פרשות השבוע

וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה וְהִנֵּה שֹׂרָף וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן הַנּוֹתָרִם לֵאמֹר: מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם לָשֵׂאת אֶת עֲוֹן הָעֵדָה לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם לִפְנֵי ה': הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי: וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת חַטָּאתָם וְאֶת עֹלָתָם לִפְנֵי ה' וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה': וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו: (ויקרא י טז-כ).¹

ספרא שמיני פרשה א פרק ב סימן יב – לא שמעתי או טעה

"וישמע משה וייטב בעיניו" – הודה מיד ולא בוש לומר לא שמעתי.² א"ר יהודה: חנניה בן יהודה היה דורש כל ימיו: קשה הקפדה שגרמה לו למשה לטעות. אחר מיתתו, הריני כמשיב על דבריו: ומי גרם לו שהקפיד? אלא שטעה.³

גמרא זבחים קא ע"א – שמעתי ושכחתי

מדוע לא אכלתם – אמר לו משה לאהרן: שמא נכנס דָמָהּ לפני ולפנים? אמר לו: הן לא הובא את דמה; שמא חוץ למחיצתה יצאת? אמר לו: בקודש היתה; ודלמא באנינות אקריבתוה ופסלתוה? אמר לו: משה, וכי הם הקריבו? אני הקרבתי! …וא"ל: הן לא הובא את דמה ובקדש היתה, אכול תאכלו אותה כאשר צויתי באנינות יאכלוה! אמר לו: … ומה מעשר הקל אמרה תורה: לא אכלתי באוני ממנו, בקדשי דורות לא כל שכן! מיד: "וישמע משה וייטב בעיניו", הודה ולא בוש משה לומר לא שמעתי, אלא אמר: שמעתי ושכחתי.⁴

ויקרא רבה פרשה יג סימן א – הכרזה: אני טעיתי

"וידבר אהרן אל משה" (ויקרא י יט) – בדיבור ענה כנגדו, כדכתיב: "דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות" (בראשית מב ל).⁵ "הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני ה' ותקראנה אותי כאלה, ואכלתי חטאת היום, הייטב בעיני ה' "? (שם) – אמר לו: היום מתו בני, היום אקריב קרבן? היום מתו והיום אוכל בקדשים? מיד דרש אהרן קל וחומר למשה: ומה מעשר הקל אסור לאונן, חטאת החמורה, אינו דין שתהא אסורה לאונן?

מיד: "וישמע משה וייטב בעיניו" – הוציא כרוז לכל המחנה ואמר: אני טעיתי את ההלכה ואהרן אחי למדני.⁶  אלעזר ידע את ההלכה ושתק, איתמר ידע את ההלכה ושתק, זכו ונתייחד הדיבור עליהם ועל אביהם ועל אחי אביהם בחייהם. זהו שכתוב: "וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אליהם: דברו אל בני ישראל לאמור" (ויקרא יא א-ב) – תני ר' חייא: "לאמר אליהם" – לבנים לאלעזר ואיתמר.⁷

אבות דרבי נתן נוסח ב פרק מ – מודה על האמת

ומודה על האמת – זה משה, שנאמר: "וישמע משה וייטב בעיניו".⁸

אבות דרבי נתן נוסח א פרק לז – אהרון מעיר למשה בדרך ארץ

"ואינו נכנס לתוך דברי חבירו" – זה אהרן .. ששתק עד שיסיים משה את דברו ולא אמר לו: קצר דבריך, ואח"כ אמר אל משה: "הן היום הקריבו" ואוננים אנחנו. ויש אומרים: מְשָׁכוֹ אהרן מתוך הצבור לחוץ ואמר לו: משה אחי, ומה מעשר הקל אסור לאונן לאכול ממנו, חטאת חמורה לא כל שכן שתהא אסורה לאונן! מיד הודה לו, שנאמר: "וישמע משה וייטב בעיניו", ובעיני הגבורה.⁹

מדרש תנאים לדברים פרק יד פסוק יב – משה שכח וחזר בספר דברים

"וזה אשר לא תאכלו ממנו" … מפני מה נשנו במשנה תורה?¹⁰ בבהמה מפני השסועה, ובעוף מפני הָרָאָה.¹¹ ללמדך שלא יהא אדם בוש לומר: שכחתי. והרי הדברים קל וחומר: ומה אם משה חכם החכמים, גדול הגדולים, אבי הנביאים, לא בוש לומר: שכחתי. מי שאינו אחד מאלף אלפי אלפים ורוב ריבי רבבות של תלמיד תלמידיו, על אחת כמה וכמה שלא יהא בוש לומר: שכחתי.¹²

תלמוד ירושלמי יומא פרק א הלכה א – ראיתי ושכחתי

… וכי רבי טרפון אביהן של כל ישראל לא טעה בין תקיעת הקהל לתקיעת קרבן? דתני: "ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות" [במדבר י ח] – תמימים ולא בעלי מומין, דברי ר' עקיבה. אמר לו רבי טרפון: אקפח את בניי אם לא ראיתי אחי אמי חיגר באחת מרגליו עומד בעזרה וחצוצרתו בידו ותוקע. אמר לו ר' עקיבה: רבי, שמא לא ראיתה אלא בשעת הקהל, ואני אומר בשעת קרבן. אמר לו רבי טרפון: אקפח את בניי שלא הטיתה ימין ושמאל. אני הוא שראיתי את המעשה ושכחתי ולא היה לי לפרש, ואתה דורש ומסכים לשמועה. הא כל הפורש ממך כפורש מחייו.¹³

ספרי במדבר פרשת חוקת פיסקא קכג – תרגיל השכחה של ר' יוחנן בן זכאי

"זאת חוקת התורה", רבי אליעזר אומר: נאמר כאן "חוקה" ונאמר להלן "חוקה", מה חוקה האמורה להלן בבגדי לבן הכתוב מדבר אף חוקה האמורה כאן בבגדי לבן הכתוב מדבר.¹⁴ שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי: באילו כלים פרה נעשית? אמר להם: בבגדי זהב. אמרו לו: והלא למדתנו רבינו בבגדי לבן! אמר להם: אם מה שראו עיני ומה ששרתו ידי שכחתי, קל וחומר למה שלמדתי.¹⁵ וכל כך למה? כדי לחזק את התלמידים. ויש אומרים הלל הזקן היה, אלא שלא היה יכול לומר: מה ששרתו ידי.¹⁶

גמרא פסחים סו ע"א – הלל מקנטר ושוכח

… התחיל מקנטרן בדברים, אמר להן: מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם – עצלות שהיתה בכם, שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון. אמרו לו: רבי, שכח ולא הביא סכין מערב שבת מהו? אמר להן: הלכה זו שמעתי ושכחתי.¹⁷

מדרש תנחומא (בובר) פרשת וארא סימן ב – עיסוק בצרכיי ציבור משכח

"כי העושק יהולל חכם" (קהלת ז ז), עיסוק שהחכם מתעסק בצרכי צבור, הן משכחין אותו מן החכמה. אמר ר' יהושע בן לוי: ששים הלכות למדתי מיהודה בן פדייה בחרישת הקבר, ובשביל שהייתי עוסק בצרכי צבור, שכחתי את כולן, הוי: "כי העושק יהולל חכם ויאבד לב מתנה".¹⁸

מסכת שבת דף סג עמוד ב –

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: מניין לאריג כל שהוא שהוא טמא – מציץ. אמר ליה אביי: וציץ אריג הוא? והתניא: ציץ כמין טס של זהב, ורוחב שתי אצבעות, ומוקף מאוזן לאוזן, וכתוב עליו בשתי שיטין: יו"ד ה"א למעלה וקודש למ"ד למטה. ואמר רבי אליעזר ברבי יוסי: אני ראיתיו בעיר רומי וכתוב קדש לה' בשיטה אחת! כי סליק רב דימי לנהרדעא, שלח להו: דברים שאמרתי לכם טעות הם בידי.¹⁹

מסכת עירובין דף טז עמוד ב – דברים שאמרתי לפניכם, טעות הם בידי

דרש רב נחמן משום רבינו שמואל: יחיד נותנין לו בית סאתים, שנים נותנין להן בית סאתים, שלושה – נעשו שיירא ונותנין להן בית שש. – שָׁבּקְתָ רבנן ועבדת כרבי יוסי ברבי יהודה? הדר אוקים רב נחמן אמורא עליה ודרש: דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי.²⁰

מסכת הוריות פרק א משנה א – כשבית דין הגדול טועה

הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם … פטור, מפני שתלה בבית דין. הורו בית דין, וידע אחד מהן שטעו, או תלמיד והוא ראוי להוראה, והלך ועשה על פיהן … הרי זה חייב, מפני שלא תלה בבית דין. זה הכלל: התולה בעצמו – חייב, והתולה בבית דין – פטור.²¹

מסכת נדה דף כ עמוד ב – שינוי דעה של הדיין

רבי ראה דם בלילה – וטימא. ראה ביום – וטיהר. המתין שעה אחת – חזר וטימא. אמר: אוי לי שמא טעיתי! שמא טעיתי? ודאי טעה! דתניא: "לא יאמר חכם אילו היה לח היה ודאי טמא". אלא, אמר: אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות.²²

ספורנו ויקרא פרק י פסוק כ – שמח שתיקנו אותו

וייטב בעיניו. שמח על טוב סברת אחיו ובניו שהיטיבו לראות ולהורות.²³

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: באמצע הסיפור על מות נדב ואביהוא, בין תיאור האסון שקרה ותגובת משה ואהרון הראשונה, ובין כעסו של משה על אהרון והדיון ההלכתי לגבי אכילת הקרבן במצב של אנינות, מופיעה 'פרשה קטנה' של שתוי יין והוראה של מי ששתה יין. פרשה זו נאמרת ישירות לאהרון: "וידבר ה' אל אהרון לאמר" ומסתיימת במילים: "להורות את בני ישראל את כל החוקים אשר דיבר אליהם ביד משה". פתח באהרון וסיים במשה ולא בכדי. עיקרה של 'פרשה קטנה' זו הוא החידוש של תפקיד הכהנים כמורי ההלכה (נושא שחוזר אח"כ בספר דברים פרשת שופטים) – תורת משה בידי הכהונה. היישום של תפקיד זה הוא מיד בהמשך הסיפור, כאשר אהרון מורה את ההלכה למשה! וחוזר בספר דברים יז ט בציווי: "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט". וגם בתחילת ימי בית שני, בדברי הנביא מלאכי ב ו-ז: "תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן: כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא". ראו דברינו תורת אמת הייתה בפיהו בפרשת חוקת, מות אהרון. אלא שעניין זה כידוע התפוגג עם השנים וירידת מעמדה של הכהונה. ובעזרת הנותן ליעף כח נרחיב ונדון ב'פרשה קטנה' זו בשנה האחרת.