וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל: (בראשית ז ז).1
צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ: (בראשית ח טז).2
בראשית רבה פרשה כו סימן ב – פסטורליות בתיבה?
"ויולד נח שלושה בנים את שם ואת חם ואת יפת", כתיב: "שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו" (תהלים צב), "שתולים בבית ה' " – זה נח ששתלו הקב"ה בתיבה, "בחצרות אלהינו יפריחו" – ויולד נח שם את חם ואת יפת. "עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו". " עוד ינובון" – זה נח, "דשנים ורעננים יהיו" – ויולד נח.3
בראשית רבה פרשה לא סימן יא – שמירת היום והלילה בתיבה
"צוהר תעשה לתיבה" … ר' אבא בר כהנא אמר: חלון, רבי לוי אמר: מרגליות. רבי פנחס משום רבי לוי אמר: כל י"ב חדש שהיה נח בתיבה, לא צריך לא לאור החמה ביום, ולא לאור הלבנה בלילה, אלא מרגלית היתה לו והיה תולה אותה. ובשעה שהיא כהה היה יודע שהוא יום, ובשעה שהיתה מבהקת היה יודע שהוא לילה. אמר רבי הונא: בורחים היינו מפני הַגּוֹנְתִים4 במערה זו של טבריה והיו בידינו נרות. בשעה שהיו כהים היינו יודעים שהוא יום, ובשעה שהיו מבהיקים היינו יודעים שהוא לילה.5
מסכת סנהדרין דף קח עמוד ב – צער גידול החיות בתיבה6
אמר רב חנא בר ביזנא: אמר ליה אליעזר לְשֵׁם רַבָּא:7 כתיב: "למשפחתיהם יצאו מן התיבה", אתם היכן הייתם?8 אמר לו: צער גדול היה לנו בתיבה, בריה שדרכה להאכילה ביום – האכלנוה ביום, שדרכה להאכילה בלילה – האכלנוה בלילה. זיקית זו, לא היה ידע אבא מה היא אוכלת. יום אחד היה יושב אבא וקולף רימון. יצאה תולעת ממנו ואכלה אותה הזיקית. מיכן ואילך היה לש לה מיני עשבים, וכאשר היו מתליעים, הייתה אוכלת. האריה – הקדחת הזינה אותו,9 כמו שאמר רב: לא פחות מששה ולא יותר משנים עשר יום זנה הקדחת.10
אַוַרְשִׁינָה,11 מצא אותו אבא כשהוא שוכב בצד התיבה. אמר לו: אינך רוצה מזון? אמר לו: ראיתיך שאתה טרוד ואמרתי שלא אצערך.12 אמר לו (נח לאורשינה): יהי רצון שלא תמות, שנאמר: "וָאֹמַר עִם קִנִּי אֶגְוָע וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים" (איוב כט יח).13
מדרש הגדול פרשת נח ז כד – נח זן ומפרנס לכל
סוד גדול נתן הקב"ה לנח שהודיעו כל מיני מזונות של כל חיה וחיה ועוף ועוף. מה שאין כל בריה יכולה לעמוד בכל זאת. ולא עוד, אלא שהודיעו כמה העוף אוכל בכל יום, כמה החיה אוכלת בכל יום, באיזו שעה הן ניזונין, איזו חיה ניזונת בשעה אחת ואיזו חיה בשתי שעות ואיזו בשלוש. ראייה לכל אלו, שהוא זנן ופרנסן שנים עשר חודש כראוי.14
בראשית רבה פרשה לא סימן יב – קיום התיבה בזכות הברית
"והקימותי את בריתי אתך" – ברית אתה צריך מפני הפירות שאתה כונס, שלא יִרְקְבוּ ושלא יִתְעַפְּשוּ ושלא ישתנו. ברית אתה צריך מפני הגיבורים. היה אחד מהם נותן רגלו על התהום וסותמו, נותן ידו על החלון וסותמה; היה בא ליכנס לתיבה והיו רגליו מתערבלות, זהו שכתוב: "הָרְפָאִים יְחוֹלָלוּ מִתַּחַת מַיִם וְשֹׁכְנֵיהֶם" (איוב כו ה).15 ארי היה בא ליכנס לתיבה והיו שיניו קהות, זהו שכתוב: "שאגת אריה וקול שחל ושיני כפירים נִתָּעוּ" (איוב ד י). א"ר חייא בר אבא: נגר היית, ואילולי בריתי שהיתה אתך, לא היית יכול ליכנס לתיבה, זהו שכתוב: "והקימותי בריתי אתך". אימתי? לכשתכנס אל התיבה.16
מדרש תנחומא פרשת נח סימן ט – נח יצא נכה מהתיבה
"צא מן התיבה". זה שהכתוב אומר: "הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתירו צדיקים כי תגמול עלי" (תהלים קמב ח). "הוציאה ממסגר נפשי" – שהיה נח סגור בתיבה. א"ר לוי: כל אותן י"ב חדש לא טעם טעם שינה לא נח ולא בניו, שהיו זקוקין לזון את הבהמה ואת החיה ואת העופות. ר' עקיבא אומר: אפילו שבישתין לפילין וזכוכית לנעמיות הכניסו בידן לזון אותן.17 יש בהמה שאוכלת לב' שעות בלילה ויש אוכלת לשלושה. תדע לך שלא טעמו טעם שינה, דאמר ר' יוחנן בשם ר"א ברבי יוסי הגלילי: פעם אחד שהה נח לזון את הארי, הכישו הארי ויצא צולע שנאמר: "וישאר אך נח" – "אך", שלא היה שלם ולא היה כשר להקריב קרבן והקריב שם בנו תחתיו … רב הונא בשם רבי יוסי אמר: יצא גונח וכוהה דם מן הצנה.18
מדרש תנחומא (בובר) פרשת נח סימן יז – חידוש חיי המשפחה
דבר אחר: "צא מן התיבה". אמר דוד לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, "הוציאה ממסגר נפשי" (תהלים קמב ח). כשהיה נח בתוך התיבה היה תדיר מתפלל, שנאמר: "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו" (תהלים לב ו). ומה היה מתפלל? "הוציאה ממסגר נפשי". א"ל הקב"ה: גזירה היא מלפני שישתלמו שנים עשר חודש. אם אינן משתלמין, אין אתה יוצא. וכן אמר ישעיה: "בעת רצון עניתיך … לאמר לאסורים צֵאוּ" (ישעיה מט ח ט) – זה נח ובניו שהיו אסורים בתשמיש המטה. וכן עשה יוסף כשראה שני רעבון עתידות לבוא, נזקק לפריה ורביה עד שלא באו, שנאמר: "וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב" (בראשית מא נ). וכן עשו נח ובניו והבהמה והחיה והעוף, לא נזקקו לפריה ורביה כשנכנסו לתיבה, שכן צוה להם הקב"ה כשנכנסו לתיבה. מנין? "ויבא נח ובניו" – הזכרים לעצמן, "ואשתו ונשי בניו" – הנקבות לעצמן.19 כך, כל הימים שהיה נח בתיבה, היו נח ובניו וכל אשר אתו אסורים בתשמיש המטה.20 אמר להם הקב"ה: אפשר שאהא כועס ומחריב את העולם ואתה בונה? אלא כשיעבור המבול אתם נזקקים לפריה ורביה, שנאמר: "לאמר לאסורים צֵאוּ" (ישעיה מט ט).21
בראשית רבה פרשה לד סימן ו – השבועה לנח
"צא מן התיבה" – משל לפרנס שיצא מן המקום והושיב אחר תחתיו. כיון שבא, אמר לו: צא ממקומך. משל לסופר שיצא למקום אחר והושיב אחר תחתיו. כיון שבא, אמר לו: צא ממקומך.22 כך נח: "צא מן התיבה" ולא קיבל עליו לצאת. אמר: אצא ואהיה פרה ורבה למאירה?23 עד שנשבע לו המקום שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר: "כי מי נח זאת לי, אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד" (ישעיה נד ט).24
שבת שלום
וגשמים בעיתם25 וכתיקונם26
מחלקי המים
מים אחרונים 1: מטיבי לכת שחשקה נפשם בעוד "סיפורי תיבה", מוזמנים לעיין במדרש תהלים (שוחר טוב) פרק ז סימן יא בסיפור המופלא על השקר שביקש להיכנס לתיבה ולא נתן לו נח להיכנס עד שיביא איתו את בן זוגו. ומצא השקר בן זוג ונכנס לתיבה. מי הוא בן זוגו של השקר? את זאת נשאיר למי שיטרח ויעלעל במקור. לפחות אותם לא היה צריך נח לזון. כל פעם שנח שאל את השקר אם הוא רעב, הוא ענה לו: לא.
מים אחרונים 2: נחזור, נרחיב ונחדד את הכתוב בהערה 24. מסיפורי התיבה עולה לכאורה רוח קלילה אולי אפילו קצת משעשעת על האופן בו התנהלו חיי נח ומשפחתו לצד החיות במשך כשנה. אך במבט נוסף, אפשר לראות בסיפורים אלה מסר מעניין (נוסף) באשר לרעיון התיבה. אדם ובהמה שהצטוו כל אחד לחוד "פרו ורבו ומלאו את הארץ" (וחיו זה לצד זה בשלום ובהרמוניה), השחיתו את דרכם על הארץ ועונשם הוא 'סדרת חינוך' של חיים במיני יקום דחוס זה לצד זה. החינוך הוא כמובן בעיקר לאדם – לנח ובניו (הצדיק אין פעלץ – הצדיק במעיל) שמה שלא השכילו לעשות בעולם הגדול, ייאלצו ללמוד לעשות כעת בתיבה הסגורה והצפופה – לחיות בהרמוניה עם העולם שמסביב. אך כאשר תמה סדרת החינוך והאדם מתבקש לשוב לעולם הגדול שסביבו – והפעם לא להשחית אלא לתקן, לא מוכן האדם לעשות זאת ללא סיוע מפטרונו של עולם – הוא שלכאורה רק כעת לאחר המבול מכיר בכוחו של היצר הרע (בראשית ו ה, ח כא, דברינו יצר לב האדם רע מנעוריו). ראו כיצד כל זה מתחבר עם משלי הפרנס והסופר.