פרשות השבוע

וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת: וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם: אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ: (בראשית מה כח – מו ד).¹

 

שכל טוב (בובר) בראשית פרק מה כח – די לי שיוסף חי

"ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי" –  דבר גדול הוא זה עלי, ודי לי בו שעוד יוסף בני חי.²

"וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי" (בראשית מו ל).

 

פירוש ספורנו על הפסוק: "יהי רצון שאמות בזאת התשועה ולא יוסיף עצב עמה".³

ספורנו – לראות אך לא לגור

"אלכה ואראנו" – לא שאגור שם כדבריו.⁴

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרק מז – לגור, אך לא להשתקע

"ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו"⁵ – כיון שאמר להם: מה מעשיכם? אמרו לו: רועי צאן עבדיך. בקש להם: מה הנאה יש לי מכם שבאתם בארצי? הלוא כל רועי צאן הוא תועבת מצרים? וקודם שדִבֵּר הוא, התחילו הם לומר: לגור בארץ באנו. לא ירדנו פה להשתקע אלא לגור בארץ באנו, כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך. הא אם היה מרעה, לא באנו למצרים. ושמא תאמר לא היה רעב גדול? ת"ל כי כבד הרעב, הא תדע כי אנוסים ירדנו.⁶

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרק מו ג – חשש מאבא יצחק

"ויאמר אנכי האל אלהי אביך אל תירא מרדה מצרימה". אמר יעקב אבינו: יצחק אבי בקש לרדת מצרימה, אמר לו הקב"ה: "אל תרד מצרימה" (בראשית כו ב), ואני היאך אני יורד? לפיכך: "ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק" – על שם שעיכבו ליצחק מלרדת מצרימה וליעקב צוה לרדת. וראיה לדבר שהרי אמר לו הקב"ה: אל תירא מרדה מצרימה – אע"פ שעכבתי את אביך מלרדת, אתה רד. ונראין הדברים, שהרי ענה לו הקב"ה מעין מחשבותיו.⁷

פרקי דרבי אליעזר פרק לח – חשש מטומאת מצרים

שמע יעקב על יוסף שהוא חי והיה מהרהר בלבו ואומר: איך אעזוב ארץ אבותי וארץ מולדתי ואת ארץ ששכינתו של הקב"ה בקרבה ואלך אל ארץ טמאה לתוך העבדים בני חם בארץ שאין יראת שמים ביניהם? אמר לו הקב"ה: יעקב, אל תירא מרדה מצרימה אנכי ארד עמך, ושמע יעקב את הדבר הזה ולקח את נשיו ואת בניו ואת בנותיו ובנות בניו.⁸

בראשית רבה צד ה – יש עלי שבעים נפש

"ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק" …, אמר: מה אבא היה להוט אחר גרונו, אף אני להוט אחר גרוני.⁹ … אמר: מה אבא שינה בין בניו, אף אני משנה בין בני.¹⁰ חזרתי ואמרתי: אבא לא היה עליו אלא טרחות נפש אחת בלבד, אבל אני יש עלי טרחות שבעים נפש.¹¹

רמב"ן בראשית פרק יב פסוק יא – פרשת לך לך, תקדים ירידת אברהם למצרים

ואמר למען יטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך, כל ימי היותנו גרים בארץ הזאת עד עבור הרעב.  כי אברהם מפני הרעב בא לגור בארץ, וכעבור הרעב ישוב לארץ אשר נצטוה עליה ונתנה השם לו  ולזרעו. והיה חושב שיחיו נפשם ברעב ויבא להם ריוח והצלה מאת האלהים לשוב, או שיתכן להם לברוח לארץ כנען בהתיאשם ממנה.¹²

שיטת רש"י – הכל ברמה האישית

פרק מה פסוק כה:  רב לי עוד שמחה וחדוה, הואיל ועוד יוסף בני חי

פרק מו פסוק א: לאלהי אביו יצחק – חייב אדם בכבוד אביו יותר מבכבוד זקנו לפיכך תלה ביצחק ולא באברהם.

שם פסוק ב: יעקב יעקב – לשון חיבה.

שם פסוק ג: אל תירא מרדה מצרימה – לפי שהיה מיצר על שנזקק לצאת לחוצה לארץ:

שם פסוק ד: ואנכי אעלך – הבטיחו להיות נקבר בארץ.¹³

מדרש תנחומא (בובר) פרשת וישב סימן יח – פריעת שטר היסטורית בעבותות של אהבה

"ויוסף הורד מצרימה" – זה שהכתוב אומר: "בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה" (הושע יא ד). ראוין היו ישראל לירד למצרים בשלשלאות ובקולרין, כשם שירדו לבבל, אילולי שקדם יוסף. כל מה שאירע ליוסף אירע לציון … לפיכך היה יעקב מתיירא לירד למצרים, לפי שנגזר על אברהם: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך" (בראשית טו יג), וישב לו בארץ כנען. באו ואמרו לו: נמכר יוסף שנדמה לשור, שנאמר: בכור שורו הדר לו (דברים לג יז), והרי הוא נתון במצרים. כיון ששמע יעקב כן אמר: הרי אני יורד למצרים, אע"פ שאני פורע שטריו של אברהם. מיד: "ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי" (בראשית מה כח), מיד ירדו כל השבטים עמו, מי גרם להם שירד למצרים? – יוסף. "בחבלי אדם אמשכם" – זה יוסף. "ויוסף הורד מצרימה".¹⁴

רמב"ן בפרשתנו, פרק מו פסוק א – מהלך היסטורי בלתי נמנע שיש בו סוד

… אבל הפסוק הזה יש בו סוד יגלו לנו אותו שם בבראשית רבה (צד ה), כי כאשר בא יעקב לרדת מצרים ראה כי הגלות יתחיל בו ובזרעו, ופחד ממנו וזבח זבחים רבים לפחד אביו יצחק, שלא תהא מדת הדין מתוחה כנגדו. ועשה זה בבאר שבע שהוא בית תפילה לאבותיו, ומשם נטל רשות בלכתו לחרן.¹⁵

שכל טוב (בובר) שמות פתיחה ד"ה שכל טוב יתן

כי היה ראוי לפרעה לבא  ולכבוש את ארץ חברון במצור ולהוציא מתוכו את יעקב ואת ביתו בכבלי ברזל ונחושת ולהורידם למצרים, לקיים גזירת הבורא שנאמר: "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" (שם שם).¹⁶ ומשכם שם הבורא בחבלי אדם בעבותות אהבה, כדכתיב: "שלח לפניהם איש לעבד נמכר יוסף" (תהלים קה יז). ומאהבת יעקב את יוסף אמר: "אלכה ואראנו בטרם אמות" (בראשית מה כח). וניתן חנם בעיני פרעה ועבדיו, שנאמר: "במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך" (שם מז ו). וכשעיוותו את דרכם לפני בוראם ובגדו בתורת הדעת, ונטמאו בשיקוצי עיניהם ודבקו בגילולי מצרים כבוגדים, הקים הקב"ה עליהם מלך איתן הפכפך ועקלתון וחידש גזירותיו והעבידם בפרך.¹⁷

שבת שלום

מחלקי המים

 

מים אחרונים 1: נשוב ונקרא את הפסוקים שהבאנו בראש דברינו. אין שם שם הוי"ה (מידת הרחמים) רק שם א-להות (מידת הדין). ודאי יש לכך סיבה, אבל לא ראיתי מי מהמפרשים או המדרשים שעומד על כך. גם לא ברויאר בספרו פרקי בראשית. האם יש בכך הכרעה לסיעת רש"י או לסיעת רמב"ן? המאיר עינינו יבורך.

מים אחרונים 2: שיטת רמב"ן שהבאנו היא סבוכה יותר ממה שנראה ודורשת חקירה בפני עצמה. בנוסף לשני פירושי רמב"ן שהבאנו, זה בפרשת לך לך שמתאר את ירידתו של אברהם למצרים כהכרח זמני וממילא יכולה לשמש צידוק ליעקב לרדת אף הוא באופן זמני למצרים כפתרון מעשי, וזה שרואה בירידה למצרים "גזירה משמים" וסוד, יש גם פירוש רמב"ן שלישי ורביעי. השלישי, אף הוא בפרשת לך לך. ראה שוב פירושו לבראשית פרק יב פסוק י, רואה בירידה למצרים, בשילוב מעשהו עם שרה, חטא גדול: "ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו, והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כי יש באלהים כח לעזור ולהציל. גם יציאתו מן הארץ, שנצטווה עליה בתחילה, מפני הרעב, עון אשר חטא, כי האלהים ברעב יפדנו ממות. ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה. במקום המשפט שמה הרשע והחטא". לא ברית בין הבתרים היא הגורם לגלות מצרים, אלא ירידת אברהם הראשונה. ברעב הראשון שהוא מתנסה בארץ, הוא ממהר לרדת למצרים ומסתבך באמירות לא מדויקות ומסבך את שרה.

והרביעי, בפירושו בראשית פרק מו פסוק ב: "ויאמר יעקב יעקב – אחר שאמר לו השם לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך, היה ראוי שיקראנו בשם הנכבד ההוא. וכן הוא נזכר בפרשה הזאת שלשה פעמים. אבל קראו יעקב לרמוז כי עתה לא ישור עם אלהים ועם אנשים ויוכל, אבל יהיה בבית עבדים עד שיעלנו גם עלה, כי מעתה הגלות תתחיל בו. וזה טעם ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו (פסוק ח), כי בשם בני ישראל יבאו שמה, כי יפרו הבנים וירבו ויגדל שמם וכבודם, אבל יעקב הוא עתה ברדתו שם". בירידה למצרים, מאבד ישראל את שמו, שניתן לו בכניסתו לארץ ישראל, לאחר שגבר במאבק עם שרו של עשו. חזרנו ליעקב, יעקב שלפני ההבטחה הגדולה שבפרשת וישלח, השם ישראל יצטרך להמתין לגאולת מצרים!¹⁸

מים אחרונים 3: ראה פירוש רש"ר (ר' שמשון רפאל הירש) לבראשית מה יא, שלמעשה מתייחס לנושא ולפסוקים שהבאנו לעיל: "על ידי משקל שני סלעי מילת – כביטוי חז"ל (שבת י ע"ב) – שיעקב הוסיף על כתונת יוסף, התגשמה הברית בין הבתרים. בארץ כנען לא הייתה משפחת יעקב נעשית לעם. תוך גידולה, הייתה נטמעת בסביבתה. כדי להיות לעם בלא להתבולל, היה עליה לבוא אל תוך אומה שמעצם טבעה התנגדה לתכונה היהודית – וזו הייתה מצרים. כך, לאחר מכן, הקנאות שבנתה את הגיטאות, היא שהייתה כלי שרת בידי ה', כדי להרחיק אותנו מכל תרבות החטאים של ימי הביניים, ולמען נטפח בחוגנו הצר את אושר המשפחה ואת רוח המשפחה והקהילה. למען יוקצה לנו במצרים מחוז מיוחד להתפתחותנו, נאלץ האחד לעבור לפנינו, להיות "אב" לפרעה ומושל בכל הארץ. ולמען לא יוכל שום מצרי לטעון שאין מקום לעברים במצרים, שכן לא נולדו שם, נאלצו כל המצרים לעזוב את אדמת אבותיהם, להיות הם עצמם גרים באדמה שיעבדוה מעתה. בדומה לכך, הזרם המופלא של נדידת העמים הירבה גרים על אדמת אירופה, בשעה ששבט יעקב פתח במסעו הגדול אל תפוצת בני אירופה. לעומת צווי הגירוש של אי-סובלנות גרמנית: "אין מקומכם כאן", העמידה ההיסטוריה שאלה תחת שאלה: "כלום עריסת סבך עמדה כאן". עד כאן דברי הרש"ר ולא נוסיף על דבריו דבר.¹⁹