פרשות השבוע לשנת התשפ"ב

כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ: (דברים כב ח).¹

ספרי דברים פיסקא רכט – מצוות עשה ומצוות לא תעשה

ועשית מעקה לגגך, מצות עשה. ולא תשים דמים בביתך, מצות לא תעשה.²

ועשית מעקה לגגך, אין לי אלא גג, מנין לרבות בורות שיחים ומערות חריצים ונעיצים? תלמוד לומר ולא תשים דמים בביתך.³

רמב"ן דברים פרק כב פסוק ח – מצווה מבוארת ומחודשת

ועשית מעקה – מצות המעקה מחודשת, או מבוארת מ"לא תעמוד על דם רעך".⁴

רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק יא – פרטי הלכות

הלכה א: מצות עשה לעשות אדם מעקה לגגו … והוא שיהיה בית דירה, אבל בית האוצרות ובית הבקר וכיוצא בהן אינו זקוק לו. וכל בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המעקה.⁵

הלכה ג: גובה המעקה אין פחות מעשרה טפחים כדי שלא יפול ממנו הנופל, וצריך להיות המחיצה חזקה כדי שישען האדם עליה ולא תיפול. וכל המניח גגו בלא מעקה ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה שנאמר: "ולא תשים דמים בביתך".⁶

הלכה ד: אחד הגג ואחד כל דבר שיש בו סכנה וראוי שייכשל בו אדם וימות כגון שהייתה לו באר או בור בחצירו בין שיש בהן מים בין שאין בהן מים, חייב לעשות להן חוליה גבוהה עשרה טפחים או לעשות לה כסוי כדי שלא ייפול בה אדם וימות. וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהישמר ממנו ולהיזהר בדבר יפה יפה שנאמר: "הישמר לך ושמור נפשך" (דברים ד ט).⁷

הלכה ה: הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות וכל העובר עליהן ואמר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך, או איני מקפיד על כך, מכין אותו מכת מרדות.⁸

רמב"ם הלכות ברכות פרק יא הלכה יא – יב – ברכת המצווה

כל העושה מצוה בין שהיתה חובה עליו בין שאינה חובה עליו אם עשה אותה לעצמו מברך "לעשות". עשה אותה לאחרים מברך "על העשייה".⁹ כיצד? לבש תפילין מברך להניח תפילין, נתעטף בציצית מברך להתעטף, ישב בסוכה מברך לישב בסוכה … וכן אם קבע מזוזה לביתו מברך "לקבוע מזוזה", עשה מעקה לגגו מברך "אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות מעקה".¹⁰

בבא מציעא דף קא עמוד ב – חובות המשכיר והשוכר

תנו רבנן: המשכיר בית לחבירו – משכיר חייב להעמיד לו דלתות, לפתוח לו חלונות, לחזק לו תקרה, לסמוך לו קורה. ושוכר חייב לעשות לו סולם, לעשות לו מעקה, לעשות לו מרזב, ולהטיח את גגו.¹¹

מועד קטן דף יא עמוד א – מעקה זמני וקבוע

עושין מעקה לגג ולמרפסת מעשה הדיוט, אבל לא מעשה אומן.¹²

בבא בתרא דף ב עמוד ב – מדין צנעת הפרט

תא שמע, דאמר רב נחמן אמר שמואל: גג הסמוך לחצר חבירו – עושין לו מעקה גבוה ד' אמות! שאני התם, דאמר ליה בעל החצר לבעל הגג: לדידי קביעה לי תשמישי, לדידך לא קביעה לך תשמישתך.¹³

ספרי דברים פיסקא רכט – אל תהיה אתה ה"חייב"

כי יפול הנופל ממנו, ראוי זה שיפול אלא מגלגלים זכות על ידי זכיי וחובה על ידי חייב.¹⁴

מסכת קידושין דף ע עמוד א – עשיית מעקה ומלאכה ע"י אדם חשוב

אזל רב יהודה לקמיה דרב הונא [הלך רב יהודה לפני רב נחמן … בא ומצא אותו  שעושה מעקה. אמר לו: לא סבור מר לאותה הלכה שאמר רב הונא בר אידי אמר שמואל: כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור – אסור בעשיית מלאכה בפני שלשה? אמר לו: פורתא דגונדריתא הוא דקא עבידנא [חלק קטן של המעקה אני עושה].¹⁵

דברים רבה פרשה ו סימן ג – שרשרת מצוות בספר דברים

זהו שאמר הכתוב:"כי לוית חן הם לראשך" (משלי א ט) – רבותינו אומרים: נעשים דברי תורה חן לרַשְׁיוּתְךָ.¹⁶ … אמר רבי פנחס בר חמא: לכל מקום שתלך המצות מלוות אותך: "כי תבנה בית חדש, ועשית מעקה לגגך". אם עשית לך דלת, המצות מלוות אותך, שנאמר: "וכתבתם על מזוזות ביתך" (דברים ו ט). אם לבשת כלים חדשים המצות מלוות אותך, שנאמר: "לא תלבש שעטנז" (דברים כב יא) … אם היה לך שדה והלכת לחרוש בתוכה המצות מלוות אותך, שנאמר: "לא תחרוש בשור ובחמור יחדו" (דברים כב י), ואם זרעת אותה המצות מלוות אותך שנאמר: "לא תזרע כרמך כלאים" (שם), ואם קצרת אותה המצות מלוות אותך, שנאמר: "כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה" (שם כד). אמר הקב"ה: אפילו לא היית עוסק בדבר אלא מהלך בדרך, המצות מלוות אותך מנין? שנאמר: "כי יקרא קן צפור לפניך".¹⁷

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ו סימן ה – מצוות שישראל "משונים" בהם

אמר רבי לוי: כל מעשיהן של ישראל משונין מאומות העולם: בחרישתן, בזריעתן ובנטיעתן, בקצירתן, בעימורן, בדישן בגרניהן ביקביהן בגגותיהן בבכורותיהן בבשרן בתגלחתן במניינן. בחרישתן, שנאמר: (דברים כב) לא תחרוש בשור ובחמור. בזריעתן, שנאמר: (שם) לא תזרע כרמך כלאים. בנטיעתן, שנאמר: (ויקרא י"ט) וערלתם ערלתו את פריו. בקצירתן, שנאמר: (ויקרא יט) ובקצרכם את קציר ארצכם. בעימורן, שנאמר: (דברים כד) ושכחת עומר בשדה. בדישן, שנאמר: (דברים כה) לא תחסום שור בדישו. בגרניהם ביקביהם, שנאמר: (שמות כב) מלאתך ודמעך לא תאחר … בגגותיהן. שנאמר: (דברים כב) ועשית מעקה לגגך. בתגלחתיהן, שנאמר: (ויקרא יט) ולא תשחית את פאת זקנך. במנינם, שנאמר: (שמות ל) כי תשא את ראש בני ישראל וגו', ישראל מונין ללבנה ואומות העולם לחמה.¹⁸

ויקרא רבה פרשה כז סימן ב

ר' תנחומא פתח: "מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם לִי הוּא" (איוב מא ג)… א"ר ירמיה ב"ר אלעזר: עתידה בת קול להיות מפוצצת בראש ההרים ואומרת: כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו. זהו שכתוב: "כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל" (במדבר כג כג – כל מי שפעל עם אל עכשיו יבוא ויטול שכרו. ורוח הקודש אומרת: מי הקדימני ואשלם – מי קִלֵס לפני עד שלא נתתי לו נשמה? מי מָל לשמי עד שלא נתתי לו בן זכר? מי עשה לי מעקה עד שלא נתתי לו גג? מי עשה לי מזוזה עד שלא נתתי לו בית? מי עשה לי סוכה עד שלא נתתי לו מקום? מי עשה לי לולב עד שלא נתתי לו דמים? מי עשה לי ציצית עד שלא נתתי לו טלית? מי הפריש לי פאה עד שלא נתתי לו שדה? מי הפריש לי תרומה עד שלא נתתי לו גורן? מי הפריש לפני חלה עד שלא נתתי לו עיסה? מי הפריש לפני קרבן עד שלא נתתי לו בהמה? זהו שכתוב: "שור או כשב או עז כי יולד … ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה' ".¹⁹

ספר החינוך פרשת כי תצא מצוה תקמו – מצוות מעקה

משרשי המצוה, לפי שעם היות השם ברוך הוא משגיח בפרטי בני אדם ויודע כל מעשיהם וכל אשר יקרה להם טוב או רע בגזרתו ובמצותו לפי זכותן או חיובן… אף על פי כן צריך האדם לשמור עצמו מן המקרים הנהוגים בעולם. כי האל ברא עולמו ובנאו על יסודות עמודי הטבע … והוא ברוך הוא חנן גופות בני אדם ויפח באפיו נשמת חיים בעלת דעת לשמור הגוף מכל פגע … ואחר שהאל שיעבד גוף האדם לטבע, כי כן חייבה חכמתו … ציוהו לשמור מן המקרה, כי הטבע שהוא מסור בידו יעשה פעולתו עליו אם לא ישמר ממנו.

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ראה בשו"ת משנה הלכות חלק ד סימן רמג שתמה: "למה אין נזהרין בזה לעשות מעקה על בתי ישראל המחויבים בדבר, כיון שמצוה זו נוהגת בארץ ובחו"ל … דגם נשים מחויבות לעשות מעקה לבתיהם וכו' ". אנו שמענו מחברים שזכו לבנות בית בישראל והתקינו מעקב ואף ברכו (כולל שהחיינו?), וכל היודע עוד על המנהג היום בארץ (ובחו"ל), בוודאי מי שזכה לקיים מצווה מיודת זו, אנא יודיענו.