פרשות השבוע

פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ: (דברים ה ד).¹

וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: (שמות לג יא).²

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי: (בראשית לב לא).³

רש"י דברים ה ה – איפה משה בשעת הדיבור

לאמר – מוסב על (פסוק ד) דבר ה' עמכם בהר מתוך האש לאמר אנכי ה' וגו' ואנכי עומד בין ה' וביניכם.⁴

רש"י דברים ה ד – "המוכר" מדבר ישירות

פנים בפנים – אמר ר' ברכיה: כך אמר משה: אל תאמרו אני מטעה אתכם על לא דבר, כדרך שהסרסור עושה בין המוכר ללוקח, הרי המוכר עצמו מדבר עמכם.⁵

אבן עזרא דברים ה ד – בשמיעה ולא בראייה

פנים בפנים – בלא אמצעי, והטעם, כאשר ישמיע המשמיע קולו לאחר ופניו אל פניו ואם לא יראנו.⁶

מדרש תנאים לדברים לד י – פנים בפנים הם פנים אל פנים?

מה בין נבואתו שלבלעם לנבואתו שלמשה? … משה מידבר עמו פנים בפנים, שנאמר: "ודבר ה' אל משה פנים בפנים" (שמות לג יא).⁷

רמב"ן דברים לד י – שמעו מתוך האש ולא ראו הפנים

ואל תתמה, במה שאמר בשבח משה "אשר ידעו ה' פנים אל פנים", ואמר: "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים" (שמות לג יא), ובכל ישראל נאמר גם כן (לעיל ה ד) "פנים בפנים דבר ה' עמכם".⁸ כי שם באר "מתוך האש", לומר ששמעו קולו מתוך האש בלבד ולא ראו הפנים, וכן פירש (לעיל ד לו) "ועל הארץ הראך את אישו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש".⁹

אבן עזרא שמות כ טו – רואים קולות ושומעים אש ופנים

וכל העם רואים את הקולות וכבר פירשתי טעם רואים את הקולות, כי כל ההרגשות מתחברות אל מקום אחד.¹⁰

אבן עזרא דברים ה ה – עמידת משה אחרי מעמד הר סיני

ויתכן להיות פירוש: "אנכי עומד בין ה' וביניכם", אחר מעמד הר סיני. והטעם: שהוא דבר עמכם פנים בפנים, ומאותו היום הייתי אני עומד בין ה' וביניכם, כי יראתם כאשר יפרש. ולא עליתם בהר כאשר עליתי אני, ומשה נגש אל הערפל (שמות כ יח).¹¹

רמב"ן דברים ה ה – רק שני הדברות הראשונים "פנים בפנים"

אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההוא להגיד לכם את דבר ה' – כי הוא היה עולה להר ושומע דברי השם ויורד ואומר להם עד שדיבר השם עמהם פנים בפנים. וזה רמז אל כל מה שנזכר בפרשת בחודש השלישי, מתחילת כה תאמר לבית יעקב עד ויאמר אליו ה' לך רד (שמות יט ג – כד).¹² ורבי אברהם אמר כי זה אחר מעמד הר סיני, והטעם הוא דבר עמכם פנים בפנים, ומאותו היום הייתי אני עומד בין השם וביניכם. ואינו נכון. והנכון בעיני, כי ירמוז למה שפירשנו שם (שמות כ ז) כי ישראל לא הבינו מפי הגבורה אלא אנכי ולא יהיה לך ושאר הדברות משה הוא המגיד להם מה שיאמר השם, וזהו להגיד לכם את דבר ה', לפרש לכם כל דיבור ודיבור.¹³

מסכת סופרים טז ג – ריבוי ומגוון פנים ¹⁴

תני ר' חנינא בר פפא: "פנים בפנים דבר ה' ". "פנים" – תרי, "בפנים" – תרי, הא ארבעה אפין: פנים של אימה למקרא, פנים בינוניות למשנה, פנים שוחקות לתלמוד, פנים מסבירות לאגדה. ר' נחמיה בשם ר' יעקב בר' ינאי: "כמים הפנים לפנים" (משלי כז יט).¹⁵ בנוהג שבעולם, יש לך רב רוצה ללמד, ותלמיד אינו רוצה ללמוד, תלמיד רוצה ללמוד, ורב אינו רוצה ללמד. ברם הכא, הרב רוצה ללמד, והתלמיד רוצה ללמוד, מקרא משנה תלמוד ואגדות.¹⁶

פסיקתא דרב כהנא יב בחודש השלישי – למרות ריבוי הפנים – אנכי ה' אלוהיך  

"אנכי י"י אלהיך" (שמות כ). א"ר חנינא בר פפא: נראה להם הקב"ה: פנים זעופות, פנים בינוניות, פנים מסבירות, פנים שוחקות. פנים זועמות למקרא, כשאדם מלמד את בנו תורה צריך ללמדו באימה. פנים בינונית למשנה. פנים מסבירות לתלמוד. פנים שוחקות לאגדה. אמר להם הקב"ה: אף על פי שאתם רואין כל הדמויות הללו, אלא: אנכי י"י אלהיך.¹⁷

פסיקתא דרב כהנא א ויהי ביום כלות – המשך פנים אל פנים במשכן  

"אפריון עשה לו המלך שלמה" (שיר השירים ג ט). אפריון, זה אהל מועד. עשה לו המלך שלמה, המלך שהשלום שלו. א"ר יהודה בר אלעאי: למלך שהיתה לו בת קטנה, עד שלא הגדילה ובאת לידי סימנין היה רואה אותה בשוק מדבר עמה. במבואות, מדבר עמה. כיון שהגדילה ובאת לידי סימנין אמר: אין כבודה של בתי שאהא מדבר עמה בפרהסיא, אלא עשו לה פאפיליון ואהא מדבר עמה בתוך פאפיליון. כך, מתחילה: "כי נער ישראל ואוהבהו" (הושע יא א). במצרים ראו אותי, ועברתי בארץ מצרים (שמות יב יב). בים ראו אותי, וירא ישראל את היד הגדולה (שמות יד לא). בסיני ראו אותי, פנים בפנים דבר י"י עמכם (דברים ה ד). וכיון שקיבלו את התורה ונעשו לי לאומה שלימה, אמר: אין כבודן של בני שאהא מדבר עמם בפרהסיה, אלא עשו לי משכן ואהא מדבר מתוך משכן, הדא הוא דכתיב: "וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת־הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל־אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו" (במדבר ז פט).¹⁸

מדרש אגדה (בובר) שמות פרק לג – החזרה אל העם

"ומשה יקח את האהל", שכיון שראה משה את ישראל שהם מנודים למקום, מיד ריחק עצמו מהם. למה? שהמנודה לרב מנודה לתלמיד. מיד ריחק משה את משכנו ממחנה ישראל, ארבעת מילין. ואמר הקב"ה למשה: משה אני פירשתי מהם, ואתה פירשת מהם, עשיתם כיתומים אשר אין להם אב, ועתה אין להם תקומה.¹⁹ אמר משה: ריבונו של עולם, אתה רחום, אתה חנון, אתה קיים, אתה מתנחם על הרעה, עשה למען שמך. אמר לו: משה, חזור משכנך לתוך בני ואני אחזור עמך. הדא הוא דכתיב: "ודבר ה' אל משה פנים בפנים" (פסוק יא).²⁰

שבת שלום

ושנזכה לראות בנחמת ציון, גאולת ישראל ובנין ירושלים

מחלקי המים²¹