פרשות השבוע

וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ: (שמות ד לא).

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה: (שמות ו ט).¹

מכילתא דרבי ישמעאל בא פרשה ה – העבודה הזרה היא העבודה הקשה

אמר להם (משה): משכו ידיכם מעבודה זרה והידבקו במצוות. ר' יהודה בן בתירא אומר: הרי הוא אומר: "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה". וכי יש לך אדם שהוא מתבשר בשורה טובה ואינו שמח? נולד לך בן זכר, רבך מוציאך לחירות, ואינו שמח? אם כן למה נאמר ולא שמעו אל משה? אלא שהיה קשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה, שנאמר: "ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו" (יחזקאל כ ז). ואומר: "וימרו בי ולא אבו לשמע אלי איש את שקוצי עיניהם לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים: ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר המה בתוכם אשר נודעתי אליהם לעיניהם להוציאם מארץ מצרים" (יחזקאל כ ח-ט).² זהו שכתוב: "וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל" – ציום לפרוש מעבודה זרה.³

מדרש תנחומא פרשת וארא סימן ב – הצורך בשבועה⁴

"לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים וגו' " (שמות ו ו), ואין "לכן" אלא שבועה שנאמר: "לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עוון בית עלי וגו' " (שמואל א ג). הלך משה ואמר להם כך: "וידבר משה כן אל בני ישראל, ולא שמעו אל משה מקוצר רוח וגו' ".⁵ חזר משה ואמר: "הן בני ישראל לא שמעו אלי".⁶ "וידבר ה' אל משה לאמר בא דבר אל פרעה וכו " – המשל אומר: מן שטייא לית הנייא אלא מן קצייה.⁷ "וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה" –  עשה אותן שוים. אמר להם הקב"ה: היו נוהגין בו כבוד וחלקו כבוד למלך שאני צריך לו לעשות בו את הדין … ⁸

מדרש אגדה (בובר) שמות פרק ו פסוק ט – קוצר רוח מהתשועה

"מקוצר רוח" – . שאותו הדור מחוסרי אמנה היו, והיו אומרים כי קצרה יד ה' מהושיע, ונתחברו אל עובדי עבודה זרה. "ומעבודה קשה" – כמשמעה. אמר משה לפני הקב"ה: ריבון העולמים, כל ישראל לא שמעו אלי ועובדין עבודה זרה, ואיך ישמע אלי פרעה?⁹

הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב הֲקָצַר רוּחַ ה' אִם אֵלֶּה מַעֲלָלָיו, הֲלוֹא דְבָרַי יֵיטִיבוּ עִם הַיָּשָׁר הוֹלֵךְ: (מיכה פרק ב פסוק ז).¹⁰

אֶרֶךְ אַפַּיִם רַב תְּבוּנָה וּקְצַר רוּחַ מֵרִים אִוֶּלֶת: (משלי יד כט).¹¹

המדרש הגדול וארא ט – הרי אנו עדיין עבדים לפרעה¹²

"וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה" – אמר ר' יהודה: וכי יש לך עבד שאומרין לו: צא בן חורין ואינו יוצא? אלא כך אמר משה לישראל: מולו ערלתכם וּפִּרְשׁוּ מעבודת מצרים והיטהרו וקבלו את התורה. אמרו לו: וכי יש לך עבד שקונה לעצמו שני אדונים? הרי אנו עבדים לפרעה, היאך נעבור על גזירותיו? הרי אנו מתייראים! לכך נאמר: "מקוצר רוח ומעבודה קשה". מכאן שאין אדם נתפש על צערו.¹³

רש"י שמות ו ט – מי שרוחו ונשמתו קצרה

מקוצר רוח – כל מי שהוא מיצר, רוחו ונשימתו קצרה ואינו יכול להאריך בנשימתו. קרוב לענין זה שמעתי פרשה זו מרבי ברוך ברבי אליעזר, והביא לי ראיה וכו'. ¹⁴

רמב"ן שמות ו ט – הפחד מפרעה ונוגשיו

"מקוצר רוח ומעבודה קשה" – לא בעבור שלא יאמינו בה' ובנביאו, רק שלא היטו אוזן לדבריו מקוצר רוח, כאדם שתקצר נפשו בעמלו, ולא ירצה לחיות רגע בצערו, מדעתו שירווח לו אחרי כן.¹⁵ וקוצר הרוח הוא פחדם שלא יהרגם פרעה בחרב כאשר אמרו שוטריהם אל משה. ועבודה קשה, הוא הדוחק שהיו הנוגשים אצים בהם ולא יתנום לשמוע דבר ולחשוב בו.¹⁶

ספורנו שמות ו ט – לא בטחו בישועת הקב"ה ולכן לא נכנסו לארץ

"ולא שמעו אל משה". להתבונן בכל זה בענין שיבטחו בישועת האל יתברך ויחשבה להם צדקה, כענין באברהם. לכן לא נתקיים בהם: "ונתתי אותה לכם". אבל נתנה לבניהם. "מקוצר רוח" – כי לא נאמנה את אל רוחם, ולא נתנו לב להתבונן. "ומעבודה קשה" – כי לולא העבודה הקשה היו נותנים לב לדברי משה, והיו מבינים מטענותיו שראוי לבטוח.¹⁷

פירוש אור החיים שמות ו ט – המשכיל בטבע אנוש, יבין

מקוצר רוח – אולי כי לצד שלא היו בני תורה, לא שמעו. ולזה ייקרא קוצר רוח, כי התורה מרחבת לבו של אדם.¹⁸ ומעבודה קשה – … זה יגיד כי מלבד צער העבודה, עוד היה להם קוצר רוח. והטעם, בראותם כמה כבדה עליהם המלאכה – קצרה נפשם … וגם מדרך האיש אשר תקצר נפשו לא יוכל לעבוד כי ייחלש למכאובו … עוד, שנתבשרו ישראל בשורת הגאולה נתרחב לבבם ותחי נפשם ורוחם. וכשחזרו לשעבוד, הגם שלא היו משתעבדים אלא שיעור הרגיל ולמטה ממנו, אף על פי כן, תקצר רוח. והמשכיל בטבעיות הרכבת האנושי ישכיל על דבר.¹⁹

מחזור ויטרי סימן רסב – מגאולת מצרים לגאולה לעתיד לבוא

שלש הפטרות ראשונות שהן דברי תוכחות אומרים אותה מי"ז בתמוז עד ט' באב. שהן דברי תוכחה. כדי להוכיח את ישראל. כאשר הוכיחום הנביאים על ירושלם. ויש ביניהם ג' שָׁבוּעוֹת בכל שנה.²⁰ והאחרונות שכולן נחמה אומרים אותה מט' באב עד יום הכיפורים, כדרך המנחמים לנחם מעט מעט. שהאומר לנחרב²¹ נחמה יותר מדאי, דומה כמי שאומר למחזיר על הפתחים: למחר אתה מלך – שאינו מאמין. כמו שנאמר: "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה". לפיכך נחמו. ותאמר ציון. אע"פ שהיא נחרבת אל תאמר שהיא נעזבת. ואחר כך ענייה. לפיכך הקדימוה לאנכי. אנכי אנכי הוא מנחמכם. מאחר שניחמה הקב"ה בחסידו שוב אינו קורא לה נוחמה. ועד כאן ניחמוה נביאים. מיכן ואילך הוא מנחמה. ואחר שקיבלה תנחומים פוסק לה כמה טובות וגדולות: רני עקרה. קומי אורי. שוש אשיש.²²

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: ראו קוצר רוח גם להלכה בדברים רבה ראש פרשת נצבים: "הלכה, אדם מישראל שלא נתפלל תפילת שחר או תפילת מוסף או תפילת מנחה, פעמים שלא פנה להתפלל או מקוצר רוח, שהיה עושה צרכיו או מהלך בדרך ושכח להתפלל, אי זו שעה מותר לו להתפלל ויוצא בה ידי חובה?" ראו גם כסף משנה הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יא: "בתי כנסיות ובתי מדרשות … אין מתקשטין בתוכו ואין מטיילין. שאם היה לאדם קוצר רוח לא ילך לבית הכנסת להרחיב לבו ולטייל שאין נכנסים שם אלא או להתפלל או לקרות בתורה". קוצר הרוח של בני ישראל מנע מהם להאמין ולהתפלל כפירושי ספורנו ואור החיים. לדורות שלנו אין תירוץ, רק לזכור שהגאולה דומה לאיילת השחר המפציעה לאיטה.

מים אחרונים 2: נראה שבהערות 1, 8, ו- 13, נגענו בקצה המזלג בנושא מהותי הקשור ביציאת מצרים וקורות עם ישראל לאחר מכן. האם השחרור הרוחני-דתי (קרבן פסח, המילה, המצות, החודש הזה לכם) הוא שלב חיוני לשם השחרור הפיסי-גופני- מדיני, או שמא ההפך: תחילה תבוא היציאה הפיסית לחירות – הפסקת השעבוד הגופני, הנפשי והלאומי – זקיפות הקומה בפשטות, ורק אח"כ יתחיל המסע הארוך של הגאולה הרוחנית-דתית והיציאה לחירות האמיתית מ"העבודה הקשה" של עבודת גילולי מצרים. ראו הדרשות על שושנה בין החוחים (ויקרא רבה כג ב), המדרשים על "הללו והללו" (רות רבה פתיחתא א), הסניגוריה של משה על חטא העגל (שמות רבה מג ז) ועוד רבים שיש לכנסם ולדון בנושא חשוב זה. ונראה שהנושא נוגע גם לדורות שלנו.