מיוחדים

מים ראשונים: אנו רגילים לסיפורי חסידים בהם שָׂחִים החסידים בגדולת הרבי (שלהם) וסגולותיו המיוחדות, כולל מעשי נפלאות ומופתים שעשה. חסיד או חסידים אינה תופעה שהתחילה עם 'תנועת החסידות' שייסד הבעל שם טוב במאה ה- 18 במזרח אירופה וכבר קדמו לה חסידי אשכנז במאות 12-13 וגם בתקופת חז"ל היו חסידים. דא עקא, שבעוד בתנועת החסידות המודרנית הנמשכת עד ימינו, הרבי – הצדיק – הוא במרכז והחסידים הם בד"כ פאסיביים ותלויים בצדיק, אצל חז"ל, החסיד, האדם שמתנהג במידת החסידות והצדיקות, הוא במרכז. אין רבי ואין 'חסידות' במובן של תנועה או קבוצה חברתית, רק חסידות כמידה ומעלה של התנהגות אנושית מיוחדת. החסיד אצל חז"ל הוא דמות שונה מהחכם או הרב ובמובן מסוים מנוגדת לו. ה'מעשה', הסיפור, אינו סובב סביב החכם, הרב, הצדיק, או בעל המופת; אלא סביב החסיד עצמו שהתנהג באופן מופתי – מעשה בחסיד אחד (במשתמע גם חסיד מיוחד). עם זאת, המשותף אולי לשתי חסידויות קצה אלה בתולדות עמנו, הוא שהחסיד אינו בהכרח חכם וגדול בתורה. אדרבא, החסיד יכול להיות אדם מפשוטי העם שמתנהג במידת החסידות.¹

באשר לסדר המקורות שלהלן, השתדלנו להביאם בסדר 'כרונולוגי' פחות או יותר, מהתוספתא (מקור תָּנָאִי, לא מצאנו "מעשה בחסיד" במשנה או במדרשי התנאים), דרך התלמודים, מדרשי האמוראים ועד למדרשים המאוחרים.

תוספתא מסכת פאה (ליברמן) פרק ג הלכה ח – מצוות שכחה

מעשה בחסיד אחד ששכח עומר בתוך שדהו ואמר לבנו: צא והקריב עלי פר לעולה ופר לשלמים. אמר לו: אבא, מה ראית לשמוח במצוה זו מכל מצות האמורות בתורה? אמר לו: כל מצות שבתורה, נתן לנו המקום לדעתנו. זו, שלא לדעתנו. שאילו עשינוה ברצון לפני המקום, לא באת מצוה זו לידינו. אמר לו: הרי הוא אומר: "כי תקצור קצירך וגו' " – קבע לו הכתוב ברכה. והלא דברים קל וחומר, מה אם מי שלא נתכוון לזכות וזכה, מעלין עליו כאילו זכה; המתכוין לזכות וזכה, על אחת כמה וכמה.²

תוספתא מסכת תענית (ליברמן) פרק ב הלכה יג – מוריד הגשם

מעשה בחסיד אחד שאמרו לו: התפלל וירדו גשמים. התפלל וירדו גשמים. אמרו לו: כשם שהתפללת וירדו, כך התפלל וילכו להם. אמר להם: צאו וראו אם עומד אדם בקרן אפל ומשקשק את רגלו בנחל קדרון אנו מתפללין שלא ירדו גשמים,³ אבל בטוחין שאין המקום מביא מבול לעולם, שנאמר: "ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ" (בראשית ט יא).⁴ ואומר: "כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ" (ישעיהו נד ט).⁵

אבות דרבי נתן נוסח א פרק ג – הרוחות המספרות

מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני אחד בשני בצורת. הקניטתו אשתו, הלך ולן בבית הקברות ושמע שתי רוחות שמספרות זו עם זו ואומרת חדא לחברתה: חברתי, בואי ונשוט בעולם ונראה מה פורענות באה לעולם. אמרה לה: חברתי, איני יכולה לצאת מפני שקבורה אני במחצלת של קנים.⁶ אלא לכי את ומה שאת שומעת אמרי לי. הלכה ובאתה אצלה, אמרה לה חברתה: כלום שמעת מאחורי הפרגוד מה פורענות באה לעולם? אמרה לה: שמעתי שכל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותו. הלך הוא⁷ וזרע ברביעה שניה.⁸ של כל העולם בָּרָד לָקָה אותה, ושלו לא לקה. לשנה אחרת הלך ולן בבית הקברות⁹ ושמע שתי רוחות שמספרות זו את זו ואומרת אחת לחברתה: בואי ונשוט בעולם ונראה מה פורענות באה לעולם. אמרה לה: חברתי, לא כך אמרתי לך? איני יכולה לצאת מפני שאני קבורה במחצלת של קנים. אלא לכי את ומה שאת שומעת אמרי לי. הלכה ובאתה אצלה, אמרה לה: כלום שמעת מאחורי הפרגוד? אמרה לה: שמעתי שכל הזורע ברביעה שניה שידפון מלקה אותו. הלך (החסיד) וזרע ברביעה ראשונה. בא שידפון לעולם, של כל העולם נשדף ושלו לא נשדף. אמרה לו אשתו: מפני מה פורענות שבא לעולם של כל העולם לקה ונשדף ושלך לא לקה ולא נשדף? סִפֵּר לה המעשה. לימים נפלה קטטה בין אשתו של אותו חסיד לבין אִמָהּ של אותה ריבה, אמרה לה: לכי ואראך בתך שהיא קבורה במחצלת של קנים. לשנה אחרת הלך ולן בבית הקברות ושמע אותן שתי רוחות שמספרות זו את זו. אמרה לה: חברתי, בואי ונשוט בעולם ונשמע מה אומרים אחורי הפרגוד. אמרה לה: חברתי, הניחי לי, דברים שבינך לביני כבר נשמעו בין החיים.¹⁰

אבות דרבי נתן נוסח א פרק ג – החסיד שעלה מן הים

מעשה בחסיד אחד שהיה רגיל בצדקה. פעם אחת הלך וישב בספינה, בא הרוח וטבע ספינתו בים. ראהו רבי עקיבא ובא לפני בית דין להעיד על אשתו להינשא. עד שלא הגיע עת לעמוד,¹¹ בא אותו האיש ועמד לפניו. אמר לו: את הוא שטבעת בים? אמר לו: הן. ומי העלך מן הים? אמר לו: צדקה שעשיתי היא העליתני מן הים. אמר לו: מאין אתה יודע? אמר לו: כשירדתי למעמקי מצולה שמעתי קול רעש גדול מגלי הים שזו אומר לזו וזו אומר לזו: רוצו ונעלה את האיש הזה מן הים שעשה צדקה כל ימיו. באותה שעה פתח ר' עקיבא ואמר: ברוך אלהים אלהי ישראל שבחר בדברי תורה ובדברי חכמים. שדברי תורה ודברי חכמים קיימין הם לעולם ולעולמי עולמים, שנאמר: "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו" (קהלת י"א א). ועוד כתב: "וצדקה תציל ממות" (משלי י ב).¹²

מסכת ברכות דף לב עמוד ב – החסיד וההגמון

אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו. אמר רב יוסף: לא שנו אלא למלכי ישראל אבל למלכי אומות העולם פוסק. מיתיבי: המתפלל וראה אָנַס בא כנגדו, ראה קרון בא כנגדו – לא יהא מפסיק אלא מקצר ועולה! – לא קשיא: הא – דאפשר לקצר והא דלא אפשר לקצר. אפשר לקצר – מקצר, ואי לא – מפסיק.¹³

תנו רבנן: מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך, בא הגמון אחד ונתן לו שלום ולא החזיר לו שלום,¹⁴ המתין לו עד שסיים תפילתו. לאחר שסיים תפילתו אמר לו: ריקא, והלא כתוב בתורתכם: "רק הישמר לך ושמור נפשך", וכתיב: "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", כשנתתי לך שלום, למה לא החזרת לי שלום? אם הייתי חותך ראשך בסייף מי היה תובע את דמך מידי?¹⁵ אמר לו: המתן לי עד שאפייסך בדברים. אמר לו: אילו היית עומד לפני מלך בשר ודם ובא חברך ונתן לך שלום – היית מחזיר לו? – אמר לו: לאו. ואם היית מחזיר לו, מה היו עושים לך? – אמר לו: היו חותכים את ראשי בסייף. – אמר לו: והלא דברים קל וחומר; ומה אתה שהיית עומד לפני מלך בשר ודם שהיום כאן ומחר בקבר – כך, אני שהייתי עומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא חי וקיים לעד ולעולמי עולמים – על אחת כמה וכמה! מיד נתפייס אותו הגמון, ונפטר אותו חסיד לביתו לשלום.¹⁶

מסכת שבת דף קכז עמוד ב – לכף זכות¹⁷

מעשה בחסיד אחד שפדה ריבה אחת בת ישראל, ולמלון השכיבה תחת מרגלותיו. למחר ירד וטבל ושנה לתלמידיו. ואמר להם: בשעה שהשכבתיה תחת מרגלותי במה חשדתוני? – אמרנו: שמא יש בנו תלמיד שאינו בדוק לרבי. – בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני? – אמרנו: שמא מפני טורח הדרך אירע קרי לרבי. – אמר להם: העבודה, כך היה. ואתם, כשם שדנתוני לכף זכות – המקום ידין אתכם לכף זכות.¹⁸

תנו רבנן: פעם אחת הוצרך דבר אחד לתלמידי חכמים אצל מטרוניתא אחת, שכל גדולי רומי מצויין אצלה. אמרו: מי ילך? – אמר להם רבי יהושע: אני אלך. הלך רבי יהושע ותלמידיו, כיון שהגיע לפתח ביתה חלץ תפיליו ברחוק ארבע אמות, ונכנס ונעל הדלת בפניהן. אחר שיצא ירד וטבל, ושנה לתלמידיו. ואמר להם: בשעה שחלצתי תפילין במה חשדתוני? – אמרנו: כסבור רבי לא יכנסו דברי קדושה במקום טומאה. – בשעה שנעלתי במה חשדתוני? – אמרנו: שמא דבר מלכות יש בינו לבינה. – בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני? – אמרנו: שמא ניתזה צינורא מפיה על בגדיו של רבי. – אמר להם: העבודה, כך היה. ואתם, כשם שדנתוני לזכות – המקום ידין אתכם לזכות.¹⁹

ירושלמי מסכת שבת פרק טו הלכה ג – שבות בשבת

א"ר אבהו: שבת לה' – שְׁבוֹת כה'. מה הקב"ה שבת ממאמר, אף את שבות ממאמר.²⁰ מעשה בחסיד אחד שיצא לטיול בכרמו בשבת וראה שם פירצה אחת וחשב לגדרו במוצאי שבת.²¹ אמר: הואיל וחשבתי לגדרָהּ איני גודרָהּ עולמית. מה פעל לו הקב"ה? זימן לו סוכה אחת של נִצְפָּה²² ועלת לתוכה וגדרתא. ממנה היה ניזון וממנה היה מתפרנס כל ימיו.²³

אמר רבי חנינא: מדוחק התירו לשאול שלום בשבת. א"ר חייא בר בא: רשב"י כד הוה חמי לאימיה משתעיא סגין הוה אמר לה אימא שובתא היא.²⁴ תני אסור לתבוע צרכיו בשבת. ר' זעירא שאל רבי חייא בר בא: מהו מימר רעינו פרנסינו? אמר לו: טופוס ברכות כך הן.²⁵

מסכת בבא קמא דף פ עמוד א – חלב עיזים

"אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל" … שאלו תלמידיו את רבן גמליאל: מהו לגדל? אמר להן: מותר. והתנן: אין מגדלין! אלא הכי קא בעו מיניה: מהו לשהות? אמר להן: מותר, ובלבד שלא תצא ותרעה בעדר, אלא קושרה בכרעי המטה.²⁶

תנו רבנן: מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו, ושאלו לרופאים, ואמרו: אין לו תקנה עד שינק חלב רותח משחרית לשחרית; והביאו לו עז וקשרו לו בכרעי המטה, והיה יונק ממנה משחרית לשחרית.²⁷ לימים נכנסו חביריו לבקרו, כיון שראו אותה העז קשורה בכרעי המטה חזרו לאחוריהם, ואמרו: לסטים מזויין בביתו של זה, ואנו נכנסין אצלו?! ישבו ובדקו ולא מצאו בו אלא אותו עון של אותה העז. ואף הוא בשעת מיתתו אמר: יודע אני שאין בי עון אלא עון אותה העז, שעברתי על דברי חברי.²⁸

אמר ר' ישמעאל: מבעלי בתים שבגליל העליון היו בית אבא, ומפני מה חרבו? שהיו מרעין בחורשין, ודנין דיני ממונות ביחיד. ואף על פי שהיו להם חורשים סמוך לבתיהם, שדה קטנה היתה ומעבירין דרך עליה.²⁹

מסכת בבא קמא דף קג עמוד ב – למי להחזיר

א"ר שמעון בן אלעזר: לא נחלקו רבי טרפון ורבי עקיבא על שלקח אחד מחמישה ואינו יודע מאיזה מהן לקח, שמניח דמי מקח ביניהם ומסתלק, על מה נחלקו? שגזל אחד מחמישה בני אדם ואינו יודע מאיזה מהן גזל, שר' טרפון אומר: מניח דמי גזילה ביניהם ומסתלק, ורבי עקיבא אומר: אין לו תקנה עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד³⁰ … מעשה בחסיד אחד שלקח משני בני אדם ולא היה יודע מאיזה מהן לקח, ובא לפני רבי טרפון, אמר לו: הנח דמי מקחך ביניהם והסתלק; בא לפני רבי עקיבא, אמר לו: אין לך תקנה עד שתשלם לכל אחד ואחד; ואי סלקא דעתך דמישתבע, חסיד מי מישתבע בשיקרא?³¹ וכי תימא, דמישתבע והדר הוי חסיד?³² והא כל היכא דאמרינן מעשה בחסיד אחד, או רבי יהודה בן בבא או רבי יהודה ברבי אילעאי, ורבי יהודה בן בבא ורבי יהודה ברבי אילעאי חסידים דמעיקרא הוו!³³

ירושלמי דמאי פרק א הלכה ג, שקלים פרק ה הלכה א – הצלת בתו של החסיד

רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן: מעשה בחסיד אחד שהיה חופר בורות שִׁיחִין ומערות לעוברים ולשבים.³⁴ פעם אחת היתה בתו עוברת לינשא ושטפה נהר. והוון כל עמא עללין לגביה בעיין מנחמתיה ולא קביל עלוי מתנחמה.³⁵ עאל רבי פנחס בן יאיר לגביה בעי מנחמתיה ולא קביל עלוי מתנחמה. אמר לון דין הוא חסידכון. אמרו ליה רבי כך וכך היה עושה כך וכך אירעין. אמר: אפשר שהיה מכבד את בוראו במים והוא מקפחו במים? מיד נפל קול הברה בעיר באת בתו של אותו האיש. אית דאמרי בסיכתא איתערית ואית דאמרי מלאך ירד בדמות רבי פנחס בן יאיר והצילה.³⁶

תלמוד ירושלמי מסכת שבת פרק א הלכה ג – שמא יטה, החסיד ורוח הרפאים

תני: שמא ישכח ויטה.³⁷ אמר רבי ישמעאל: אני אקרא ולא אטה. ושכח והיה קרוב להטות ואמר: גדולים הן דברי חכמים שאמרו: שמא ישכח ויטה. רבי נתן אומר: היטה אותו ממש וכתב על פינקסו ואמר: ישמעאל בן אלישע היטה הנר בשבת. לכשיבנה הבית יהא חייב חטאת. תמן תנינן:³⁸ אל תאמן בעצמך עד יום מותך.³⁹

מעשה בחסיד אחד שהיה יושב ושונה: אל תאמן בעצמך עד יום זקנותך – כגון אני, אתת חדא רוחא ונסיתיה ושרי תהי ביה אמרה ליה לא תצוק רוח אנא אזיל ואישתוי לחבריך.⁴⁰

בראשית רבה יז ז, פרשת בראשית – כוחה של החסידה

מעשה בחסיד אחד שהיה נשוי לחסידה אחת ולא העמידו בנים זה מזה. אמרו: אין אנו מועילים להקב"ה כלום.⁴¹ עמדו וגרשו זה את זה.⁴² הלך זה ונשא רשעה אחת ועשתה אותו רשע. הלכה זאת ונשאת לרשע אחד ועשתה אותו צדיק, הוי: שהכל מן האשה.⁴³

בראשית רבה כט ב, פרשת בראשית – מציאת חן

"ונח מצא חן בעיני ה' " (בראשית ו ח). רבי סימון פתח: "כֹּה אָמַר ה' כַּאֲשֶׁר יִמָּצֵא הַתִּירוֹשׁ בָּאֶשְׁכּוֹל וְאָמַר אַל תַּשְׁחִיתֵהוּ כִּי בְרָכָה בּוֹ כֵּן אֶעֱשֶׂה לְמַעַן עֲבָדַי לְבִלְתִּי הַשְׁחִית הַכֹּל" (ישעיה סה ח) – מעשה בחסיד אחד שיצא לכרמו בשבת וראה עוללה אחת וברך עליה.⁴⁴ אמר: כדאי היא העוללה הזו שנברך עליה. כך: "כה אמר ה' כאשר ימצא התירוש באשכול וגו' ".⁴⁵

ויקרא רבה טו ג, פרשת תזריע – החסיד הכהן הרואה נגעים

מעשה בחסיד אחד שהיה יושב ודורש: אין לך כל נימא ונימא שלא ברא לה הקב"ה תעלה בפני עצמה.⁴⁶ למחר ביקש לצאת לפרנסתו. אמרה לו אשתו: אתמול היית יושב ודורש: אין לך כל נימא ונימא שלא ברא לה הקב"ה גומא בפני עצמה כדי שלא תהא אחת מהן נהנית מחברתה, ועכשיו אתה מבקש לצאת לתור פרנסתך? שב לך ובוראך עומד לך. שמע לה וישב לו ועמד לו בוראו.⁴⁷

קהלת רבה ו יא – מה שלך ומה אינו שלך

מעשה בחסיד אחד שהיה מסקל מתוך שדהו ונותנו לרשות הרבים. והיה שם חסיד אחד והיה רודפו ואומר לו: מפני מה את מסקל מתוך שאינו שלך ונותן לתוך שלך? והיה שוחק עליו. לימים נצרך החסיד ומכר את שדהו והיה מהלך ברשות הרבים ונתקל. אמר: לא על חנם אמר לי אותו חסיד: נותן לתוך שלך. מה יותר לאדם.⁴⁸

קהלת רבה ט ז – החסיד ומוכה השחין

אבא תחנה חסידא נכנס לעירו ערב שבת עם חשיכה, וחבילתו מונחת לו על כתפו, ומצא מוכה שחין אחד מוטל בפרשת דרכים. אמר ליה:⁴⁹ רבי, עשה עמי צדקה והכניסני לעיר.⁵⁰ אמר: אם אני מניח חבילתי, מהיכן אתפרנס אני וביתי?⁵¹ ואם אני מניח את מוכה שחין, אני מתחייב בנפשי. מה עשה? המליך יצר טוב על יצר רע והכניסו למוכה שחין לעיר,⁵² ובא ונטל את חבילתו ונכנס עם דמדומי חמה.⁵³ והיו הכל תמהין ואומרים: זה הוא אבא תחנה חסידא?! אף הוא הרהר בלבו ואמר: תאמר שמא חיללתי את השבת?! באותה שעה הזריח הקב"ה את החמה, דכתיב: "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה וגו' " (מלאכי ג כ).⁵⁴ באותה שעה הרהר בלבו ואמר: תאמר שלא נתקבל שכרי?⁵⁵ יצתה בת קול ואמרה לו: "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלהים את מעשיך" (קהלת ט ז) – נתקבל שכרך.⁵⁶

מדרש זוטא – רות (בובר) פרשה א – החסיד העני שהעשיר

מעשה בחסיד אחד שקיבל עליו שלא יקבל משום אדם כלום. והיה לו בגד אחד וסדין אחד וכל הלילה עומד ובוכה וצועק ומתחנן ולא זז מלהמית עצמו,⁵⁷ עד שצריך לישב באשפה ובלו בגדיו. פעם אחד נגלה אליו אליהו ז"ל בדמות ערבי אחד ועמד לו כנגדו. והתחיל מתאנח. אמר לו (אליהו לעני): רצונך אני אלוה לך שני כספים ותהא נושא ונותן בהם ותחיה? אמר לו: הן. ונתן לו ב' כספים וקנה חפצים ומשתכר בהם. וכך ביום השני וכך ביום השלישי. לא יצאה השנה עד שהעשיר ושכח את חסידותו ושימוש תפילתו.⁵⁸

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא יח ענייה סוערה – החסיד שלגלג

מעשה בחסיד אחד דהוה מטייל בשוניתא דימא דחיפה,⁵⁹ והירהר בלבו ואמר: תאמר שהקב"ה עתיד לעשות שער מזרחי של בית המקדש ושני פשפשיו אבן אחת של מרגלית? מיד יצתה בת קול ואמרה לו: אילולי שאתה חסיד גמור כבר היתה מידת הדין פוגעת באותו האיש. העולם כולו בראתי בששה ימים … ושער מזרחי של בית המקדש אי איפשר לעשותו הוא ושני פשפשיו אבן אחת של מרגלית? מיד ביקש רחמים על נפשו ואמר לפניו: ריבון העולמים, אף על פי כן, בלבי הרהרתי ובשפתיי לא פירשתי. מיד נעשה לו נס ונבקע לפניו הים וראה מלאכי השרת מסתתים בו, מגלפים בו, מסרגים בו. אמר להם: מה הוא זה? אמרו לו: זה הוא שער מזרחי של בית המקדש הוא ושני פשיפשיו אבן אחת של מרגלית.⁶⁰

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כג – י' הדברות פ' תליתאה – דג ערב שבת

אמר ר' פנחס מעשה בחסיד אחד ברומי שהיה מכבד את ימים טובים ואת שבתות.⁶¹ ערב שבת אחד, יש אומרים ערב הצום הגדול היה, הלך לשוק לקנות כלום, ולא מצא אלא דג אחד. והיה נערו של איפרכוס אחד עומד עליו לקנותו. והיה זה מעלה בדמים וזה מעלה בדמים. ולקחו היהודי הזה ליטרא בדינר.⁶²

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור יב – אמונתו של בשר ודם

מעשה בחסיד אחד שאבדה מטרונא אחת קופסא מליאה דינרין. מְצָאָהּ אותו חסיד. כיון שהביאה, אמרו לה: אינו יודע מה היא לפיכך הביאה לך.⁶³ אמרה להן: קיטמא כולה דהבא מלבר, ואתם אומרים אינו יודע מה היא?⁶⁴ אמרה ליה: תהא אומתיה מסיראה לך.⁶⁵ אמרו לה הוא מחזיר אבדתך ואת מקללת אותו? אמרה להן: אילו עוד הוה באומתיה כוותיה, אנן לא הוינא בעלמא.⁶⁶ וגזרה עליו שיהא נכנס ויוצא שלא ברשות … וכשמת קראו עליו דורו: "הוֹשִׁיעָה ה' כִּי גָמַר חָסִיד כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם" (תהלים יב ב).⁶⁷

אוצר מדרשים (אייזנשטיין) ילמדנו [המתחיל בעמוד 223]

בן סירא אומר: "הדר אלהים בני אדם והבגדים מכבדים האדם". מעשה בחסיד אחד כשהיה עולה מן השוק היה נוטל בגדיו ומקפלן. אמרו לו: כמה תלמידים יש לך, ועבדים ובני בית לקפלן. אמר להם: הבגדים מכבדים אותי בשוק, אף אני מכבד אותם בבית – "כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד" (שמואל א ב ל).⁶⁸

מחלקי המים

מים אחרונים: מן הסתם לא סקרנו את כל מעשי החסידים שבמדרשים. ראה בפרט "מעשה בחסיד" באוצר המדרשים אייזנשטיין ומקורות דומים שמרכזים אגדות עם.