חלילה לך מעשות כדבר הזה

חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט: (בראשית יח כה).1

בראשית רבה לט ו

רבי עזריה משום רבי אחא פתח: "אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך"  (תהלים מה ח). רבי עזריה פתר המקרא באברהם. בשעה שעמד אברהם אבינו לבקש רחמים על הסדומים, מה כתוב שם? "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע וכו". אמר ר' אחא: נשבעת ואמרת שאין אתה מביא מבול לעולם, מה אתה מערים על השבועה? אתמהא! מבול של מים אין אתה מביא, מבול אש אתה מביא? אם כן לא יצאת ידי השבועה!2

אמר רבי לוי: "השופט כל הארץ לא יעשה משפט" – אם עולם אתה מבקש, אין דין. ואם דין אתה מבקש, אין עולם. מה אתה תופש החבל בשני ראשים? אתה מבקש עולם ומבקש דין. טול לך אחד מהם, ואם אין אתה מותר מעט אין העולם יכול לעמוד. אמר לו הקב"ה: אברהם, "אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך". מהו "מחבריך"? מנח ועד אצלך י' דורות, ומכלם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך.3

בראשית רבה מט ט

"חלילה לך מעשות כדבר הזה" – אמר ר' יודן: חללה היא לך, זרה היא לך!4 אמר ר' אחא: "חלילה חלילה" – שתי פעמים: חילול שם שמים יש בדבר, חילול שם שמים בדבר! אמר ר' אבא: "מעשות דבר" אין כתיב כאן, אלא "מעשות כדבר" – לא היא ולא כיוצא בה ולא שפחותה ממנה.5

א"ר לוי: שני בני אדם אמרו דבר אחד, אברהם ואיוב. אברהם אמר: "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע". איוב אמר: "אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה" (איוב ט כב). אברהם נטל עליה שכר, איוב נענש עליה. אברהם אכלה בִּשׁוּלָה, איוב אכלה פָּגָה.6

ר' חייא בר אבא אמר: ערבובי תשובות יש כאן. אברהם אמר: "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע" והקב"ה אומר: "והיה כצדיק כרשע"? יתלה לרשעים בשביל צדיקים?7

תנחומא (בובר) פרשת וירא סימן י

אמר אברהם לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, חלילה לך וגו'. שלא יאמרו באי עולם כך אומנתו שהוא מאבד את הדורות במידת אכזריות. איבד דור אנוש, ודור המבול, ודור הפלגה, אינו מניח אומנותו. לכך אמר אברהם: "חלילה לך". אמר לו הקב"ה: כך אמרת? בוא וראה ואעביר לפניך כל הדורות שאיבדתי, ואראך שלא גביתי לפורענותם מהם, ואם תעלה על דעתך שלא עשיתי כהוגן, למדני ואני עושה.8

תנחומא (בובר) פרשת וירא סימן ט

בשעה שבקש הקב"ה להפוך את חמשת הכרכים הללו נמלך באברהם, שנאמר: "ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה" (בראשית יח כ). התחיל אברהם ללמד עליהן סניגוריא לפני הקב"ה, סבור שמא יעשו תשובה. מנין? ממה שקראו בענין: "חלילה לך מעשות כדבר הזה".9

ילקוט שמעוני תורה פרשת וירא רמז פג

אמר ר' יודן: חלילה היא חולין היא לך בדייה היא לך, חילול השם יש בדבר. "מעשות דבר" – אין כתיב כאן, אלא: "כדבר" – לא היא ולא דכוותה ולא דפחיתא מינה.10

בראשית רבה מט י

רבי יודן ורבי יהודה בר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמרו: … לך אני מחריש11 ולבדים היוצאים ממך: לאברהם שהוא אומר: "חלילה לך מעשות כדבר הזה" ולמשה שהוא אומר: "למה ה' יחרה אפך בעמך" וליהושע שהוא אומר: "למה העברת העבר את העם הזה", ולדוד שהוא אומר: "למה ה' תעמוד ברחוק תעלים לעתות בצרה". "ודבר גבורות וחין ערכו"  – חן ניתן בעריכות שפתים, בשעה שביקש רחמים על הסדומיים.12

מסכת עבודה זרה דף ד עמוד א

א"ר אבא בר כהנא: מאי דכתיב: "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע"? אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, חולין הוא מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע. ולא? והכתיב: והכרתי ממך צדיק ורשע! בצדיק שאינו גמור. אבל בצדיק גמור לא? והכתיב: וממקדשי תחלו, ותני רב יוסף: אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי, אלו בני אדם שקיימו את התורה מאל"ף ועד תי"ו! התם נמי כיון שהיה בידם למחות ולא מיחו, הוו להו כצדיקים שאינן גמורים.13

 

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: תם הגיליון ולא נשלם הרעיון. מי שרוצה להרחיב בנושא יעיין בשני מדרשים חשובים שלא הבאנו כי "קצר המצע מהשתרע". תנחומא (בובר) וירא סימן יב בהשוואה בין "חלילה לך" של אברהם ובין "חלילה לי" של יואב הרודף אחרי שבע בין בכרי (שמואל ב כ) בתשובתו לאישה החכמה מאבל בית מעכה. והשני, אגדת בראשית (בובר) כב השוזר ומסכם את רוב המדרשים שהבאנו לעיל ברצף נאה.

עדכון אחרון: 12/06/2017

הערות שוליים

  1. ראה איך אונקלוס מנסה לשנות את פשט הפסוק ובלבד שלא ישתמע שאברהם קורא תיגר על הקב"ה: "קוּשְׁטָא אִינּוּן דִּינָךְ מִלְּמַעֲבַד כְּפִתְגָמָא הָדֵין לְשֵׁיצָאָה זַכָּאָה עִם חַיָּיבָא וִיהֵי זַכָּאָה כְּחַיָּיבָא. קוּשְׁטָא אִינּוּן דִּינָךְ, דַּיָּין כָּל אַרְעָא בְּרַם יַעֲבֵיד דִּינָא". תרגום לתרגום (באדיבות רפאל פוזן ז"ל): "אמת הם משפטיך מלעשות כדבר הזה, לכלות צדיק עם רשע והיה צדיק כרשע! אמת הם משפטיך! שופט כל הארץ אמנם יעשה משפט!". חס וחלילה לומר שאברהם אמר חלילה כלפי הקב"ה. אבל אנחנו נלך בדרך המדרש ונראה שאין חלילה לחלילה. וכמאמר חז"ל: "יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי ואינן מחניפין לו" (ירושלמי ברכות פרק ז הלכה ג). ראה דברינו האל הגדול הגיבור והנורא בפרשת עקב.
  2. מדרש זה לא נמצא בפרשתנו, כי אם בפרשת לך לך, והוא עוסק בהשוואה הכוללת של אברהם עם נח: "עשרה דורות שמנח ועד אברהם ומכולם לא דברתי אלא עמך". יציאתו של אברהם להגנת סדום מוצגת כאנטיתזה לשתיקתו של נח בשעה שהקב"ה מבשר לו "קץ כל בשר בא לפני". אלא שדווקא בהקשר עם השבועה שהקב"ה נשבע ששוב איננו הורס את העולם, אברהם מסתמך על נח ונעזר בו. לפי המדרש יש לנח חלק חשוב בשבועה זו, בראשית רבה לד ו: "צא מן התיבה - ולא קיבל עליו לצאת. אמר: אצא ואהיה פרה ורבה למארה? עד שנשבע לו המקום שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר: כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח". נח, עם כל הפאסיביות שלו, הוא הבסיס עליו נשען אברהם בטיעוניו להגנת סדום. בפרט הטיעון "חלילה לך" שהוא כאן כמו "לא יחל דברו" - לא יחלל את שבועתו. ראה גם בראשית רבה נו יא שאברהם משביע את הקב"ה לאחר העקידה שלא ינסה אותו עוד. וכבר דנו בצדקותו של נח בדברינו נח ואברהם, צדיק בדורותיו בפרשת נח.
  3. מדרש זה מסיים שוב בקשר עם נח ("מנח ועד אצלך י' דורות"), אבל במהות הטענה של "חלילה לך" הוא מוצא קשר דווקא עם בריאת העולם: "כך אמר הקב"ה: אם בורא אני את העולם במידת הרחמים יהיו החטאים מרובים; במידת הדין, היאך העולם יכול לעמוד? אלא הרי אני בורא אותו במידת הדין ובמידת הרחמים והלוואי יעמוד" (בראשית רבה סוף פרשה יב, וראה גם פסיקתא רבתי פרשה מ). ואפשר להציע כאן חידוד לשוני ש"חלילה" כאן הוא מלשון חילול (יצירת) העולם: "בטרם הרים ילדו ותחולל ארץ וכו'" (תהלים צ ב).
  4. "זה לא מתאים לך", "זה לא אתה". כמו אישה חללה שאסורה לכהן - היא זרה לו. הוא חייב להפריש עצמו - להתנזר - ממנה.
  5. אותו ר' אחא שבמדרש הקודם דיבר על "חלילה" מלשון חילול שבועה וכבר שָׁם שָׂם בפי אברהם את המילים הבוטות: "מה אתה מערים על השבועה", הולך כאן צעד נוסף ומקשר את "חלילה" עם חילול השם ושם בפי אברהם "אזהרה" לקב"ה: לא מיניה ולא מקצתיה, לא חצי הפיכה ולא רבע ולא כלום. כביכול "במקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב" (סנהדרין פב ע"א, עירובין סג ע"א ועוד). אלמלא מדרש כתוב, אי אפשר לאומרו.
  6. אברהם משול לאחד שאכל פרי בשל, איוב משול לאחד שאכל פרי בוסר - פג. מדוע באמת? כי אברהם אומר דברים קשים, אולי יותר קשים ממה שאומר איוב, אבל כקובלנה, בפניה לקב"ה. לא כייאוש, לא כהרמת ידיים. איוב אומר משפט סתמי: "אחת היא על כן אמרתי, תם ורשע הוא מכלה". משפט סתמי של קביעה שככה זה בעולם, בלי להילחם, בלי להתעמת, הרמת ידיים טוטלית.
  7. מדרש זה קצת חורג מדיוננו בביטוי "חלילה לך", אך הוא מעורר שאלה טובה: על מה בעצם נלחם אברהם? על כך שלא ייפגעו צדיקים? זה ברור ועל כך יש לו את כל הצידוק גם לומר דברים קשים. אלא שאברהם נלחם להציל את כל חמשת הערים, גם את הרשעים שבתוכם. מדוע? בזכות מה? ועל כך עונה המדרש שהתערבבו כאן התשובות (בנוסח אחר, השאלות). לא אברהם אומר: והיה כצדיק כרשע, אלא זו תשובת הקב"ה לאברהם בסימן שאלה: והיה כצדיק כרשע? יתלה לרשעים בשביל הצדיקים? מה באמת תשובת אברהם לטענה זו? ראה רמב"ן על פרק יח פסוק כג: "האף תספה צדיק עם רשע - אפו של הקב"ה היא מדת דינו, וחשב אברהם שהיא תספה צדיק עם רשע. לא ידע מחשבות ה' אשר חשב עליהם ברחמיו כאשר פירשתי. ולכן אמר כי הגון וטוב הוא שישא לכל המקום למען חמשים הצדיקים". דבר דומה מצינו בחטא העגל במשה, שעוד נראה בהמשך ש"ויחל משה" קשור ב"חלילה לך", בויכוח בינו לקב"ה על ארך אפים: "תניא: כשעלה משה למרום מצאו לקב"ה שיושב וכותב ארך אפים. אמר לפניו: ריבונו של עולם, ארך אפים לצדיקים? - אמר לו: אף לרשעים. אמר ליה: רשעים יאבדו. - אמר ליה: השתא חזית מאי דמבעי לך. כשחטאו ישראל אמר לו: לא כך אמרת לי, ארך אפים לצדיקים? אמר לפניו ריבונו של עולם, ולא כך אמרת לי אף לרשעים? והיינו דכתיב: ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר". (סנהדרין קיא ע"א). ראה דברינו ויחל משה בפרשת כי תשא.
  8. מדרש זה ממשיך את קו המחשבה של מדרש רבה הקודם, ר' אחא ור' חייא בר אבא שם. תחילתו בטענה "שלא יאמרו באי עולם כך היא אומנותו", אשר מזכירה את טענת משה "למה יאמרו מצרים", היא טענת חילול השם הידועה (ראה רשב"ם במדבר יד יד). אך סופו של המדרש בתשובה שהקב"ה עונה לאברהם, שהיא בעצם תשובה כפולה וחזקה: ראשית, גם בעבר לא גביתי את מלוא הפורענות שהגיעה לרשעים ושנית, מדוע באמת שלא יקבלו הרשעים את עונשם? נשוב ונקרא את בראשית רבה בהערה 2 לעיל: "אם בורא אני את העולם במידת הרחמים יהיו החטאים מרובים; במידת הדין, היאך העולם יכול לעמוד?" יש שני צדדים למטבע.
  9. הרעיון של "חלילה לך" בכיוון של לימוד סניגוריה ותשובה, הוא מקורי ומיוחד למדרש זה, אך קשה להולמו. אדרבא, הוא מעורר את ההשוואה המתבקשת של אברהם עם יונה אשר בתחילתו אמנם בורח מפני ה', אך בסופו של דבר שם נפשו בכפו והולך אל נינוה ומכריז: "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת". והם נענים לקריאתו. או אפילו בהשוואה לנח שכל מעשה התיבה ואיסוף החיות אשר נמשכו זמן רב היו במטרה לגרום לבני דורו לחזור בתשובה: "אמר הקב"ה: מתוך כך שאני אומר לו עשה תיבה והוא עוסק בה, והם מתכנסים אצלו ואומרים לו נח מה אתה עושה ... ומתוך כך עושין תשובה" (תנחומא (בובר) בראשית לז). אברהם אמנם מתווכח בעוז עם ה', אך לא יורד לסדום ושומר על ריחוק מהרשע.
  10. ילק"ש, שהוא אסופה מאוחרת של מדרשים, מביא שם את כל המדרשים שהבאנו מבראשית רבה לעיל, אך בדבריו של ר' יודן הוא משנה קמעא ונוקט בנוסח: "חולין הוא לך". וכך מביא גם רש"י בפירושו לפסוק שלנו. המקור הוא במסכת ברכות לב ע"א אצל משה ולא אצל אברהם: "ויחל משה את פני ה' - ... רבנן אמרי: מלמד שאמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, חולין הוא לך מעשות כדבר הזה". במרוצת הדורות נעשה ביטוי זה שגרת לשון בפי תלמידי חכמים. ראה למשל שו"ת הריב"ש סימן שעט: "ואני אומר: חלילה לך! חולין הוא לך, לומר כדבר הזה. שלא אמרו ... אלא וכו'".
  11. ראה שם דרשה זו במלואה שהיא על הפסוקים באיוב לד לא-לב: "כִּי אֶל אֵל הֶאָמַר נָשָׂאתִי לֹא אֶחְבֹּל: בִּלְעֲדֵי אֶחֱזֶה אַתָּה הֹרֵנִי אִם עָוֶל פָּעַלְתִּי לֹא אֹסִיף " וכן בפרק מא ד: "לא לוֹ אַחֲרִישׁ בַּדָּיו וּדְבַר גְּבוּרוֹת וְחִין עֶרְכּוֹ". ראה פירוש דעת מקרא (עמוס חכם) על פסוקים אלה שהם דברי אליהוא לאיוב איך ראוי לאדם לדבר אל האל. ובמדרש זה (בקטע שהשמטנו), משתמע שאלה דברי הקב"ה.
  12. אברהם נוקט בלשון בוטה וקשה מאד והוא גם לא צודק. הקב"ה לא חשב לספות את הצדיקים עם הרשעים. לא היו צדיקים בסדום והיחיד שהיה, ניצל. ולשאת לכל המקום בגלל קומץ צדיקים? למה בעצם? אבל הדבר החיובי המרכזי שבגישת אברהם, היא עצם הנכונות לקום ולתבוע צדק ומשפט ולהגן על בני האדם. ובעבור זה הכל נסלח, הכל מתקבל. ומאברהם למדו משה, יהושע, דוד ומנהיגי וסניגורי עם ישראל והעולם לדורותיהם. ראה ילקוט שמעוני בפרשתנו רמז פב: "הולך צדקות - זה אברהם שנאמר: ושמרו דרך ה' לעשות צדקה, ודובר מישרים - חלילה לך, מואס בבצע מעשקות - אם מחוט ועד שרוך נעל, נוער כפיו מתמוך בשוחד - הרימותי ידי אל ה'". כדומה לו גם בילק"ש חיי-שרה רמז קג: "מי יעלה בהר ה' - זה אברהם ... נקי כפים - אם מחוט ועד שרוך נעל, ובר לבב - חלילה לך מעשות כדבר הזה, אשר לא נשא לשוא נפשי וכו' ". מי שמסוגל לומר "חלילה לך ... השופט כל הארץ לא יעשה משפט", להתעמת עם ההשגחה, הוא דובר מישרים, הוא בר לבב. ראה הקדמת הנצי"ב לפירושו העמק דבר בספר בראשית האבות שנקרא ישרים. ראה דברינו ספר הישר בפרשת ויחי וכן דברינו הטיחו דברים כלפי מעלה בפרשת שלח לך.
  13. עפ"י מקור זה טענת אברהם "חלילה לך ... להמית צדיק עם רשע" סופגת מכה נוספת. אם נדלג על הדיון הפנימי בקטע זה, ממנו עולה שיש הווה אמינא בגמרא שצדיקים אכן נפגעים בגין רשעים, השורה התחתונה היא שלקב"ה יש טענה חזקה כנגד טענת אברהם: "חלילה לך ... להמית צדיק עם רשע". הטענה היא שאם היו אלה צדיקים גמורים, היה עליהם למחות כנגד עוולות סדום. גם אברהם בעצם עומד מהצד ובוחר להתרחק מסדום ולא להיות מעורב. ראה סוף הערה 9 לעיל. ועל נושא "היה בידם למחות ולא מיחו", כבר דנו חלקית בדברינו על מצוות הוכח תוכיח את עמיתך בפרשת קדושים. ויש להשלים נושא זה ולחקור בו עוד.