אני ה' רופאך

וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ: (שמות טו כו).1

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מסכתא דויסע פרשה א

"ויאמר אם שמוע תשמע" – מכאן אמרו: שמע אדם מצוה אחת, משמיעין לו מצות הרבה, שנאמר: "אם שמוע תשמע", שכח אדם מצוה אחת, משכחין לו מצות הרבה, שנאמר: "והיה אם שכוח תשכח" (דברים ח יט).2 "לקול ה' אלהיך" – אלו עשרת הדברות שנתנו מפה לפה בעשרה קולות.3 "והישר בעיניו תעשה" – אלו אגדות משובחות הנשמעות באזני כל אדם.4 "והאזנת למצותיו" – אלו גזרות: "ושמרת כל חוקיו" – אלו הלכות: "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך", הא אם אשים: "כי אני ה' רופאך" – דברי ר' יהושע.5

ר' אלעזר המודעי אומר: "אם שמוע" – יכול רשות? תלמוד לומר: "תשמע" – חובה ולא רשות,6 "תשמע" – זה הכלל שהתורה כלולה בו.7 "לקול ה' אלהיך" – מלמד שכל מי ששומע מפי גבורה, מעלין עליו כאילו עומד ומשמש לפני חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים.8 "והישר בעיניו תעשה" – זה משא ומתן. מלמד שכל מי שנושא ונותן באמונה ורוח הבריות נוחה הימנו, מעלין עליו כאילו קיים את כל התורה כולה.9 "והאזנת למצותיו" – אלו הלכות. "ושמרת כל חוקיו" – אלו עריות. כל המחלה אשר שמתי במצרים וגו' – ומה תלמוד לומר: כי אני ה' רופאך? אמר לו הקב"ה למשה: אמור להם לישראל: דברי תורה שנתתי לכם רפואה הם לכם, חיים הם לכם, שנאמר: "כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא" (משלי ד כב). ואומר: "רפאות תהי לשריך ושיקוי לעצמותיך" (משלי ג ח).10 ר' יצחק אומר: הא אם אין בהם מחלה, מפני מה הם צריכין רפואה? אלא: "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך" בעולם הזה, ואם אשים – כי אני ה' רופאך בעולם הבא.11

ספרי במדבר פרשת פינחס פיסקא קלו

רבי יהודה בן בבא אומר: משלשה מקומות שבאו ישראל לידי עבירה חמורה ואמר להם המקום: עשו תשובה ואני מקבל.12 כיוצא בו אתה אומר: "ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל" (שמות יז ז). מהו אומר? "ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה" (שמות טו כו).13

מסכת סנהדרין פרק י משנה א

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר: "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר" (ישעיה ס'). ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ואפיקורס. רבי עקיבא אומר: אף הקורא בספרים החיצונים והלוחש על המכה ואומר: כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך (שמות טו כו). אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו.14

רמב"ן שמות טו כו

כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך – לשון רש"י לא אשים עליך, ואם אשים הרי הם כאלו לא הושמו כי אני ה' רופאך. זה מדרשו. ופשוטו, כאדם שאומר אני הוא הרופא המזהירך שלא לאכול דברים המחזירים את האדם לחוליו, ע"כ.15

ואין פשוטו של מקרא שיהיה "רופאך" תואר, ואין דרך שיבטיח האדון את עבדיו אם תעשה כל רצוני וחפצי לא אמית אותך בתחלואים רעים. ולא כן כל ההבטחות שבתורה. אבל זו אזהרה, שיזהירם שלא יהיו במורדיו כמצרים, כי בשמעם קולו ינצלו מכל אותה המחלה, כי כל המחלה ההיא ראויה לבוא על כל עוברי רצונו כאשר באה על המצרים שלא שמעו אליו. וזו כדרך שאמר שישים בך את כל מדוה מצרים אשר יגורת מפניהם ודבקו בך (דברים כח ס). ואמר כי אני ה' רופאך, הבטחה, שאסיר מקרבך מחלה באה כדרך כל הארץ כאשר רפאתי המים …

כי אם נשמע לקול אלהינו לשמור מצות ה' וחוקיו יהיה השם הנכבד רופאנו.16

במדבר רבה פרשת נשא פרשה ז סימן א

בשעה שיצאו ישראל ממצרים היו כל רובם בעלי מומים, למה? מפני שהיו יגעים בטיט ובלבנים ועולים לראש הבנין; ומי שהוא בונה, על ידי שהיו עולין לראשי הדמוסין, או האבן נופלת וקוטעת ידו או הקורה, או הטיט נכנס בעיניו והוא נסמא, והיו בעלי מומים. כיון שבאו למדבר סיני אמר האלהים: כך הוא כבודה של תורה, שאתן אותה לדור בעלי מומים? ואם אמתין עד שיעמדו בניהם, הרי אני משהה במתן תורה. מה עשה האלהים? אמר למלאכים שירדו אצל ישראל וירפאו אותן. ותדע לך שכן, א"ר יהודה א"ר סימון: מנין שלא היה בהן חגרים? שנאמר: "ויתיצבו בתחתית ההר" (שמות יט) – ואין נצב אלא על רגליו. מנין שלא היה בהן גידמין? שנאמר: "כל אשר דבר ה' נעשה" (שמות יט ח). ומנין שלא היה בהן חרשים? שנאמר: "ונשמע" (שמות כד). ומנין שלא היה בהן סומים? שנאמר: "וכל העם רואים את הקולות" (שמות כ). ומנין שלא היה בהן אילמים? שנאמר (שם) ויענו כל העם. נמצאתָ אומר: שהרי נתרפאו כולן.

ואם אין אתה למד מכאן יש לך ללמוד ממקום אחר, שנאמר: "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" – הרי לך שנתרפאו כולם.17

שבת שלום

מחלקי המים

עדכון אחרון: 18/12/2016

הערות שוליים

  1. "פרשה קטנה" יש לנו לאחר הנס הגדול של קריעת ים סוף ושירת הים – מרה. שם מתרחש הניסיון הראשון לבני ישראל, הקושי הראשון בחיי המדבר, לאחר המאורעות הגדולים והיציאה ממצרים. וכבר רבו המדרשים על פרשה זו מההליכה שלושת ימים בלא מים ("ואין מים אלא תורה") ועד החוק והמשפט שהושם לפני בני ישראל שם, מעין הקדמה למתן תורה. ואף אנו שלחנו כבר ידינו בפרשה זו בדברינו מצוות שנצטוו במרה. והפעם נרצה להתמקד בפסוק זה המסכם את ההתנסות הראשונה של בני ישראל בהיותם עצמאים במדבר, אימת מצרים מאחריהם, אך תלאות וניסיונות רבים לפניהם. סיכום התחנה\ההתנסות הראשונה.
  2. "מצווה גוררת מצווה ועברה גוררת עברה" כמאמר חז"ל בפרקי אבות ד ב. ובאבות דרבי נתן נוסח א פרק כה: "אם עשית מצוה אחת ואין אתה דואג מאותה מצוה, סוף שהיא גוררת מצות הרבה. העובר עבירה אחת ואינו דואג מאותה עבירה, סוף שהיא גוררת עבירות הרבה". ובספרי במדבר פרשת שלח פיסקא קיב: "רבי אומר: העושה מצוה אחת לשמה אל ישמח לאותה מצוה, לסוף שגוררת מצות הרבה. והעובר עבירה אחת אל ידאג לאותה עבירה לסוף שגוררת עבירות הרבה". ראה אפילו הדעה להלכה: "תנו רבנן: היו לפניו מצות הרבה, אומר: ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על המצות" (סוכה מו א). אבל כל זה במעשה, ואילו כאן בלימוד, בזכירה או בשכחה: שמוע – תשמע: לימוד גורר לימוד, שמיעה גוררת שמיעה, שכחה גוררת שכחה.
  3. אם "אין מוקדם ומאוחר בתורה" (במקרא), נראה שקל וחומר שאין מוקדם ומאוחר במדרש ו"אין מקשים על המדרש". ואע"פ כן, קשה להבין איך יכול הדרשן לומר ש"קול ה' אלהיך" כאן הוא הקולות ששמעו במעמד הר סיני!
  4. ובספרי דברים פרשת האזינו פיסקא שיז: "ודם ענב תשתה חמר, אלו הגדות שהם מושכות לבו של אדם כיין". ראה הסיפור בגמרא סוטה מ ע"א על רבי אבהו שדרש באגדה מול רבי חייא בר אבא שדרש בהלכה (שמעתא) ונטשו כולם את ר' חייא בר אבא והלכו לשמוע את ר' אבהו (ואיך פייס שם ר' אבהו את ר' חייא בר אבא). וראה עוד שיר השירים רבה (וילנא) ב א: "אמר רבי יצחק: לשעבר היתה התורה כלל והיו מבקשין לשמוע דבר משנה ודבר תלמוד, ועכשיו שאין התורה כלל, היו מבקשין לשמוע דבר מקרא ודבר אגדה. אמר רבי לוי: לשעבר היתה פרוטה מצויה והיה אדם מתאוה לשמוע דבר משנה והלכה ותלמוד, ועכשיו שאין הפרוטה מצויה וביותר שהן חולים מן השעבוד, אין מבקשין לשמוע אלא דברי ברכות ונחמות". ומדרשים אלה צריכים לימוד לעצמם.
  5. עד כאן דרשתו של ר' יהושע (בן חנניה) התנא הידוע לנו מדורו של רבן גמליאל דיבנה (שהתעמת איתו לא אחת), רבו של ר' עקיבא, בן זוגו של ר' אליעזר בן הורקנוס, שזכה עוד לשרת כלוי משורר בבית המקדש(ערכין יא ב) ולחגוג את שמחת בית השואבה (סוכה נג א). מכאן ואילך, דרשתו של ר' אלעזר המודעי עליו נאמר בדרשה אחרת: "עדיין צריכין אנו למודעי" (מגילה טו ב).
  6. ראה דברינו ובחרת בחיים בפרשת נצבים. התורה נותנת לאדם את יכולת הבחירה ומעמידה אותו בצומת דרכים, אבל בה בעת גם מורה לו מה הדרך הרצויה, ככתוב: "הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ" (דברים ל יט). לעומת דרשה זו ראה ברכות מ א שלכאורה הקב"ה לא כופה על האדם. רוצה – טוב, לא רוצה – לא צריך: "בוא וראה שלא כמידת הקב"ה מידת בשר ודם: מידת בשר ודם - כלי ריקן מחזיק, מלא אינו מחזיק; אבל הקב"ה אינו כן - מלא מחזיק, ריקן אינו מחזיק, שנאמר: ויאמר אם שמוע תשמע, אם שמוע - תשמע, ואם לאו - לא תשמע ... ואם יפנה לבבך - שוב לא תשמע".
  7. דרשה שנייה לומד ר' אלעזר המודעי מהמילה "תשמע" - תאזין לכלל הכללים, לכלל שכל התורה כלולה בו! מהו כלל זה? דרשתו של ר"ע: "ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה" (ספרא קדושים ב ד)? או שמא "וצדיק באמונתו יחיה" של חבקוק (סוף מסכת מכות) שהעמיד את כל מצוות התורה על רגל אחת? או אולי שיטת הלימוד "לכנוס את התורה כללים" (ספרי פיסקא שו, ראה דברינו יערוף כמטר לקחי בפרשת האזינו)? נראה שכלל הכללים הוא עצם פעולת השמיעה, ההקשבה, כמאמר הגמרא במסכת חגיגה ג ב: "אף אתה עשה אזניך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין" ורש"י מוסיף שם: "עשה אזנך שומעת ולמוד ודע דברי כולם. וכשתדע להבין אי זה יכשר - קבע הלכה כמותו". האם זה הכלל שהתורה כולה כלולה בו?
  8. שומע מפי הגבורה הוא ביטוי ייחודי למעמד הר סיני: "אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום" (מסכת מכות כד ע"א) וכן לשמיעה הישירה של משה מפי הקב"ה באוהל מועד: "כיצד סדר משנה? משה למד מפי הגבורה, נכנס אהרן ושנה לו משה פירקו וכו' " (עירובין נד ע"ב). בכך משלימה דרשת ר' אלעזר המודעי את דרשת ר' יהושע לעיל על עשרת הדברות שנתנו מפה לפה. אבל ר' אלעזר המודעי מוסיף את ה"שימוש": "כאילו עומד ומשמש לפני חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים". "שימוש" הוא ביטוי של עמידת התלמיד לפני רבו בבית המדרש - "שימוש חכמים" (פרקי אבות ו ה). ר' אלעזר המודעי מסיט את הנושא לבית המדרש: "לקול ה' אלהיך", אלה תלמידי החכמים. ראה מדרש תנחומא (בובר) בשלח סימן יט שחוזר בקצרה על כל דרשת המכילתא: "... לקול ה' אלהיך - מכאן אתה למד, כל השומע מפי תלמיד חכם, כשומע מפי הגבורה". עוד על "שומע מפי הגבורה", ראה ספרי דברים פרשת עקב פיסקא מא על שרשרת הלימוד מכל אדם, מהקטן שבישראל, דרך חכמים וסנהדרין ועד משה: "ולא כשומע מפי משה אלא כשומע מפי הגבורה". ונראה שזה המקור לאמירה "קבל האמת ממי שאמרה" שרווחה בספרות מחשבת הראשונים (רמב"ם, ספר החינוך ורבים) ואכמ"ל.
  9. ובמסכת יומא פו א, בהקשר של חילול השם, מתחבר משא ומתן ורוח הבריות עם לימוד תורה לטוב או חו"ח לרע, לקידוש השם או חו"ח לחילול השם: "ואהבת את ה' אלהיך - שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה ... פלוני שלמדו תורה - ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו ... אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דיבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלימדו תורה, אוי לו לרבו שלימדו תורה".
  10. ראה דברים רבה פרשת נצבים פרשה ח: "זה שאומר הכתוב: (משלי ד) כי חיים הם למוצאיהם וגו'. א"ר חייא: קילורית לעין, מלוגמא למכה, כוס עיקרין לבני מעיים. קילורית לעינים דכתיב (תהלים יט) מצות ה' ברה מאירת עינים. מלוגמא למכה דכתיב (משלי ג) רפאות תהי לשרך. וכוס עיקרין לבני מעיים דכתיב (שם) ושקוי לעצמותיך".
  11. אומרים שבסין העתיקה היה רופא הכפר מקבל את שכרו, בסוף כל שבוע, מאותם אנשים שהיו בריאים באותו שבוע. רפואה מונעת ולא מרפאת. וכך באמת מפרש רמב"ן: "ופשוטו, כאדם שאומר אני הוא הרופא המזהירך שלא לאכול דברים המחזירים את האדם לחוליו". אבל המדרש לא קונה את השיטה הסינית ולא את פשוטו של מקרא עפ"י הרמב"ן ושואל: אם נקיים את כל מה שכתוב בפסוק, ממילא לא תבוא עלינו מחלת מצרים (מה עם מחלות אחרות?) ולפיכך למה צריך ה' לרפאותנו? אם "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך", אז למה צריך "כי אני ה' רופאך"? תשובת ר' יצחק היא שבכל זאת יש אפשרות שכן תושם עלינו מחלה. ואז הרפואה תהיה בעולם הבא. ראה הגמרא בסנהדרין קא א ששואלת גם היא את שאלת המכילתא ונותנת הסבר פשוט החוזר לראש הפסוק: "אמר ליה רבי אבא לרבה בר מרי: כתיב: כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך - וכי מאחר שלא שָׂם - רפואה למה? אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: מקרא זה מעצמו נדרש, שנאמר: ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך. אם תשמע - לא אשים, ואם לא תשמע – אשים. אף על פי כן: כי אני ה' רופאך". כתוב: "אם שמוע תשמע", אם - משמע יש אפשרות שלא תשמע ואפילו לשיטת ר' אלעזר המודעי. וכך גם בגמרא ברכות מ א: "בוא וראה שלא כמידת הקב"ה מידת בשר ודם: מידת בשר ודם - כלי ריקן מחזיק, מלא אינו מחזיק; אבל הקב"ה אינו כן - מלא מחזיק, ריקן אינו מחזיק, שנאמר: ויאמר אם שמוע תשמע, אם שמוע - תשמע, ואם לאו - לא תשמע". רק במקרה קיצוני של: "ואם יפנה לבבך - שוב לא תשמע". אבל בכל השאר, תהיה ארוכה ומרפא גם למי שלא ישמע, כאן בעולם הזה ולא צריך לחכות לבא. זו המשמעות של: "אני ה' רופאך", שהקב"ה מרפא את השבים.
  12. זה אחד משלושה מקומות שבני ישראל חוטאים והקב"ה קורא להם לשוב. הדרשה שם היא על חטא הזנות בשטים (פעור).
  13. והוא ממשיך שם לשני המקרים הנוספים של בתבערה מסה וקברות התאוה ושלא חטא פעור. לעניינינו, הרי שוב שלא רק ש"אני ה' רופאך" הוא יכולת תיקון וריפוי למקרים שלא תשמע, אלא אפילו לעתיד, לחטא מסה ומריבה שעדיין לא קרה. שוב לפנינו מדרש שלכאורה משנה את סדר האירועים בתורה (מקדים את פרק יז לפני פרק טו), אך כאן אפשר לומר שהוא מקדים תרופה למכה. יש כאן הבטחה כללית שלא תושם עלינו מחלת מצרים אם נשמע. ואם חו"ח לא, כפי שאכן קורה עוד בפרשתנו מספר פעמים, הרי לכם כבר המרשם לרפואה, תשובה: "כי אני ה' רופאך". לצד הרפואה המונעת, אין מנוס מרפואה מרפאת. ראה גם מדרש תנאים לדברים פרק כו פסוק טו, על התפילה בביעור מעשרות: "השקיפה ממעון קדשך מן השמים - הרי מי שאמר והיה העולם קרוי רופא לבשר ודם, שנאמר: כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. ואומר (ירמיהו יז יד) רפאני ה' וארפא. ואומר (שם ג כב) ארפא משובתם".
  14. אדם שלוקח את הבטחת הקב"ה: "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" ואומר אותה על רפואת עבודה זרה, על כישוף ולחש – אין לו חלק לעולם הבא! וכן הוא באבות דרבי נתן נוסח א פרק לו: "הוא היה אומר המנענע קולו בשיר השירים. והלוחש על המכה והרוקק על המכה ואומר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך (שמות טו כו) אין לו חלק לעולם הבא". ובגמרא סנהדרין קא ע"א הדנה במשנה זו משמע שלא רק שלא לומר פסוק זה שאומר שה' הוא הרופא ומעוות את מהותו, ולא רק פסוקים אחרים שיש בהם שם ה' אבל בלי רפואה, אלא לא לומר שום פסוק, גם לא פסוק שאין בו שם ה' כמו: "ויקרא אל משה". ראה רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק יא הלכה יב.
  15. עד כאן לשון רש"י כפי שרמב"ן מביא, בנוסח שהיה לפניו. רש"י שבידינו הוא בנוסח קצת אחר: "לא אשים עליך - ואם אשים הרי היא כלא הושמה, כי אני ה' רופאך, זהו מדרשו. ולפי פשוטו כי אני ה' רופאך ומלמדך תורה ומצות למען תנצל מהם, כרופא הזה האומר לאדם אל תאכל דבר זה פן יביאך לידי חולי זה וכן הוא אומר (משלי ג ח) רפאות תהי לשרך".
  16. נראה שגם המחלוקת בין רש"י לרמב"ן היא מחלוקת בין הרפואה המונעת למרפאת ולא הספיקונו לעיין בדברי רמב"ן אלה כדבעי, ראה גם את דברי אבן עזרא שהוא מביא שם שכל עניין מרה היה הפך ממכת הדם. מכת הדם מסמלת את תחילת הפורענות במצרים ואילו המים שנתרפאו במרה מסמלים את ההפיכה לטוב: "כי האות הזה, והוא הראשון במדבר, הפך המכה הראשונה שבמצרים, כי מימי היאור היו מתוקים והפכם לרעה, ואלו היו מרים ורפא אותם. והנה השם יעשה דבר והפכו, על כן יש לך לירא מפניו שלא תמר בו שלא יריע לך כהם, ולאהוב אותו כי ייטב לך כאשר ריפא לכם המים".
  17. אם כל הפסוקים לעיל, שנאמרו סביב מעמד הר סיני, לא ישכנעו את הקורא שבני ישראל התרפאו באורח פלאי תוך שלושה חודשים, מכל מומיהם מהשעבוד, וקבלו את התורה בשלמות גופנית, יבוא הפסוק שלנו: "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" וישכנע אותו סופית. סרסהו ופרשהו: כל המחלה אשר שמתי עליך במצרים, אני ה' כאן ועכשיו מרפא אותך. ראה מדרשים נוספים על מוטיב הריפוי לקראת מעמד הר סיני ראה שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ב: "כי חולת אהבה אני - תני רשב"י: בשעה שיצאו ישראל ממצרים למה היו דומין? לבן מלך שעמד מחוליו. אמר לו פדגוגו: ילך בנך לאיסכולי. אמר לו המלך: עדיין לא בא בני בזיוו שנשתנה מחוליו. אלא יתעדן ויתענג בני כשלשה חדשים במאכל ובמשתה ואח"כ ילך לאיסכולי. כך, בשעה שיצאו ישראל ממצרים, היו בהן בעלי מומין משעבוד טיט ולבנים. אמרו לו מלאכי השרת: הרי השעה, תן להם את התורה! אמר להם הקב"ה: עדיין לא בא זיותן של בני משעבוד טיט ולבנים. אלא יתעדנו בני עד ג' חדשים בבאר ומן ושלו, ואח"כ אתן להם התורה. ואימתי? בחדש השלישי". וכן הוא בפסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא יב - בחדש השלישי, קהלת רבה ג ב ועוד. אבל רק כאן, בבמדבר רבה הוא מוסיף את הנימוק מהפסוק שלנו:  "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך".