כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ: (ישעיהו נד ט).1
וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ: (בראשית ט יא).2
בראשית רבה כז ד – וינחם, ויתעצב
"וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ" (בראשית ו ו). רבי יהודה אמר: תַּוְהוּת הייתה לפני, שבראתי אותו מלמטה. שאילו בראתי אותו מלמעלה לא היה מורד בי. רבי נחמיה אמר: מתנחם אני שבראתי אותו מלמטה, שאילו בראתי אותו מלמעלה, כשם שהמריד בי את התחתונים כך היה ממריד בי את העליונים. אמר ר' איבו: תַּוְהוּת הייתה לפני, שבראתי בו יצר הרע. שאילולי לא בראתי בו יצר הרע לא היה מורד בי. אמר רבי לוי: מתנחם אני שעשיתי אותו וניתן בארץ. "ויתעצב אל לבו" – אמר רבי ברכיה: משל למלך שבנה פלטין ע"י אדריכל. ראה אותה ולא ערבה לו. על מי יש לו להתכעס, לא על אדריכל? כך: "ויתעצב אל לבו".3
בראשית רבה פרשה לד סימן ו – משל הסופר שעזב ומבקש לחזור
"צא מן התיבה" – … "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים" (קהלת ג א) – זמן היה לנח ליכנס לתיבה, שנאמר: "בוא אתה וכל ביתך אל התיבה" (בראשית ז א), וזמן היה לו שיצא ממנה, שנאמר: "צא מן התיבה". משל לפרנס שיצא מן המקום והושיב אחר תחתיו. כיון שבא, אמר לו: צא ממקומך. משל לסופר שיצא למקום אחר והושיב אחר תחתיו. כיון שבא, א"ל: צא ממקומך.4 כך נח צא מן התיבה ולא קיבל עליו לצאת. אמר: אצא ואהיה פרה ורבה למאירה?5 עד שנשבע לו המקום שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר: "כי מי נח זאת לי, אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ" (ישעיה נד ט).6
רבי בחיי בן אשר דברים פרק כג כד – מוצא שפתיך תשמור7
מוצא שפתיך תשמור ועשית. על דרך הפשט יחזור לנדר, שהרי הזהיר בלא תאחר … וע"ד המדרש: מוצא שפתיך תשמור ועשית, מוצא שפתיך, זו מצות עשה, תשמור זו מצות לא תעשה וכו'.8
וע"ד הקבלה: מוצא שפתיך, כנגד פי ה', וזהו החיוב המוטל על האדם לקיים ככל היוצא מפיו… , אפילו שלא בשבועה כלל. ואמרו רז"ל: (שבועות לו א) לאו לאו תרי זמני שבועה היא, שהרי הקדוש ברוך הוא אמרו במבול בפסוק: "וירח ה' את ריח הניחוח" (בראשית ח כא), וכתיב: "אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ" (ישעיה נד, ט), אבל פעם אחת אינו שבועה אבל הוא חיוב לקיים דברו, ומזה אמרו (בבא מציעא מד א) על כל מי שחוזר בדבורו שמקבל עליו "מי שפרע".9
בראשית רבה לט ו – אברהם נשען על שבועת הקב"ה לנח
… בשעה שעמד אברהם אבינו לבקש רחמים על הסדומים, מה כתוב שם? "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע וכו" (בראשית יח כה). אמר ר' אחא: נשבעת ואמרת שאין אתה מביא מבול לעולם, מה אתה מערים על השבועה? אתמהא! מבול של מים אין אתה מביא, מבול אש אתה מביא? אם כן לא יצאת ידי השבועה!10
שמות רבה פרשה א סימן ט – ייתכן מבול "מקומי"
"הבה נתחכמה לו" (שמות א ט-י) … אמר ר' חמא ב"ר חנינא: אמר: בואו ונתחכם לאלוהיהם של אלו. נְדוּנֵם באש – כבר כתוב: "כי באש ה' נשפט" (ישעיהו סו טז). נדונם בחרב – כבר כתוב: "ובחרבו את כל בשר" (שם).11 לא נדון אותם אלא במים, שכך נשבע הקב"ה שאין מביא מבול לעולם, שנאמר: "אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ" (ישעיה נד ט). והם אינם יודעים שעל כל העולם כולו אינו מביא, אבל על אומה אחת מביא; ועליהם אינו מביא אבל הם באים ונופלים לתוכם, שנאמר: "יגירוהו על ידי חרב מנת שועלים יהיו" (תהלים סג יא); "כי בדבר אשר זדו עליהם" (שמות יח יא) – בקדרה שבשלו בה נתבשלו.12
מדרש תנחומא פרשת ראה סימן ג – אין הציבור לוקה בגין חטא היחיד
זה שהכתוב אומר: "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" (איכה ג). אמר ר' אבין: בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני ונתן להם הקב"ה את התורה, באותה שעה כל מי שחטא הקב"ה פורע ממנו. לשעבר, כל מי שחוטא היה דור משלם חטאו.13 לדור המבול אמרו רבותינו: הרבה כְּשֵׁרים היו בהן, כגון נח, ונמחו עם הדור. בדור הפלגה היו חוטאין, אפילו התינוקות משתלמין. כשעמדו ישראל בסיני ונתן להם הקב"ה את המצות, אמר: לשעבר היו הדורות לוקין על עון של אחד מהן מכאן ואילך אין הדור לוקה על אחד, הוי: "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב".14
מכילתא דרבי ישמעאל יתרו מסכתא דעמלק פרשה א – חזרה על שבועת נח במתן תורה
בשעה שניתנה תורה לישראל, זעו כל מלכי האדמה בהיכליהם, שנאמר: "ובהיכלו כולו אומר כבוד" (תהלים כט ט).15 באותה שעה נתקבצו כל מלכי אומות העולם אצל בלעם הרשע. אמרו לו: בלעם, שמא המקום עושה לנו כמו שעשה לדור המבול, שנאמר: "ה' למבול ישב וישב ה' מלך לעולם" (תהלים כט י).16 אמר להם: שוטים שבעולם, כבר נשבע הקב"ה לנח שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר: "כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ" (ישעיה נד ט). אמרו לו: שמא מבול של מים אינו מביא, מבול של אש מביא? אמר להם: אינו מביא, לא מבול של אש ולא מבול של מים, אלא תורה נותן הקב"ה לעמו ולידידיו, שנאמר: "ה' עוז לעמו יתן" (תהלים כט יא).17 כיון ששמעו כולם מפיו הדבר הזה, ענו כולם ואמרו אחר כך: "ה' יברך את עמו בשלום" (תהלים כט יא), ופנו והלכו איש למקומו.18
תלמוד ירושלמי מסכת תענית פרק ג הלכה ט – מתפללים או לא מתפללים על ריבוי גשמים
שאלו את רבי אליעזר: מאימתי מתפללין על הגשמים שילכו להם? אמר להן: כדי שיהא אדם עומד בקרן העופל ומשקשק את רגליו בנחל קדרון. אבל בטוחים אנו בבעל הרחמים שאינו מביא מבול לעולם. מה טעמא? "כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ" (ישעיהו נד ט).19
בראשית רבה פרשה מט סימן ח, פרשת וירא – ברכת שומע תפילה
א"ר תנחומא: למה התקינו ברכות חמש עשרה עד שומע תפילה?20 כנגד ט"ו אזכרות שב"הבו לה' בני אלים" עד "ה' למבול ישב", שהוא מכלה את הפורעניות מלבוא לעולם.21
שבת שלום וחודש טוב
וגשמים בעיתם וכתיקונם
מחלקי המים
מים אחרונים: בהמשך למדרש בראשית רבה לד ו "צא מן התיבה", ומדרש תנחומא שהבאנו בהערה 6, ראה גם המדרש הבא שעורך השוואה בין יציאתם של חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש ובין יציאת נח "מכבשן המים", בין הקב"ה ובין נבוכדנצר (לא רצינו לעצור שם ברצף המדרשים):
אגדת בראשית (בובר) פרק ז
… מיד בקשו המלאכים לירד ולהתיר אותן, אמר להם הקב"ה … אני יורד ומצילן … משהתירן צינן את הכבשן, והסיר הקב"ה את הכבשן והעלה אותה … כיון שירד המלאך, אמר להן: צאו לכם מכאן, הרי התיר הקב"ה אתכם, ועשה לכם את הנסים! … אמרו לו: אין אנו יוצאין שלא ברשותו של נבוכדנצר. שלא יאמרו ברחו אלו מן הכבשן. למה? אני פי מלך שמור, (קהלת ח ב) – ברשותו הושלכנו לכאן, וברשותו אנו יוצאין. כיון שבא נבוכדנצר וראה אותן תמה התחיל צווח, אמר להם: צאו לכם … אמרו למלאך: עכשיו אנו יוצאין.
ממי למדו? – מנח. כשנכנס לתיבה, ברשותו של הקב"ה נכנס, שנאמר: "ויאמר ה' לנח בוא אתה וכל ביתך אל התיבה" (בראשית ז א). כיון שיבשה הארץ ונחה התיבה … אמרו לו בניו: נצא מכאן! אמר להם: חס ושלום, ברשותו של הקב"ה נכנסנו, וברשותו אנו יוצאין. כיון ששמע הקב"ה כך, מיד: "וידבר אלהים אל נח לאמר צא מן התיבה" (בראשית ח טו טז), לכך נאמר: "אני פי מלך שמור" (קהלת ח ב).
וכל אחד ידרוש ויעמיק בדרשה זו כפי הבנתו ורוחו הטובה.