא בלוחות השניים ומה פשוט יותר מלומר שההתגלות הישירה לא צלחה. השליח שסולק הצידה בלוחות הראשונים שנחקקו בדיבור הישיר (ראה הערה 2 לעיל) חוזר ל"מרכז הבמה" ומפסל את הלוחות השניים שהתקיימו. אבל לא כך סבור המדרש. גם אם נשברו הלוחות הראשונים עדיין חשיבותה של ההתגלות הראשונה במקומה עומדת ולא רק כפתחון פה לחטא העגל. הנתינה דרך משה היא בבחינת "כי ה' יתן חכמה". ההתגלות הישירה היא בבחינת "מפיו דעת ותבונה". בקשת הקב"ה להתגלות הישירה קשורה לחטא העגל. בקשת בני ישראל, הילד שמבקש לאכול ישירות מה שבפיו של אביו, היא לדורות. וצ"ע נוסף.
  12. ראה פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) נספחים ב - פרשה אחרת על ההבדל בין חג הפסח, שבועות וחג הסוכות לעניין השמחה. חג הסוכות הוא "זמן שמחתנו" שבו כתוב שלוש פעמים שמחה, בחג הפסח (חג המצות) אין כתוב בתורה שמחה כלל. בחג השבועות יש שמחה אחת, מוגבלת, שכתוב: "ועשית חג שבועות לי"י אלהיך ושמחת אתה וביתך (דברים טז י-יא). ולמה כתוב שם שמחה אחת? מפני שהתבואה נכנסת בפנים ... אבל פירות האילן נידונין". נשמח עם הכנסת התבואה ונתפלל על פירות האילן.