מים ראשונים: כבר הקדשנו דף מיוחד בפרשת וילך לנושא כי לא תשכח מפי זרעו. אך התורה היא מים שאין להם סוף ונראה שניתן להוסיף ולהעמיק בפנינה הבאה.
בבא מציעא דף פה עמוד ב
ריש לקיש היה מציין (מסמן) מערות (קבורה) של חכמים.1 כאשר הגיע למערתו של רבי חייא נעלמה ממנו. חלשה דעתו, אמר: ריבונו של עולם לא פלפלתי תורה כמותו?2 יצתה בת קול ואמרה לו: תורה כמותו פלפלת, תורה כמותו לא ריבצת.3 כאשר היו רָבִים רבי חנינא ורבי חייא, אמר לו רבי חנינא לרבי חייא: אתי אתה רב? חס ושלום, אם תשתכח תורה מישראל אחזיר אותה בפלפולי!4 – אמר ליה רבי חייא לרבי חנינא: אתי אתה רב? שעשיתי שלא תשתכח התורה מישראל? מה אני עושה – אני הולך וזורע פשתן ושוזר ממנו רשתות וצד צבאים ומאכיל מבשרם ליתומים. ועושה מגילות (מעורם) וכותב חמישה חומשי תורה (עליהם), ואני הולך לעיר ומלמד לחמישה תינוקות חמישה חומשים ומלמד משנה לשישה תינוקות שישה סדרים.5 ואני אומר להם: עד שאחזור – תְּלָמְדוּ מקרא זה לזה ולָמְדוּ משנה זה לזה.6 וכך אני עושה שלא תשתכח תורה מישראל. היינו דאמר רבי: כמה גדולים מעשי חייא!7
מסכת כתובות קג ע"ב8
תנו רבנן: בשעת פטירתו של רבי, אמר: לבני אני צריך, נכנסו בניו אצלו. אמר להם: היזהרו בכבוד אמכם; נר יהא דלוק במקומו, שולחן יהא ערוך במקומו, מטה תהא מוצעת במקומה …9
אמר להן: לחכמי ישראל אני צריך, נכנסו אצלו חכמי ישראל. אמר להן: אל תספדוני בעיירות, שמעון בני חכם, גמליאל בני נשיא, חנינא בר חמא ישב בראש …10
שמעון בני חכם. מאי קאמר? הכי קאמר: אף על פי ששמעון בני חכם, גמליאל בני נשיא … ורבי מאי טעמא עבד הכי? נהי דאינו (למרות שאינו) ממלא מקום אבותיו בחכמה, ביראת חטא ממלא מקום אבותיו הוה.11
חנינא בר חמא ישב בראש. לא קיבל רבי חנינא, שהיה ר' אָפֶס גדול ממנו שתי שנים ומחצה. יתיב רבי אפס ברישא, ויתיב רבי חנינא אבראי ואתא לוי ויתיב גביה. נח נפשיה דרבי אפס ויתיב רבי חנינא ברישא, ולא הוה ליה ללוי איניש למיתב גביה וקאתא לבבל …12
והא הוה ר' חייא! 13 נח נפשיה.14 והאמר ר' חייא: אני ראיתי קברו של רבי והורדתי עליו דמעות! … והתניא: כשחלה רבי, נכנס ר' חייא אצלו ומצאו שהוא בוכה, אמר לו: רבי, מפני מה אתה בוכה? … א"ל: אנא אתורה ומצות קא בכינא!15
ר' חייא עסוק במצות הוה, ורבי סבר: לא אַפַּגְרֵיה.16 והיינו דכי הוו מינצו ר' חנינא ור' חייא, א"ל ר' חנינא לר' חייא: בהדי דידי מינצת? דאם חס ושלום נשתכחה תורה מישראל, מהדרנא ליה מפלפולי! א"ל ר' חייא: אנא עבדי דלא משתכחה תורה מישראל. שאני מביא פשתן וזורע ושוזר ממנו רשתות וצד צבאים ומאכיל את בשרם ליתומים. ואני עושה מגילות מעורות הצבאים ואני הולך לעיר שאין בה מלמד תינוקות וכותב חמישה חומשי תורה לחמישה תינוקות ושונה שישה סדרים לשישה תינוקות. לכל אחד ואחד אני אומר לו: שנה את סידרך לחברך.17
והיינו דאמר רבי: כמה גדולים מעשה חייא.18
אמר לו ר' שמעון ברבי: אפילו ממך? אמר לו: אִין.19
אמר לו רבי ישמעאל ברבי יוסי: אפילו מאבא? אמר לו: חס ושלום, לא תהא כזאת בישראל.20
מחלקי המים
מים אחרונים: ראה גמרא ברכות דף יח עמוד ב שבניו של ר' חייא יצאו לעיסוק בכפרים ושכחו את תורתם והצטערו מאד ותמהו אם אבא חייא יודע (מרגיש) בצערם או לא. האם אירוע זה השפיע על ר' חייא, האם הוא קשור לנושא שלנו?