מיוחדים

מים ראשונים: נושא השכחה הוא "רחב מיני ים" ושכיח במקורות רבים. השכחה היא אחותה ההופכית של הזכירה – ובת דודתה ההפוכה של המילה "שכיח" שמקורה בארמית, היינו דבר מצוי – ומשום כך אין להתפלא על ריבוי העיסוק בה (והבלבול לעיתים בין לשכוח ובין למצוא). דיון נרחב בשכחה/זכירה/מציאה הוא בהקשר עם לימוד התורה, ראו מעט בדברינו כי לא תשכח מפי זרעו בפרשת וילך וכן הדף מי ימנע את שכחת התורה בדפים המיוחדים. וישנה כמובן מצוות שכחה של מתנות עניים עליה הרחבנו מעט בפרשת כי תצא. הפעם, נבקש להתמקד בתכונת/מדת השכחה בכלל. וכמובן שגם אחרי צמצום זה, נשכחו מן הסתם מקורות חשובים במכוון או בשגגה, שהרי קצרה היריעה והדעת.

 

עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם וכו': (בראשית כז מה פרשת תולדות).¹

וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ: (בראשית מ כג).²

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: … לֹא תִּשְׁכָּח: (דברים כה יז-יט).³

… בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת … לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי: (דברים כו יג פרשת כי תבא).⁴

הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ מֵרַחֵם בֶּן בִּטְנָהּ גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ: (ישעיהו מט טו).⁵

כִּי אֵין זִכְרוֹן לֶחָכָם עִם הַכְּסִיל לְעוֹלָם בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הַבָּאִים הַכֹּל נִשְׁכָּח וְאֵיךְ יָמוּת הֶחָכָם עִם הַכְּסִיל: (קהלת ב טז).⁶

 

אור החיים בראשית פרק מ פסוק כג – שתי שיטות של שכחה

ולא זכר שר המשקים וגו'. פירוש, הגם שלא שכחו בתחילה, לא זכר שמו כאשר צוה עליו יוסף דכתיב: "זכרתני".⁷ ועוד מודיע הכתוב ששכחו גם מלבו. והכוונה בזה, כי לצד שהחליט שלא לזוכרו, נשכח מלבו. כי אם היה בלבו ובדעתו צד אחד לזוכרו, באמצעות זה היה קצת נזכר. אלא לצד החלט הדבר נשכח ממנו (מלבו).⁸

קהלת רבה פרשה א – שכחת התורה לטובה

ר' אבהו אמר: זה שיפוטה של תורה שאדם למד תורה ושכחה. רבנן דתמן בשם ר' יצחק דהכא ורבי טוביה בשם ר' יצחק: לטובתו אדם למד תורה ושוכח. שאילו היה אדם למד תורה ולא שכחה, היה מתעסק בתורה שתים שלש שנים וחוזר ומתעסק במלאכתו ולא היה משגיח בה לעולם כל ימיו. אלא מתוך שאדם למד תורה ושוכחה, אינו מזיז ואינו מזיע את עצמו מדברי תורה.⁹

תוספתא מסכת ברכות (ליברמן) פרק א הלכה יא – הצרות המשכחות

… "אַל תִּזְכְּרוּ רִאשֹׁנוֹת וְקַדְמֹנִיּוֹת אַל תִּתְבֹּנָנוּ" (ישעיהו מג יח). "אל תזכרו ראשונות" – אילו של מלכיות, "וקדמוניות אל תתבוננו" – אלו של מצרים. "הִנְנִי עֹשֶׂה חֲדָשָׁה עַתָּה תִצְמָח" (שם שם יט) – זו מלחמת גוג ומגוג. מָשְׁלוּ מָשָׁל: למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו, והיה מספר והולך מעשה הזאב. פגע בו ארי וניצל מידו, שכח מעשה הזאב והיה מספר במעשה הארי. אחר כך פגע בו נחש וניצל מידו, שכח מעשה שניהם והיה מספר והולך מעשה הנחש. אף כך ישראל, צרות האחרונות משכחות את הראשונות.¹⁰

מסכת ברכות דף נח עמוד ב – שכחת המתים

אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה את חבירו לאחר שלשים יום אומר: ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, לאחר שנים עשר חדש – אומר ברוך מחיה המתים. אמר רב: אין המת משתכח מן הלב אלא לאחר שנים עשר חודש, שנאמר: "נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב הָיִיתִי כִּכְלִי אֹבֵד" (תהלים לא יג).¹¹

ספרי דברים פיסקא מג פרשת עקב– שכחה עקב ריבוי הטובה

אמרו אנשי סדום: הרי מזון אצלינו הרי כסף וזהב אצלינו. נעמוד וּנְשַׁכַּח תורת הרגל מארצנו. אמר להם המקום: בטובה שהיטבתי לכם אתם מבקשים לְשַׁכֵּחַ תורת הרגל מביניכם – אני מְשַׁכֵּחַ אתכם מן העולם.¹²

תנא דבי אליהו רבה (איש שלום) פרשה א – יום רעה ויום טובה

כך היא מדתו של אדם, יום טוב משכחת רעה, ויום רע משכחת טובה.¹³

מסכת הוריות דף יג עמוד ב – דברים שגורמים לשכחה וההפך

דאמר רבי יוחנן: כשם שהזית משכח לימוד של שבעים שנה, כך שמן זית משיב לימוד של שבעים שנה.¹⁴

סנהדרין כט ע"א – לא זוכרים דברים שנאמרים בכדי

אמר אביי לא שנו אלא דאמר משטה אני בך. אבל אמר לא היו דברים מעולם הוחזק כפרן.¹⁵

אמר רב פפא בריה דרב אחא בר אדא הכי אמרינן משמיה דרבא: כל מילי דכדי לא דכירי אינשי.¹⁶

מסכת יומא דף יח עמוד א – תזכורת לכהן הגדול

יומא פרק א משנה ג: מסרו לו זקנים מזקני בית דין, וקורין לפניו בסדר היום, ואומרים לו: אישי כהן גדול! קרא אתה בפיך, שמא שכחת או שמא לא למדת.¹⁷

מסכת ברכות דף כח עמוד ב – שכחה בתפילה

תנו רבנן: שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה. אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים?¹⁸ עמד שמואל הקטן וְתִקְנָהּ, לשנה אחרת שכחה. והשקיף בה שתים ושלש שעות ולא העלוהו.¹⁹ אמאי לא העלוהו? והאמר רב יהודה אמר רב: טעה בכל הברכות כלן – אין מעלין אותו, בברכת המינים – מעלין אותו, חיישינן שמא מין הוא! שאני שמואל הקטן, דאיהו תקנה.²⁰

ויקרא רבה יג פרשת שמיני – כשמשה שוכח²¹

א"ר הונא: בשלושה מקומות כעס משה ונתעלמה ממנו הלכה, ואלו הן: בשבת ובכלי מתכות ובאוֹנָן.²² בשבת מנין? שנאמר: "ויותירו אנשים ממנו עד בוקר … ויקצוף עליהם משה" (שמות טז כ). וכיון שכעס, שכח לומר להם הלכות שבת אמר להם: "הוא אשר דבר ה' שבתון שבת קודש לה' מחר" (שם כג).²³ ובכלי מתכות מנין? שנאמר: "ויקצוף משה על פקודי החיל" (במדבר לא יד). וכיון שכעס, נתעלמה ממנו הלכה ושכח לומר להם הלכות כלי מתכות.²⁴ וכיון שלא אמר משה, אמר אלעזר הכהן תחתיו וכו'.²⁵

ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא עה – רבי טרפון שכח

א"ל רבי טרפון: עד מתי מגבב ומביא עלינו עקיבא, איני יכול לסבול. אקפח את בניי²⁶ אם לא ראיתי שמעון אחי אימא שהיה חִגֵּר ברגלו אחת, שהיה עומד ומריע בחצוצרות. אמר לו: הין רבי, שמא בְּהַקְהֵל ראית, שבעלי מומין כשרין בהקהל וביום הכיפורים וביובל. אמר לו: העבודה שלא בידיתה, אשריך אברהם אבינו שיצא מחלציך עקיבא. טרפון ראה ושכח, עקיבא דורש מעצמו ומסכים להלכה. הא כל הפורש ממך כפורש מחייו.²⁷

מסכת עירובין דף נג עמוד א – שכחה כחלק מירידת הדורות

אמר רבי יוחנן: לִבָּן של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל – ואנו כמלוא נקב מחט סידקית. …  אמר אביי: ואנן כי סיכתא בגודא (יתד בכותל) לגמרא. אמר רבא: ואנן – כי אצבעתא בקירא (אצבע בשעווה) לסברא, אמר רב אשי: אנן כי אצבעתא בבירא (אצבע בבור) לשכחה.²⁸

תוספתא מסכת פרה פרק ד הלכה ז – לזרז את התלמידים

שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי: פרה במה נעשית?²⁹ אמר להם: בבגדי זהב.³⁰ אמרו לו: למדתנו בבגדי לבן. אמר להם: יפה אמרתם! ומעשה שעשו ידי וראו עיני ושכחתי, וכששמעו אזני על אחת כמה וכמה.³¹ לא שלא היה יודע, אלא שהיה מבקש לזרז את התלמידים. ויש אומרים: הלל הזקן שאלו. לא שלא היה יודע אלא שהיה מבקש לזרז את התלמידים, שהיה ר' יהושע אומר: השונה ואינו עמל, כאיש זורע ולא קוצר.³² הלמד תורה ושכח דומה לאשה היולדת וקוברת.³³ ר' עקיבא אומר: זַמֵּר בי תדירה – זַמֵּר.³⁴

אבות דרבי נתן נוסח א פרק כד – חזרה כתרופה לשכחה

הוא היה אומר:³⁵ יכול אדם ללמוד תורה בעשר שנה ולשכחה בשתי שנים. כיצד? יושב אדם ששה חדשים ואינו חוזר בה, נמצא אומר על טמא טהור ועל טהור טמא. י"ב חודש ואינו חוזר בה, נמצא מחליף חכמים זה בזה. י"ח חודש ואינו חוזר בה, נמצא משכח ראשי פרקים. כ"ד חודש ואינו חוזר בה, נמצא משכח ראשי מסכתותיו. ומתוך שאומר על טמא טהור ועל טהור טמא ומחליף חכמים זה בזה ומשכח ראשי פרקים וראשי מסכתותיו, סוף שיושב ודומם. ועליו אמר שלמה: "על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כלו קמשונים כסו פניו חרולים וגדר אבנים נהרסה" (משלי כד ל-לא). וכיון שנפל כותלו של כרם, מיד חרב כל הכרם כולו.³⁶

מסכת נדרים דף מא עמוד א – שכחה עקב מחלה

אמר ר' אלכסנדרי א"ר חייא בר אבא: אין החולה עומד מחוליו עד שמוחלין לו על כל עונותיו, שנאמר: "הַסֹּלֵחַ לְכָל עֲוֹנֵכִי הָרֹפֵא לְכָל תַּחֲלֻאָיְכִי" (תהלים קג ג). רב המנונא אמר: חוזר לימי עלומיו, שנאמר: "רֻטֲפַשׁ בְּשָׂרוֹ מִנֹּעַר יָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו" (איוב לג כה).³⁷

"ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ" (תהלים מא ד) – אמר רב יוסף: לומר, דמשכח למודו. רב יוסף חלש, איעקר ליה למודיה, אהדריה אביי קמיה. היינו דבכל דוכתא אמרינן אמר רב יוסף: לא שמיע לי הדא שמעתא, א"ל אביי: את אמריתה ניהלן, ומהא מתניתא אמריתה ניהלן.³⁸

כי הוה גמיר רבי תלת עשרי אפי הילכתא, אגמריה לרבי חייא שבעה מנהון.³⁹ לסוף חלה רבי, וחזר ר' חייא לפניו אותם שבעה פנים שלִמְדוֹ, שישה הלכו (נשכחו). היה (שם) כובס (אחד) שהיה שומע לו לרבי כשהיה לומד אותן.⁴⁰ הלך ר' חייא ולמד אותן לפני (אצל) הכובס, ובא והחזיר הלך אותן לפני רבי. כאשר היה רואה רבי את אותו כובס, אמר לו רבי: אתה עשית אותי ואת חייא. ויש אומרים שכך אמר לו: אתה עשית את חייא, וחייא עשה אותי.⁴¹

קהלת רבה פרשה ב סימן טו – הכל נשכח?

"ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני וגו' " (קהלת ב טו),⁴² אני נקראתי מלך ונמרוד הרשע נקרא מלך, זה מת וזה מת. אם כן, "ולמה חכמתי אני אז יותר"? למה מסרתי נפשי על קדושת שמו של הקב"ה והזהרתי ואמרתי: אין אלוה כמוהו בעליונים ובתחתונים?⁴³

ועוד חזרתי ואמרתי: "כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם הכל נשכח" – למה? דכיון דישראל נכנסין לידי צרה הן אומרים: "זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך וגו' " (שמות לב) –  שמא אומות העולם אומרים: זכור למעשה נמרוד? הדא הוא כדתיב: "ואיך ימות החכם עם הכסיל".⁴⁴

ברכות לב ע"ב – מה נשכח ומה לא נשכח

"ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני" (ישעיהו מט יד) … אמרה לפניו: ריבונו של עולם, הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך שמא לא תשכח לי מעשה העגל? אמר לה: "גם אלה תשכחנה". אמרה לפניו: ריבונו של עולם, הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך שמא תשכח לי מעשה סיני? אמר לה: "ואנכי לא אשכחך". והיינו דאמר רבי אלעזר אמר רב אושעיא: מאי דכתיב: "גם אלה תשכחנה" – זה מעשה העגל, "ואנכי לא אשכחך" – זה מעשה סיני.⁴⁵

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: אחת השיטות לשיפור הלימוד והבנה היא שיטת: למד והסבר – Learn & explain, היינו רכישת ידע במעגלים קצרים וחוזרים של לימוד וניסיון להסביר תחילה לעצמך מה למדת וא"כ גם לאחרים. יש שמייחסים שיטה זו לריצ'רד פיינמן מגדולי הפיסיקאים במאה ה 20. חפשו בגוגל Feynman technique. ובעצם הכל בתורה. מה אומר הפסוק בקריאת שמע? "ושננתם לבניך ודברת בם". תלמד את הבנים שלך – ואז תדע בעצמך.

מים אחרונים 2: ראו מסכת אבות פרק ה משנה יב: "ארבע מדות בתלמידים: מהר לשמוע ומהר לאבד – יצא שכרו בהפסדו. קשה לשמוע וקשה לאבד – יצא הפסדו בשכרו. מהר לשמוע וקשה לאבד – חכם. קשה לשמוע ומהר לאבד – זה חלק רע". האם אלה מדות טבעיות או נרכשות. האם משנה זו קובעת שבעצם הכל עניין של גנטיקה (וחינוך מגיל צעיר), או שהדבר תלוי ברצינות שהאדם מתייחס לרכישת ידע בכלל תורה בפרט, וניתן לשנות את המדות ע"י מאמץ אינטלקטואלי, מודעות, תרגילים (הלל ורבן יוחנן בן זכאי ליל), חזרה ושנון.