פרשות השבוע

וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה: (בראשית ז כג).¹

וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם: (בראשית ח א).

וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר: (בראשית ט טו).

צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה': (תהילים לו ז).

מסכת סנהדרין קח ע"א

"וימח את כל היקום אשר על פני האדמה". אם אדם חטא, בהמה מה חטאה?² – תנא משום רבי יהושע בן קרחה: משל לאדם שעשה חופה לבנו, והתקין מכל מיני סעודה. לימים מת בנו, עמד ובלבל [ופזר] את חופתו. אמר, כלום עשיתי אלא בשביל בני, עכשיו שמת – חופה למה לי? אף הקב"ה אמר: כלום בראתי בהמה וחיה אלא בשביל אדם, עכשיו שאדם חוטא – בהמה וחיה למה לי?³

מסכת סנהדרין פרק ז משנה ד

הבא על הזכור ועל הבהמה … בסקילה. אם אדם חטא בהמה מה חטאת? אלא לפי שבאת לאדם תקלה על ידה לפיכך אמר הכתוב תסקל. דבר אחר שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא שנסקל פלוני על ידה.⁴

ספרי במדבר פיסקא יח

"וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם ועד בהמה" – מי שהתחיל בעבירה ממנו התחיל הפורענות.⁵

בראשית רבה פרשת בראשית, פרשה כח סימן ו

"אֶמְחֶה אֶת־הָאָדָם אֲשֶׁר־בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד־בְּהֵמָה עַד־רֶמֶשׂ וְעַד־עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם" (בראשית ו ז)⁶ – רבי יודן ורבי פנחס. רבי יודן אמר: משל למלך שמסר את בנו לפדגוג, והוציאו לתרבות רעה.⁷ כעס המלך על בנו והרגו. אמר המלך: כלום הוציא את בני לתרבות רעה אלא זה, בני אָבַד הוא וזה קיים?⁸ לפיכך: "מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים". רבי פנחס אמר: משל למלך שהיה משיא את בנו ועשה לו חופה: סִיידָהּ וכִיירָהּ וצִיירָהּ. כעס המלך על בנו והרגו. מה עשה? נכנס לתוך החופה התחיל לשבר את הקנקנים ומפקיע בַּחֵיצָאוֹת ומקרע בכיליות.⁹ אמר המלך: כלום עשיתי זו אלא בשביל בני, בני אבד וזו קיימת? לפיכך: "מאדם ועד בהמה ועד עוף השמים". זהו שכתוב: "אָסֵף אָדָם וּבְהֵמָה אָסֵף עוֹף־הַשָּׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם וְהַמַּכְשֵׁלוֹת אֶת־הָרְשָׁעִים וְהִכְרַתִּי אֶת־הָאָדָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה נְאֻם־ה' " (צפניה א ג).¹⁰ "והמכשלות את הרשעים" – הם הכשילו את הרשעים. שהיה צד עוף ואומר לו: לך והשתמן ובוא. והוא הולך ומשתמן ובא.¹¹

בראשית רבה לא ז, פרשת נח

"הנני משחיתם את הארץ", ר' הונא ורבי ירמיה בשם רב כהנא בר מלכיה: אפילו ג' טפחים שהמחרישה שולטת בארץ נימוחו. משל לבן מלכים שהיה לו פדגוג, כל זמן שהיה סורח, היה פדגוג שלו נִרְדֶּה. ולבן מלכים שהיה לו מניקה, כל זמן שהיה סורח, היתה מניקתו נִרְדֵּית.¹²

בית הלוי בראשית פרק ו פסוק יב

"וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ" …. ויש להבין דבשלמא האדם הוא בעל בחירה, אבל הבהמה הרי אין לה יצר הרע לעניינים כאלו ועשייתה הוא רק בטבעה, והיאך תעשה כדברים הללו? … ועיין בזוהר הקדוש: "אי בני נשא חטאן, בעירי ועופא שמיא ושאר בריין מה חטו?".¹³

מדרש תנחומא (בובר) פרשת נח סימן ז

אדם עולה לספינה ועמו בהמה. ואם עמד סער בים מה הם עושין? משליכין את הבהמה לים ומקיימין את האדם. לפי שאינן מרחמין על הבהמה כשם שמרחמין על האדם. אבל הקב"ה אינו כן, שכשם שהוא רחמן על האדם, כך מרחם על הבהמה.¹⁴ תדע לך שהוא כן, שבשעה שביקש הקב"ה לאבד עולמו בדור המבול בשעה שחטאו, שקל את האדם כנגד הבהמה, שנאמר: "ויאמר ה' אמחה … מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים" (בראשית ו ז). וכשבא להתרצות כשם שנתרצה לבני אדם וריחם עליהם, כך ריחם לבהמה. ממה שקראנו בענין: "ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה".¹⁵

תנחומא (בובר) פרשת נח סימן יא

"ויזכר אלהים את נח". אם לנח נזכר למה לחיה ולבהמה? אלא יתברך שמו של הקב"ה שאינו מקפח שכר כל בריה, אפילו עכבר היה משמר משפחתו, ולא נתערב במין אחר, כדי ליטול שכר. וכל אנשי דור המבול ערבבו משפחותיהם, שנאמר: "וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה". לפיכך, כשם שפרע מן האדם שחטאו, כך פרע מן הבהמה והחיה והעוף … וכל כך למה? ללמדך שאף הם ערבו משפחותיהם, והיו הולכין על מין שאינו שלהן, כל מין ומין על מין שאינו שלו.¹⁶ וקרא הקב"ה לנח ויאמר לו: בחר לך בהמה וחיה ועוף [מאותן] שלא ערבבו את משפחותיהן, שנאמר: "מכל הבהמה הטהורה" (בראשית ז ב) – טהורה כשם שנבראת. וכיון שיצאו מן התיבה העיד עליהן הקב"ה שלא ערבבו משפחותם. שנאמר: "למשפחותיהם יצאו" (שם ח יט). לפיכך נזכר להם הקב"ה עם נח, שנאמר: "ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתיבה".¹⁷

בראשית רבה לג א

"ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה וגו'". כתוב: "צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה אדם ובהמה תושיע ה' " …¹⁸

רבי יהודה בר סימון פתר הפסוק בנח. אמר הקב"ה: צדקה שעשיתי עם נח בתיבה לא עשיתי עמו אלא עם הררי אל, שנאמר: "ותנח התיבה בחדש השביעי … על הרי אררט" (בראשית ח ד)¹⁹ … וכשזכרתי אותו, לא אותו לבדו זכרתי, אלא אותו ולכל שיש עמו בתיבה. זהו שכתוב: "ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה וגו' ".²⁰

רבנו היה יושב ועמל בתורה לפני בית הכנסת של הבבליים בציפורי.²¹ עבר עגל אחד לפניו להישחט והתחיל גועה, כאומר: הצילני. אמר לו: מה אעשה לך? לכך נוצרת!, וחשש רבי את שניו שלוש עשרה שנה … לאחר ימים, עבר שרץ אחד לפני בתו ובקשה להורגו. אמר לה: בתי, הניחי לו, שכתוב: "ורחמיו על כל מעשיו".²²

מדרש תהלים מזמור לז, ילקוט שמעוני תהילים רמז תשכח

אמר הקב"ה: קנא לי,²³ שאלמלא הקנאה אין העולם עומד, אין אדם נוטע כרם, אין אדם נושא אשה ואין אדם בונה בית.²⁴ אלמלא שקנא אברהם לא היה קונה שמים וארץ. אימתי קנא? כשאמר למלכי צדק: כיצד יצאתם מן התיבה? אמר לו: בצדקה שעשינו שם. אמר לו: ומה צדקה עשיתם בתיבה? וכי עניים היו שם? והלא לא היו שם אלא נח ובניו, ועם מי הייתם עושין צדקה? אמר לו: עם הבהמה וחיה ועוף. לא היינו ישנים אלא נותנין היינו לפני זה ולפני זה כל הלילה. אותה שעה אמר אברהם: ומה אלו, אילולי שעשו צדקה עם בהמה וחיה ועוף לא היו יוצאין, וכיון שעשו צדקה יצאו, אני אם אעשה בבני אדם שהם בצלמו של הקב"ה על אחת כמה וכמה. אותה שעה: "ויטע אשל בבאר שבע" – "אכילה "שתיה "לויה.²⁵

תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק ו הלכה ז

"הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף ומצא להם" (במדבר יא כב) … אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, כך הגון להם שתתן להם ותמיתם? אומרים לאדם: טול ככר וְרֵד לשאול? אומרים לחמור: טול כור שעורין ונחתוך את ראשו? יהיו אומרים עלי: ולך אין כשר' מוצאת. אמר לו: וכי הגון להם שיאמרו: אין המקום מספיק לנו ולבהמתנו? אלא יאבדו הן ואלף כיוצא בהן ואל תהא ידי קצרה לפני אפילו שעה אחת, שנאמר: "ויאמר ה' אל משה היד ה' תקצר וכו' ".²⁶.

מדרש תנחומא (בובר) פרשת מצורע סימן יב

"כִּי תָבֹאוּ אֶל־אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם" (ויקרא יד לד)²⁷ – מה חטאת הארץ שלוקה? אלא בעון בני אדם הארץ לוקה, שנאמר: "אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה מֵרָעַת יֹשְׁבֵי בָהּ" (תהלים קז לד). מפני מה היסורין באין לעולם? מפני הבריות שיראו ויסתכלו ויאמרו: מי שחטא הוא לוקה, ומי שלא חטא אינו לוקה. ולמה העצים והאבנים והכתלים לוקין? כדי שיראו הבעלים ויעשו תשובה.²⁸

מסכת תענית דף טז עמוד א

הזקן שבהן אומר לפניהן דברי כיבושין … אחינו, לא שק ותענית גורמים אלא תשובה ומעשים טובים גורמים. שכן מצינו באנשי נינוה שלא נאמר בהם: וירא האלהים את שקם ואת תעניתם, אלא: "וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה" (יונה ג י).²⁹ "ויתכסו שקים האדם והבהמה", מאי הוו עבדי? – אסרא הבהמות לחוד ואת הוולדות לחוד, אמרו לפניו: ריבונו של עולם! אם אין אתה מרחם עלינו – אין אנו מרחמים על אלו.³⁰

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא מ – בחודש השביעי

ואימתי הקב"ה דן את העולם ומזכה אותם? בראש השנה הוא דן את בריותיו ומזכה אותם, שהוא חפץ לזכות בריותיו ולא לחייבם … ולמה הוא חפץ להצדיק את בריותיו? אלא אמר רבי יהודה בר נחמן בשם ריש לקיש: אמר הקב"ה: בשעה שאני נוצח – אני מפסיד, ובשעה שאני נצוח – אני משתכר. נצחתי לדור המבול והפסדתי, שאבדתי כל אותן האוכלוסים שנאמר: "וימח את כל היקום" (בראשית ז כג), וכן בדור הפלגה, וכן בסדומיים. אבל במעשה העגל נצחני משה, שנאמר: "למה ה' יחרה אפך" (שמות לב יא) ונשתכרתי כל אותם האוכלוסים. הוי: מזכה אני לכל בריותיי שלא נפסיד, לפיכך בראש השנה אני מזכה בריותי, כשאני דן אותם.³¹

שבת שלום

מחלקי המים