הנמכת דמותו של משה | מחלקי המים

מיוחדים

הנמכת דמותו של משה

מיוחדים, תש"ף

עדכון אחרון: 04/10/2021

מים ראשונים: לעומת מדרשים רבים המהללים ומשבחים את משה שהיה רועה צאן נאמן, שיצא לראות בסבל אחיו, שסבל בשביל בני ישראל, שסינגר עליהם בעת שחטאו, שעלה למרום והתעמת עם המלאכים, שהיה ענו מכל האדם, שגברה ידו על יד הקב"ה וכו', יש מדרשים לא מעטים אשר 'יורדים' על משה ומנסים כאילו לכפוף את קומתו. אם תרצה לומר, הם מנסים להציגו כבן אדם ולהילחם בכל אלה שמאליהים את דמותו ומציירים אותו כשרף ומלאך. אולי גם כמשקל נגד לקטעים במקרא שמתארים את משה כמי שהיה בהר ארבעים יום וארבעים ללא אכילה ושתיה, כמי שדיבר עם אלהים פה אל פה ופנים בפנים, כמי שקרן עור פניו עד שהיה צריך לשים עליהם מסווה וכו' – ומנסים להחזירו לדמות בן אנוש. אך כאן אין הכוונה למדרשים סביב מותו של משה שפשיטא שמטרתם להפקיעו מהאלהה ולציירו כאחד האדם.1 גם לא למדרשים בהם משה מודה שטעה בדבר הלכה או שנעלמה ממנו,2 וגם לא למדרשים שמתארים את משה ככועס,3 אלא למדרשים חריפים בהרבה שהעיון בהם מעלה את התמיהה למה להנמיך את דמותו של משה כל כך. מה מבקשים מדרשים אלה לומר?

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מסכתא דעמלק פרשה א – השבועה ליתרו

… אמר משה, הואיל וכל העולם עובדי עבודה זרה, אני אעבוד למי שאמר והיה העולם.4 שבשעה שאמר משה ליתרו: תן לי צפורה בתך לאשה, אמר לו יתרו: קבל עליך דבר זה שאומר לך ואני נותנה לך לאשה. אמר לו: מהו? אמר לו בן שיהיה לך תחילה יהיה לעבודה זרה, מכאן ואילך לשם שמים, וקבל עליו. אמר לו: הישבע לי, וישבע לו, שנאמר: "ויואל משה" (שמות ב כא) – אין אָלָה אלא לשון שבועה וכו'. שנאמר: "ויואל שאול את העם לאמר" (שמואל א יד כד), וכתיב: "ויאמר נעמן הואל וקח ככרים" (מלכים ב ה כג). לפיכך הקדים המלאך להרוג את משה, מיד: "ותקח צפורה צר ותכרות את ערלת בנה וגו' וירף ממנו וגו' ".5

שמות רבה ג יב, פרשת שמות – שהצטרע משום שאמר והם לא יאמינו לי

"ויען משה ויאמר: והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי" (שמות ד א). אותה שעה דבר משה שלא כהוגן! הקב"ה אמר לו: "ושמעו לקולך" (שמות ג יח) והוא אמר: "ולא ישמעו בקולי"! מיד השיבו הקב"ה בשיטתו נתן לו אותות לפי דבריו.6 ראה מה כתיב אחריו: "ויאמר ה' אליו מזה בידך ויאמר מטה" – אמר: מִזֶּה שבידך אתה צריך ללקות, שאתה מוציא שם רע על בני, הם מאמינים בני מאמינים. מאמינים, שנאמר: "ויאמן העם", בני מאמינים, שנאמר: "והאמין בה' " (בראשית טו ו).7 תפש משה מעשה הנחש שהוציא לשון הרע על בוראו, שנאמר: "כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" (בראשית ג ה).8 כשם שלקה הנחש, כך זה עתיד ללקות, ראה מה כתיב: "ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש" (שם ד ג) – לפי שעשה מעשה נחש, לכך הראה לו אות נחש, כלומר, עשית מעשה של זה.9

בראשית רבה נה ו – אל תקרב הלום

אמר רבי יהושע בן קרחה: בשני מקומות דימה משה עצמו לאברהם, א"ל הקב"ה: "אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד" (משלי כה ו). אברהם אמר: "הנני" – הנני לכהונה, הנני למלכות – זכה לכהונה, וזכה למלכות … משה אמר: "הנני" – הנני לכהונה, הנני למלכות. א"ל הקב"ה: "אל תקרב הלום". אין "קֵרב" אלא כהונה … "והזר הקרב יומת". ואין הלום אלא מלכות … "כי הביאֹתָני עד הלום" (שמואל ב ז יח).10

מדרש תנאים לדברים פרק א – הדבר הקשה תביאו אלי

"והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו" (דברים א יז).11 שלושה נביאים גדולים לא עמדו בישראל כמותן, וכיון שנתגאו נתמכו.12 ואלו הן: משה ושמואל וישעיה. משה על ידי שנתגאה ואמר: "והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלו ושמעתיו" אמר לו הקב"ה: משה, אתה דן את הקשיות? חייך למחר בנות צלפחד שואלות אותך דבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו ואין אתה יודע מה להשיב.13

ויקרא רבה יג א – כועס על אלעזר ואיתמר

"הנותרים לאמר" – רבי פנחס ור' יהודה ברבי סימון. ר' פנחס אמר: אמר להם: הטובים מתו והרעים נשתיירו! ור' יהודה ברמי סימון אמר: אמר להם: אף אתם לואי לא נשתירתם!14

במדבר רבה יב יח, פרשת נשא – עימות עם הנשיאים

"ויקריבו אותם לפני המשכן" (במדבר ז ג)15  מלמד שהביאום ומסרום לצבור. באו ועמדו לפני המשכן ולא קבל מהם משה עד שנאמרה לו מפי הגבורה: "קח מאתם" … באותה שעה היה משה מתיירא ואומר: תאמר שמא נסתלקה ממני רוח הקודש ושרתה על הנשיאים? אמר לו הקב"ה: משה. אילו להם הייתי אומר שיביאו, לך הייתי אומר שתאמר להם. אלא: "קח מאתם" – מאתם היה הדבר. הא הסכימה דעתם לדעת העליונה.16

תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק ו הלכה ז – היד ה' תקצר?

דרש רבי עקיבא: "הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם" (במדבר יא כב)17 – וכי מספיק להם? "אם את כל דגי הים יאסף וכו' " – וכי הוא מספיק להם?18 כגון שנאמר: "ואם לא תמצא ידה די שה" (ויקרא יב ח). וכי איזו קשה, זו או "שמעו נא המורים"? הוי אומר: זו קשה יתר משמעו נא המורים! אלא שמחלל שם שמים בסתר – מחסכין עליו. בגלוי – נפרעין ממנו. זה שבסתר חיסך עליו המקום.19

פירוש אור החיים – ריבוי הדעות על חטאו של משה במי מריבה

פרשה זו רַבּוּ עליה כל מפרשי התורה, ותרתי בה לאור באור החיים20 … וראיתי שנאמרו י' דרכים בענין בדברי מפרשי התורה והן הנה בקצרה: רש"י ז"ל פירש ששגגת משה היתה כי ה' אמר אליהם דברו והוא הכה: רבי אברהם אבן עזרא פירש שהשגגה היתה שגרם שלא נתנה הסלע מימיה עד הכאה …רמב"ם פירש כי הקפיד ה' עליו על אשר נתרגז על העדה … רבינו חננאל והסכים אליו רמב"ן שהקפדת ה' היתה על אשר אמר נוציא לכם מים ולא אמר יוציא לכם, שמזה טעו ישראל וחשבו כי הם בחכמתם עושים את המעשה … הר"י אלבו בספר העיקרים ישב שהקפדת ה' היתה על שלא נתעוררו משה ואהרן מעצמן להוציא להם מים והיו מרעידים שזה יורה מיעוט הביטחון וגו' … 21

הנה כל העשרה דרכים אינם מוציאים אותנו ידי חובת האמת … ותרתי לי מנוחה בדברי הראשונים ז"ל ואמצא במדרש … ד' חטאות כתובים כאן, לא האמנתם, לא קדשתם, מעלתם, מריתם … ועל פי מדרש זה נעמוד על פירוש אמרי קדוש במאמר: "קח את המטה ודברתם אל הסלע וגו' והוצאת להם מים מן הסלע".22

במדבר רבה כא יד – סבור שבניו ראויים למלא את מקומו

"וידבר משה אל ה' לאמר: יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה" – כל מי שמבקש צרכי ציבור כאילו בא בזרוע.23 "יפקוד ה'" – מה ראה לבקש הדבר הזה אחר סדר נחלות? אלא כיון שירשו בנות צלפחד אביהן, אמר משה: הרי השעה שאתבע בה צרכי. אם הבנות יורשות, בדין הוא שירשו בני את כבודי. אמר לו הקב"ה: "נוצר תאנה יאכל פריה ושומר אדוניו יכובד" (משלי כז יח) – בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה. יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך. הוא היה מסדר את הספסלים והוא פורס את המחצלאות. הואיל והוא שרתך בכל כוחו, כדאי הוא שישמש את ישראל.24

ספרי במדבר סימן שה – בני ישראל חושדים במשה בהקשר עם מות אהרון

… באותה שעה היו ישראל נפוצים וערומים מכל מצות. נתקבצו כל ישראל אצל משה ואמרו לו: אהרן אחיך היכן הוא? אמר להם: אלהים גנזו לחיי העולם הבא. ולא היו מאמינים לו. אמרו לו: אנו יודעים בך שאכזרי אתה, שמא אמר לפניך דבר שאינו הגון וקנסת עליו מיתה? מה עשה הקב"ה הביא מיטתו של אהרן ותלאה בשמי שמים והיה הקב"ה עומד בהספד עליו ומלאכי שרת עונים אחריו. ומה היו אומרים? "תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון" (מלאכי ב ו).25

אוצר מדרשים (אייזנשטיין) משה עמוד 363 – מי אמר לך להרוג את המצרי?

א"ל הקב"ה למשה: כלום אתה צדיק מאדם הראשון ודורו? א"ל: כן, אדם הראשון וחוה פיתה אותם נחש ואני החייתי מתים בנחש.26 א"ל הקב"ה: כלום אתה גדול מנח ודורו? א"ל: כן, נח הבאת עליו ועל דורו מי המבול ונח לא בקש רחמים על דורו ואני אמרתי: "ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת" (שמות ).27 א"ל כלום אתה גדול מאברהם שנסיתי אותו בעשרה נסיונות? א"ל יצא ממנו ישמעאל שיאבדו בניו את בניך וכו'. א"ל האתה גדול מיצחק? א"ל יצא מחלציו מי שיחריב את ביתך ובניו יהרגו את בניך כהניך ולויך, א"ל הקב"ה כלום אמרתי לך שתהרוג את המצרי? א"ל ואתה הרגת כל בכורי מצרים ואני אמות בשביל מצרי אחד? א"ל הקב"ה ואתה דומה אלי ממית ומחיה? כלום אתה יכול להחיות כמוני,

דברים רבה פרשה ט סימן ט – משה מקנא ביהושע ומבקש למות

"קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד". אמר לפניו: רבש"ע, יטול יהושע אַרְכִי שלי ואהא חי.28 אמר הקב"ה: עשה לו כדרך שהוא עושה לך. מיד השכים משה והלך לביתו של יהושע. נתיירא יהושע ואמר: משה רבי בא אצלי?! יצאו להלוך. הלך משה לשמאלו של יהושע. נכנסו לאהל מועד, ירד עמוד הענן והפסיק ביניהם. משנסתלק עמוד הענן, הלך משה אצל יהושע ואמר לו: מה אמר לך הדיבור? אמר לו יהושע: כשהיה הדיבור נגלה עליך, יודע הייתי מה מדבר עמך? אותה שעה צעק משה ואמר: מאה מיתות ולא קנאה אחת. ושלמה מפרשה: "כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה" (שיר השירים ח ו) – אהבה שאהב משה ליהושע ומה שקינא משה ביהושע. כיון שקיבל עליו למות, התחיל הקב"ה מפייסו. אמר לו: חייך, בעולם הזה הנהגת את בני, אף לעתיד לבוא על ידיך אני מנהיג אותן. שנאמר: "וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ" (ישעיה סג).29

מדרש תנאים לדברים פרק לא – מתחנן, נופל ונכשל

אמר ר' חנינא בר אידי: באותה שעה הלך משה ונפל על רגלי אלעזר ואמר לו: אלעזר בני, בקש עלי רחמים שאכנס לארץ ישראל, כשם שבקשתי על אהרן אביך, שנאמר: "וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא" (דברים ט כ).30 השיב אלעזר ואמר למשה אתה ערבן שלכל ישראל ואתה מבקש לך ערב אתה הוא מָטָן שלכל ישראל ואתה מבקש סומך באותה שעה היה משה מתחנן כנגד אבות העולם לבקש עליו רחמים וכו'.31

מסכת בבא בתרא דף קי עמוד א – פסל מיכה קשור עם משה!

"ויאמרו לו מי הביאך הלום ומה אתה עושה בזה ומה לך פה" (שופטים יח ג)32 – אמרו לו: לאו ממשה קא אתית דכתיב ביה: "אל תקרב הלום"? לאו ממשה קא אתית דכתיב ביה: "מה זה בידך"? לאו ממשה קא אתית דכתיב ביה: "ואתה פה עמוד עמדי"? תיעשה כהן לעבודה זרה?! אמר להן: כך מקובלני מבית אבי אבא: לעולם ישכיר אדם עצמו לעבודה זרה ואל יצטרך לבריות. והוא סבר: לעבודה זרה ממש; ולא היא, אלא עבודה זרה – עבודה שזרה לו.33

מסכת מנחות כט ע"ב – משה נכנס לבית המדרש ולא מבין את שיח החכמים

בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו: רבש"ע, מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו: רבש"ע, הראהו לי, אמר לו: חזור לאחורך. הלך וישב בסוף שמונה שורות, ולא היה יודע מה הן אומרים, תשש כחו; כיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו: רבי, מנין לך? אמר להן: הלכה למשה מסיני, נתיישבה דעתו.34

פרקי דרבי אליעזר פרק לט – לעתיד לבוא, אליהו (ודוד) לא משה! 

אמר לו: "לך ואשלחך אל פרעה". אמר לפניו: ריבון כל העולמים: שלח נא ביד תשלח – רוצה לומר: ביד אותו האיש שאתה עתיד לשלוח.35 אמר לו: לא אמרתי לך ואשלחך אל ישראל, אלא "לך ואשלחך אל פרעה". ולאותו האיש שאתה אומר, אני שולח לעתיד לבוא אל ישראל, שנאמר: "הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וכו' והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם".36

מחלקי המים

הערות שוליים

  1. מדרשים עליהם הרחבנו בדברינו כי לא תעבור את הירדן הזה וכן אין המלך נכנס כהדיוט, שניהם בפרשת ואתחנן וכן מדרש פטירת משה בפרשת וזאת הברכה.
  2. ראה דברינו לא שמעתי, שכחתי, טעיתי בפרשת שמיני.
  3. אין זה אלא אנושי לכעוס לעתים. ואם על הקב"ה נאמר במקרא לא אחת שכעס וחרה אפו, וחכמים יודעים שהוא כועס בכל יום ואף ידעו כמה זמן נמשך כעסו (רק לא ידעו מתי, ראה מסכת ברכות ז ע"א), וודאי שמותר למשה לכעוס. ראה דברינו כשמשה כועס בפרשת שמיני.
  4. משה הולך כאן בדרכו הסלולה של אברהם אבינו. ראה דברינו דרכו של אברהם לאמונה בבורא עולם בפרשת לך לך.
  5. דרשה זו מיוסדת על הפסוק המסביר את שמו של גרשום הבן הבכור של משה: "... אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה". תחילה נדרשת המילה "נכריה" – לשבח: ניכר יה (הערה קודמת) ואח"כ נכריה כפשוטו – זרה. משה נשבע ליתרו שבנו הבכור יוקדש לעבודה זרה! ראה שמות רבה א לב שיתרו מאס בעבודה זרה ולפיכך נודה ע"י אנשי מקומו ונרדפו בנותיו ע"י הרועים. בא משה ומושיעם ובתמורה למקלט שנתן לו יתרו מפני פרעה הוא מסכים להקדיש את בנו הבכור לעבודה זרה! כבר הרחבנו לדון במדרש קשה זה עליו נחרדו רבים, בדברינו השבועה שנשבע משה ליתרו בפרשת שמות. ועוד נשוב למדרש זה להלן.
  6. פעמיים עד כאן מסרב משה לשליחות, פעם ראשונה בטענת "מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים", ופעם שנייה בטענת "ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם". והקב"ה עונה לו באריכות ובהחלטיות תוך אזכור ההבטחה לאבות ולשון "פקוד פקדתי" (שמסורה להם מיוסף שהיא לשון הגאולה, שמות רבה ג ח) ומבטיח למשה "ושמעו לקולך". או אז בא הסירוב השלישי של משה "והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי וכו' ". בתגובה לכך, מוסיף הקב"ה את האותות "למען יאמינו כי נראה אליך ה' ". הדיאלוג של משה עם הקב"ה בסנה מחייב עיון מדוקדק יותר ואנחנו קצרנו.
  7. המדרש עוקץ את משה באמצעות השוואה עם האבות, וזו לא הפעם הראשונה ולא האחרונה. התוכחה הגדולה במקרא מצויה בראש פרשת וארא ודברי המדרש הידועים: "חבל על דאבדין ולא משתכחין. הרי כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי, ולא הרהרו על מדותי" (סנהדרין קיא ע"א) – הגם ש"והאמין בה' " נאמר על אותו אברהם שבגין חוסר קל באמונתו השתעבדו בניו במצרים.
  8. עקיצה לחוד והנמכת דמות עד כדי השוואה עם לשון הרע של הנחש ועונש הצרעת, לחוד. ראה בראשית רבה יט ג על הנחש: "ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי אמר: התחיל אומר דלטוריא על בוראו, אמר: מאילן הזה אכל וברא העולם. והוא אומר לכם לא תאכלו ממנו, שלא תבראו עולמות אחרים, שכל איש ואיש שונא בן אומנותו". נכון שמשה מסרב כאן בפעם השלישית ועוד יבוא אח"כ סירוב רביעי: "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי" ולאחריו סירוב חמישי: "בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" ואו אז: "וַיִּחַר אַף ה' בְּמֹשֶׁה". אז להשוות את משה לנחש אחרי הסירוב השלישי כאשר העז לפקפק שמא בני ישראל לא יאמינו לי (בא "נסיך מצרים" ששהה שנים רבות בגלות ולא טעם טעם עבדות מעולם ומכריז שהגיעה עת "פקוד פקדתי") להענישו בצרעת ולומר שהוציא לשון הרע על בוראו!!
  9. ובמקבילה במסכת שבת דף צז עמוד א: "אמר ריש לקיש: החושד בכשרים לוקה בגופו, דכתיב: והן לא יאמינו לי וגו', וגליא קמי קודשא בריך הוא דמהימני ישראל. אמר לו: הן מאמינים בני מאמינים, ואתה אין סופך להאמין. הן מאמינים: ויאמן העם, בני מאמינים: והאמין בה'. אתה אין סופך להאמין – שנאמר: יען לא האמנתם בי וגו'. ממאי דְלָקָה? – דכתיב: ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך ... ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג". בשמות רבה הביקורת על משה היא בנחש המסמל את לשון הרע והרוע בכלל והקישור לחטא אדם הראשון, ובגמרא שבת - היד שנצטרעה והקישור לחטא מי מריבה. על הנחש אפשר להוסיף ולדרוש: "עשית מעשה של זה" – שמשה עושה נחש נחושת שאח"כ צריך היה לכתת אותו כי גרם לחוסר באמונה (ראה דברינו נחש הנחושת וכן נחושתן בפרשת חוקת). כך או כך, מדרשים אלה מציינים מחד גיסא את השיא של "ויאמן העם" ואיך זה שמשה בכלל מפקפק באמונתם של מאמינים בני מאמינים! ומאידך גיסא, 'יורדים' קשה על משה. על שהוא מפקפק באמונתם של בני ישראל, עושה מעשה כנחש, ולוקה בצרעת על שדיבר לשון הרע! היא הצרעת שלקו בה פרעה (איתו בא משה להתעמת), עוזיה, גיחזי ועוד, (ראה דברינו צרעת כי תהיה באדם בפרשת מצורע). היא הצרעת בה לקו גם מרים (עפ"י המקרא) ואהרון (עפ"י המדרש). כל שלושה האחים הצטרעו.
  10. בתפילת דוד בעת שביקש לבנות את בית המקדש. כך גם בדברי הימים א יז טז: "וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִיד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר מִי אֲנִי ה' אֱלֹהִים וּמִי בֵיתִי כִּי הֲבִיאֹתַנִי עַד הֲלֹם" (ומכאן לכל הבר מצוות, ולהלן נראה עוד 'הביא הלום'). וחוזר המדרש לעיל גם בשמות רבה סוף פרשה ב בהתגלות בסנה: "ויאמר הנני - הנני לכהונה ולמלכות. אמר לו הקב"ה: במקום עמודו של עולם אתה עומד? אברהם אמר: הנני ואתה אומר הנני? ביקש משה שיעמדו ממנו כוהנים ומלכים. אמר לו הקב"ה: אל תקרב הלום -  כלומר, לא יהיו בניך מקריבים, שכבר מתוקנת הכהונה לאהרן אחיך ... כבר מתוקנת המלוכה לדוד וכו' ". אנחנו עדיין במעמד הסנה בו משה נענה לקריאה "הנני". ראה שמות רבה ב ו שמבחין בין הקריאה לאברהם: "אברהם | אברהם", שיש בה פָסֵק (הקו המפריד בין שני "אברהם") וכך גם "יעקב | יעקב" ו-"שמואל | שמואל", ובין הקריאה למשה בלי פסק שהיא לכבודו של משה. ראה דברינו בין משה לאבות בפרשת וארא. ואילו כאן, לגנותו של משה שמתהדר לעמוד במקום גדולים כאברהם ומבקש גם מלוכה וגם כהונה. מנין לקח המדרש עניין זה? למה בפרשה בה משה עושה כל מאמץ לברוח מהשליחות, בא מדרש זה ומגולל עליו שהוא מדמה עצמו לאברהם (מייסד האומה) ומבקש כהונה ומלכות; ועוד רגע ונשווה את משה לינאי המלך שאמרו לו חכמים: "רב לך כתר מלכות, הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן!" (קידושין סו ע"א). ראה אמנם במדבר רבה כא יד שמשה מצפה שבניו ימונו תחתיו: "בדין הוא שירשו בני את כבודי", בדברינו יפקוד ה' איש על העדה בפרשת פנחס. ראה גם ויקרא רבה פרשה יא סימן ו: "כל שבעת ימי המילואים היה משה משמש בכהונה גדולה וכסבור, שלו היא. בשביעי אמר לו: לא שלך היא, אלא של אהרון אחיך היא, בדברינו אל תקרב הלום – הקרב אליך את אהרון בפרשת תצוה. אבל דא עקא, מנין לקחו המדרשים רדיפת שלטון ושררה זו של משה, עליו מעיד הקב"ה: "והאיש משה ענו מכל האדם אשר על פני האדמה".
  11. כך כבר בספר שמות בפרשת יתרו, אבל שם יתרו הוא שמציע: "וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם" (שמות יח כב) ואח"כ התורה מספרת: "וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ" (שם כו), ואילו כאן משה מדבר בגוף ראשון כנובע מכל המבנה של ספר דברים, אבל לא מונע לשפוט לחומרה את משה.
  12. נתנמכו.
  13. וההמשך שם על שמואל שאמר "אנכי הרואה" ועל ישעיהו שאמר: "ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא". ומדרש במדבר רבה כא יב מוסיף את דוד שאמר "זמירות היו לי חוקיך" וטעה כשספר את העם (ובגמרא ברכות סב ע"ב על שאמר לשאול: "אִם ה' הֱסִיתְךָ בִי יָרַח מִנְחָה"). אנו נתמקד במשה. ראה מקבילה במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי יח כו: "ושפטו את העם בכל עת את הדבר הקשה יביאון אל משה. אמר לו הקב"ה: אתה דן את הקושיות? הרי בנות צלפחד באין לשאול בדין שאפילו תינוקות שלבית רבן משיבין עליו ואין אתה יודע מה להשיב, אלא: ויקרב משה את משפטן לפני ה' ". כך גם במדרש קהלת רבה ח א ועוד. ומדרש במדבר רבה כא יב מקניט את משה במשל השולחני: "משל לשולחני שאמר לתלמידו אם יבואו לך סלעים לפרוט, פרוט. ואם תבא מרגלית הביאֶהָ אלי. באת אצלו חוליא אחת של זכוכיות הוליכה אצל רבו, הלך רבו להראותה לאחר". האמנם יש לשפוט את משה לחומרה על שאמר מה שאמר? ראה דיון על כך בגמרא סנהדרין ח ע"א: "והדבר אשר יקשה מכם, אמר רבי חנינא ואיתימא רבי יאשיה: על דבר זה נענש משה, שנאמר: ויקרב משה את משפטן לפני ה'. מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: מי כתיב ואשמיעכם? ושמעתיו כתיב, אי גמירנא - גמירנא, ואי לא - אזלינא וגמירנא". וכמו שמסכם מדרש אגדה (בובר) דברים א יז: "תקריבון אלי ושמעתיו. אם אודיע אותם לכם טוב, ואם לאו אשאל להקב"ה ואומר לכם". אבל כל שאר המדרשים 'יורדים' על משה על שאמר: "והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו". כאן נוכל אולי למצוא פתרון מסוים בכך שמשה משמש דוגמה ולקח לשופטים ודיינים שלא יתגאו ולא ישפטו יחידים, גם מומחים: "אל תהי דן יחידי שאין דן יחיד אלא אחד" (ירושלמי סנהדרין א א, וגם הוא לא, ראה שם ובדברים רבה א י).
  14. מה פשר מדרש זה? מדוע לתאר את משה כאדם כל כך קשה ואכזרי וחסר כל רגש? מה גם שבתורת כהנים (פרשתא א פרק א בפרשתנו) הוא מפרש את "הנותרים" לשבח ולא לגנאי: "הנותרים (אלעזר ואיתמר) שקולים בו בכבוד ואין הראשונים (נדב ואביהוא) שקולים בו בכבוד". אז מאיפה לוקחים ר' פנחס ור' יהודה בר' סימון את פירושם הקשה כל כך, אשר מנמיך מאד את דמותו של משה כאדם, מנהיג וקרוב משפחה? האם נוכל להכיל גם דרשה כזה באותם מקרים של כעס שהוא אנושי גם אם לא מובן (כפי שהערנו במים הראשונים)? משה נסער, חגיגת חנוכת המשכן הפכה לאסון ולאבל. לרגע הוא כובש את סערת רוחו ומנסה לנחם את אהרון במשפט: בקרובי אקדש, ובמשנהו הוא מתפרץ על אלעזר ואיתמר שלא עשו שום משגה או רעה ואומר: חבל שלא מַתֶּם גם אתם? האם הוא פורק עליהם את זעמו שבעצם מופנה לנדב ואביהו שהם עשו שלא כהוגן אלא שעליהם כבר אי אפשר לכעוס? ומה צריך אהרון לחשוב על אח כזה, ואלעזר ואיתמר על דוד משה שכזה?
  15. פרק ז בספר במדבר מוקדש כולו לחלקם של נשיאי השבטים בחנוכת המשכן, הם הנשיאים שבתחילה לא מיהרו להתנדב למלאכת המשכן ואח"כ השלימו באבני השהם (ספרי במדבר פרשת נשא פיסקא מה, רש"י שמות לה כז) ובעגלות שהתנדבו לנשיאת המשכן. ראה הפסוק המלא שהמדרש פותח וקיצר בו: "וַיָּבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי ה' שֵׁשׁ עֶגְלֹת צָב וּשְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר עֲגָלָה עַל שְׁנֵי הַנְּשִׂאִים וְשׁוֹר לְאֶחָד וַיַּקְרִיבוּ אוֹתָם לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן". וההמשך שם בקרבנות שהביאו הנשיאים לחנוכת המשכן.
  16. ראה דרשה זו בספרי זוטא פרק ז פסוק ה (מן הסתם המקור) וכן בשיר השירים רבה ו ב שמוסיף שבח גדול לנשיאים מפי הקב"ה ומעצים את פחדו של משה מיוזמה זו: "אמר הקב"ה: מעלה אני עליכם כאילו כבר הייתי צריך לסבול בו את עולמי והבאתם לי. באותה שעה נתיירא משה, אמר בלבו: תאמר רוח הקדש נסתלקה ממני ושרת על הנשיאים, או שמא נביא אחד עמד וחידש את ההלכה". בפשט הפסוקים אין שום חיכוך בין משה ובין הנשיאים כמסופר שם. גם במדרשים אחרים נשמעת כל הפרשה כמהלך נעים וחביב. ראה למשל מסכת הוריות ו ע"ב: "ומה ראה משה לעשות שנים עשר ימי חנוכה? כדי לחלוק כבוד לנשיאים". עוד במדרש תנחומא נשא יא: "אמרו הנשיאים הרי הגיע השעה שנקריב קרבנות בשמחה ששרה שכינה בינותינו. מנין? ממה שקראו בענין ויהי ביום כלות משה". ומדרש במדבר רבה יג ב מדגיש את חיבתם של הנשיאים זה לזה: "אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים ... מכיון שהיה אחד מהם מקריב קרבן וקרבנו מתקבל היה עושה יום טוב לאוהביו לרעיו". בא המדרש לעיל ומצייר את משה כמי שמפחד מהנשיאים, שמא שרתה עליהם רוח הקודש ולא דרכו. הוא משה שבמקרא אומר ליהושע: "הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם" (במדבר יא כט) בעת מינוי שבעים הזקנים, בא המדרש ומתאר אותו, בניגוד למקרא וללא כל סיבה נראית לעין, כמי שחושש למעמדו כמקשר בין העם לשכינה. ובמה מרגיע אותו הקב"ה? שגם איתו לא התייעצו, רק עשו הכל מדעתם והסכימה דעתם לדעת העליונה!! ראה בגמרא יבמות סב ע"א: "שלושה דברים עשה משה מדעתו, והסכימה דעתו לדעת המקום", וכעת הם כמותו. האם משה מקנא בנשיאים שזכו גם הם למעלה כזו? נראה שנוכל לצרף פרשה זו לסדרת האירועים שסקרנו בדברינו חילופי דורות ומשמרות בפרשת פנחס – אירועים שמציינים אבני דרך בתהליך מדורג ו'טבעי' של החלפת הנהגת העם במדבר. אם כך, אזי מדרש זה אולי לא שייך לנושא שלנו ואפשר לקרוא אותו באופן מתון יחסית.
  17. בפרשת המתאווים, בפרשת בהעלותך, לאחר המתאוננים.
  18. יספיק להם או אולי יְסַפֵּק אותם.
  19. די לנו בפרשה זו בדברים הקשים שאומר משה במקרא: "לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ ... לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל  הָעָם הַזֶּה עָלָי: ... לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי: וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי" (במדבר יא יא-טו) - בא המדרש ומוסיף שמן על מדורת הנמכת קומתו של משה וטוען שדברי משה היו חילול השם! בחטא העגל עומד משה וטוען טענת חילול השם: "למה יאמרו מצרים לאמר", ובחטא המרגלים כמו כן: "וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ לֵאמֹר: מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה' לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ וכו' – וכאן הוא מואשם בחילול השם שהוא חמור מחטא מי מריבה שבגינו נגזר עליו שלא ייכנס לארץ! אלא שחילל שם שמים בסתר, בינו ובין הקב"ה, ולפיכך חס עליו הקב"ה. ומי הוא הדרשן? רבי עקיבא שאמר: "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה" (ספרא קדושים פרשה ב פרק ד) שמסתכן בדרשתו כאן בהתנגשות עם מאמר רבי יוחנן בן ברוקא במסכת אבות פרק ד משנה ד: "כל המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי, אחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם". ומדרש שמות רבה ג ד, פרשת שמות מחזיר אותנו למעמד הסנה וטוען שהכל כבר התחיל שם: "מי אנכי כי אלך אל פרעה (שמות ג יא) - רבי נהוראי אומר: אמר משה לפני הקב"ה: אתה אומר לי: לך והוצא את ישראל, היכן אני משכינם בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הַצִּנָה? מנין לי לספק במאכל ובמשתה?". כבר שם מטיל משה ספק ביכולתו של הקב"ה להנהיג את העם במדבר!!
  20. משחק מילים ברור.
  21. והוא ממשיך ומונה שם עשרה פירושים לחטאו של משה.
  22. כך מסכם פירוש אור החיים (מאה 18 מרוקו) את כל הדעות השונות (הידועות בזמנו) מה היה חטאו של משה במי מריבה ומציע ללכת בעקבות המדרשים. כך אכן עשינו בדברינו ייכתב עווני וכן יען לא האמנתם בי בפרשת חוקת. האם נוכל להחשיב את כל החטאים ששמו המפרשים והמדרשים על משה כעוד סוג של הנמכה? נראה שלא ואין זה אלא למעלתו של משה כפי שראינו בדברינו הנ"ל. ושם המשל על האשה שאכלה פגי שביעית ובקשה שיניחו אותם עליה ויכריזו שזה היה החטא שלה. ואומר על כך אוצר מדרשים (אייזנשטיין) משה עמוד 374, אחרי שהוא מביא שם את המשל "כי אותו החטא לא היה גדול והשי"ת הגדיל עונם לרוב גדולתם כמי שחטאיו ספורים". זה גם לשון ספר הכוזרי מאמר א אות צג: "חטא שהגדילוהו עליהם לגדולתם, והגדול מי שחטאיו ספורים".
  23. המדרש פותח בשבחו של משה שהוא שדואג למנהיג ממשיך, כולל באמצעות דיבור קשה אל הקב"ה ("וידבר" במקום "ויאמר") בשל צרכיי הציבור. ראה דברינו יפקוד ה' איש על העדה בפרשת פנחס. אבל התוספת "כאילו בא בזרוע" איננה מבשרת טובות.
  24. ראה מחשבה זו של משה גם במדרש ספרי דברים פרשת נצבים פיסקא שה, שם לכאורה מתנהלת העברת התפקיד ממשה ליהושע באופן מסודר ומכובד ועפ"י הוראת הקב"ה: "משיב הקב"ה ואומר לו למשה: תן לו תורגמן ליהושע ויהא שואל ודורש ומורה הוריות בחייך, שכשתפטר מן העולם לא יהו ישראל אומרים לו: בחיי רבך לא היית מדבר ועכשיו אתה מדבר? ויש אומרים העמידו מן הארץ והושיבו בין ברכיו והיה משה וישראל מגביהים ראשיהם לשמוע דבריו של יהושע. מה היה אומר? ברוך ה' אשר נתן תורה לישראל על ידי משה רבינו, כך היו דבריו של יהושע". ואז מתערב רבי נתן ואומר: "היה משה מתעצב בלבו שלא עמד אחד מבניו". בני משה אינם נזכרים כלל בתורה (להוציא הולדתם וירידתם איתו למצרים בפרשת שמות והבאתם למדבר ע"י יתרו בתחילת פרשת יתרו). אז מאיפה לקח המדרש את הרעיון שמשה מבקש שהם ימונו תחתיו? ניחא שמואל, שבעניינים רבים מושווה אל משה שמתנגד לרעיון המלוכה והמקרא מעיד עליו ועל בניו:  "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל וַיָּשֶׂם אֶת בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל: ... וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָיו וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט: ... וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ וכו' ". אבל משה?! מהיכן לקח הדרשן את הרעיון שביקש למנות את בניו להנהגת העם במקומו? ואם תאמר ששוב לפנינו שימוש בדמותו של משה לענייני השעה והמקום של הדרשן, אזי נשאל: היא הנותנת, כנגד מי נלחם כאן הדרשן? את מי הוא מבקש לנגח באמצעות דמות זו של משה?
  25. ראה גם במדבר רבה יט כ שגם שם מתקוממים בני ישראל כנגד משה: "כיון שירדו משה ואלעזר מן ההר, נתקבצו כל הקהל עליהם ואמרו להם: היכן אהרן? אמרו להם: מת. אמרו להם: היאך מלאך המות יכול לפגוע בו?" ומבקשים לסקול את משה ואת אלעזר, בדברינו מות אהרון, שניהם בפרשת חוקת. רא שם גם הדף תורת אמת הייתה בפיהו בשבחו של אהרון. כאן נשאל, מה פשר הרעיון שבני ישראל חושדים במשה שקנס מיתה על אהרון (לא שהמית אותו בפועל, אבל גרם למותו בכך שהקפיד עליו כלפי שמים או נהג איתו בחומרה וציער אותו עד שמת)? עד שרק התגלות ההספד של הקב"ה ופמליה של מעלה לצד מיטתו של אהרון מנקים חשד זה של בני ישראל (הגיון הדרשן הוא שאם היה משה פוגע בו לא היו עומדים כך ומספידים). אפשר שיש כאן חשבון ישן של חטא העגל בו בני ישראל ואהרון היו בצד אחד, למטה במחנה, בעוד משה נעלם אי שם בהר וכשהוא יורד הוא שורף את העגל "אשר עשה אהרון", משקה בו את העם ומגייס את שבטו להרוג בהם. האם שמע העם את דברי משה לאהרון: "מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה כִּי הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה" (שמות לב כא)? ודאי ששמעו את דבריו שנאמרו להם: "וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא" (דברים ט כ).
  26. ראו שוב דברינו נחש הנחושת וכן נחושתן בפרשת חוקת. יש למשה עוד יתרון בהקשר עם הנחש על פני אדם הראשון. משה שולט בנחש והופך אותו למטה וחוזר לילה ואילו אדם הראשון נשלט (אמנם בעקיפין) ע"י הנחש. מאידך, מסמל הנש את לשון הרע כפי שראינו בשמות רבה לעיל.
  27. ראו דברינו בין משה לנח בפרשת נח, ושם הבאנו את מדרש דברים יא ג: "נח אמר למשה: אני גדול ממך שניצלתי מדור המבול. אמר לו משה: אני נתעליתי יותר ממך, אתה הצלת את עצמך ולא היה בך כח להציל את דורך, אבל אני הצלתי את עצמי והצלתי את דורי כשנתחייבו כלייה בעגל".
  28. ארכי ביונית – שלטון. ארכיהגמון, ארכיליסטיס, ארכיבישוף. ובמדרש תנאים לדברים: "אורכאות אורכאות בראתי את עולמי".
  29. משה לא מסוגל לחזור להיות כאחד העם. קנאתו של משה ביהושע גברה על אהבתו העזה אליו. אמנם, חז"ל אמרו: "בכל אדם מתקנא, חוץ מבנו ותלמידו" (סנהדרין קה ע"ב) וְלָמְדוּ שם "תלמידו" ממשה שבפרשת פנחס נאמר עליו ועל יהושע: "ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו". אבל כאן ברגע האמת, משה לא עומד במבחן. כבר הרחבנו בנושא זה בדברינו עזה כמוות אהבה קשה כשאול קנאה בפרשת וילך, שם הראינו שיש אסכולת מדרשים נגדית שמתארת את העברת התפקיד ממשה ליהושע באופן יותר נינוח ומשלים. כך גם במדרש ספרי דברים פרשת נצבים פיסקא שה המובא בהערה 24 לעיל. אבל קיימת האסכולה שמחמירה מאד עם משה שלא ידע להעביר את התפקיד. ולעיל גם ראינו את שאיפתו שבניו ירשו אותו. אך במחשבה שנייה, אפשר שעם כל החריפות של אסכולה זו, אולי אין זו הנמכת קומה כל כך חמורה. משה מצטייר כאן באופן מאד אנושי ובסופו של דבר הבין שזה סוף דרכו והשלים. ואם נאמר שוב שהמדרש נעזר במשה לצרכיי "דורו ושעתו", אין לנו אלא לתמוה למי מרמז כאן המדרש.
  30. הרשינו לעצמנו להשלים את הפסוק עד סופו שהרי ברור שסופו של הפסוק הוא העיקר. שים לב שמשה משתמש בלשון "התאנף" גם כלפי עצמו. פעמיים: בדברים א לז: "גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם", ובדברים כא כא: "וַה' הִתְאַנַּף בִּי עַל דִּבְרֵיכֶם וַיִּשָּׁבַע לְבִלְתִּי עָבְרִי אֶת הַיַּרְדֵּן וּלְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה". שם משה מדבר אל בני ישראל ורומז להם שיתפללו בעבורו, ראה דברים רבה ז י: "כיון שנטה משה למות ולא בקשו עליו רחמים שיכנס לארץ כנס אותן והתחיל מוכיחן. אמר להם: אחד פדה ס' רבוא בעגל וס' רבוא לא היו יכולין לפדות אדם אחד?!". כאן הדברים מכוונים כלפי אלעזר אחיינו של משה, מי שמשה מינה לכהן גדול אחרי מות אהרון אחיו. אליו משה מתחנן!
  31. כך גם באוצר מדרשים (אייזנשטיין) משה עמוד 370: "בבקשה ממך אל תמסרני ביד מלאך המות, אלא הנני בידיך כטוב בעיניך עשה עם עבדך ... מיד עמד משה בתפילה ונפל על פניו ואמר בתחנונים: רבש"ע במדת רחמים אתה בראת עולמך ובמדת רחמים אתה מנהיג עולמך התנהג עמי במדת רחמים". כך רגע לפני פטירתו. אבל עוד קודם לכן בעת שניסה להלוך לצד יהושע ולהתנהג כתלמידו כפי שראינו לעיל. ראה שוב דברים רבה (ליברמן) פרשת ואתחנן: "והיה משה רבנו עליו השלום נכשל ונופל, באותה שעה אמר משה, רבש"ע, עד עכשיו בקשתי חיים, עכשיו הרי נפשי מסורה בידיך". ובמדרש תנחומא (בובר) פרשת ואתחנן סימן ו: "ולא היה יודע משה מה היה יהושע דורש, אחר שעמדו ישראל, אמרו לו למשה סתם לנו את התורה, אמר להם איני יודע מה אשיב לכם, והיה משה רבינו נכשל ונופל". למה לחזור ולתאר את משה כמי שנכשל ונופל ומתחנן באופן 'נמוך' כל כך? למה להיפרד מדמותו בסוף חייו ותפקודו כמנהיג באופן כזה? אנחנו מכירים בהיסטוריה מנהיגים דגולים שלא ידעו מתי ואיך לפרוש בכבוד וסופם שפרשו בהתבזות. האם גם לאלה צריך משה לשמש דגם?
  32. אלה דברי המרגלים משבט דן שעוצרים בבית מיכה ופוגשים שם את הלוי שמשרת לפני האפוד שעשה מיכה. ראה הפסוק כולו שם: "הֵמָּה עִם בֵּית מִיכָה וְהֵמָּה הִכִּירוּ אֶת קוֹל הַנַּעַר הַלֵּוִי וַיָּסוּרוּ שָׁם וַיֹּאמְרוּ לוֹ מִי הֱבִיאֲךָ הֲלֹם וּמָה אַתָּה עֹשֶׂה בָּזֶה וּמַה לְּךָ פֹה". ראה הסיפור על פסל מיכה בספר שופטים פרקים יז-יח.
  33. מי היה אותו לוי? בסוף פרק יח מגלה המקרא את שמו: "וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי דָן אֶת הַפָּסֶל וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ". בגלל הנו"ן התלויה שנראית כאילו מישהו הוסיף אותה בין האות מ"ם לאות שי"ן במילה מנשה, דרשו חז"ל שמדובר באדם שהוא מצאצאי גרשום בנו הבכור של משה. הוא שכיהן ככהן לעבודה זרה!! ראה גם אבות דרבי נתן נוסח א פרק לד (על בסיס תוספתא סנהדרין יד ח): "כיוצא בו: ויהונתן בן גרשום בן מנשה (שופטים יח ל) - וכי בן מנשה היה? והלא בן משה היה! אלא לפי שלא נדמו מעשיו למשה אביו לפיכך תולין במנשה". מדרש זה מחזיר אותנו ל"אל תקרב הלום" של בראשית רבה נה לעיל על משה שמדמה עצמו לאברהם, ויותר מזה, אל מכילתא דרבי ישמעאל לעיל בדבר השבועה שנשבע משה ליתרו שבנו הראשון יהיה לעבודה זרה! ראה הערה 5. כבר הרחבנו לדון בפסל מיכה בדף מיוחד לנושא זה, כאן רק נשוב ונתמה איך זה שמשה מתקשר לעבודה זרה מתחילת דרכו בגלותו אצל יתרו ועד צאצאי צאצאיו בספר שופטים. מה רוצה כאן המדרש לומר לנו מלבד הקביעה הפשוטה שאין לאף אחד שטר ביטחון בעולם. מה פשר דרשה זו?
  34. זו אולי האגדתא המצוטטת ביותר בפי הדרשנים (מתחרה בה אולי תנורו של עכנאי) בה משה נכנס לבית המדרש של חז"ל ולא מבין את שיחתם. שים לב שמשה יושב בשורה הכי רחוקה! (ראה הסיפור בגמרא בבא קמא קיז ע"א על רב כהנא שכשעלה לארץ ישראל ישב בשורה השביעית! ומשה בשמינית). אבל לא צריך להפליג עד תקופת חז"ל, ראה כבר בדברים רבה ליברמן, פרשת ואתחנן המדרש על משה שבניסיונו להעביר את ההנהגה ליהושע ולהישאר עם העם "עמד והשכים, והיה יהושע יושב ודורש ... ישב יהושע בראש ומשה מימינו ובני אהרן משמאלו. והיה יושב ודורש בפני משה ... ולא היה יודע משה מה היה יהושע דורש. אחר שעמדו ישראל מהישיבה אמרו לו: משה, סתום לנו את התורה. אמר להם: איני יודע מה להשיב לכם. והיה משה רבינו עליו השלום נכשל ונופל". המגמה בשני מדרשים אלה היא לכאורה ברורה: להדגיש את הכלל "יפתח בדורו כשמואל בדורו" ואת הסובריינות של כל דור להנהיג וללמוד ולדרוש בתורה בלי מורא הדורות הקודמים. לצורך כך, מוכן המדרש להביא את משה שר התורה למצב שהוא כבר לא מבין את השיח החדש בבית המדרש! אך מנגד, כשמגיעים חכמים להצדיק דינים מסוימים ואין להם לימוד ברור מהפסוקים הם נוקטים בכלל: "הלכה למשה מסיני". באופן דומה המאמר בירושלמי פאה פרק ב הלכה ד: "אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו, כבר נאמר למשה בסיני". מה שאגב קצת מכהה את האיסור של תלמיד להורות לפני רבו. אלה שני צדדים של אותה מטבע שטבעו חכמים: משה בחוץ ומשה בפנים באותה עת. "הם אמרו והם אמרו".
  35. זה אליהו שנאמר עליו: הנה אנכי שולח לכם את אליה וכו', כפי שהוא מסביר בהמשך
  36. כמה יכולים המדרשים להיות קשים כנגד משה! בגאולת מצרים משה נשלח לפרעה לבדו (רק אחרי כל סירובי משה מצטרף אהרון בכעס ה', שמות ד יד), ולעתיד לבוא מורחק משה. לא "זכרו תורת משה" ולא כלום. משה איננו חלק מהגאולה לעתיד לבוא, זו שתאפיל על גאולת מצרים (ירמיהו טו יד: "לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"). אז למה להקניט את משה? למה לא כמו דברים רבה פרשה ט סימן ט שראינו לעיל שמסיים בטוב: "כיון שקיבל עליו למות, התחיל הקב"ה מפייסו. אמר לו: חייך, בעולם הזה הנהגת את בני, אף לעתיד לבוא על ידיך אני מנהיג אותן. שנאמר: וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ (ישעיה סג)"? האם יש חשש שמא דמותו הכבירה תאפיל על מלך המשיח? בבחינת "אין שני מלכים משמשים בכתר אחד". עניין זה של הוצאת משה מהגאולה לעתיד לבוא, או לפחות הנמכתו, היא נושא שלא הספקנו לחקור בו ויש מן הסתם שיטענו שהוא קשור במלחמה עם המינים (הנוצרים) ואנו לא בקיאים בכגון זה והמאירים עינינו יבורכו.

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה