פרשות השבוע

מים ראשונים: הפטרת השבת מזמנת לנו הקדשת דף מיוחד לשמואל הנביא. כבר נגענו לא מעט בדמותו של שמואל, בדברינו לא חמור אחד מהם נשאתי וכן קורח שפיקח היה מה ראה לשטות זו בפרשה זו, ובעקיפין גם בדברינו תפילת חנה בראש השנה וכן שאול בפרשת אמור בפרשת אמור. הנה כי כן, דמותו של שמואל צצה ממקומות רבים ודרך אישים אחרים, אך עדיין מן הראוי להקדיש לו דף משלו. ואם חזרנו על דברים שכבר הובאו בדפים הנ"ל, הלוא כבר אמרו חכמים: "אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש" (חגיגה ג ע"א).

 

הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד ה' וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם: (שמואל א פרק יב פסוק ג).¹

 

במדבר רבה יח י – הקשר לפרשה

וכן שמואל הצדיק אמר: "הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי" – שור שהייתי מקריב עליהם לקרבן ומבקש רחמים עליהם, וכן למשוח עליהם מלך – מִשֶׁלִי היה, שנאמר: "עגלת בקר תיקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי" (שמואל א טז ב).² וכן הוא אומר: "כי זבח היום לעם בבמה" (שם ט יב) – לא נטלתי משלהם. וכשהייתי חוזר ועושה דיניהם וצורכיהם והולך וסובב כל עיירות ישראל, שנאמר: "והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה" (שם ז טז). דרך העולם, בעלי דינין הולכין אצל הדיין ואני הייתי הולך וסובב מעיר לעיר וממקום למקום וחמור שלי.³

מסכת ברכות דף לא עמוד ב – דמותה של האם חנה

"וחנה היא מדברת על לבה" – אמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא: על עסקי לבה. אמרה לפניו: ריבונו של עולם, כל מה שבראת באשה לא בראת דבר אחד לבטלה: עיניים לראות, ואזנים לשמוע, חוטם להריח, פה לדבר, ידיים לעשות בהם מלאכה, רגליים להלך בהן, דדיים להניק בהן; דדיים הללו שנתת על לבי למה? לא להניק בהן? תן לי בן ואניק בהן.⁴ ואמר רבי אלעזר: חנה הטיחה דברים כלפי מעלה, שנאמר: ותתפלל על ה' – מלמד, שהטיחה דברים כלפי מעלה.⁵

מדרש שמואל (בובר) פרשה ב – אמו קצרה ימיו?⁶

"והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה' וגו' " (שמואל א א יב). רבי חייא בשם רבי יוחנן ורבי שמעון בן חלפתא בשם רבי מאיר: והיה כי הרבתה – מכאן כל המרבה בתפילה נענה. מחלפה שיטתיה דרבי לוי.⁷ תמן אמר רבי אבא בריה דרב פפי ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: "בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור" (משלי יד כג).⁸ חנה על ידי שרבתה בתפילה, קיצרה ימיו של שמואל,⁹ שאמרה: "וישב שם עד עולם", אין עולמן של לוים אלא חמשים שנה. הדא הוא דכתיב: "ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה" (במדבר ח כה). והא אינון חמשין ותרתין! אמר רבי יוסי בר רבי אבין שתים שגמלתו.¹⁰

שמואל א פרק א פסוק כ – שמואל או שאול?

וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל כִּי מֵה' שְׁאִלְתִּיו:¹¹

אבן עזרא בראשית שיטה אחרת דקדוק פרק ה פסוק כט – הסבר דקדוקי

נח מגזרת ינחמנו בענין, כי התנחום מנוחה בנפש. והכלל. וככה שמואל איננו מגזרת כי מה' שאלתיו (שמואל א א, כ), רק השוּרֻק תחת הַחוֹלָם.¹²

פירוש אלשיך שמואל א א כ – שמואל נושא בתוכו את שאול

ראוי לשים לב, שנותן טעם שקראתו שמואל על שמה' שאלתיו, והלא אם כן הוא היה לה לקראו שאול. אך אפשר שאחר שכוונתה לומר כי מה' שאלה אותו, ואם היתה קוראתו שאול לא יובן שהיה שאול מה', על כן קראתו שמואל שיש מ"ם, ומלבד המ"ם יש אותיות שאול, המ"ם היא ראש תיבת מה', ועוד ד' אותיות שאול, הוי כאומר מה' שאול.¹³

מדרש שמואל (בובר) פרשה ג – השם שאול מציל את שמואל

"והנער נער" (שמואל א א כד). בן שתי שנים, כדכתיב :"גם במעלליו יתנכר נער" (משלי כ יא). בא שמואל ומצאן עומדין על קרבנותיהן. אמר להן: מפני מה אין אתם שוחטין? אמרו לו: הרי אנו ממתינין לכהן שיבוא, דכתיב: "ושחט את בן הבקר לפני ה' " (ויקרא א ה). אמר להן: עמדו ושחטו. לא כן תנינן שהשחיטה כשרה בזרים ובנשים ובעבדים אפילו בקדשי קדשים. כיון שבא עלי ומצאן ששחטו, אמר להן: מי התיר לכם את השחיטה? אמרו לו: נער אחד. אמר להן: הביאוהו. הדא הוא דכתיב: "וישחטו את הפר ויביאו את הנער אל עלי" (שמואל א א כה). ביקש לעונשו.¹⁴ באת אמו ונשתטחה על רגליו, הדא הוא דכתיב: "וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי חֵי נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה' " (שם שם כו). אמר לה: לא, אנא צליתי ואת קאים.¹⁵ אמר לה: ימות ואנא מצלי וייתי חורן.¹⁶ אמרה: "אל הנער הזה התפללתי" (שם "ז). מן דא ומן דא לא דידי ולא דידך הוא¹⁷: "וגם אנכי השאילתיהו לה' כל הימים אשר היה הוא שאול לה' ". באותה שעה נצנצה בה רוח הקודש, כל ימים ששמואל קיים שאול קיים.¹⁸

שמואל א פרק ב פסוק כו – גדל וטוב בעיני אלהים ואדם

וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל הֹלֵךְ וְגָדֵל וָטוֹב גַּם עִם ה' וְגַם עִם אֲנָשִׁים.¹⁹

מסכת נזיר פרק ט משנה ה – שמואל היה נזיר

נזיר היה שמואל כדברי רבי נהוראי, שנאמר: "ומורה לא יעלה על ראשו" (שמואל א א). נאמר בשמשון: "ומורה" ונאמר בשמואל "ומורה" – מה מורה האמורה בשמשון נזיר, אף מורה האמורה בשמואל נזיר.²⁰

מדרש שמואל (בובר) פרשה ח סימן ט – מחליף את עלי הכהן הגדול

"ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה' " (שמואל א ג ג) – עד שלא ישקיע הקב"ה שמשו של צדיק הוא מזריח שמשו של צדיק אחר. יום שמת רבי עקיבא נולד רבינו הקדוש, וקראו עליו: "וזרח השמש ובא השמש" (קהלת א ה), יום שמת רבינו הקדוש נולד רב אדא בר אהבה … יום שמת רב אדא בר אהבה נולד רב המנונא …²¹ קודם שלא ישקיע הקב"ה שמשה של שרה, הזריח שמשה של רבקה … קודם שלא ישקיע הקב"ה שמשו של משה, הזריח שמשו של יהושע … קודם שלא ישקיע הקב"ה שמשו של יהושע, הזריח שמשו של עתניאל בן קנז … קודם שלא ישקיע הקב"ה שמשו של עלי, הזריח שמשו של שמואל: "ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה' ".²²

שמות רבה פרשה טז סימן ד – גדול ממשה

בוא וראה כמה בין משה לשמואל! משה היה נכנס ובא אצל הקב"ה לשמוע הדבור, ואצל שמואל היה הקב"ה בא, שנאמר: "ויבוא ה' ויתייצב ויקרא … שמואל שמואל" (שמואל א ג י).²³ למה כך? אמר הקב"ה: בדין ובצדקה אני בא עם האדם. משה היה יושב ומי שהיה לו דין בא אצלו ונידון, שנאמר: "וישב משה לשפוט את העם…" (שמות יח יג).²⁴ אבל שמואל היה טורח בכל מדינה ומדינה ושופט את ישראל כדי שלא יצטערו לבוא אצלו, שנאמר: "והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל … ושפט את ישראל" (שם ז טז). אמר הקב"ה: משה שהיה יושב במקום אחד לדון את ישראל, יבוא אצלי לאוהל מועד לשמוע הדבור. אבל שמואל שהלך אצל ישראל בעיירות ודן אותם, אני הולך ומדבר עמו.²⁵

מסכת ברכות דף י עמוד ב – גדול מאלישע

"וְנָשִׂים לו שם מטה ושולחן וכסא ומנורה" (מלכים ב ד י). אמר אביי ואיתימא רבי יצחק: הרוצה ליהנות – ייהנה כאלישע, ושאינו רוצה ליהנות אל ייהנה כשמואל הרמתי שנאמר: "ותשובתו הרמתה כי שם ביתו" (שמואל א ז יז) ואמר רבי יוחנן: שכל מקום שהלך שם – ביתו עמו.²⁶

מדרש שמואל (בובר) פרשה יד – עשיר גדול היה

א"ר יוסי עשיר גדול היה שמואל, שאילו תבעו, ספיקה היתה בידו להחזיר, כמה דאת אמר: "ואשיב לכם".²⁷

מדרש תהלים (בובר) מזמור טו סימן ו – לא לקח שוחד!

"נבזה בעיניו נמאס" – זה משה רבינו שמאס בביזת מצרים … "ואת יראי ה' יכבד" – זה דוד … זה חזקיהו מלך יהודה … זה יהושפט מלך יהודה … "נשבע להרע ולא ימיר" – זה בועז שנשבע ליצרו … זה אלישע בן שפט … זה אליהו … "כספו לא נתן בנשך" – זה עובדיה שהחביא את הנביאים במערה, והיה לווה ומאכילן … זה שמאי והלל, שלא לימדו תורה בדמים. "ושוחד על נקי לא לקח" – זה שמואל, שנאמר: "הנני ענו בי .. את שור מי לקחתי וגו', ומיד מי לקחתי כופר" … – "עושה אלה לא ימוט לעולם".²⁸

מדרש שמואל (בובר) פרשה יד – תוכחה על שכינה עצמו "הרואה"

"וַיִּגַּשׁ שָׁאוּל אֶת שְׁמוּאֵל בְּתוֹךְ הַשָּׁעַר וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא לִי אֵי זֶה בֵּית הָרֹאֶה: וַיַּעַן שְׁמוּאֵל אֶת שָׁאוּל וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָרֹאֶה עֲלֵה לְפָנַי הַבָּמָה וַאֲכַלְתֶּם עִמִּי הַיּוֹם וְשִׁלַּחְתִּיךָ בַבֹּקֶר וְכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ אַגִּיד לָךְ" (שמואל א ט יח-יט), רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: אמר לו הקב"ה לשמואל: שמואל, אתה רואה? אני מראך שאין את רואה. אימתי הראהו? בשעה שאמר לו: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל שָׁאוּל וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ" (שמואל א טז א). "וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב" (שם שם ו-ז), למה? שהיה קופדן.²⁹ ודכותה: "וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו" (דברים א יז) – רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: אמר ליה הקב"ה למשה: משה, את דן דין קשה? אני מביא לפניך דין שתלמיד תלמידך יכול לשמעו, ואין את יודע לשמעו. הדא היא דכתיב: "ויקרב משה את משפטן לפני ה' " (במדבר כז ה).³⁰

מסכת מכות דף יא עמוד א – קללתו של עלי

א"ר אבהו: קללת חכם אפילו על תנאי היא באה. מנלן? מעלי, דקאמר ליה עלי לשמואל: "כה יעשה לך אלהים וכה יוסיף אם תכחד ממני דבר". ואף על גב דכתיב: "ויגד לו שמואל את כל הדברים ולא כחד ממנו", ואפילו הכי כתיב: "ולא הלכו בניו בדרכיו וגו' ".³¹

מסכת תענית דף ה עמוד ב – קפצה עליו זקנה קשה

ואמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: מאי דכתיב: "ויהי כאשר זקן שמואל" (שמואל א ח א)? ומי סיב שמואל כולי האי? והא בר חמישים ושתים הוה, דאמר מר: מת בחמישים ושתים שנה – זהו מיתתו של שמואל הרמתי! – אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: זקנה קפצה עליו, דכתיב: "נחמתי כי המלכתי את שאול". אמר לפניו: ריבונו של עולם, שְׁקַלְתַּנִּי כמשה ואהרן, דכתיב: "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו", מה משה ואהרן – לא בטלו מעשה ידיהם בחייהם,³² אף אני לא יתבטל מעשה ידי בחיי! – אמר הקב"ה: היכי אעביד? לִימוֹת שאול – לא קא שביק שמואל. לימות שמואל אדזוטר – מרנני אבתריה. לא לימות שאול ולא לימות שמואל – כבר הגיעה מלכות דוד,³³ ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימא. אמר הקב"ה: אקפיץ עליו זקנה.³⁴

ויקרא רבה כו ז – עולה באוב

"ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי" (שמואל א כח טו)³⁵ – רבי היה פושט המקראות³⁶ וכשהיה מגיע לפסוקים אלה היה בוכה .. אמר לו: לא היה לך להרגיז בוראך אלא בי? עשיתני עבודת כוכבים! אין אתה יודע שכשם שנפרעים מן העובד כך נפרעים מן הנעבד?! ולא עוד, אלא שהייתי סבור שהוא יום הדין והעליתי למשה עמי … "ויאמר שאול צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי ואלהים סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות".³⁷

בבא בתרא דף יד עמוד ב – מורשתו

תנו רבנן: סדרן של נביאים: יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר … סידרן של כתובים: רות וספר תהלים, ואיוב ומשלי, קהלת, שיר השירים וקינות, דניאל ומגילת אסתר, עזרא ודברי הימים … ומי כתבן? משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב; יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה; שמואל כתב ספרו ושופטים ורות; דוד כתב ספר תהלים ע"י עשרה זקנים וכו'.³⁸

 

שבת שלום

וקיץ טוב

מחלקי המים

 

מים אחרונים: הגם שהארכנו יתר על המידה, אין ספק שנגענו רק במעט בדמותו המורכבת של שמואל הנביא והדברים צריכים הרחבה ועיון נוסף. בפרט בכל מערכת היחסים המורכבת שבין שמואל לשאול. ראו כמקדמה שקריעת המלכות משאול הייתה עוד לפני מלחמת עמלק! ראו שמואל א פרק יג איך "מחזק" שמואל את שאול לפני היציאה למלחמה הקשה מול פלשתים שכבר הגיעו עד גב ההר.