פרשות השבוע

חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט: (בראשית יח כה).¹

בראשית רבה לט ו – השבועה לנח, או דין או עולם

רבי עזריה משום רבי אחא פתח: "אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך"  (תהלים מה ח). רבי עזריה פתר המקרא באברהם. בשעה שעמד אברהם אבינו לבקש רחמים על הסדומים, מה כתוב שם? "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע וכו' ". אמר ר' אחא: נשבעת ואמרת שאין אתה מביא מבול לעולם, מה אתה מערים על השבועה? אתמהא! מבול של מים אין אתה מביא, מבול אש אתה מביא? אם כן לא יצאת ידי השבועה!²

אמר רבי לוי: "השופט כל הארץ לא יעשה משפט" – אם עולם אתה מבקש, אין דין. ואם דין אתה מבקש, אין עולם. מה אתה תופש החבל בשני ראשים? אתה מבקש עולם ומבקש דין. טול לך אחד מהם, ואם אין אתה מוותר מעט אין העולם יכול לעמוד.³ אמר לו הקב"ה: אברהם, "אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך". מהו "מחבריך"? מנח ועד אצלך י' דורות,⁴ ומכולם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך.⁵

בראשית רבה מט ט – חללה היא לך

"חלילה לך מעשות כדבר הזה" – אמר ר' יודן: חללה היא לך, זרה היא לך!⁶ אמר ר' אחא: "חלילה חלילה" – שתי פעמים: חילול שם שמים יש בדבר, חילול שם שמים בדבר! אמר ר' אבא: "מעשות דבר" אין כתיב כאן, אלא "מעשות כדבר" – לא היא ולא כיוצא בה ולא שפחותה ממנה.⁷

א"ר לוי: שני בני אדם אמרו דבר אחד, אברהם ואיוב. אברהם אמר: "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע". איוב אמר: "אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה" (איוב ט כב). אברהם נטל עליה שכר, איוב נענש עליה. אברהם אכלה בִּשׁוּלָה, איוב אכלה פָּגָה.⁸

ר' חייא בר אבא אמר: ערבובי תשובות יש כאן. אברהם אמר: "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע" והקב"ה אומר: "והיה כצדיק כרשע"? יִתֶלה לרשעים בשביל צדיקים?⁹

תנחומא (בובר) פרשת וירא סימן י – תשובת הקב"ה

אמר אברהם לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, חלילה לך וגו'. שלא יאמרו באי עולם כך אומנתו שהוא מאבד את הדורות במידת אכזריות. איבד דור אנוש, ודור המבול, ודור הפלגה, אינו מניח אומנותו. לכך אמר אברהם: "חלילה לך". אמר לו הקב"ה: כך אמרת? בוא וראה ואעביר לפניך כל הדורות שאיבדתי, ואראך שלא גביתי לפורענותם מהם, ואם תעלה על דעתך שלא עשיתי כהוגן, למדני ואני עושה.¹⁰

תנחומא (בובר) פרשת וירא סימן ט – האם ניסה אברהם להחזיר את אנשי סדום בתשובה

בשעה שבקש הקב"ה להפוך את חמשת הכרכים הללו נמלך באברהם, שנאמר: "ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה" (בראשית יח כ). התחיל אברהם ללמד עליהן סניגוריא לפני הקב"ה, סבור שמא יעשו תשובה. מנין? ממה שקראו בענין: "חלילה לך מעשות כדבר הזה".¹¹

ילקוט שמעוני תורה פרשת וירא רמז פג – חזרה לחלילה: לא מיניה ולא מקצתיה

אמר ר' יודן: חלילה היא חולין היא לך בדייה היא לך, חילול השם יש בדבר. "מעשות דבר" – אין כתיב כאן, אלא: "כדבר" – לא היא ולא דכוותה ולא דפחיתא מינה.¹²

בראשית רבה מט י – הקב"ה מחריש למנהיגים הקובלים כנגדו

רבי יודן ורבי יהודה בר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמרו: … לך אני מחריש¹³ וְלַבָּדִים היוצאים ממך:¹⁴ לאברהם שהוא אומר: "חלילה לך מעשות כדבר הזה" ולמשה שהוא אומר: "למה ה' יחרה אפך בעמך" וליהושע שהוא אומר: "למה העברת העבר את העם הזה", ולדוד שהוא אומר: "למה ה' תעמוד ברחוק תעלים לעתות בצרה". "ודבר גבורות וחין ערכו"  – חן ניתן בעריכות שפתים, בשעה שביקש רחמים על הסדומיים.¹⁵

מסכת עבודה זרה דף ד עמוד א – תשובה שנייה של הקב"ה

א"ר אבא בר כהנא: מאי דכתיב: "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע"? אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, חולין הוא מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע. ולא? והכתיב: "וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ צַדִּיק וְרָשָׁע" (יחזקאל כא ח)!¹⁶ – בצדיק שאינו גמור. אבל בצדיק גמור לא? והכתיב: "וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ" (שם ט ו), ותני רב יוסף: אל תקרי ממקדשי אלא ממקוּדַשָׁי, אלו בני אדם שקיימו את התורה מאל"ף ועד תי"ו! התם נמי כיון שהיה בידם למחות ולא מיחו, הוו להו כצדיקים שאינן גמורים.¹⁷

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: תם הגיליון אך לא נשלם הרעיון. מי שרוצה להרחיב בנושא יעיין בשני מדרשים חשובים שלא הבאנו כי "קצר המצע מהשתרע". תנחומא (בובר) וירא סימן יב בהשוואה בין "חלילה לך" של אברהם ובין "חלילה לי" של יואב הרודף אחרי שבע בין בכרי (שמואל ב כ) בתשובתו לאישה החכמה מאבל בית מעכה. אברהם קובל שם איך האשה החכמה הצליחה להציל עיר שלימה והוא לא הצליח להציל את ערי סדום.¹⁸ והשני, אגדת בראשית (בובר) כב השוזר ומסכם את רוב המדרשים שהבאנו לעיל ברצף נאה.

מים אחרונים 2: נציע כאן נושא לדיון בשולחן שבת. אילו אישים נוספים במקרא ובאיזה הקשר ואירוע, השתמשו בקריאה: "חלילה" (לך, לנו, לי וכו').

נרמוז להלן ומצאו את המקור.

יוסף ואחיו, שבטי עבר הירדן המזרחי, בית עלי, שמואל לעם, הצלת יונתן, הצלת דוד, דוד לאנשיו, האשה החכמה ויואב, כרם ביזרעאל ויש בוודאי עוד.