- שני חלקי הפסוק קשים ודורשים הסבר. בחצי הראשון: "ויאמר קין אל הבל אחיו" יש קושי תחבירי-ענייני: מה אמר קין אל הבל? קיצר המקרא ולא פירש והפסוק כאילו קטוע. החצי השני מעורר את הקושי המוסרי-אנושי, איך וכיצד אירע הרצח הראשון בהיסטוריה האנושית (עפ"י התנ"ך)? מדוע זה בכלל עולה בדעתו של בן אנוש להשמיד את זולתו? ואיפה הקב"ה שבצלמו ובדמותו נבראו הן הרוצח והן הנרצח? מה חלקו כביכול בעניין?
- המעשה של קין לא נשאר בלי תגובת הקב"ה. רצח בין בני אדם לא יכול להישאר רק "בין אדם לחברו" או "בין אדם לחברה". קיים גם הצד של "בין אדם למקום", מה גם שעדיין אין חברה אנושית מתוקנת שיכולה לקחת על עצמה את תפקיד השוטר\שופט\מחנך. מה באמת תגובת הקב"ה לרצח? לכאורה, המקרא ברור בעניין. אין (עדיין) עונש מוות לרוצח. קין אינו נהרג. אבל הוא מקולל ומורחק מהאדמה שבגין הריב עליה הרג את הבל (כך לפחות עפ"י המדרש). הוא יוצא עם אות קין וסופו שאחד מצאצאיו, למך, הורג אותו גם אם בשוגג (שוב עפ"י המדרש). מה ניתן להוסיף על פסוקי המקרא בנושא זה?
- ריב שהתדרדר לרצח או ריב שלכתחילה כוון לרצח. את ההחלטה הזו משאיר לנו רש"י. והוא מוסיף כדרכו ואומר: "ויש בזה מדרשי אגדה אך זה ישובו של מקרא". אז נלך בעצתו אל דרכי המדרש.
- הכוונה לפסוק הקודם, דברי הקב"ה לקין אחרי שלא שעה למנחתו ונפלו פניו: "הֲלוֹא אִם־תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל־בּוֹ". מדוע מספר קין להבל דברים אלה שאמר לו הקב"ה, בפרט שעפ"י רוב הפרשנים מדובר ביצר הרע, כפי שמפרש רש"י (עפ"י המדרש) ורוב הפרשנים בעקבותיו? ראו פירוש אבן עזרא לפסוק זה שמציע אפשרות אחרת שמדובר בקשר בין האחים ותשוקתו של הבל אל קין ומשילותו של קין על הבל, ואז אלו "דברים" אחרים לגמרי. אבל למסקנה, גם אבן עזרא מסכים שמדובר בחטאת וביצר לב האדם וכפי שהוא אומר כאן "בתוכחות".
- רמב"ן מדגיש מוטיב מרכזי בספר בראשית של בכורה, בחירה וירושה: מי הוא שיהיה המשך בניינו של עולם? סוף דבר, שלושה פרשני מקרא נכבדים אלה מתעכבים על החצי הראשון של הפסוק ומניחים שאם נבין איזה דיבור או מחשבה היו שם קודם בין האחים, נוכל אולי להבין את פשר מעשה הרצח. אולי פתרון החצי הראשון של הפסוק יסייע בהבנת החצי השני. אלא שפרשנויות אלה, מתאימות לעולם שיש בו כבר רצח ועם כל הצער והכאב הוא תופעה קיימת בהתנהגות המין האנושי וצריך רק להבין מה גרם לרצח מסוים (מוצדק או לא מוצדק). אבל כאן מדובר ברצח הראשון! מנין בכלל לקח קין את הרעיון של קטילת חיים ומה תגובת בורא עולם?
- שני המדרשים העיקריים בהם נתמקד הם מדרש תנחומא (הרגיל, הנדפס) ומדרש בראשית רבה פרשה כב סימן ט המובא בהמשך. שאר המדרשים: המדרש הגדול, אגדת בראשית, ילקוט ילמדנו, לקח טוב, ילקוט שמעוני וכו' מבוססים על שני מדרשים אלה. לא נביא את המימרות השונות של הדרשנים בשני מדרשים אלה בסדר הנדפס בספרים שבידינו (כפי שערך מי שערך את המדרשים), גם לא ניתן קדימות לבראשית רבה הקדום יותר, אלא בסדר העניינים כפי שנראה לנו.
- השווה מדרש זה עם הדרשה במסכת אבות דרבי נתן נוסח ב פרק מה: "שלושה חשבו מחשבה רעה וגילה הקב"ה מחשבתם לכל באי עולם: קין ועשו ואבשלום. קין חשב בלבו ואמר: אני הורג את אחי ואירש את העולם, שנאמר: ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו (בראשית ד ח). וגילה המקום מחשבתו לכל באי עולם, שנאמר: ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה". קין חושב שמעשה הרצח יכול לעבור "בשקט" והוא יירש את העולם, אך לאחר המעשה הוא מנסה לברוח ולהסתתר. ממי הוא מסתתר? מאביו ואמו. יש כאן אמנם התייחסות "לשאר האנושות", לאפשרות שבני האדם יתבעו את דינו של הבל. אבל עם זה קין כבר יסתדר. נברח ונתחבא (העולם מספיק גדול) ויום אחד ההורים ילכו לעולמם ואז הוא והקב"ה יישארו מושלים יחידים בעולם. הקב"ה, "אי שם" למעלה ואני קין למטה בעולם שלנו. בשני המדרשים, הקב"ה, בורא העולם, הוא שמגלה את מצפוניו של קין, הוא שמטיח בפניו את האשמה. בעולם הריק של אז, לא תיתכן אפשרות אחרת. עוד אין חברה אנושית שתשפוט.
- שני מוטיבים חשובים כאן: הרצח לא נמחק ומשאיר רושם (צבע התותים והגדי הפועה), אבל הרוצח מתכחש, גם לאחר שקין "נתפס" ולא מצליח להסתתר. ראו בהמשך המדרש שם, לאחר שלכאורה מסתיים כל העניין: "ויצא קין מלפני ה' - מהיכן יצא? רבי יודן בשם ר' איבו אמר: הפשיל דברים לאחוריו ויצא, כגונב דעת העליונה, רבי ברכיה בשם רבי אלעזר ברבי שמעון אמר: יצא כמפריס וכמרמה בבוראו". הכחשה כשנתפס והכחשה גם כשנגמר לכאורה דינו. הגדי פועה, הדם חם וטרי אבל: "אני לא גנבתי", "לא רצחתי". בדיני אדם, אמנם לא ניתן היה לדון את קין. ראו את ההשוואה המתבקשת עם התוספתא המובאת בגמרא סנהדרין לז ע"ב: "תניא, אמר רבי שמעון בן שטח: אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חבירו לחורבה, ורצתי אחריו, וראיתי סייף בידו ודמו מטפטף והרוג מפרפר, ואמרתי לו: רשע, מי הרגו לזה? או אני או אתה. אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי, שהרי אמרה תורה: על פי שנים עדים יומת המת". אז אם בידי אדם אין דינו של קין מסור, עדיין יש דיני שמים. עדיין הקב"ה כאן.
- ראו מאמרו של משה הלברטל, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, תרביץ ס"ח חוברת א תשנ"ט, בו הוא סוקר את כל המקרים בספרות המדרש בו מופיע הביטוי "אי אפשר לאומרו" ודומיו. (ואנו בעקבותיו, הקדשנו דף מיוחד לנושא זה בדפים המיוחדים). הלברטל מציע שתי דרכי פירוש עיקריות לביטוי זה: האחת, שאכן יש כאן תמיהה וקושי אמיתיים "גזרת כתוב תיאולוגית שלא באה על פתרונה". והשנייה, שיש כאן בעצם נתינת חסות לדרשן להביע את דעתו באופן חופשי ונועז: "הפרשן אומר: אלמלא מקרא כתוב, אני הדרשן לא הייתי מעז לומר מה שאני עתיד לומר. אולם מאחר שהדבר נאמר במקרא עצמו, הוסרה המגבלה ואני מפתח את המימרא הזו בחפץ לב ולא בתמיהה" (שם עמ' 42). כאן נראה שזו הדרך השנייה. הדרשן רוצה להציע שהקב"ה ימנע את הרצח בעולם. לא שיבוא בדיעבד וישפוט את הרוצח, אלא שימנע מראש את הרצח. שיהיה עולם ללא רצח!
- המלך, הקב"ה בנמשל, עומד מהצד, צופה במחזה ואיננו נוקף אצבע למנוע את הרצח אשר עומד לקרות לנגד עיניו (כאצבעו של הקיסר שהיה מפסיק את התגוששות האתלטים לפניו ברגע שרצה). "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה". כביכול, הדם שנשפך תובע את דינו לא (רק) מהרוצח, אלא גם (ובעיקר) מהשופט, ממי שברא את העולם ומושל בו, שלא מנע אותו. ואולי גם שמראש ברא יצורים עם כח הרג. ראו מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דנזיקין פרשה יג: "וכי מי גדול, הגונב או הנגנב? הוי אומר זה הנגנב שהוא יודע שהוא נגנב והוא מחריש". ראו דברינו יצר לב האדם רע מנעוריו בפרשת נח. ומה באמת התשובה? מדוע הנגנב שתק ורק כעת לאחר המעשה מתערב?
- מדרש זה מעצים מאד את המדרש הקודם ומשלב את המוטיב הפילוסופי עם חוצפתו של קין שהופך מנאשם למאשים. ולא עוד, אלא שלכאורה הקב"ה עצמו מסכים שיש לו בעיה. הדמים צועקים לא רק אל בורא העולם שברא גם את היצר הרע ואת מחשבת הרצח, אלא כביכול ממש עליו! ומה באמת תהיה תשובת הקב"ה, עפ"י דרשה קיצונית זו?
- מדרש קצר זה מקפל בעינינו "עולם ומלואו" ומסכם מדרשים רבים וארוכים ממנו. מחד גיסא הביטוי "מי הרגו" מזכיר שוב את תוספתא סנהדרין (הערה 8 לעיל) שאי אפשר לדון את קין. הרי הוא כאותו אחד שרץ עם סייף אחר חברו לחורבה ויוצא ממנה עם דם מטפטף וחברו נמצא הרוג שאי אפשר לדון אותו. כביכול גם הקב"ה לא יכול. הקב"ה לא יכול היה למנוע את הרצח ולא יכול גם לשפוט ולדון. זאת ועוד, מדרש זה חוזר למוטיב שראינו בתנחומא לעיל שכביכול השומר הוא האחראי, לא הגנב. "אני מבקשו מעמך ואתה מבקשו מעמי"? טוען קין בעזות מצח וחוצפה כלפי שמיא. אבל הסיום של המדרש אומר הכל. "לא אמרת כלום" – עונה לו הקב"ה. תסתתר, תכחיש, תאשים מישהו אחר, תתחצף ותתפלפל כמה שתרצה – "ארור אתה". האדמה שעליה אתה רוצה למלוך ולמשול "לא תוסף תת כוחה לך – נע ונד תהיה בארץ". לא בכדי חזרנו לפסוקי המקרא.
- בהמות אוכלות צומח, וחיה ועופות דורסים, צדים והורגים למחייתם. אין אצלם "רצח" לשם סילוק מישהו מהעולם גרידא. ראו בסימן ח במדרש שם שהחיות ועופות השמים הם שקברו את הבל (ובדרשות אחרות שהאדם למד לקבור את המת מבעלי החיים, תנחומא בראשית י)!
- אם אין בני אדם שיעשו את הדין בקין והקב"ה כביכול מנוע, מדוע שבאמת לא יופעלו כנגדו כוחות אחרים בטבע? ראו הפתרון שמציעה הגמרא במסכת מכות י ע"ב למקרים שבהם מערכת המשפט הפורמלית לא יכולה לפעול: "ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו וגו' - כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע (שמואל א כד). במה הכתוב מדבר? בשני בני אדם שהרגו את הנפש, אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד, לזה אין עדים ולזה אין עדים. הקב"ה מזמינן לפונדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה שהרג בשוגג יורד בסולם ונפל עליו והרגו, זה שהרג במזיד נהרג, וזה שהרג בשוגג גולה". אבל הקב"ה אינו מסכים שנגד קין יופעל "חוק הג'ונגל" וכל אחד ייקח את החוק לידיו.
- גם לנחש שהסית את חווה יש כעת מה לומר! אפשר שהוא מתחשבן כאן עם העונש שנגזר עליו בחטא עץ הדעת טוב ורע. עניין זה של מעורבות הנחש ברצח הבל מחייב עיון מיוחד. נשמח לשמוע הערות ולהוסיף לקח משואבי המים.
- זו הסניגוריה 'הידועה' שרצח הבל היה הרצח הראשון ולא היה לקין ממי ללמוד. כנגד זה עומדים המדרשים הקשים שמתארים איך קין מתחבט איך בדיוק להרוג את הבל ואיפה לפגוע בו (בראשית רבה כב ח, תנחומא בראשית ט: "עשה לו פציעות פציעות חבורות חבורות באבן בידו וברגליו שלא היה יודע מהיכן נשמתו יוצאת עד שהגיע לצוארו"). ובסוף נזכר קין איך ראה את אביו שוחט את הפר. הרי שהיה לו ללמוד, דווקא משחיטת בעלי החיים שיש דבר כזה כמו מיתה.
- אנו עוברים לעונש שקיבל קין וממילא גם לאפשרות של סליחה ותשובה ולפנינו מגוון רחב של דעות. האם יש עונש הולם לרוצח? האם הוא יכול לעשות תשובה? האם תפילתו מועלת? תשובת המדרש היא כן. חלקית לפחות. התשובה כאן היא אמנם מינורית, אבל קיימת. "אות קין" שבמקרא הוא אות חיים ושמירה, מקבל במדרש חיזוק אבל גם את הפן השני – אות של צרעת. המונח "אות קין" במובן השלילי כאות של גנאי, מקורו במדרש, לא במקרא. מחד גיסא, מחמיר המדרש עם קין מעבר למקרא. הוא גם לא מוכן לקבל את זה שהוא נפטר "בשיבה טובה", ורואה במותו, אם כי באיחור רב ובמבול, לאחר שזכה להעמיד צאצאים רבים, סגירת המעגל (מי יודע כמה מדמו של קין זורם בעורקינו). בסופו של דבר קיבל קין את עונש המוות שמיועד בתורה לרוצח. ראו גם בראשית רבה כג ה: "תחת הבל כי הרגו קין, מחטא של הבל נהרג קין. לשני אילנות שהיו סמוכין זה לזה, פכרה רוח את אחד מהן ונפל על חבירו ופכרו. כך תחת הבל כי הרגו קין מחטא של הבל נהרג קין". מאידך גיסא, אין לחמוק מכך שהמדרש מעלה את מוטיב התשובה בהקשר עם קין. לא רק שהג'ונגל לא יתבע את דינו (יכול היה להיטרף פשוט ע"י ארי וכדומה), לא רק שלמחרת יום הרצח השמש זרחה ועולם כמנהגו נוהג, אלא ש"עשאו אות לבעלי תשובה".
- תרגום לתרגום: "ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נע ונד ממזרח לגן עדן והיה קודם עד שלא הרג קין להבל אחיו היתה הארץ מגדלת לו פירות כפירות גן עדן. משחטא והרג את אחיו חזרה להעלות קוצים ודרדרים". את הפסוק בתורה: "וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה' וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן" מתרגם התרגום הירושלמי באריכות ותוך הבאת דרשה ממנה ניתן להבין שהקללה שנאמרה לאדם הראשון אחרי חטא עץ הדעת: "ארורה האדמה בעבורך ... ואכלת את עשב השדה" פגה בשלב מסוים וחזרה הארץ לגדל "פירות כפירות גן עדן" (בהסתמך על המילים "קדמת עדן" שבפסוק). כיצד זה אירע? האם משום שקין היה עובד אדמה והשכיל להפריחה ולהסיר ממנה את הקללה בגין חטא אביו? (ראו דברינו איש האדמה בפרשת נח). בין כך ובין כך, עתה עם רצח הבל חזרה הארירה לא רק של קין עצמו אלא גם של האדמה ש"חזרה להעלות קוצים ודרדרים". נראה שהוא דורש את הפסוק: "וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ" במובן: אתה והאדמה אשר קבלה את דמו של הבל. "מן" במובן של "גם". והדברים מתקשרים לדרשתו של ריש לקיש שבסוף המדרש הקודם שחטאו של קין (ושל האדמה, נוסיף) היה תלוי ועומד (בריפיון) עד שבא המבול ומחה הכל, גם את האדמה, גם את דמו של הבל. ראו דברינו אם אדם חטא בהמה במה חטאה? בפרשת נח.
- עד כאן בדומה למדרשים לעיל שקין מתחמק, אולי גם מאשים אחרים (כעת גם במלשינות) והקב"ה עונה לו מעין מה שכבר ראינו בבראשית רבה לעיל: לא אמרת כלום. או אז, משנה קין (הדרשן נכון יותר) כיוון וטון. האם הקב"ה יתרצה בכך?
- אחד מהפתרונות לבעל תשובה הוא גלות (ראו הלכות תשובה לרמב"ם פרק ה הלכה ד) ולכאורה זה העונש שקיבל קין. רצית לשלוט בעולם – נא ונד תהיה. הגלות תמנע עונש כבד אבל לא תמחק אותו – נע ונד תהיה על פני האדמה שבלעה את דם אחיך וחזרה להיות מקוללת בגינך. ואם נחזור לבראשית רבה כב יא נמצא את מדרש הבא: "ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא, לעליונים והתחתונים אתה סובל, ולפשעי אין אתה סובל ... גדול עוני משל אבא? אבא על מצוה קלה עבר ונטרד מתוך גן עדן, זו שהיא עבירה חמורה של שפיכות דמים על אחת כמה וכמה! גדול עוני, הן גרשת, אתמול גרשת את אבא, ועכשיו את מגרשני הן גרשת אותי היום שמא מפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ וגו' ". האם שינוי הטון של קין מצליח לתמרן ולהפוך את תביעתו של הקב"ה שייתן את הדין על מעשיו לאפשרות של סליחה? נראה שכן. גדלותו של הקב"ה היא מקור התשובה וכביכול כּוֹפָה עליו לסלוח: "כל העולם כולו אתה סובל ועוני אינך יכול לסבול?" – וכל זאת מפי קין דווקא. ותוך שימוש בפסוקים מעוררי השגב של תהלים פרק קלט! ראו דברינו פליאה נשגבה ממני בראש השנה. אבל מי לא סולח לקין? הארץ (האדמה) וכל בעלי החיים שהיו מזדעזעים בכל מקום שקין הלך אליו. יש לשים לב לחלקו של "העולם" שמסביב (החיות) שמעניש את קין. ידיו של הקב"ה שברא את העולם כביכול כבולות במוטיב הסליחה והתשובה, אבל העולם שברא – לא סולח ולא מוכן לקבל את קין. האם אנחנו שומעים כאן התחלה של תגובה למעשה הרצח של קין מכיוון אחר?
- השוואה היא עם אהרון שיצא לקראת משה אחיו. פה אהבת אחים ושמחה בשוב האח הגולה ופה רצח אח ויציאה מהדין!
- ראו גם דברים רבה פרשה ח סימן א: "אמר ר' אלעזר: רצונך לידע כוחה של תפילה? אם אינה עושה כולה, חציה היא עושה. קין עמד על הבל אחיו והרגו. יצאה גזירה (בראשית ד) נע ונד תהיה בארץ. מיד עמד ונתוודה לפני הקב"ה שנאמר: גדול עוני מנשוא. אמר לפניו: רבש"ע, כל העולם אתה סובל ולעוני אי אתה סובל? כתבת: נושא עון ועובר על פשע (מיכה ז יח) - סלח לעוני שהוא גדול. מיד מצא חסד לפני הקב"ה ונמנע ממנו נע חצי הגזירה שכן כתיב (בראשית ד) וישב בארץ נוד. מכאן אתה למד שגדולה התפילה לפני הקב"ה". קצת מרגיז לשמוע שבתפילה יכול הרוצח להקל גם מהעונש הקל יחסית שקיבל של נע ונד (שבמקומות אחרים הוא משווה לעיר מקלט, לרוצח בשגגה!). ואולי מרגיז עוד יותר מדרש בראשית רבה הנ"ל שמזמור שיר ליום השבת שאנו אומרים כל ליל שבת ויומו, נאמר לראשונה ע"י אדם הראשון שעשה תשובה בעקבות התשובה שעשה קין דווקא! גם המילה "נתפשרתי" נשמעת קצת צורמת. אבל צריך לזכור שמדרשים אלה שייכים לז'אנר רחב של מדרשי תשובה אשר דורשים את מוטיב התשובה, מדרשים שאנו מוצאים במדרשים לחודש תשרי ותעניות. ומהם מדרשים שאפילו לא מהססים לקרוא לתשובה מעין שוחד לקב"ה (מדרש תהלים מו, שם יז, ראו בדברינו שני פנים לתשובה בשבת שובה). מדרשים אלה מחפשים מקורות כמה שיותר קדומים במקרא לאנשים שחטאו ועשו תשובה ו\או תפילה והקב"ה קיבל אותם. ראו כדוגמא פסיקתא דרב כהנא לשבת שובה, פיסקא כד: " אמרו ישראל לפני הקב"ה: ריבון העולמים, אם עושין אנו תשובה מקבלינו אתה? אמר להם: תשובתו של קין קבלתי ותשובתכם איני מקבל?". מדרשים אלה יותר משבאים לפרש את הסיפור של קין הבל, את הרצח הראשון במקרא, באים לדון בערך התשובה והתפילה. אבל לנושא הפרשה שלנו, נראה שלא קבלנו תשובה שלימה (תרתי משמע).
- נראה שאת התשובה האמיתית, נותנת התורה בפרשה הבאה, פרשת נח, לאחר המבול. החברה האנושית היא שמצווה לטפל בעוולות בין אדם לחברו ובין אדם לחברה, כולל פשע הרציחה. רק לה החובה והסמכות, רק בני האדם יעשו זאת. מה פירוש "כי בצלם אלהים עשה את האדם"? בעקבות פירוש חזקוני על הפסוק, אנו מציעים לומר שהכוונה לא לנרצח ובודאי לא לרוצח, כי אם לבית הדין שנקרא גם "אלהים" שידון דיני נפשות. "כי בצלם אלהים עשה את האדם" – את השופטים – את בית הדין. יכולת בני האדם להעניש בכלל, ועד כדי נטילת חיים ממי שנטל חיים בפרט, היא משום שהם נבראו בצלם אלהים. הקב"ה לא יתערב – רק החברה האנושית, אשר מצוּוָה: "שופטים ושוטרים תתן לך", "ושפטו את העם בכל עת", "עד האלהים יבוא דבר שניהם", "אל השופט אשר יהיה בימים ההם" ועוד. וכשבאו חכמים ואמרו שסנהדרין ההורגת אחת לשבע שנים או אפילו אחת לשבעים שנה נקראת "חובלנית" ורבי טרפון ורבי עקיבא אומרים: "אילו היינו בסנהדרין - לא נהרג אדם מעולם", עונה להם רבן שמעון בן גמליאל: "אף הן מרבין שופכי דמים בישראל" (מכות דף ז עמוד א).
- ראו הערה 7 לעיל שם הבאנו את אבות דרבי נתן: "שלושה חשבו מחשבה רעה וגילה הקב"ה מחשבתם לכל באי עולם. קין ועשו ואבשלום וכו' ". קין מנסה להסתתר מאביו ואמו אחרי שהרג את הבל ועשו מתכנן להרוג את יעקב לאחר שאביו ואמו יסתלקו מהעולם (ושוב הוא יירש יחידי, הפעם את בית יצחק). אבל עשו לא הורג את יעקב! בימיו של עשו קיים בית מדרשם של שם ועבר שמתפקד גם כבית דין כולל דיני נפשות. ברצח הראשון בתורה, של הבל, אין מי שיכול לדון את הרוצח רק הקב"ה. גם למך שהרג את קין מצפה לעונש או סליחה משמים, במעין קל וחומר: "כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה" (בראשית ד כד, ראו רש"י על הפסוק). עם חידוש העולם אחרי המבול, ואחרי שהותר לאכול בשר, אומרת התורה: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (בראשית ט ו) וניתנה הסמכות לבית דין של בני אדם שנבראו בצלם (בית דין נקרא "אלהים", שמות כב ח) לדון דיני נפשות. אך להוותנו, לא נראה שהאנושות התמודדה עם נושא זה ועדיין שתיקתו של הקב"ה לנוכח שפיכות הדמים בעולם, מהדהדת מימי הבל ועד ימינו. וכבר אמר מי שאמר שרצח הבל הוא ההבל הגדול מכולם.