פרשות השבוע

וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם: וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ: (שמות ד כט-לא).¹

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יד – גדולה האמונה

"ויאמינו בה' ובמשה עבדו" – גדולה אמנה לפני מי שאמר והיה העולם, שבשכר אמנה שהאמינו, זכו ששרת עליהן רוח הקודש ואמרו שירה, שנאמר: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו. אז ישיר משה ובני ישראל". … וכן את מוצא באברהם שלא ירש העולם הזה והעולם הבא, אלא בשכר אמנה שנאמר: "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" (בראשית טו ו). וכן את מוצא, שלא נגאלו ישראל ממצרים אלא בשכר אמונה, שנאמר: "ויאמן העם". ואומר: "אמונים נוצר ה' " (תהלים לא כד) – מזכיר אמונת אבות.²

שמות רבה ה יג פרשת שמות – על השמועה האמינו

"ויעש האותות לעיני העם" (שמות ד ל) – מה שאמר למעלה. "ויאמן העם" – עשו, כמו שאמר הקב"ה: "ושמעו לקולך" (שם ג יח). יכול לא האמינו עד שראו האותות? לא! אלא "וישמעו כי פקד ה' " – על השמועה האמינו ולא על ראיית האותות. ובמה האמינו? על סימן הפקידה שאמר להם, שכך היה מסורת בידם מיעקב שיעקב מסר את הסוד ליוסף ויוסף לאחיו ואשר בן יעקב מסר את הסוד לסרח בתו ועדיין היתה היא קיימת. וכך אמר לה: כל גואל שיבוא ויאמר לבני: "פקוד פקדתי אתכם", הוא גואל של אמת. כיון שבא משה ואמר: "פקוד פקדתי אתכם", מיד: "ויאמן העם". במה האמינו? כי שמעו הפקידה, זהו שכתוב: "וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את עניים ויקדו וישתחוו". ויקדו – על הפקידה, וישתחוו – על כי ראה את עניים.³

שמות רבה פרשה ה סימן ב – משום שנתלש מבית אביו

אמר ר' חמא: בן י"ב שנה נתלש משה רבינו מבית אביו.⁴ למה כן? שאילו גדל בבית אביו ובא ואמר להן לישראל הדברים, לא היו מאמינים בו, שהיו אומרים: אביו מסרָהּ לו! לפי שיוסף מסרה ללוי, ולוי לקהת, וקהת לעמרם. לכך נתלש מבית אביו. וכשהלך והגיד לישראל כל הדברים, לפיכך האמינו בו, שנאמר: "ויאמן העם".⁵

בראשית רבה נו ב פרשת וירא – בזכות ההשתחוויה

"ונשתחוה ונשובה אליכם" …א"ר יצחק: הכל בזכות השתחויה, ואברהם לא חזר מהר המוריה בשלום אלא בזכות השתחוויה – "ונשתחוה ונשובה אליכם".⁶ ישראל לא נגאלו אלא בזכות השתחוויה, שנאמר: "ויאמן העם וגו' ויקדו וישתחוו" (שמות ד לא).⁷

שמות רבה ג יב פרשת שמות – הצורך באותת

"ויען משה ויאמר: והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי" (שמות ד א). אותה שעה דבר משה שלא כהוגן! הקב"ה אמר לו: "ושמעו לקולך" (שמות ג יח) והוא אמר: "ולא ישמעו בקולי"! מיד השיבו הקב"ה בשיטתו נתן לו אותות לפי דבריו.⁸ ראה מה כתיב אחריו: "ויאמר ה' אליו מזה בידך ויאמר מטה" – אמר: מִזֶּה שבידך אתה צריך ללקות, שאתה מוציא שם רע על בני, הם מאמינים בני מאמינים. מאמינים, שנאמר: "ויאמן העם", בני מאמינים, שנאמר: "והאמין בה' " (בראשית טו ו).⁹ תפש משה מעשה הנחש שהוציא לשון הרע על בוראו, שנאמר: "כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" (בראשית ג ה).¹⁰ כשם שלקה הנחש, כך זה עתיד ללקות, ראה מה כתיב: "ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש" (שם ד ג) – לפי שעשה מעשה נחש, לכך הראה לו אות נחש, כלומר, עשית מעשה של זה.¹¹

שמות רבה כג ב פרשת בשלח – אמונה, נפילה, אמונה

"אז ישיר משה". זהו שכתוב: "ויאמינו בדבריו ישירו תהילתו" (תהלים קו יא-יב) – א"ר אבהו: אע"פ שכתוב כבר שהאמינו עד שהיו במצרים, שנאמר: "ויאמן העם", חזרו ולא האמינו, שנאמר: "אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך" (תהלים שם ז). כיון שבאו על הים וראו גבורתו של הקב"ה היאך עושה משפט ברשעים … ושיקע את מצרים בים, מיד: "ויאמינו בה' ". ובזכות האמנה שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה: "אז ישיר משה ובני ישראל".¹²

שיר השירים רבה פרשה ב (וילנא סימן ג, דונסקי סימן י) – משל התפוח

"כתפוח בעצי היער", ר' הונא ורבי אחא בשם רבי יוסי בן זמרא: מה התפוח הזה הכל בורחין ממנו בשעת השרב, ולמה כן? לפי שאין לו צל לישב בצלו. כך ברחו אומות העולם משבת בצל הקב"ה ביום מתן תורה. יכול אף ישראל כן? תלמוד לומר: "בצילו חמדתי וישבתי" …

רבי אחא ברבי זעירא אמר תרתי.¹³ אמר חדא: התפוח הזה מוציא נִיצוֹ קודם לעליו, כך ישראל שבמצרים הקדימו אמנה לשמועה, הדא הוא דכתיב: "ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל". רבי אחא ברבי זעירא אמר חוֹרִי:¹⁴ מה תפוח זה ניצו קודם לעליו, כך ישראל בסיני הקדימו עשייה לשמיעה, שנאמר: "נעשה ונשמע".¹⁵

מדרש תנחומא פרשת שמות סימן כד – רתיעת הזקנים

"וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל". אמר להם: כך אמר הקב"ה: פקדתי אתכם. סימן זה היה מסור בידם מימות אברהם ויצחק, ויעקב מסר ליוסף ואמר להם: כל גואל שיבוא ויאמר לכם פקד פקדתי, הוא הגואל של אמת. כיון שבא משה ואמר: פקד פקדתי – מיד: ויאמן העם.¹⁶ אמר להם משה ואהרן: בואו עמנו ונלך אצל פרעה. הלכו עמהם זקני ישראל והיו מגנבין עצמן ונשמטין אחד אחד, שנים שנים והלכו להם. כיון שהגיעו לפלטרין של פרעה הלכו כולם שלא נמצא מהם אחד. שכך כתיב: "ואחר באו משה ואהרן" והיכן הזקנים? אלא שהלכו להם. אמר להם הקב"ה: וכך עשיתם? חייכם שאני פורע לכם. אימתי? בשעה שעלה משה ואהרן עם הזקנים להר סיני לקבל את התורה, החזירן הקב"ה, שנאמר: "ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה עד אשר נשוב" (שמות כד).¹⁷

רד"ק יחזקאל פרק כ פסוק ט – נביאים שקדמו למשה

לעיניהם – כי המצרים היו שומעים בְּדַבֵּר אליהם הנביאים והיו מבטיחים אותם להוציאם מתוכם אף קודם משה רבינו ע"ה. כי משבא אליהם משה רבינו עליו השלום בשליחות האל, לא החזיקו במעשיהם הרעים, שהרי אמר: ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל.נוהאמינו במשה מפני האותות שעשה לעיניהם ולא עשו כן הנביאים הראשונים. ובדברי רבותינו ז"ל כי אף משבא אליהם משה רבינו עליו השלום בשליחות האל היו בהם רשעים ולא שבו מדרכם הרעה ואותם מתו בג' ימי אפילה כדי שלא יראו המצריים במפלתם וישמחו להם.¹⁸

רמב"ן דברים פרק יח פסוק כא – הגדת העתיד

… כי בכל נביא נצפה לדבר העתיד להיות אשר יגיד, ואם לא בא נדע שהוא נביא שקר ויומת, ואם בא יבוא הכל הנה הוא נאמן לנביא לה' ונתחייב לשמוע אליו ככל אשר יצוה בשם ה', כמו שאמר (פסוק טו) "אליו תשמעון" ואפילו לעבור על דברי תורה לפי צורך השעה כגון אליהו בהר הכרמל. וזה טעם "כמוני" "כמוך", שיהיה בתחילה נאמן לנביא השם, או באות ומופת כענין שנאמר: "ויעש האותות לעיני העם ויאמן העם" (שמות ד ל לא), או שיגיד העתיד להיות ויבוא, שגם זה אות.¹⁹

אבן עזרא שמות פרק ו פסוק ב – אמונה באני ה'

"וידבר אלהים אל משה" – הכתוב אמר: ויאמן העם (שמות ד לא), ולא כל העם. והכל מודים באלהים, אפילו פרעה, כאשר אפרש עוד. על כן אמר: ויאמר אליו אני ד', לכן אמור לבני ישראל אני ד' (שמות ו ו), וידעתם כי אני ד' אלהיכם המוציא אתכם (שמות ו ז).²⁰

שבת שלום

מחלקי המים