האל הגדול הגיבור והנורא

כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד: (דברים י יז).1

עֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים וּמְשַׁלֵּם עֲוֹן אָבוֹת אֶל חֵיק בְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ: (ירמיהו לב יח).2

וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא שׁוֹמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד אַל יִמְעַט לְפָנֶיךָ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאַתְנוּ לִמְלָכֵינוּ לְשָׂרֵינוּ וּלְכֹהֲנֵינוּ וְלִנְבִיאֵנוּ וְלַאֲבֹתֵינוּ וּלְכָל עַמֶּךָ מִימֵי מַלְכֵי אַשּׁוּר עַד הַיּוֹם הַזֶּה: (נחמיה ט לב).3

 

תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ז הלכה ג

רבי סימון בשם ר' יהושע בן לוי: למה נקרו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה. אמר רבי פינחס: משה התקין מטבעה של תפילה "האל הגדול הגיבור והנורא". ירמיה אמר: "האל הגדול הגיבור" ולא אמר הנורא.4 למה אמר הגיבור? לזה נאה לקרות גיבור שהוא רואה חורבן ביתו ושותק.5 ולמה לא אמר נורא? אלא שאין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: "נורא אלהים ממקדשיך" (תהלים סח לו).6 דניאל אמר: "האל הגדול והנורא" ולא אמר הגיבור – בניו מסורין בקולרין, היכן היא גבורתו? ולמה אמר הנורא? – לזה נאה לקרות נורא, בנוראות שעשה לנו בכבשן האש.7

וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה, החזירו הגדולה ליושנה: "האל הגדול הגיבור והנורא". ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו?8 אמר רבי יצחק בן אלעזר: יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי ואינן מחניפין לו.9

מסכת ברכות דף לג עמוד ב

ההוא דנחית קמיה דרבי חנינא, אמר: האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז והיראוי החזק והאמיץ והודאי והנכבד. המתין לו עד דסיים, כי סיים אמר ליה: סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך? למה לי כולי האי? אנן הני תלת דאמרינן – אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא, ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפילה – לא הוינן יכולין למימר להו, ואת אמרת כולי האי ואזלת! משל, למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב, והיו מקלסין אותו בשל כסף, והלא גנאי הוא לו!10

תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ט הלכה א

רבי יוחנן ורבי יונתן אזלין מיעבד שלמא באילין קרייתא דדרומה. עלון לחד אתר ואשכחון לחזנא דאמר: האל הגדול הגבור והנורא האביר והאמיץ ושיתקו אותו. אמרו לו: אין לך רשות להוסיף על מטבע שטבעו חכמים בברכות. רב הונא בשם רב: "שדי לא מצאנוהו שגיא כח" (איוב לז כג) – לא מצינו כחו וגבורתו של הקב"ה.11 רבי אבהו בשם רבי יוחנן: "היסופר לו כי אדבר כי אמר איש כי יבולע" (שם שם כ) – אם בא אדם לספר גבורותיו של הקב"ה מתבלע מן העולם. אמר רבי שמואל בר נחמן: "מי ימלל גבורות ה' " – כגון אני וחבירי. אמר רבי אבון: "מי ימלל גבורות ה' " – תרגם יעקב כפר נבורייא בצור: "לך דומיה תהילה אלהים בציון". סמא דכולא משתוקא. למרגלית דלית לה טימי, כל שמשבח בה פגמה.12

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מס' דשירה פרשה א

ר' אליעזר בן תדאי אומר משה היה פותח בדברים תחלה וישראל עונין אחריו וגומרין עמו. משה היה פותח ואומר אשירה לה' וישראל עונין אחריו וגומרין עמו אשירה לה' כי גאה גאה משה היה פותח ואומר עזי וזמרת יה וישראל עונין אחריו וגומרין עמו עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה … נאה גדולה לה' נאה גבורה לה' נאה התפארת והנצח וההוד לה' וכן דוד אמר: "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד" (דברי הימים א כט יא) … משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שנכנס למדינה והיו הכל מקלסין לפניו שהוא גבור – והוא חלש, שהוא עשיר – והוא עני, שהוא חכם – והוא טפש, שהוא רחמני – והוא אכזרי, שהוא דיין שהוא נאמן – ואין בו אחת מכל המדות הללו אלא הכל מחניפין לו.13 אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא כל מה שמקלסין אותו, יותר הוא מקילוסו. אשירה לה' שהוא גיבור, שנאמר: "האל הגדול הגבור והנורא" … אשירה לה' שהוא עשיר שנאמר: … לה' הארץ ומלואה וגו' (תהלים כד א) … ואומר: "לי הכסף ולי הזהב" (חגי ב ח)  … אשירה לה' שהוא חכם … אשירה לה' שהוא רחמן … אשירה לה' שהוא דיין … אשירה לה' שהוא נאמן … אשירה לה' שהוא נאה, שהוא הדור, שהוא משובח ואין כערכו, שנאמר: "כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים".14

מסכת שבועות דף לה עמוד א

יש שמות שנמחקין ויש שמות שאין נמחקין. אלו הן שמות שאין נמחקין: כגון אל, אלהיך, אלהים, אלהיכם, אהיה אשר אהיה, אלף דלת, ויוד הי, שדי, צבאות – הרי אלו אין נמחקין. אבל הגדול, הגבור, הנורא, האדיר, והחזק, והאמיץ, העזוז, חנון ורחום, ארך אפים, ורב חסד – הרי אלו נמחקין!15

מדרש תנחומא פרשת וירא סימן ב

אמרו רבותינו בשם ר' אליעזר בן פדת: בשבעה מקומות השוה הקב"ה עצמו עם הבריות הנמוכין, שנאמר: "כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני האדנים האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד" (דברים י יז),16 מה כתיב אחריו? "עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה". ואומר: "כִּי רָם ה' וְשָׁפָל יִרְאֶה וְגָבֹהַּ מִמֶּרְחָק יְיֵדָע" (תהלים קלח ו) ואומר: "כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים" … כיון שמל אברהם נגלה עליו הקב"ה בכבודו לבקרו שנאמר וירא אליו ה' .17

שמות רבה (שנאן) פרשה ה סימן ה

"ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה" (שמות ה כג). מהו בשמך? אמר לפניו: ריבון העולמים, שמך חיים הוא לכל באי עולם ושמך הרע לעם הזה! אמר ר' פינחס הכהן בר חמא: אמר לפניו – ריבון העולמים, שמך גדול גבור ונורא הוא וכל העולם כולו מתיראין, ופרעה הרשע שמע שמך והזיד.18

ספרי דברים פיסקא שמג

"ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר" – מגיד הכתוב שכשפתח משה לא פתח בצרכם של ישראל תחילה עד שפתח בשבחו של מקום … ואף דוד המלך פתח בשבחו של מקום תחילה … ואחר כך פתח בשבחם של ישראל … ואף שלמה בנו פתח בשבחו של מקום תחילה: "אין כמוך אלהים בשמים ובארץ שומר הברית והחסד" (דברי הימים ב ו יד) ואחר כך פתח בצרכם של ישראל … וחזר וחתם בשבחו של מקום … ואף שמונה עשרה ברכות שתיקנו נביאים הראשונים שיהו ישראל מתפללים בכל יום לא פתחו בצרכם של ישראל עד שפתחו בשבחו של מקום: האל הגדול הגבור והנורא קדוש אתה ונורא שמך ואחר כך מתיר אסורים ואחר כך רופא חולים ואחר כך מודים אנחנו לך.19

מסדור התפילה – תפילת עמידה "שמונה עשרה"

ברוך אתה ה' אלהינו ואלהי אבותינו, אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, האל הגדול הגיבור והנורא, אל עליון, גומל חסדים וקונה הכל וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה מלך עוזר ומושיע ומגן: ברוך אתה ה' מגן אברהם.20

שבת שלום

מחלקי המים

עדכון אחרון: 03/05/2018

הערות שוליים

  1. ראה פירוש ספורנו (ר' עובדיה ספורנו, 1470-1550 לערך, איטליה) על הפסוק: "האל הגדול – שאין נמצא שווה לו במדרגת מין מציאותו. הגיבור – המקיים כל המציאות במציאותו, כאומרו: ואתה מחיה את כולם (נחמיה ט ו). והנורא – משגיח לשלם ולענוש באופן שראוי לירא מפניו". ספורנו הוא מהמפרשים המעטים שמצאנו שנדרשו לחלק זה של הפסוק: "הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא". על החלק הראשון, לעומת זאת, "אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים" יש גם יש פירושים (ראה אבן עזרא, אור החיים), אלא שאין זה הנושא שלנו ואנו נמשיך לדון בנושא "האל הגדול הגיבור והנורא", בדרך המדרש והאגדה.
  2. ירמיהו משתמש במטבע לשון שייסד משה (ה' צבאות זה חידוש של ספר שמואל, ראה פרק א שם), לא רק במילים "האל הגדול הגיבור", אלא גם בהקשר של שכר ועונש. ראה איך הוא משלב בפסוק גם את "עושה חסד לאלפים", כאילו מזכיר למשה של ספר דברים את דבריו הוא בספר שמות (פרק כ, עשרת הדברות) שיש גם צד של זכות ושכר באלוהות הגדולה והגיבורה ולא רק עונש.
  3. מתוך נאומו ההיסטורי המקיף של נחמיה במעמד כריתת האמנה, אשר מסכם את תולדות עם ישראל עד מעמד זה (תקופת האבות, המדבר ובית ראשון) ופותח את תקופת שיבת ציון - בית שני. ראה גם אזכור נוסף של נחמיה בכיוון שאנחנו נדרשים לו, בפרק א פסוק ה: "וָאֹמַר אָנָּא ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם הָאֵל הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא שֹׁמֵר הַבְּרִית וָחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו". ואלה בדיוק גם דברי דניאל בפרק ט פסוק ד כשהוא מתפלל על שיבת ציון: "וָאֶתְפַּלְלָה לַה' אֱלֹהַי וָאֶתְוַדֶּה וָאֹמְרָה אָנָּא אֲדֹנָי הָאֵל הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו". מחד גיסא חוזר נחמיה שבפרק ט למטבע הלשון של משה: "האל הגדול הגיבור והנורא" (ברוח "אנשי הכנסת הגדולה" שנראה להלן) ומאידך הוא ממשיך את הקו של ירמיהו ומדגיש עוד יותר את הברית והחסד שכל כך היו זקוקים לו עולי בית שני בתחילת דרכם הקשה. ראה דבריו שם בהמשך: "הִנֵּה אֲנַחְנוּ הַיּוֹם עֲבָדִים וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ לֶאֱכֹל אֶת פִּרְיָהּ וְאֶת טוּבָהּ הִנֵּה אֲנַחְנוּ עֲבָדִים עָלֶיהָ".
  4. ראה ירמיהו לב פסוקים טז-יח לאחר קניית השדה בענתות ערב החורבן: "וָאֶתְפַּלֵּל אֶל ה' אַחֲרֵי תִתִּי אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה לֵאמֹר: אֲהָהּ אֲדֹנָי ה' הִנֵּה אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה לֹא יִפָּלֵא מִמְּךָ כָּל דָּבָר: עֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים וּמְשַׁלֵּם עֲוֹן אָבוֹת אֶל חֵיק בְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ". ראה דברינו בפרשת בהר.
  5. "איזהו גיבור - הכובש את יצרו" (מסכת אבות פרק ד משנה א)
  6. והיות שבית המקדש חרב, פסק גם "נורא א-להים ממקדשך" ולכן לא אמר ירמיהו "הנורא". ראה בראשית רבה סט ז בחלום יעקב: "ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה - מלמד שהראה הקב"ה ליעקב בית המקדש בנוי וחרב ובנוי. זהו שאתה אומר: נורא אלהים ממקדשיך".
  7. ניתן כמובן לדרוש ההפך, בין גיבור לנורא, בין ירמיהו נביא החורבן ודניאל נביא הגלות (והקץ). אלא העיקר הוא שהנביאים לא היססו לשנות מטבע שטבע משה ולהתאים את הדברים לאירועי זמנם ובלבד שלא להחניף ולא לכזב. ראה מסכת מכות כד ע"א: "ארבע גזירות גזר משה רבנו על ישראל. באו ארבעה נביאים וביטלום. משה אמר: וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב - בא עמוס וביטלה ... משה אמר: "ובגויים ההם לא תרגיע" (דברים כח סה) - בא ירמיה ואמר: "הלוך להרגיעו ישראל" (ירמיהו לא א) וכו' ".
  8. וכי בשר ודם (ירמיהו, דניאל ואולי הכוונה גם למשה?) יכול לקצוב (לשקול, להעריך) את מעשיו של הקב"ה ולהחליט איזה תואר ראוי לו (ברגע מסוים) ואיזה לא? כיצד יכלו הנביאים לנהוג חירות כזו בלשונם ולשנות נוסח תפילתם לפי אירועי זמנם?
  9. העדפנו את נוסח הירושלמי, אך השווה עם נוסח הבבלי במסכת יומא סט ע"ב: "דאמר רבי יהושע בן לוי: למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה - שהחזירו עטרה ליושנה. אתא משה אמר: האל הגדל הגבר והנורא. אתא ירמיה ואמר: נכרים מקרקרין בהיכלו, איה נוראותיו? לא אמר נורא. אתא דניאל, אמר: נכרים משתעבדים בבנין, איה גבורותיו? לא אמר גבור. אתו אינהו ואמרו: אדרבה, זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו, שנותן ארך אפים לרשעים. ואלו הן נוראותיו - שאלמלא מוראו של הקב"ה היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות? ורבנן היכי עבדי הכי ועקרי תקנתא דתקין משה! - אמר רבי אלעזר: מתוך שיודעין בקב"ה שאמיתי הוא, לפיכך לא כיזבו בו". ראה גם הביטוי: "גד'ול כוחם של הנביאים שמדמים צורה ליוצרה" (בראשית רבה כז א, קהלת רבה ב ב) על כח הנביאים לתאר את הקב"ה בתיאורי המחשה (כגון מעשה מרכבה) ואולי זה ענין אחר ואולי דומה ושייך.
  10. אין להוסיף תארים ושבחים לקב"ה ואין להוסיף על מטבע שטבעו חכמים, בעקבות דברי משה בפרשתנו, ואשר קבעו לומר: האל הגדול, הגיבור והנורא. גם תארים אלה, אילולי משה אמרם ואלמלא החרו החזיקו אחריו אנשי כנסת הגדולה - לא היינו אומרים אותם. ראה מקבילה לגמרא זו במסכת מגילה כה ע"א. ובשניהם יש המשך לענין יראת שמים, כפי שהגמרא מוסיפה ואומרת: "ואמר רבי חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים, שנאמר: ועתה ישראל מה ה' א-להיך שואל מעמך כי אם ליראה. אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא?
  11. והאמר רבי חנינא משום רבי שמעון בן יוחאי: אין לו לקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים ... - אִין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא ... משל, לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו - דומה עליו ככלי קטן. - קטן ואין לו - דומה עליו ככלי גדול" – האם יש קשר בין תיחום תארי ה' ובין הנושא של יראת שמים? האם שניהם "מילתא זוטרא" לגבי משה? וראה עוד בגמרא שם על מי שכופל ואומר מודים מודים – שמשתקים אותו (המשנה בברכות פרק א ובמגילה פרק ג (או ד)). שואל על כך רב פפא לאביי: "ודילמא מעיקרא לא כוון דעתיה, ולבסוף כוון דעתיה? - אמר ליה: חברותא כלפי שמיא מי איכא?". יחסי חברות עם הקב"ה – כיצד ייתכנו? אולי גם זה חלק מההתנגדות להוספת התארים לקב"ה: חברותא כלפי שמיא? נעשנו בני בית בחצרו של המלך שאנחנו מחלקים לו תארים בלי גבול? ובימינו יש גם ש"מסתחבקים" עם הקב"ה באמצעות סטיקרים שונים ומשונים ...
  12. לנו, בניגוד לירמיהו ודניאל, אין הכח להבחין מתי הוא גיבור ומתי הוא נורא ולקצוב את מעשיו ותאריו של הקב"ה. ראה איך היחס למילות התפילה משתנה באחת! והכל, כך נראה, בשל הרצון לשמר את נוסח התפילה – את המטבע שטבעו חכמים - שהלך והתגבש. ועם זאת הוא אינו מהסס לומר: "מי ימלל גבורות ה' - כגון אני וחבירי". כיצד? בהוספת פיוטים? בכוונת הלב? בשתיקה כמו שאומר בסמוך ר' אבון בשם ר' יעקב מכפר נִבּוּרַיָה שליד צפת?
  13. הסם הטוב ביותר הוא השתיקה. מרגלית שאין לה מחיר - כל המוסיף בשבחה, רק פוגם. ואנו נשאיר לקורא החרוץ להוסיף ולערוך את ההשוואה בין נוסח הבבלי לירושלמי בנושא זה של הוספת מילים לנוסח התפילה והרחבת "האל הגדול הגיבור והנורא".
  14. חוץ מהנביאים שיודעים "שאלוהן אמיתי ואינן מחניפין לו".
  15. נראה שהדרשן כאן לא חושש מלהרבות בתארי הקב"ה ולחרוג ממטבע שטבע משה, מה גם שהוא נתלה במשה עצמו בשירת הים ששר עם בני ישראל. ואולי זה עצמו התירוץ, תפילה לחוד ופיוטים ופסוקי דזמרא לחוד. ראה מדרש זוטא - שיר השירים (בובר) פרשה א: "בשבעים שמות נקרא הקב"ה. עליון, רם, נשא, נשגב, נפלא, גדול, גבור, עזוז, הוד, הדר, נורא, ישר, אדיר, צור, תמים, נאמן, טוב, חסיד, צדיק, קדוש, טהור, קנא, נוקם, נוטר, בעל חימה, נאה, צח, אדום, אח, רחוק, קרוב, איש, שומר, ראשון, אחרון, אריה, נשר, רועה, תפוח, מור, אשכול הכופר, עיר, מגדל, שופט, מלך, מסתתר, יוצר, בורא, גומל, בונה, קורא, רוגע, ה', אלהים, אהיה אשר אהיה, צבי, עופר האילים ... " ועוד ועוד.
  16. דבר אחד ברור, כל תוספת שמות אלה, בין אם היא רצויה ובין אם לא, אינה נחשבת לשם אזכרה שאסור למוחקה. אין אלה משמותיו של הקב"ה, אלא תארים שאנו כבני אדם זקוקים לומר על מנת לצייר ברוחנו ובדעתנו את האלוהות.
  17. ואיפה הקב"ה כן לוקח שוחד? ראה מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור יז: ומנין שהקב"ה לוקח שוחד, [שנאמר] ושוחד מחיק רשע יקח (משלי יז כג). ומה השוחד שנוטל מן הרשעים בעולם הזה? תשובה ותפלה וצדקה ... אמר הקב"ה: בניי, עד ששערי תפלה פתוחין עשו תשובה, שאני לוקח שוחד בעולם הזה, אבל משאני יושב בדין לעתיד לבא, איני לוקח שוחד, שנאמר לא ישא פני כל כופר [ולא יאבה כי תרבה שוחד] (משלי ו לה)". ראה דברינו תשובה תפילה וצדקה ביום הכיפורים.
  18. מדרש זה נמצא בפרשת וירא והוא דן בקב"ה שמבקר את אברהם החולה, לאחר שמל, ועומד נצב עליו כאשר הוא, אברהם, יושב. אבל החידוש הגדול הוא דווקא בביאור הפסוקים בפרשתנו. בחיבור שבין פסוק יז בו אנו דנים: "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד" ובין פסוק יח הסמוך: "עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה". מרוב שאנו דנים בתארי ה', ביכולת ורשות האדם להוסיף תארים וכינויים ולשנות ממטבע שטבעו משה ואנשי הכנסת הגדולה, לא שמנו לב מה מטרת כל זה. למה מאריך פסוק יז בתארי הקב"ה? מה מטרת כל תארי ה' הנשגבים: "האל הגדול הגיבור והנורא", "אלהי האלהים ואדוני האדונים"? לשמש מבוא לפסוק יח. להגנה על החלש והנמוך. תוארו האמיתי של הקב"ה, שהוא משווה עצמו עם הנמוכים בבריותיו, שהוא: "עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה". האם זה התואר השבעים ואחד?
  19. עפ"י המדרש, לפחות, משה עושה שימוש ראשון בביטוי "גדול, גיבור ונורא" בהקשר מאד ספציפי. בהקשר עם עמידתו לפני פרעה, כאשר הוא קובל לפני הקב"ה על סבל עם ישראל המתארך (ואפילו מורע מאז בא לדבר אל פרעה ודרש: שלח את עמי) וזועק "והצל לא הצלת את עמך"! (ראה סוף פרשת שמות וכן דברינו אותם הנתונים תחת הבנין בפרשה זו). שמו האמיתי של הקב"ה הוא קצר ופשוט: חיים. אבל כאן צריך לזעוק ולהרעיש שמים וארץ, להשוות עם הנמוכים כדברי המדרש הקודם.
  20. ראה גם הגמרא בברכות לב ע"א שהבאנו בשבת שעברה בדברינו אין לבריה כלום אצל בוראה: "דרש רבי שמלאי: לעולם יסדר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך יתפלל. מנלן? – ממשה, דכתיב: ואתחנן אל ה' בעת ההיא; וכתיב: ה' אלהים אתה החלת להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך, וכתיב בתריה: אעברה נא ואראה את הארץ הטובה". הסיבה העיקרית שאנו אומרים "האל הגדול הגיבור והנורא" היא סידור שבחו של הקב"ה טרם שאנו שואלים את צרכינו היום יומיים. ואולי גם זו סיבה טובה לא להאריך ולהוסיף בתארים שונים, כאילו שריבוי התארים מרמז על ריבוי הצרכים שמיד יגיעו.
  21. אנחנו פותחים את תפילת עמידה בברכת האבות: א-להי אברהם, א-להי יצחק וא-להי יעקב שזהו יסוד האומה והתפילה (ראה דברינו בפרשת וירא תפילות אבות תקנום). מה גם שכך מצטווה משה בתחילת שליחותו: "וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר" (שמות ג טו, וראה גם מספר פסוקים קודם בתחילת ההתגלות בסנה: "וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים". מחד גיסא "אלהי אביך" שאפילו קודם לאבות (ראה שמות רבה ג א) ומאידך גיסא "ויסתר משה פניו" שכבר נדרשו בשניהם דרשות הרבה). אבל מיד לאחר הפתיחה באזכור האבות, בא מטבע הלשון של משה: "האל הגדול הגיבור והנורא" ורק אח"כ מטבע אברהם: "אל עליון וקונה הכל" (בראשית יד). ונכנסה מטבע הלשון של משה למקומות נוספים בסידור התפילה, כגון ברכת המאורות: "את שם האל המלך הגדול הגיבור והנורא" וראה גם שילוב מטבעות אברהם ומשה בתפילת נשמת כל חי: "מי ידמה לך ומי ישוה לך ומי יערוך לך. האל הגדול הגבור והנורא. אל עליון קונה שמים וארץ". היכן עוד?