פרשות השבוע

מים ראשונים: כבר זכינו להרחיב על הכנסת אורחים של אברהם בפרשה זו, אך משום שהנושא רחב ועשיר במקורות, הוצאנו ממנו את נושא-המשנה: "אשל אברהם", בו נתמקד הפעם.

וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם: (בראשית כא לג).¹

ספרי דברים פיסקא ח – השבחת הארץ מדור לדור

משל למלך שנתן לעבדו שדה אחת במתנה, לא נתנה לו אלא כמות שהיא. עמד העבד ההוא והשביחָהּ ואמר: מה בידי, לא נתנה לי אלא כמות שהיא? חזר ונטעה כרם ואמר: מה בידי, לא נתנה לי אלא כמות שהיא! כך, כשנתן הקב"ה לאברהם אבינו את הארץ, לא נתנה לו אלא כמות שהיא, שנאמר: "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה" (בראשית יג יז). עמד אברהם והשביחה, שנאמר: "ויטע אשל בבאר שבע" (בראשית כא לג). עמד יצחק והשביחה, שנאמר: "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים"  (בראשית כו יב). עמד יעקב והשביחה, שנאמר: "ויקן את חלקת השדה" (בראשית לג יט).²

שיר השירים רבה א א – מאשל אברהם לעצי המשכן

אמר רב נחמן: כתיב: "ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע" (בראשית מו א) – להיכן הלך? הלך לקוץ ארזים שנטע אברהם אבינו בבאר שבע, שנאמר: "ויטע אשל בבאר שבע". אמר רבי לוי: כתיב: "והבריח התיכון בתוך הקרשים" (שמות כו כח) – הבריח שלושים ושתים אמה היה, ומהיכן היתה נמצאת בידם לשעה? מלמד שהיו מוצנעים עמהם מימות יעקב אבינו.³

בראשית רבה פרשה נד סימן ו – פונדק ופרדס

"ויטע אשל בבאר שבע" – רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אמר: אשל – פרדס, שאל מה תשאל: תאנים וענבים ורימונים.⁴ ר' נחמיה אמר: אשל – פונדק, שאל מה תשאל: ככר לחם, בשר, יין, ביצים …⁵

על דעתו של רבי נחמיה שאמר: אשל – פונדק, אברהם היה מקבל את העוברים ואת השבים, ומשהיו אוכלים ושותים אמר להם: ברכו! והם אומרים: מה נאמר? ואומר להם: "ברוך אל עולם שאכלנו משלו". זהו שכתוב: "ויקרא שם בשם ה' אל עולם" (בראשית כא לג).⁶

"ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים" – רבים מאותן שעשה בחברון. בחברון עשה עשרים וחמש שנה וכאן עשה עשרים ושש שנים.⁷

מדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה – כל מה שתשאל ותבקש

"ויטע אשל" – אמר ר' נחמיה: אשל – שאל. כשהיה אדם נכנס אצלו, היה אומר: שאל כל מה שאתה מבקש ואני נותן לך.⁸ ועשה פונדק בפרשת דרכים, ונותן לעוברים ושבים: אכילה, שתיה, לויה.⁹

רמב"ם הלכות אבל פרק יד הלכות א-ג – חשיבות הליווי

מצות עשה של דבריהם לבקר חולים, ולנחם אבלים, ולהוציא המת, ולהכניס הכלה, וללוות האורחים … שכר הלויה מרובה מן הכל, והוא החוק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה: מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלוה אותן, וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, שנאמר: "וירא והנה שלושה אנשים". ולווּיָים יותר מהכנסתן. אמרו חכמים: כל שאינו מלוה, כאילו שופך דמים. כופין ללוייה כדרך שכופין לצדקה, ובית דין היו מתקנין שלוחין ללוות אדם העובר ממקום למקום. ואם נתעצלו בדבר זה, מעלה עליהם כאילו שפכו דמים. אפילו המלוה את חבירו ארבע אמות, יש לו שכר הרבה. וכמה שיעור לויה שחייב אדם בה? הרב לתלמיד, עד עִבּוּרָהּ של עיר, והאיש לחבירו עד תחום שבת, והתלמיד לרב עד פרסה, ואם היה רבו מובהק עד שלוש פרסאות.¹⁰

רש"י בראשית פרק כא פסוק לג – אשל – של אל

על ידי אותו אשל נקרא שמו של הקב"ה אלוה לכל העולם. לאחר שאוכלים ושותים אומר להם ברכו למי שאכלתם משלו, סבורים אתם שמשלי אכלתם? משל מי שאמר והיה העולם אכלתם.¹¹

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד לה – לוט מחדש את הלינה

ואף לוט בשביל שהיה מקיים אש"ל זכה לנבואה ונמלט מהפיכת סדום. מאי אש"ל? סימן אכילה שתיה לויה. ויש אומרים לינה לכל מי שיבוא.¹²

רשב"ם בראשית יח פסוק א – הכנסת אורחים ביום ובלילה

"כחום היום" – מה צורך לכתוב כחום היום? אלא להודיעך כי בלוט כתיב: "ויבאו שני המלאכים סדומה בערב", ולכך אמר להם לוט: "סורו נא אל בית עבדכם ולינו". אבל אברהם, לפי שבאו אליו כחום היום בבקר, שאין דרך אורחים ללון אלא לאכול ולעבור, לפיכך לא אמר להם אברהם ללון אלא וסעדו לבכם ואחר תעבורו.¹³

רשב"ם בראשית כא לג – מקום תפילה

ויטע אשל – פרדס היה להתפלל שם.¹⁴

מכילתא שמות ויהי בשלח פרשה ב – תפסו אומנות אבותם

"וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' " (שמות יד י). מיד תפסו להם אומנות אבותם, אומנות אברהם יצחק ויעקב. באברהם הוא אומר: בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח ויקרא בשם ה' (בראשית יב ח) ויטע אשל בבאר שבע וגו' (בראשית כא לג). ביצחק הוא אומר: ויצחק בא מבוא באר לחי רואי (בראשית כד סב) וכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה (שם כד סג) – אין שיחה אלא תפילה.¹⁵

מדרש תנחומא (בובר) חיי שרה סימן ג – שרה אשת חיל

"זממה שדה ותקחהו", שעד שהיא בחיים זממה ליטול את מערת המכפלה. "ותקחהו", שהרי נקברה בה. מפרי כפיה נטעה כרם, שנאמר: "ויטע אשל" (בראשית כא לג), מהו ויטע? כמה דאת אמרת: "ויטע כרם" (בראשית ט כ).¹⁶

מדרש תהלים (בובר) מזמור לז – אברהם מקנא בנח ובניו

"לדוד אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה" … ובמה תקנא? "כי אם ביראת ה' כל היום" (משלי כג) … אמר הקב"ה: קנא לי, שאילולי הקנאה אין העולם עומד ואין אדם נושא אשה ואינו בונה בית. שאילולי שקנא אברהם, לא היה קונה שמים וארץ.¹⁷ ואימתי קנא? שאמר למלכי צדק: כיצד יצאת מן התיבה? אמר ליה: בצדקה שהיינו עושים שם. אמר לו: וכי מה צדקה היה לכם לעשות בתיבה? וכי עניים היו שם? והלא לא היו שם אלא נח ובניו ולמי הייתם עושין צדקה? אמר ליה: על הבהמה ועל החיה ועל העוף. לא היינו ישנים, אלא נותנים היינו לפני זה ולפני זה כל הלילה. אותה שעה אמר אברהם: ומה אילולי שעשו צדקה עם בהמה וחיה ועוף לא היו יוצאין וכיון שעשו צדקה יצאו, ואני אם אעשה עם בני אדם על אחת כמה וכמה. באותה שעה נטע אשל בבאר שבע, אכילה שתיה לויה.¹⁸

שבת שלום

מחלקי המים