וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר: (בראשית כא א).
תוספתא מגילה פרק ג הלכה ו – קריאת התורה בראש השנה
בראש שנה "דבר אל בני ישראל בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון" ויש אומרים: "וה' פקד את שרה".1
מסכת מגילה דף לא עמוד א – במעבר לשני ימים של ראש השנה
בראש השנה "בחדש השביעי" (במדבר פרק כט) ומפטירין "הבן יקיר לי אפרים" (ירמיהו לא ב-כ). ויש אומרים "וה' פקד את שרה" (בראשית פרק כא) ומפטירין בחנה (שמואל א א).2 והאידנא דאיכא תרי יומי, יומא קמא – כיש אומרים,3 למחר: "והאלהים נסה את אברהם" (בראשית פרק כב) ומפטירין "הבן יקיר" (ירמיהו לא) .4
מסכת ראש השנה דף יא עמוד א – נפקדו אמהות האומה
בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה.5 מנלן? אמר רבי אלעזר: אתיא "פקידה" "פקידה", אתיא "זכירה" "זכירה": כתיב ברחל: "ויזכר אלהים את רחל" (בראשית ל כב) וכתיב בחנה: "ויזכרה ה' " (שמואל א א), ואתיא "זכירה" "זכירה" מראש השנה, דכתיב: "שבתון זכרון תרועה" (ויקרא כג כד). "פקידה" "פקידה" – כתיב בחנה: "כי פקד ה' את חנה" (שמואל א ב כא), וכתיב בשרה: "וה' פקד את שרה" (בראשית כא א).6
מסכת ראש השנה דף לב עמוד ב – פקדון שרה לא נכלל בפסוקי הזכרונות
אין מזכירין זכרון של יחיד ואפילו לטובה, כגון: "זכרני ה' ברצון עמך" (תהלים קו ד), וכגון: "זכרה לי אלהי לטובה" (נחמיה ה יט). פקדונות הרי הן כזכרונות, כגון: "וה' פקד את שרה" (בראשית כא א), וכגון: "פקוד פקדתי אתכם" (שמות ג טז), דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר: אינן כזכרונות. ולרבי יוסי, נהי נמי דפקדונות הרי הן כזכרונות – וה' פקד את שרה, פקדון דיחיד הוא!7 – כיון דאתו רבים מינה – כרבים דמיא.8
בראשית רבה נג – שרה לא אבדה את סברה
"וה' פקד את שרה כאשר אמר" … אמר רבי יודן: לא כאותם שאומרים ולא עושים. אמר רבי ברכיה: "אני ה' דברתי ועשיתי" (יחזקאל יז כד)9, והיכן דבר? "למועד אשוב אליך ולשרה בן" – ועשה. …
חזרה שרה ואמרה: מה אני מאבדת סִבְרִי10 מבוראי? אלא: "ואני בה' אעלוזה אגילה באלהי ישעי" (חבקוק ג). אמר לה הקב"ה: את לא אבדת סברך, אף אנא איני מאבד סברך, אלא: "וה' פקד את שרה" …
"אשר שמרת לעבדך דוד אבי את אשר דברת לו" (מלכים א ח כד). "אשר שמרת לעבדך" – זה אברהם. "את אשר דברת לו" – "למועד אשוב אליך". "ותדבר בפיך ובידך מלאת כיום הזה" – "וה' פקד את שרה". "מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה" (תהלים קיג ט). "מושיבי עקרת הבית" – זו שרה: "ותהי שרי עקרה". "אם הבנים שמחה", שנאמר: "הניקה בנים שרה" … מלמד שהחזירה הקב"ה לימי נערותיה.11
פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא מב – וה' פקד את שרה
"וה' פקד את שרה" – כך פתח ר' תנחומא: זהו שאמר רוח הקודש ע"י דוד מלך ישראל: "לעולם ה' דברך נצב בשמים" (תהלים קיט ט). צא וראה ופתח את הפתח, כל מה שיש בו בפרשת בחודש השביעי, ואתה משיח מתוכו.12
פסיקתא רבתי פיסקא לח – הרנינו13
ילמדנו רבינו: אם היתה קטטה בין אדם לחבירו, כיצד מתכפר לו ביום הכפורים? כך שנו רבותינו: "עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, עבירות שבינו לבין חבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו".14 ואם הלך לרצותו ולא קיבל עליו, מה יעשה? אמר רבי שמואל בר נחמן: יביא עשרה בני אדם ויעמידם שורה ויאמר לפניהם: קטטה הייתה ביני ובין פלוני וביקשתי ממנו לפייסו ולא רצה לקבל, אלא הרי הוא בסרבנו נעניתי לו. מיד הקב"ה רואה שהשפיל עצמו לפניו, והוא מרחם עליו, שנאמר: "ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי" (איוב לג כז), מה כתיב שם? "פדה נפשו מעבור בשחת" (שם שם כח). וכתיב: "ומודה ועוזב ירוחם" (משלי כח יג), אמר ר' יהודה: מודה על מנת לעזוב – ירוחם. רצונך לידע, כל זמן שהיה איוב עומד כנגד חביריו וחביריו כנגדו, הייתה מידת הדין מתוחה … וכשנרצה להם ובקש רחמים עליהם, אותה שעה שב עליו הקב"ה, שנאמר: "וה' שב את שבות איוב" (שם מב י). אימתי? "בהתפללו בעד רעהו" (שם מב). וכן הוא אומר: "ונתן לך רחמים ורחמך" (דברים יג יח) – אמר רבי יוסי בן דורמסקית: סימן זה יהא בידך, כל זמן שאתה מרחם על חברך המקום מרחם עליך. אברהם מפני שבקש רחמים על אבימלך ונתפלל בעדו, מיד נטל שכרו, שנאמר: "ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו" (בראשית כ יז). ומה שכר נטל? שנפקדה אשתו וילדה לו בן, שנאמר: "וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר" (בראשית כא א).15
וכבר הרחבנו לדון במדרש הרנינו בגיליון מיוחד. ראו דברינו מדרש הרנינו בראש השנה.
לשנה טובה תִּפָּקְדוּ ותִּזָּכְרוּ
לחיים טובים תכתבו ותחתמו
סברכם ותפילותיכם לרצון יעלו
וכל חפצכם ומשאלות לבכם
בשובה ונחת יתמלאו ויתגשמו
מחלקי המים
מים אחרונים 1: התמקדנו בפקידה בכלל ופקידת שרה בפרט, אך יש לזכור שבמרכז פרק כא של ספר בראשית מובא הסיפור הקשה על גירוש ישמעאל ובו בין השאר הפסוק: "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם" – פסוק שאי אפשר שלא לראות בו קשר ליום בו בני אדם נדונים ולתקווה שהקב"ה שומע את קולנו "באשר אנחנו". ראו גמרא ראש השנה טז ע"ב: "אמר רבי יצחק: אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה, שנאמר: כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם". ובירושלמי ראש השנה פרק א הלכה ג: "אמר ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי: אין הקב"ה דן את האדם אלא בשעה שהוא עומד בה. מאי טעמא? [בראשית כא יז] אל תיראי כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם". ההשוואה והחיבור עם עקידת יצחק שנקראת ביום השני מתבקשת מאליה. וזה נושא נכבד שדנו בו טובים מאיתנו ובע"ה נזכה לשוב ולדון בו.
מים אחרונים 2: בהקשר לפעלים פק"ד וזכ"ר אם הם חלופיים או לא (מחלוקת ר' יהודה ור' יוסי בגמרא ראש השנה לב ע"ב), נראה לומר שבמילה פק"ד יש צליל של סמכותיות (של צד אחד) והיא אולי מזכירה גם את המחויבות להחזיר – פקדון. המילה זכ"ר נשמעת רכה יותר שכולה ממידת הטוב. ולהפך, מי שזוכר, אפשר שלו יש חוב מסוים למי שזוכרים אותו. אולי בגלל זה סבור ר' יהודה, שהלכה כמותו, שפסוקי זכרונות הם רק מהפועל זכ"ר ולא פק"ד.