פרשות השבוע

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן־הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב: (בראשית נ כד).¹

לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת־זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת־הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם: (שמות ג טז).²

 

שמות רבה ג ח פרשת שמות – מסורת גאולה הוא בידם

… לעולם זקנים מעמידים את ישראל … הֱוֵי: ישראל נמלכים בזקנים. ולכך אמר הקב"ה למשה: "לך ואספת את זקני ישראל".³

"ואמרת אליהם … פקוד פקדתי אתכם". אמר לו: מְסוּרָה⁴ היא בידם מיוסף, שבלשון הזה אני גואלם. לך אמור להם זה הסימן. מהו "פקוד פקדתי"? פקוד במצרים, פקדתי על הים. פקוד להבא, פקדתי לשעבר.⁵

"ואת העשוי לכם במצרים" – כלומר, אני פוקד על המצריים מה שעושים לכם, כמו שאתה אומר: "פקדתי את אשר עשה לך עמלק" (שמואל א טו). "ואומר אעלה אתכם מעני מצרים" – אמור להם: כמו שאמרתי ליעקב אביהם כן אעשה. ומה אמר לו? "ואנכי אעלך גם עלה" (בראשית מו ד);⁶ וכן יעקב אמר לבניו: "והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם" (בראשית מח כא).⁷ מיד: "ושמעו לקולך" – למה? שמסורת גאולה הוא בידם, שכל גואל שיבוא ויאמר להם פקידה כפולה, גואל של אמת הוא.⁸

בראשית רבתי פרשת ויחי נ כד – מסורת מהאבות

"ואלהים פקד יפקוד אתכם". אמר להם יוסף לאחיו: סימן זה יהא מסור בידכם, שאברהם מסרו ליצחק ויצחק מסרו ליעקב אבי ואבי מסרו לי בשעת מיתתו, שנאמר: "ויאמר ישראל אל יוסף הנה אנכי מת והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם" (בראשית מח כא),⁹ מלמד שהודיעו סימן הגאולה ומתי הגיע קיצה.¹⁰ בואו ולמדו: כל נביא וגואל שיבוא לכם ויאמר הגיעה עת גאולתכם ואומר בלשון פקודה מוכפלת, דעו שהוא גואל של אמת ועל ידו אתם נגאלין מן הארץ הזאת.¹¹

שמות רבה ה יג פרשת שמות – אמונה על הפקידה או על האותות

"ויעש האותות לעיני העם" (שמות ד ל) – מה שאמר למעלה. "ויאמן העם" – עָשׂוּ,¹² כמו שאמר הקב"ה: "ושמעו לקולך" (שם ג יח). יכול לא האמינו עד שראו האותות? לא! אלא "וישמעו כי פקד ה' " – על השמועה האמינו ולא על ראיית האותות. ובמה האמינו? על סימן הפקידה שאמר להם, שכך היה מסורת בידם מיעקב שיעקב מסר את הסוד ליוסף ויוסף לאחיו ואשר בן יעקב מסר את הסוד לסרח בתו ועדיין היתה היא קיימת.¹³ וכך אמר לה: כל גואל שיבוא ויאמר לבני: "פקוד פקדתי אתכם", הוא גואל של אמת. כיון שבא משה ואמר: "פקוד פקדתי אתכם", מיד: "ויאמן העם". במה האמינו? כי שמעו הפקידה, זהו שכתוב: "וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את עניים ויקדו וישתחוו". ויקדו – על הפקידה, וישתחוו – על כי ראה את עניים.¹⁴

שמות רבה פרשה ה סימן א – אמונה דווקא באיש חיצוני

אמר ר' חמא: בן י"ב שנה נתלש משה רבינו מבית אביו.¹⁵ למה כן? שאילו גדל בבית אביו ובא ואמר להן לישראל הדברים, לא היו מאמינים בו, שהיו אומרים: אביו מסרָהּ לו! לפי שיוסף מסרה ללוי, ולוי לקהת, וקהת לעמרם. לכך נתלש מבית אביו. וכשהלך והגיד לישראל כל הדברים, לפיכך האמינו בו, שנאמר: "ויאמן העם".¹⁶

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דויהי, פתיחתא – פקידות הרבה

פקוד יפקוד אלהים אתכם – פקוד אתכם במצרים, יפקוד אתכם בים סוף. פקוד אתכם על הים, יפקוד אתכם במדבר. פקוד אתכם במדבר, יפקוד אתכם על נחלי ארנון. פקוד אתכם בעולם הזה, יפקוד אתכם בעולם הבא.¹⁷

דברים רבה יא ז פרשת וזאת הברכה – משה מעלה את ארונו של יוסף

…  כל ישראל היו עסוקים בכסף וזהב ומשה היה מסבב את העיר ויגע שלשה ימים ושלשה לילות למצוא ארונו של יוסף, שלא היו יכולים לצאת ממצרים חוץ מיוסף. למה? שבשבועה השביע יוסף את ישראל לפני מותו, שנאמר: "וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת־עַצְמֹתַי מִזֶּה" (בראשית נה כה) …¹⁸ וכן אמרו (החרטומים והאשפים) לפרעה: רצונך שלא תצא אומה זו מכאן לעולם, עשה שלא ימצאו עצמות יוסף, שאם לא ימצאו אותן, עד עולם אינם יכולים לצאת, שכך השביעם. מיד עמד משה על שפת הנחל ואמר: יוסף, יוסף, אתה ידעת היאך נשבעת לישראל: "פקוד יפקוד אלהים אתכם והעליתם את עצמותי מזה". תן כבוד לאלוהי ישראל ואל תעכב גאולתן של ישראל. מעשים טובים יש לך, בקש רחמים לפני בוראך ועלה מן התהומות. מיד התחיל ארונו של יוסף מפעפע ועולה מן התהומות כקנה אחד.¹⁹

פסיקתא רבתי פיסקא יט ויהי בשלח – בעל הפקדון נוטל את פקדונו  

ויהי בשלח פרעה – ילמדנו רבינו: השולח יד בפיקדונו של חברו, כיצד הוא נגבה? כך שנו רבותינו: "השולח יד בפיקדון, בית שמאי אומרים יִלְקֶה בְחָסֵר וּבְיָתֵר, ובית הלל אומרים: כשעת הגזילה. רבי עקיבא אומר: כשעת התביעה" (בבא מציעא פרק ג משנה יג).²⁰ ואמרו רבותינו: ודאי כל מי ששולח ידו בפיקדונו של חברו ראוי שתישבר זרועו. ממי את למד? מפרעה שהיו ישראל נתונים בידו פיקדון וביקש לפשוט יד בהם ושבר הקב"ה את זרועו … ומניין שהיו ישראל בידו פיקדון? שכן הוא אומר למשה שיאמר לישראל: "פקד פקדתי אתכם". ולפי שהיו ישראל מתייאשים מן הגאולה, אמר הקב"ה: לך אמור להם: כשם שבעל הפיקדון אימתי שרוצה הוא נוטל פיקדונו, כך אתם, אימתי שיגיע זמניכם מיד אני מוציא אתכם מידו.²¹

דברים רבה ג ג פרשת עקב – מפיקדון האבות לפקידת הבנים ומפקדם

"כי ה' אלהיך הוא האלהים הנאמן שומר הברית והחסד ואוהביו" (דברים ז ט) – א"ר לוי: למה הדבר דומה? לאוהבו של מלך שהפקיד אצלו פיקדון. מת אוהבו של מלך, בא בנו מבקש את הפיקדון מידו. אמר לו המלך: לך והבא שני אִיסְטרָטֵיגִים ושנים עשר בּוּלֶבְטִים²² ועל ידיהם אני נותן לך את הפיקדון. כך אמר הקב"ה: כשיצאו ישראל ממצרים, אבותיכם הפקידו אצלי פיקדון, מנין? שנאמר: "פקוד פקדתי אתכם". אמר להם: יבואו שני איסטרטיגים – זה משה ואהרן; ושנים עשר בולבטים – אלו שנים עשר ראשי שבטים. מנין? שנאמר: "תפקדו אותם לצבאותם אתה ואהרן ואתכם יהיו איש איש למטה" (במדבר א ג-ד).²³

פסיקתא דרב כהנא פיסקא ה החדש הזה – אין לנו כבר כח  

"תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה־לֵב" (משלי יג יב).²⁴ א"ר חייא בר אבא: אֵלו ישראל עד שלא נגאלו. את מוצא, כיון שבא משה אצל ישראל ואמר להן: אמר לי הקב"ה: לך אמור לישראל: "פקד פקדתי אתכם" (שמות ג טז), אמרו לו: רבינו משה, עדיין פקידה,²⁵ "מַה־כֹּחִי כִי־אֲיַחֵל וּמַה־קִּצִּי כִּי־אַאֲרִיךְ נַפְשִׁי: אִם־כֹּחַ אֲבָנִים כֹּחִי אִם־בְּשָׂרִי נָחוּשׁ" (איוב ו יא-יב), אם כוחן של אבנים הוא כוחנו, אם בשרנו של נחושת הוא! וכיון שאמר להם: החודש הזה אתם נגאלין, אמרו: הא סימן טב, שנאמר: "ועץ חיים תאוה באה".²⁶

מסכת ראש השנה דף לב עמוד ב – פקדונות וזכרונות

פקדונות הרי הן כזכרונות, כגון: "וה' פקד את שרה", וכגון: "פקוד פקדתי אתכם", דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר: אינן כזכרונות.²⁷

פסיקתא רבתי פיסקא מב וה' פקד את שרה –

יש פקידה לברכה … יש פקידה של ליקוט עצמות … ויש פקידה של גאולה … ויש פקידה של רוח … ויש פקידה של מניין … ויש פקידה של מלחמה … יש פקידה של שובע … יש פקידה של ישועה … יש פקידה של חיים … ויש פקידה של ארץ … יש פקידה של מלאכים … יש פקידה של אומות … ויש פקידה של בנים – וה' פקד את שרה כאשר אמר.²⁸

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: נחזור ונחדד את המסר של יעקב ליוסף, של יעקב לכלל האחים ושל יוסף לאחיו, בסוף ספר בראשית. מסרים שנראה כמבשרים את התחלת גלות מצרים הקשה.

1. בפגישתו האישית של יעקב עם יוסף בה הוא נותן לו "שכם אחד על אחיך" (ולאחר שקודם לכן השביע אותו שיקבור אותו בארץ) ומצרף את אפרים ומנשה לשבטי ישראל, הוא אומר לו: "הִנֵּה אָנֹכִי מֵת וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם" (בראשית מח כא). למה האמירה רק ליוסף אישית? למה מתכוון יעקב? מתי ישיב הקב"ה את בני ביתו לארץ? למה לא ישובו מעצמם בתום שנות הרעב? האם כבר כאן רואה יעקב את הגלגל ההולך ומתהפך על בית יעקב ומבקש שלא להפחיד את בני ביתו הנשארים אחריו? האם הפקיד את סוד השעבוד בידי יוסף וחס על שאר האחים (ולפיכך לא אמר להם: פקוד יפקוד)?
2. בברכתו טרם פטירתו אומר יעקב לכלל האחים / הבנים: "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (בראשית מט א). ראו המדרשים, בדברינו קריאת שמע וגילוי הקץ בברכת יעקב, שיעקב מבקש לגלות לבניו את קץ הימין ונסתר ממנו. למה קץ הימים ולא פשוט הגאולה העתידית ממצרים?
3. ערב מותו, מוסר יוסף לאחים את ההבטחה לגאולה ואת מסורת פקוד-יפקוד, ככתוב: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן־הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב: (בראשית נ כד). האם כאן הוא מוסר את מה שיעקב מסר לו באופן פרטי? האם יוסף הוא המחדש הגדול של "פקוד יפקוד"²⁹ מתוך הרגשת אחריות כמי שהוריד את אביו וביתו למצרים, ומנסה ערב פטירתו להפיח תקווה בלב בית יעקב? יוסף כבר איננו השליט הכל-יכול, אין לו ממשיך בקשרים עם בית פרעה³⁰ ובהנהגת בית ישראל אשר 'נאחזים' כעת בארץ גושן. נראה שיש באמירה זו שילוב של חושך ואור, של השלמה עם הנפילה שבפתח לצד תקווה לעתיד. חשכת גלות מצרים הולכת ואופפת את בני ישראל. ארוכה תהיה הדרך חזרה לנחלת האבות – ולא בלי מאבקים רבים, עליות וירידות.