פרשות השבוע

מים ראשונים: כבר זכינו להשלים דף על תפילת משה אל נא רפא נא לה בפרשת בהעלותך, וכן אני ה' רופאך בפרשת בשלח. יחד עם הדף הנוכחי ורפוא ירפא, הרי לנו "חוט משולש אשר לא במהרה יינתק" לרפואה ולאריכות ימים אמן.

 

וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב: אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא: (שמות כא יח-יט).¹

 

מסכת בבא קמא דף פה עמודים א-ב – ניתנה הרשות לרופא

ולרבנן בתראי דאמרי: כל שחייב בְּשֶׁבֶת חייב בריפוי, וכל שאינו חייב בְּשֶׁבֶת אינו חייב בריפוי, ריפוי דתנא ביה קרא למה לי? מיבעי ליה לכדתנא דבי ר' ישמעאל; דתניא, דבי ר' ישמעאל אומר: ורפא ירפא (שמות כא יט)  – מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות.² … רב פפא משמיה דרבא אמר: אמר קרא: ורפא ירפא, ליתן רפואה במקום נזק. האי מבעי ליה לכדתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: ורפא ירפא – מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות! אם כן, נכתוב קרא "ורופא ירפא", שמע מינה: ליתן רפואה במקום נזק.³

מסכת ברכות דף ס עמוד א – מחלוקת האמוראים

דאמר רב אחא: הנכנס להקיז דם אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאני, כי אל רופא נאמן אתה ורפואתך אמת, לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות אלא שנהגו. אמר אביי: לא לימא אינש הכי, דתני דבי רבי ישמעאל: "ורפא ירפא" – מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות.⁴

מסכת פסחים פרק ד משנה ט – גניזת ספר תרופות

ששה דברים עשה חזקיה המלך על שלושה הודו לו ועל שלושה לא הודו לו … כיתת נחש הנחושת והודו לו. גנז ספר רפואות והודו לו … ⁵

פירוש רש"י בגמרא פסחים נו ע"א: וגנז ספר רפואות – כדכתיב: והטוב בעיניך עשיתי, ואמרינן בברכות שגנז ספר רפואות. לפי שלא היה לבם נכנע על חולים אלא מתרפאין מיד.⁶

פירוש רמב"ם למשנה שם: ספר רפואות, היה ספר שהיה בו סדר רפואות במה שאין מן הדין להתרפות בו, כגון מה שמדמין בעלי "הטלסמאת" שאם עושין "טלסם" בסדר מסוים מועיל לחולי פלוני וכיוצא בזה מדברים האסורים. ומחברו לא חברו אלא על דרך הלימוד בטבעי המציאות … וכאשר קלקלו בני אדם ונתרפאו בו, גנזו.⁷

אגדת בראשית (בובר) פרק יא – כיתות נחש הנחושת

יש לקה וביקש מאביו – זה חזקיהו.⁸ בשעת שחלה והסב פניו אל הקיר, שנאמר: "וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' … זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם וכו' " (ישעיה לח ב ג). מהו "זכור נא"? אלא כשחטאו ישראל שלח עליהם נחשים שרפים. כשצעקו אל משה, אמר לו הקב"ה: "עשה לך שרף וגו' ויעש משה נחש וגו' " (במדבר כא ח ט). וכך היה עומד נחש הנחשת, כל זמן שאדם נישך, היה מסתכל בו ומתרפא. עד שעמד חזקיה וראה את ישראל זונים אחריו, אמר: עכשיו כל מי שהוא צריך להתרפאות יהא הולך אצל זה ומניח את הקב"ה? העבירו, שנאמר: "וכתת נחש נחשת וגו' " (מלכים ב יח ד). התחילו לומר: מה אתה עושה? מה שהתקין משה, את סותר? אמר להן: כל מי שצריך להתרפאות יסתכל בקב"ה ויתרפא, שנאמר: "הביטו אליו ונהרו ופניהם אל יחפרו" (תהלים לד ו), וכן הוא אומר: "בה' אלהי ישראל בטח ואחריו לא היה כמוהו " (מלכים ב יח ה) – זה שלקה וביקש מאביו.⁹

אבן עזרא שמות פרק כא פסוק יט – הבחנה בין חולי חיצוני וחולי פנימי

ורפא ירפא – לאות שנתן רשות לרופאים לרפא המכות והפצעים שיראו בחוץ. רק כל חולי שהוא בפנים בגוף ביד השם לרפאותו. וכן כתוב: "כי הוא יכאיב ויחבוש" (איוב ה, יח). וכתוב באסא: "גם בחוליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים" (דברי הימים ב טז יב). והנה הכתוב הפריש, כי לא אמר ורפא יִרְפָּא מן הבנין הקל, רק ורפא יְרַפֵּא שהוא מהבנין הכבד.¹⁰

מסכת סנהדרין דף קא עמוד א – אני ה' רופאך

כתיב: "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" – וכי מאחר שלא שָׂם – רפואה למה? אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: מקרא זה מעצמו נדרש, שנאמר: "ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך" – אם תשמע לא אשים, ואם לא תשמע – אשים, אף על פי כן כי אני ה' רופאך.¹¹

רש"י שמות טו כו – רפואה מונעת ושמירה על הבריאות

לא אשים עליך – ואם אשים הרי היא כלא הושמה – כי אני ה' רופאך, זהו מדרשו. ולפי פשוטו, כי אני ה' רופאך ומלמדך תורה ומצות למען תנצל מהם, כרופא הזה האומר לאדם אל תאכל דבר זה פן יביאך לידי חולי זה וכן הוא אומר: "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ" (משלי ג ח).¹²

דברי הימים ב פרק טז פסוק יב – אסא דש ברופאים ולא בה'

וַיֶּחֱלֶא אָסָא בִּשְׁנַת שְׁלוֹשִׁים וָתֵשַׁע לְמַלְכוּתוֹ בְּרַגְלָיו עַד לְמַעְלָה חָלְיוֹ וְגַם בְּחָלְיוֹ לֹא דָרַשׁ אֶת ה' כִּי בָּרֹפְאִים.¹³

רמב"ן ויקרא כו יא "ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם"

והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים, לא יתנהג עניינם בטבע כלל, לא בגופם, ולא בארצם, לא בכללם, ולא ביחיד מהם. כי יברך השם לחמם ומימם, ויסיר מחלה מקרבם, עד שלא יצטרכו לרופא ולהשתמר בדרך מדרכי הרפואות כלל, כמו שאמר: (שמות טו כו) כי אני ה' רופאך. וכן היו הצדיקים עושים בזמן הנבואה. גם כי יקרם עון שיחלו לא ידרשו ברופאים רק בנביאים … אבל הדורש השם בנביא לא ידרוש ברופאים. ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון השם, אחר שהבטיח "וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך"?¹⁴ …

וזו היא כונתם באמרם (שם) ורפא ירפא – מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות. לא אמרו שנתנה רשות לחולה להתרפאות, אלא כיון שחלה החולה ובא להתרפאות כי נהג ברפואות, והוא לא היה מעדת השם שחלקם בחיים, אין לרופא לאסור עצמו מרפואתו. לא מפני חשש שמא ימות בידו, אחרי שהוא בקי במלאכה ההיא, ולא בעבור שיאמר כי השם לבדו הוא רופא כל בשר, שכבר נהגו. ועל כן האנשים הנצים שהכו זה את זה באבן או באגרוף (שמות כא יח), יש על המכה תשלומי הרפואה. כי התורה לא תסמוך דיניה על הנסים, כאשר אמרה (דברים טו יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, מדעתו שכן יהיה. אבל ברצות השם דרכי איש אין לו עסק ברופאים.¹⁵

תוספות הרא"ש מסכת ברכות דף ס עמוד א – כמצוות השבת אבידה

מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות. הקשה ה"ר יעקב מאורליינ"ש: פשיטא! למה לא ירפאו הרופאים? הא כתיב "והשבותו לו" ודרשינן: זו היא השבת גופו. וכתיב: "לא תעמוד על דם רעך"! ותירץ שניתן רשות לרפאות בשכר …¹⁶ ולי נראה דחולאים הבאים מחמת אדם, דין הוא שירפאם. אבל חלאים הבאים מעצמן, אי לאו קרא הוה אמינא שאין לרפאותם שנראה כמבטל גזרת המלך.¹⁷

דברים רבה ו יג – משה מתפלל ומשה כרופא

כיון שראה משה מה הגיע לאחותו, התחיל צווח ומתפלל עליה בכל לבו ונפשו: "אל נא רפא נא לה".  רבותינו אומרים: אמר משה: ריבונו של עולם, כבר עשית אותי רופא. אם אתה מרפא אותה, הרי מוטב. ואם לאו – מרפא אני אותה … אמר ר' אבא בר כהנא: למה הדבר דומה? לתלמידו של רופא שעלת מלניא¹⁸ באחותו והביא אותה אצל רבו. אמר אותו תלמיד לרבו: מרי, כבר למדת אותי כל סדרן של רפואות. אם אתה מרפא אותה, הרי יפה. ואם לאו – הרי אני מרפא אותה. כך אמר משה: רבש"ע, כבר למדת אותי כל סדרן של נגעים. אם אתה מרפא אותה – הרי יפה. ואם לאו – הרי אני מרפא אותה.¹⁹

מדרש שמואל (בובר) פרשה ד – הרופא כאיש האדמה

מעשה ברבי ישמעאל ורבי עקיבה שהיו מהלכין בחוצות ירושלים והיה עמהן אדם אחד. פגע בהם אדם חולה, אמר להן: רבותי, אמרו לי במה אתרפא. אמרו לו: קח לך כך וכך עד שתתרפא. אמר להן אותו האיש שהיה עמהן: מי הכה אותו בחולי? אמרו לו הקב"ה. אמר להן: ואתם הכנסתם עצמכם בדבר שאינו שלכם! הוא הכה ואתם מרפאין?!

אמרו לו: מה מלאכתך? אמר להן: עובד אדמה אני והרי המגל בידי. אמרו לו: מי ברא את האדמה? מי ברא את הכרם? אמר להם: הקב"ה. אמרו לו: ואתה מכניס עצמך בדבר שאינו שלך! הוא ברא אותו ואת אוכל פריין שלו?! אמר להן: אין אתם רואין המגל בידי? אילולי שאני יוצא וחורשו ומכסחו ומזבלו ומנכשו, לא העלה מאומה. אמרו לו: שוטה שבעולם, ממלאכתך לא שמעת מה שכתוב: "אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו כְּצִיץ הַשָּׂדֶה כֵּן יָצִיץ" (תהלים קג טו). כשם שהעץ אם אינו נזבל ומתנכש ונחרש אינו עולה, ואם עלה ולא שתה מים אינו חי והוא מת, כך הגוף הוא העץ, הזבל הוא הסם, איש אדמה הוא הרופא.²⁰

תלמוד ירושלמי ראש השנה פרק א הלכה ג – נרתיק של רפואות

אלה מועדי ה', מיכן ואילך: אשר תקראו אותם במועדם. אמר רבי אילא: אם קריתם אותם, הם מועדי. ואם לאו, אינן מועדי …אמר רבי לוי: למלך שהיה לו אורלוגין. כיון שעמד בנו, מסרה לו. אמר רבי יוסה בר חנינה: למלך שהיה לו שומרה. כיון שעמד בנו, מסרה לו. אמר רבי אחא: למלך שהיה לו טבעת. כיון שעמד בנו, מסרה לו. אמר רבי חייה בר בא: לנגר שהיו לו כלי נגרות. כיון שעמד בנו, מסרה לו. אמר רבי יצחק: למלך שהיו לו אוצרות. כיון שעמד בנו, מסרם לו. ורבנן אמרי: לרופא שהיה לו נרתיק של רפואות. כיון שעמד בנו, מסרה לו.²¹

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: תם ולא נשלם. למקורות נוספים על היחס לרפואה בידי אדם, ראו גמרא נדרים מא ע"א: "א"ר אלכסנדרי א"ר חייא בר אבא: גדול נס שנעשה לחולה יותר מן הנס שנעשה לחנניה מישאל ועזריה, של חנניה מישאל ועזריה – אש של הדיוט והכל יכולים לכבותה, וזו של חולה – של שמים היא, ומי יכול לכבותה!" – האם ר' אלכסנדרי מצטרף לקבוצת המתנגדים לרפואה בידי אדם, או שמא אדרבא, הוא מתפעל מהכח שניתן לרופא לכבות אש של שמים שפגעה באדם? ור' יוחנן שבגמרא סנהדרין קא לעיל משבח את הפסוק "כי אני ה' רופאך", שבשעה שסבל מכאב שיניים הלך להתרפא אצל מטרוניתא אחת (עבודה זרה כח ע"א) ולא עוד, אלא שגילה בפומבי את סודות רפואתה למרות שנשבע לה שלא יעשה זאת. ורבי יהודה הנשיא שהתרפא מכאבי הבטן הקשים שלו בעזרת יין תפוחים של עובד כוכבים מומחה (עבודה זרה מ ע"ב), מברך: ברוך שמסר עולמו לשומרים. ראו בדברינו חכמה יש בגויים תאמין.

מים אחרונים לרפואה: מקובל בשם הרמב"ם: שראשי התיבות של ב ר י א ו ת הם:

בולם רוגזו, ימעיט אוכלו וירבה תנועתו.