תפילה קצרה

וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ: (במדבר יב יג).1

ברכות דף לד עמוד א

תנו רבנן: מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני רבי אליעזר והיה מאריך יותר מדאי. אמרו לו תלמידיו: רבינו, כמה ארכן הוא זה! – אמר להם: כלום מאריך יותר ממשה רבינו? דכתיב ביה: "ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה אשר התנפלתי וגו' " (דברים ט כה). שוב מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני רבי אליעזר והיה מקצר יותר מדאי. אמרו לו תלמידיו: כמה קצרן הוא זה! אמר להם: כלום מקצר יותר ממשה רבינו? דכתיב: "אל נא רפא נא לה".2

מסכת ברכות פרק ד משנה ב

רבי נחוניה בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפילה קצרה. אמרו לו: מה מקום לתפילה זו? אמר להם: בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי. וביציאתי אני נותן הודיה על חלקי.3

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח פרשה ג

"ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי" – ר' אליעזר אומר: אמר הקב"ה למשה: משה, בני נתונים בצרה הים סוגר ושונא רודף ואתה עומד ומרבה בתפילה! מה תצעק אלי? שהיה אומר: יש שעה לקצר ויש שעה להאריך: "אל נא רפא נא לה" – הרי זה לקצר. "ואתנפל לפני ה' כראשונה ארבעים יום" – הרי זה להאריך.4

משנה מסכת יומא פרק ה משנה א

… הגיע לארון נותן את המחתה בין שני הבדים צבר את הקטורת על גבי גחלים ונתמלא כל הבית כולו עשן יצא ובא לו בדרך בית כניסתו ומתפלל תפילה קצרה בבית החיצון ולא היה מאריך בתפילתו שלא להבעית את ישראל.5

תוספתא מסכת יומא פרק ב

ומתפלל תפילה קצרה בבית החיצון ולא היה מאריך שלא להבעית את ישראל. מעשה בכהן גדול שהאריך. אמרו לו: מה ראית להאריך? אמר להן: מתפלל אני עליכם ועל מקדש אבותיכם שלא יחרב. אמרו לו: אע"פ כן אין אתה רשיי לשנות.6

משנה מסכת ברכות פרק ד משנה ד

רבי יהושע אומר המהלך במקום סכנה מתפלל תפילה קצרה. אומר: הושע השם את עמך את שארית ישראל בכל פרשת העבור יהיו צרכיהם לפניך בא"י שומע תפילה.7

ובגמרא ברכות דף כט עמוד ב

רבי יהושע אומר: המהלך במקום סכנה מתפלל תפילה קצרה וכו' בכל פרשת הָעִבּוּר. מאי פרשת העבור? אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: אפילו בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה – יהיו כל צרכיהם לפניך. איכא דאמרי, אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: אפילו בשעה שהם עוברים על דברי תורה – יהיו כל צרכיהם לפניך.

תנו רבנן: המהלך במקום גדודי חיה ולסטים מתפלל תפילה קצרה. ואיזה היא תפילה קצרה? רבי אליעזר אומר: עשה רצונך בשמים ממעל, ותן נחת רוח ליראיך מתחת, והטוב בעיניך עשה, ברוך אתה ה' שומע תפילה.8 רבי יהושע אומר: שמע שועת עמך ישראל ועשה מהרה בקשתם, ברוך אתה ה' שומע תפילה. רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: שמע צעקת עמך ישראל ועשה מהרה בקשתם, ברוך אתה ה' שומע תפילה. אחרים אומרים: צרכי עמך ישראל מרובין ודעתם קצרה, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה, ברוך אתה ה' שומע תפילה. אמר רב הונא: הלכה כאחרים.9

תוספתא מסכת ברכות (ליברמן) פרק ג הלכה ז10

… אבא היה מתפלל תפילה קצרה בלילי שבתות: ומאהבתך ה' אלהינו שאהבת את ישראל עמך ומחמלתך מלכנו שחמלת על בני בריתך נתת לנו ה' אלינו את יום השביעי הגדול והקדוש הזה באהבה. על הכוס הוא אומר: אשר קדש את יום השבת ואינו חותם.11

מסכת ברכות דף ל עמוד א

מאי איכא בין הביננו לתפילה קצרה? – הביננו – בעי לצלויי שלוש קמייתא ושלוש בתרייתא, וכי מטי לביתיה לא בעי למהדר לצלויי; בתפילה קצרה – לא בעי לצלויי לא שלוש קמייתא ולא שלוש בתרייתא, וכי מטי לביתיה בעי למהדר לצלויי. והלכתא: הביננו – מעומד, תפילה קצרה – בין מעומד בין מהלך.12

תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ד הלכה א

א"ר לוי: "גם כי תרבו תפילה" (ישעיהו א טו), מכאן שכל המרבה בתפילה נענה.13 מחלפיה שיטתיה דרבי לוי.14 תמן אמר רבי אבא בריה דרבי פפי רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי: "בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור" (משלי יד כג)15 – חנה על ידי שריבת בתפילה, קיצרה בימיו של שמואל, שאמרה: "וישב שם עד עולם". והלא אין עולמו של לוי אלא חמישים שנה דכתיב: "ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד" (במדבר ח כה) והויין ליה חמשין ותרתין! אמר רבי יוסי בירבי בון שתים שגמלתו.16

מסכת ברכות דף לב עמוד ב

אמר רבי חנין אמר רבי חנינא: כל המאריך בתפילתו אין תפילתו חוזרת ריקם. מנא לן – ממשה רבינו שנאמר: "ואתפלל אל ה' ", וכתיב בתריה: "וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא" (דברים ט – י). איני? והא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המאריך בתפילתו ומעיין בה – סוף בא לידי כאב לב, שנאמר: "תוחלת ממושכה מחלה לב" (משלי יג יב), מאי תקנתיה – יעסוק בתורה … ואין עץ חיים אלא תורה, שנאמר: "עץ חיים היא למחזיקים בה" (משלי ג יח)! – לא קשיא, הא – דמאריך ומעיין בה, הא – דמאריך ולא מעיין בה.17

שבת שלום

מחלקי המים

עדכון אחרון: 01/02/2017

הערות שוליים

  1. ראה פירוש אברבנאל לפסוק אשר מסביר את תוכן ומהות תפילה קצרה זו של משה: "וכאשר שמע משה דברי אהרן וראה צרתה של מרים, התפלל אל השם ואמר אל נא רפא נא לה. ונא הראשון הוא מלשון תחנה ונא השני הוא מלשון עתה כלומר אלהי בבקשה ממך שתרפא אותה עתה ולא תאחר. ואי אפשר תפילה יותר קצרה מזו שהם אחד עשר אותיות וגם זה להורות להם שהיה משה בן בית ועבד נאמן לפני אדוניו שבראשי דברים היה שואל ממנו שאלה כזאת". וראה עוד מדרש אגדה (בובר) במדבר פרק יב: "ולמה נתפלל תפילה קצרה? שאם היה מתפלל תפילה ארוכה, היו ישראל אומרים בשביל שאחותו היא מתפלל באריכות, אבל עלינו אינו חושש להתפלל באריכה". וכבר הארכנו לדון בתפילה זו של משה לרפואת מרים אחותו בדברינו אל נא רפא נא לה בפרשה זו. ושם נגענו בדרך אגב בנושא הכללי של "תפילה קצרה". והפעם נרצה להרחיב מעט בנושא זה.
  2. תפילת משה בפרשתנו היא המקור לתפילה קצרה במובן כפול. גם חמש מילים בלבד וגם כל מילה היא בת הברה אחת בלבד (חוץ מאחת וגם היא עם שו"א). מכאן אולי אסמכתא שבענייני רפואה, כשאפשר לעשות מעשה, יש לעשותו תחילה ולא להרבות בתפילה ובוודאי לא כתחליף למלאכת הרפואה. וכבר הארכנו לדון בנושא זה בדברינו ורפא ירפא בפרשת משפטים. חזרה למדרש שלנו, ראה ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא קה: "שאלו תלמידיו את ר' אליעזר: עד כמה יאריך אדם בתפילה? אמר להם: אל יאריך יותר ממשה שנאמר ואתנפל לפני ה' כראשונה את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה (דברים ט יח). ועד כמה יקצר בתפילה? א"ל: אל יקצר יותר ממשה שנאמר אל נא רפא נא לה - יש שעה לקצר ויש שעה להאריך". וכאן בחר משה לקצר ולא להאריך כפי שכבר הערנו לעיל. ועכ"פ, ממדרשים אלה משמע שיש איזון בין תפילה ארוכה וקצרה, יש שעה ומקום בהם ניתן\רצוי להאריך ויש שעה ומקום בהם ניתן\רצוי לקצר ובוודאי שבדיעבד שניהם טובים. (ולא הבנו מה פירוש לא יאריך יותר ממשה, יותר מארבעים יום?)
  3. ראה הרחבת תפילה זו בגמרא ברכות כח ע"ב: "תנו רבנן: בכניסתו מהו אומר? יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא יארע דבר תקלה על ידי, ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי, ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא, ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם. ביציאתו מהו אומר? מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות, שאני משכים והם משכימים - אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים, אני עמל והם עמלים - אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר, אני רץ והם רצים - אני רץ לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת". ובנוסח הירושלמי מסכת ברכות פרק ד הלכה ב: "בכניסתו מהו אומר? יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שלא אקפיד כנגד חבירי ולא חבירי יקפידו כנגדי, שלא נטמא את הטהור ולא נטהר את הטמא, שלא נאסור את המותר ולא נתיר את האסור ונמצאתי מתבייש לעולם הזה ולעולם הבא. וביציאתו מהו אומר? מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שנתת חלקי מיושבי בית המדרש ובתי כניסיות ולא נתת חלקי בבתי תרטיות ובבתי קרקסיות. שאני עמל והן עמלין אני שוקד והן שוקדין. אני עמל לירש גן עדן והן עמלין לבאר שחת וכו' ". ועוד שם נוסחאות שונות של תפילות לפני ואחרי לימוד, לפני ואחרי התפילה. ויהי רצון שאף אנו לא תארע תקלה על ידינו לא בדף זה, ולא בדפים של כל השנה, ולא נכשל בדבר מדרש ואגדה, וישמחו בנו דולי המים ושותיהם ולא יקפידו כנגדנו. וכבר נמצאנו מאריכים.
  4. ויש פעמים שאפילו תפילה קצרה היא ארוכה מדי! ראה גם גמרא סוטה לז ע"א: "באותה שעה היה משה מאריך בתפילה. אמר לו הקב"ה: ידידיי טובעים בים ואתה מאריך בתפילה לפני? אמר לפניו: רבש"ע, ומה בידי לעשות? אמר לו: דבר אל בני ישראל ויסעו, ואתה הרם את מטך ונטה את ידך". וכבר הארכנו לדון בנושא זה בדברינו הרם את מטך ונטה את ידך בפרשת בשלח.
  5. אחת התפילות הקצרות הידועות היא תפילתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים שנאמרה לא בקודש הקדשים עצמו, שם היה מקטיר את הקטורת המיוחדת של יום הכיפורים ("היא עבודה קשה שבמקדש", יומא מז ע"ב), אלא בקודש, בהיכל, לאחר שהשלים את הקטרת הקטורת, כשפניו אל קודש הקדשים. אבל העם לא ראה אותו ולא ידע אם יצא בשלום מקודש הקדשים, ולפיכך קיצר הכהן הגדול בתפילתו. סתמה המשנה ולא פרטה מה היא תפילה קצרה זו אך הגמרא במסכת יומא נג ע"ב מפרטת: "ומתפלל תפילה קצרה בבית החיצון. מאי מצלי? רבא בר רב אדא ורבין בר רב אדא, תרוייהו משמיה דרב אמרי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא שנה זו גשומה ושחונה. - ... אם שחונה - תהא גשומה. רב אחא בריה דרבא מסיים בה משמיה דרב יהודה: לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה, ולא יהיו עמך ישראל צריכין לפרנס זה מזה, ולא תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים". ובירושלמי יומא פרק ה הלכה ב נראה שתפילה זו הייתה קצת יותר ארוכה: "וכך היתה תפילתו של כהן גדול ביום הכיפורים בצאתו בשלום מן הקודש: יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שלא תצא עלינו גלות לא ביום הזה ולא בשנה הזאת, ואם יצאה עלינו גלות ביום הזה או בשנה הזאת תהא גלותינו למקום של תורה. יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שלא יצא עלינו חסרון לא ביום הזה ולא בשנה הזאת, ואם יצא עלינו חסרון ביום הזה או בשנה הזאת יהא חסרונינו בחסרון של מצוות. יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שתהא השנה הזאת שנת זול שנת שובע שנת משא ומתן שנת גשומה ושחונה וטלולה ושלא יצטרכו עמך ישראל אלו לאלו ואל תפנה לתפילת יוצאי דרכים. רבנן דקסרין אומרין: ועל עמך ישראל שלא יגבהו שררה זו על גב זו. ועל אנשי השרון היה אומר: יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שלא יעשו בתיהן קבריהן. ולא היה מאריך שלא להבעית את ישראל".
  6. בגמרא יומא נג ע"ב מובאת תוספתא זו בהרחבה, עד שאחיו הכהנים המודאגים נכנסו אחריו אל הקודש: "תנו רבנן: מעשה בכהן גדול אחד שהאריך בתפלתו, ונמנו אחיו הכהנים ליכנס אחריו. התחילו הם נכנסין והוא יוצא. אמרו לו: מפני מה הארכת בתפלתך? אמר להם: קשה בעיניכם שהתפללתי עליכם, ועל בית המקדש שלא יחרב. - אמרו לו: אל תהי רגיל לעשות כן, שהרי שנינו: לא היה מאריך בתפלתו, כדי שלא להבעית את ישראל". וכבר הארכנו דיינו בתפילה קצרה זו.
  7. ובהמשך המשנה שם בעניינים דומים: היה רוכב על החמור ירד ואם אינו יכול לירד יחזיר את פניו ואם אינו יכול להחזיר את פניו יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים: היה יושב בספינה או בקרון או באסדא יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים". גם באלה, התפללו תפילה קצרה, אבל אחרת, כפי שנראה.
  8. ראה פירוש רש"י לתפילה זו של ר' אליעזר בן הורקנוס (הוא ר' אליעזר איתו פתחנו במדרש הראשון שהבאנו): "עשה רצונך בשמים - שאין שם חטא, ואין רצונך עליהם אלא לטוב, ועבור לתחתונים על רצונך. ותן - להם ליראיך. נחת רוח - שלא יתערבב רוחם על ידי הבריות, כגון על ידי חיות ולסטים". אבל מהרש"א מסביר זאת אחרת: "עשה רצונך בשמים – רוצה לומר: עשה רצונך דהיינו כפי גזירתך בשמים ממעל, אך את יראיך תוציא מכלל הגזירה אם רעה היא, ועשה להם נחת רוח מתחת לבטל מהן רצון וגזירת שמים. ולפי שבן אדם אינו יודע מהו טוב לו כמ"ש עושה נפלאות לבדו ע"כ סיים והטוב בעיניך ליראיך עשה עמהם".
  9. אנו "מתפתים" להביא כאן תפילה קצרה דומה, זו של ר' יוסי בגמרא ברכות דף ג ע"א: "תניא, אמר רבי יוסי: פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל. בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח (והמתין לי) עד שסיימתי תפילתי. לאחר שסיימתי תפילתי אמר לי: שלום עליך, רבי! ואמרתי לו: שלום עליך, רבי ומורי! ואמר לי: בני, מפני מה נכנסת לחורבה זו? אמרתי לו: להתפלל. ואמר לי: היה לך להתפלל בדרך! ואמרתי לו: מתירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי דרכים. ואמר לי: היה לך להתפלל תפילה קצרה. באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים: למדתי שאין נכנסין לחורבה, ולמדתי שמתפללין בדרך, ולמדתי שהמתפלל בדרך - מתפלל תפילה קצרה". אלא שכפי שרש"י ותוספות מסבירים שם, זו תפילת הביננו שבמקומות רבים מכונה "תפילה קצרה," אבל להלכה יש הבדל בין תפילה קצרה ותפילת הביננו כפי שנראה בהמשך.
  10. תוספתא זו היא ה"תנו רבנן" שמצוטט בגמרא לעיל ובהמשך לתיאור התפילות הקצרות השונות שבמקום סכנה, עוברת לדין לכאורה אחר של תפילה קצרה של לילי שבתות.
  11. אנו מכירים את ברכת מעין שבע של ליל שבת שהיא מעין חזרת ש"ץ מיוחדת ללילי שבתות, אבל לא באה במקום תפילת עמידה, אדרבא, היא נתקנה כתוספת לשם הארכת התפילה: "כדי לעכב קצת את היוצאים מבית הכנסת, שהמאחרים לבוא יצאו עם כולם". ראה גמרא שבת דך כד ע"ב וברש"י ושטיינזלץ שם. ואילו כאן, נראה שזו תפילה קצרה במקום תפילת ערבית. ולא הספיקונו לחקור ולהבין עניין זה וכל המאיר עינינו בו, יבורך בכל מילי דמיטב.
  12. הגמרא מחדדת את ההבדל בין תפילת הביננו שהיא בעצם מעין שמונה עשרה מקוצר ובין "תפילה קצרה" שהיא עניין אחר שאיננו בגדרי תפילת עמידה. תפילה קצרה איננה קיצור של תפילה מלאה (מעין שמונה עשרה במקום שמונה עשרה המלא), אלא תפילה בפני עצמה – תפילה קצרה. ראה בגמרא ברכות כט ע"א שיטת ר' יהושע התנא ורב נחמן האמורא שהביננו, תפילה מעין שמונה עשרה, היא התפילה הרגילה בכל יום. ולפיכך, מי שהתפלל הביננו, איננו צריך לחזור ולהתפלל תפילת שמונה עשרה מלאה כשיגיע למקום ישוב ויצא מהטרחה או מהסכנה, אבל מי שהתפלל תפילה קצרה, צריך. אך הגמרא איננה מסבירה מתי ובאילו נסיבות מתפללים תפילת הביננו ומתי מתפללים תפילה קצרה. מהראשונים עולה שתפילה קצרה היא רק במקום סכנה או מניעה גדולה אחרת. אבל בכל מקום אחר בו יש קוצר זמן וטרחה, כגון הולכי דרכים והעובדים בשדות, מתפללים הביננו ולא תפילה קצרה. ראה למשל רש"י מסכת יומא פז ע"ב: "שבע מעין שמונה עשרה - ג' ראשונות וג' אחרונות כתיקנן, ואומר הביננו באמצע, שיש בה מעין שלש עשרה ברכות, והיא תפילה קצרה שתיקנו לעוברי דרכים, ולמוצאי יום הכפורים התירו לצאת בה, מפני הטורח". וכן תוספות הרא"ש מסכת ברכות דף ל עמוד א: "מאי איכא בין הביננו לתפילה קצרה. מסקנא דמלתא אין תפילה קצרה אלא במקום סכנה, והביננו בדרך שלא במקום סכנה והיא מעומד". ולפי זה ר' יוסי שנכנס לחורבה הוא תפילת הביננו למרות שכתוב שם תפילה קצרה ונראה שבמקומות נוספים נוקטים בלשון "תפילה קצרה" למרות שהכוונה היא לתפילת הביננו.
  13. הנביא ישעיהו אמנם נוזף בעם ישראל ואומר: "וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תפילה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ" (הפטרת שבת חזון), אבל עדיין ר' לוי לומד מכך שריבוי תפילה הוא בעיקרון דבר נכון. גם כשסוף סוף תעשו דבר נכון, אומר ישעיהו, בשל כל שאר מעשיכם הרעים, לא אשמע את תפילתכם. (ואולי יש הבדל בין ריבוי תפילה ובין אריכות בפילה וצ"ע).
  14. מוחלפת השיטה. במקום אחר מצאנו שר' לוי (לפחות כך אומרים בשמו) איננו סבור שתפילה ארוכה ומרובה היא טובה.
  15. פירוש: בכל עשייה (עצב, מלשון עיצוב) יהיה ערך מוסף, אבל דיבורים הם רק לחיסרון. ראה פירוש דעת מקרא על הפסוק.
  16. שמואל הנביא חי חמישים ושתיים שנה. שנתיים עד שנגמל ועוד חמישים שנה כימי "עולם". עולם הוא חמישים שנה כפי שאנו לומדים הן מעבודת הלויים שמפסיקים לעבוד במקדש בגיל חמישים והן מעבד עברי שגם אם נרצע ובחר בעבדות עולם הוא יוצא ביובל (על נושא עולם וחמישים שנה ראה מדרש ויקרא רבה ג ז ועוד). נמצא שכאשר ברכה חנה את שמואל והקדישה אותו לשרת במקדש "עד עולם", קיצרה את חייו. אותה חנה ממנה אנו למדים הלכות רבות הקשורות בדיני תפילה, ראה דברינו תפילת חנה בראש השנה, היא גם שטעתה בכך שהרבתה להתפלל. לעומתה ראה שוב תפילת משה שקיצר גם בחטא העגל: "וישב משה אל ה' והתפלל תפילה קצרה אנא חטא העם הזה" (רמב"ן שמות לג ז), תפילת נחמיה: "עד שלא השיב אמריו התפלל לה' תפילה קצרה בעמדו לפני המלך והתפילה היה שימשוך עליו חסד לפני המלך" (מצודת דוד נחמיה ב ד). וראה גם דברינו תפילות לגשם במדרש, בהם הראינו שרוב התפילות לגשם הן קצרות כגון זו של חנן הנחבא, נכדו של חוני המעגל, בגמרא תענית כד ע"ב: "ריבונו של עולם, עשה בשביל אלו שאין מכירין בין אבא דיהיב מיטרא לאבא דלא יהיב מיטרא".
  17. פתחנו במדרש אשר מציג איזון לכאורה בין אריכות וקיצור בתפילה, אך בהמשך דברינו הבאנו מקורות רבים בשבח הקיצור ולא בכדי. הרוב המכריע של המקורות מדבר בשבח קיצור התפילה ומעטים ביותר הם המקורות המדברים בשבח התפילה הארוכה. לצד מקור זה, ודעת ר' לוי בירושלמי הסמוך, אפשר להוסיף גם את דברי רב יהודה, בהמשך הגמרא בברכות דף נד ע"ב: "שלשה דברים [המאריך בהן] מאריכין ימיו ושנותיו של אדם: המאריך בתפלתו, והמאריך על שלחנו, והמאריך בבית הכסא". אלא שגם מקורות אלה שהם אולי היחידים המשבחים את התפילה הארוכה, מבחינים בין תפילה ארוכה "לשמה", הנאמרת ברכות ובשמחה ובין תפילה ארוכה ש"מתקשים" בה ושיש בה ציפיות למענה. ראה פירוש תוספות שם: "כל המאריך בתפלתו ומעיין בה - פירוש שמצפה שתבוא בקשתו לפי (מה) שכיוון בתפלתו". ובסוף דבריו שם הוא גם מבחין בין שני מיני עיון תפילה, זה "המצפה שתבוא בקשתו", וזה "שמכוין את לבו לתפילה". ובכל מקרה נראה שבעיני חז"ל העיסוק בתורה עדיף שכן היא עץ החיים ואין "להתקשות" ולהאריך בתפילה יתר על המידה (ראה בהמשך הגמרא שם את שיטתו המיוחדת של רבי חמא ברבי חנינא: אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל). ובדורנו נראה שהארכת התפילה הפכה לדבר נחשב וכבר אמר מי שאמר שיש להעיר לחזנים ולתופשי העמוד למיניהם שמאריכים בתפילה עמידה וגורמים לציבור להמתין לסיום תפילתם, שכתוב בשו"ע (אורח חיים הלכות תפילה סימן קכד, משנה ברורה) שהחזן ימתין לעשרה שסיימו תפילתם ולא שעשרה (ויותר) ימתינו לחזן שיסיים את תפילת היחיד שלו ...