פרשות השבוע

מים ראשונים: לאחר שבפרק ז של ספר בראשית מתוארת ירידת המבול וההרס הטוטלי של העולם, בפרק ח נפסק המבול ומתחילה חזרה אטית לחיים שנמשכה מספר חודשים.¹ יש כידוע מחלוקת גדולה אם החודשים שנזכרים בפרשת המבול הם על בסיס תשרי כחודש הראשון או ניסן, שהיא המחלוקת בין ר' יהושע ור' אליעזר אם העולם נברא בתשרי או בניסן. ראה דברינו היום הרת עולם בראש השנה. כיון שהוכרעה ההלכה כר' אליעזר נלך בשיטתו.² נתרשם תחילה מעיקרי האירועים שבפרשת המבול, בדגש על חציו הראשון של פרק ח – מִשׁוֹךְ המבול ועד היציאה מהתיבה. היציאה מהתיבה עצמה היא נושאנו העיקרי הפעם.

פרק ז – בא אל התיבה, והמבול היה מים

פסוק א: וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה:³ …

פסוק יא-יב: בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ: וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה:⁴ …..

פסוקים יט-כד: וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם:… וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ וְכֹל הָאָדָם: כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ: וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה … וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה: וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם:⁵

פרק ח – צא מן התיבה, ויכלא הגשם מן השמים

פסוקים א-ג: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם: וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם: וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם:⁶

פסוק ד: וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט: ⁷

פסוק ה: וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים:⁸

פסוק ו: וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה:⁹ ….

פסוק יג: וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה:¹⁰

פסוק יד: וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ יָבְשָׁה הָאָרֶץ:¹¹

פסוקים טו-טז: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר: צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ:¹²  

בראשית רבה פרשת נח פרשה לד סימנים א-ו¹³

סימן א. "וידבר אלהים אל נח לאמר צא מן התיבה" (בראשית ח טו-טז). "הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתירו צדיקים כי תגמול עלי" (תהלים קמב ח). "הוציאה ממסגר נפשי" זה נח שהיה סגור בתיבה י"ב חודש. "להודות את שמך" – לתת הודיה לשמך, "בי יכתירו צדיקים", יתכללון בי צדיקיא.¹⁴ "כי תגמול עלי" – שגמלת עלי ואמרת לי צא מן התיבה.¹⁵

סימן ב: "ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו" (תהלים יא). אמר רבי יונתן: היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים, שאינו מקיש עליהם אחת עד שהיא פוקעת.¹⁶ ומה הוא בודק? קנקנים יפים, שאפילו הוא מקיש עליו כמה פעמים, אינו נשבר, כך אין הקב"ה מנסה אלא את הצדיקים. אמר ר' יוסי: הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה, כל שהוא כותשה היא משתבחת; וכל שהוא מקיש עליה היא מִשַּׁתֶּמֶנת.¹⁷ ובשעה שהוא יודע שפשתנו רעה, אינו מספיק להקיש עליה עד שהיא פוקעת.¹⁸ כך אין הקב"ה מנסה אלא את הצדיקים, שנאמר: "ה' צדיק יבחן". רבי אליעזר אמר: לבעל הבית שהיו לו ב' פרות, אחת כוחה יפה, ואחת כוחה רע. על מי הוא נותן העול, לא על אותה שכוחה יפה? כך אין הקב"ה מנסה אלא הצדיק, שנאמר: "ה' צדיק יבחן".¹⁹ דבר אחר: "ה' צדיק יבחן", זה נח, שנאמר: "צא מן התיבה".²⁰

סימן ג: רבי יודן בשם רבי אייבו פתח: "בפשע שפתים מוקש רע" (משלי יב יג) – ממרד שמרדו דור המבול בהקב"ה באת להם תקלה. "ויצא מצרה צדיק" (המשך הפסוק) – זה נח, שנאמר: "צא מן התיבה".²¹

סימן ד: כתיב: "אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח" (קהלת י ד) – מדבר בנח. אמר נח: כשם שלא נכנסתי בתיבה אלא ברשות, כך אין אני יוצא אלא ברשות. אמר ר' יהודה בר אלעאי: אם הייתי שם, הייתי שוברה ויוצא.²² אלא אמר נח: ברשות נכנסתי וברשות אצא. "בא אל התיבה" – ויבא נח. "צא מן התיבה" – ויצא נח.²³

סימן ה: כתוב: "החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר" (קהלת ז יט). "החכמה תעוז לחכם" – זה נח. "מעשרה שליטים" – מעשרה דורות מאדם ועד נח,²⁴ ומכולם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך: "וידבר אלהים אל נח".²⁵

סימן ו: "צא מן התיבה" – …  "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים" (קהלת ג א) – זמן היה לנח ליכנס לתיבה, שנאמר: "בוא אתה וכל ביתך אל התיבה" (בראשית ז א), וזמן היה לו שיצא ממנה, שנאמר: "צא מן התיבה".²⁶ משל לפרנס שיצא מן המקום והושיב אחר תחתיו. כיון שבא,²⁷ אמר לו: צא ממקומך. משל לסופר שיצא למקום אחר והושיב אחר תחתיו. כיון שבא, אמר(ו) לו: צא ממקומך.²⁸ כך נח צא מן התיבה ולא קיבל עליו לצאת. אמר: אצא ואהיה פרה ורבה למאירה?²⁹ עד שנשבע לו המקום שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר: "כי מי נח זאת לי, אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ" (ישעיה נד ט).³⁰

סימן ז: "אתה ואשתך ובניך ונשי בניך", רבי יודן ב"ר סימון, ורבי יוחנן בשם ר' שמואל ב"ר יצחק: נח כיון שנכנס לתיבה נאסרה לו פריה ורביה, זהו שכתוב: "ובאת אל התיבה אתה ובניך" – לעצמך, "ואשתך ונשי בניך" – לעצמן. וכיון שיצא, התיר לו. זהו שכתוב: "צא מן התיבה אתה ואשתך, ובניך ונשי בניך אתך".³¹

בראשית רבה לה א פרשת נח – התבזה או נהג בקדושה

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ וְאֶל בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמֹר: וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְאֶת זַרְעֲכֶם אַחֲרֵיכֶם" (בראשית ט ח-ט).³² רבי יהודה ור' נחמיה. ר' יהודה אמר: לפי שעבר על הציווי, לפיכך נתבזה. ורבי נחמיה אמר: הוסיף על הציווי ונהג בקדושה. לפיכך זכה הוא ובניו לדיבור: "ויאמר אלהים אל נח ואל בניו וכו' ".³³

בראשית רבה פרשה לו ג,ד

"ויחל נח איש האדמה" – נתחלל ונעשה חולין. למה? "ויטע כרם" – לא היה לו ליטע דבר אחר של תקנה? לא יחור אחד ולא גרופית אחת? אלא "ויטע כרם"!³⁴

"וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה" (בראשית ט כא) – שתה שלא במידה ונשתכר ונתבזה. אמר ר' חיא בן אבא: בו ביום נטע, בו ביום שתה, בו ביום נתבזה.³⁵

אגדת בראשית (בובר) פרק ז³⁶

… מיד בקשו המלאכים לירד ולהתיר אותן,³⁷ אמר להם הקב"ה … אני יורד ומצילן … משהתירן צינן את הכבשן, והסיר הקב"ה את הכבשן והעלה אותה … כיון שירד המלאך, אמר להן: צאו לכם מכאן, הרי התיר הקב"ה אתכם, ועשה לכם את הנסים! … אמרו לו: אין אנו יוצאין שלא ברשותו של נבוכדנצר. שלא יאמרו ברחו אלו מן הכבשן. למה? "אני פי מלך שמור", (קהלת ח ב) – ברשותו הושלכנו לכאן, וברשותו אנו יוצאין. כיון שבא נבוכדנצר וראה אותן תמה התחיל צווח, אמר להם: צאו לכם … אמרו למלאך: עכשיו אנו יוצאין.³⁸

ממי למדו? – מנח. כשנכנס לתיבה, ברשותו של הקב"ה נכנס, שנאמר: "ויאמר ה' לנח בוא אתה וכל ביתך אל התיבה" (בראשית ז א). כיון שיבשה הארץ ונחה התיבה … אמרו לו בניו: נצא מכאן! אמר להם: חס ושלום, ברשותו של הקב"ה נכנסנו, וברשותו אנו יוצאין. כיון ששמע הקב"ה כך, מיד: "וידבר אלהים אל נח לאמר צא מן התיבה" (בראשית ח טו טז), לכך נאמר: "אני פי מלך שמור" (קהלת ח ב).³⁹

שבת שלום

וגשמים בעיתם⁴⁰ וכתיקונם⁴¹

מחלקי המים⁴²