פרשות השבוע לשנת התשפ"ב

מים ראשונים: מקור כותרת הדף הוא בפרשתנו ובהקשר מאד ספציפי של תנאי בני גד ובני ראובן והבטחתם לסייע לאחיהם לנחול את הארץ. לאורך כל הדורות, מהתנאים ועד ספרות השו"ת, נתנו חכמינו למאמר זה פירוש ושימוש רחבים ביותר, בהקשר עם הנהגת האדם הראויה – הנהגה שמתחברת לעשיית הטוב והישר (דברינו בפרשת ראה, לפנים משורת הדין (שם), מוצא שפתיך תשמור ועשית, "דרכי חסידות" ואולי הולכת עוד צעד אחד קדימה.

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה: וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי ה' עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו: וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי ה': (במדבר לב כ-כב).¹

מסכת שקלים פרק ג משנה ב – תרומת הלשכה

אין התורם נכנס לא בפרגוד חָפוּתּ ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפילין ולא בקמיע, שמא יֵעָנִי ויאמרו מעון הלשכה העני או שמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר. לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום שנאמר: "והייתם נקיים מה' ומישראל". ואומר: "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם" (משלי ג ד).²

תוספתא מסכת שקלים (ליברמן) פרק ב הלכה ב – תוספת התוספתא

נכנס לתרום את הלשכה היו מפשפשין בו בכניסה וביציאה ומדברין עמו משעה שנכנס עד שעה שיצא, לקיים מה שנאמר: "והייתם נקיים מה' ומישראל". ואומר: "ועשית הישר והטוב בעיני ה' " (דברים ו יח) – "הטוב" בעיני שמים ו"הישר" בעיני אדם דברי ר' עקיבא. ר' ישמעאל אומר: אף הישר בעיני שמים. ואומר: "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם" (משלי ג ד). הכריעו חכמים לקיים דברי ר' ישמעאל שנאמר: "כי תעשה הישר בעיני ה' " (דברים יב כה, כא ט) – ואין כאן "טוב".³ ואומר: "אל אלהים ה' הוא יודע וישראל הוא ידע" (יהושע כב כב).⁴

תלמוד ירושלמי מסכת שקלים פרק ג הלכה ב – מקורות נוספים בתנ"ך

ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן: בתורה ובנביאים ובכתובים מצאנו שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום.⁵ בתורה מניין? דכתיב: "והייתם נקיים מה' ומישראל". בנביאים מניין? דכתיב: "אל אלהים ה' אל אלהים ה', הוא יודע וישראל הוא ידע" (יהושע כב כב).⁶ בכתובים מניין? שנאמר: "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם" (משלי ג ד). גמליאל זוגא שאל לרבי יוסי בי רבי בון: אי זהו המחוור שבכולן? אמר ליה: "והייתם נקיים מה' ומישראל".⁷

תוספתא מסכת פאה (ליברמן) פרק ד הלכה טו – במגבית צדקה

גבאי צדקה אין רשאין לפרוש זה מזה.⁸ אפילו נתן לו חבירו מעות שהוא חייב לו, אפילו מצא מעות בדרך, אינו רשיי ליטלן, שנאמר: "והייתם נקיים מה' ומישראל".⁹ אבל פורשין זה מזה לתוך חצר או לתוך חנות וגובין.¹⁰

שמות רבה נא א-ב – משה במלאכת המשכן

"ואלה פקודי המשכן" – כך פתח ר' תנחומא בר אבא: "איש אמונות רב ברכות"  (משלי כח כ)  … "איש אמונות" – זה משה שהוא נאמנו של הקב"ה, שנאמר: "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא"  (במדבר יב ז) … "רב ברכות" – שכל הדברים שהיה גזבר עליהם היו מתברכים לפי שהוא נאמן … "ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם … כי באמונה הם עושים" (מלכים ב יב טז) –  זה דורו של יואש שהיו עושין באמונה.

שנו רבותינו: מי שהיה נכנס לתרום את הלשכה לא היה נכנס לא בפרגוד חפות ולא באנפליא שאם יעשיר יאמרו מתרומת הלשכה העשיר, שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום, שנאמר: "והייתם נקיים מה' ומישראל", ומשה היה גזבר לעצמו על מלאכת המשכן?! ….

שנו רבותינו: אין ממנין שררה על הצבור בממון פחות משנים, והרי אתה מוצא שהיה משה גזבר לעצמו?ֱ! אלא אע"פ שהיה משה גזבר לעצמו הוא קורא לאחרים ומחשב על ידיהם, שנאמר: "אלה פקודי המשכן … אשר פוקד על פי משה … ביד איתמר בן אהרון הכהן".¹¹

מסכת פסחים דף יג עמוד א – ניהול קופת צדקה

דתניא: גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק – פורטין לאחרים ואין פורטין לעצמן. גבאי תמחוי שאין להם עניים לחלק – מוכרין לאחרים ואין מוכרין לעצמן. משום שנאמר: "והייתם נקים מה' ומישראל".¹²

אלשיך שמואל א פרק יב פסוק א – שמואל בסוף הנהגתו

"ויאמר שמואל אל כל ישראל וכו' ".. הורה לנו כמה צריך האדם ליזהר לצאת ידי הבריות כמו מידי שמים. כי הנה השתדל לדבר אל כל ישראל יחד, יעידו בו נגד אל דעות ה', בל יסתירו מפני בושת פניו, כי ישימו לבם כי לפני ה' עומדים, וזהו "ענו בי נגד ה' ".¹³

יומא דף לח עמוד א – שבחם של בית אבטינס

תנו רבנן: בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטורת ולא רצו ללמד … אמרו להם חכמים: מה ראיתם שלא ללמד? אמרו: יודעין היו של בית אבא שבית זה עתיד ליחרב, אמרו: שמא ילמוד אדם שאינו מהוגן, וילך ויעבוד עבודה זרה בכך. ועל דבר זה מזכירין אותן לשבח: מעולם לא יצאת כלה מבושמת מבתיהן, וכשנושאין אשה ממקום אחר מתנין עמה שלא תתבסם, שלא יאמרו ממעשה הקטורת מתבסמין, לקיים מה שנאמר: "והייתם נקים מה' ומישראל".¹⁴

פירוש הסולם לזוהר בראשית פרשת וירא מאמר המכסה אני מאברהם – בסדום

אמר ר' אלעזר וכו': אר"א: ווי להם לרשעים, שאינם יודעים ואינם מסתכלים לדעת, ואינם יודעים להישמר מעונותיהם. ומה הקדוש ברוך הוא, שכל מעשיו אמת, ודרכיו משפט, אינו עושה כל מה שעושה בעולם, עד שמגלה אל הצדיקים, כדי שלא יהיה לבני אדם פתחון פה עליו, כנ"ל, בני אדם עצמם, לא כל שכן, שיש להם לעשות דבריהם, באופן שלא ידברו בני אדם שטנה עליהם. וכן כתוב: "והייתם נקיים מה' ומישראל".¹⁵

גמרא שבת קטז ע"ב – הצד המשלים: לדון לכף זכות

תנו רבנן: מעשה בחסיד אחד שפדה ריבה אחת בת ישראל, ולמלון השכיבה תחת מרגלותיו. למחר ירד וטבל וְשָׁנָה לתלמידיו.¹⁶ ואמר להם: בשעה שהשכבתיה תחת מרגלותי במה חשדתוני? – אמרנו: שמא יש בנו תלמיד שאינו בדוק לרבי. – בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני? – אמרנו: שמא מפני טורח הדרך אירע קֶרִי לרבי. – אמר להם: העבודה,¹⁷ כך היה. ואתם, כשם שדנתוני לכף זכות – המקום ידין אתכם לכף זכות.¹⁸

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: נושא אחר הקשור לכלל "והייתם נקיים מה' ומישראל", היא הדרישה להנמקת פסק הדין, מה שהגמרא בסנהדרין לא ע"ב מכנה: "מאיזה טעם דנתוני", היינו דרישה של אחד מבעלי הדין (מי שיצא חייב מן הסתם): מאילו סיבות דנתם אותי כך וכך. לדעת רוב הפוסקים, במשפט העברי אין חובה על הדיינים לנמק את פסק דינם, וזו נוהגת רק במקרים מיוחדים של חשד ורק מהטעם של "והייתם נקיים מה' ומישראל", היינו, לא מעיקר הדין (תוספות בבא מציעא סט ע"ב "בכי האי גוונא ודאי צריך לאודועיה", הרא"ש שם ועוד). נושא זה, וזכות הערעור לפני בית דין הגדול, עברו שינויים בדורנו בעקבות הקמת המדינה וייסוד תקנות הרבנות הראשית בשנות המנדט הבריטי. לסקירה רחבה של הנושא, ראה מאמרו של אליאב שוחטמן: חובת ההנמקה במשפט העברי, שנתון המשפט העברי, כרך ו-ז (תשל"ט-תש"ם).