פרשות השבוע

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ: וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: (בראשית א כז).¹

זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם: (בראשית ה א-ב).²

שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם: (בראשית ט ו).³

כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה: מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ: וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ: תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו: (תהלים פרק ח).⁴

 

רש"י על הפסוק

ויברא אלהים את האדם בצלמו – בדפוס העשוי לו, שהכל נברא במאמר והוא נברא בידים, שנאמר: "ותשת עלי כפכה" (תהלים קלט ה).⁵ נעשה בחותם כמטבע העשויה על ידי רושם שקורין קוי"ן בלע"ז [מטבע]. וכן הוא אומר: "תתהפך כחומר חותם" (איוב לח יד).⁶

בצלם אלהים ברא אותו – פירש לך שאותו צלם המתוקן לו – צלם דיוקן יוצרו הוא.⁷

פירוש רשב"ם על הפסוק

"בצלמו" – של אדם, הוא בצלם אלהים, מלאכים. ואל תתמה אם לא נתפרש יצירת המלאכים, כי לא כתב משה כאן לא מלאכים ולא גיהנם ולא מעשה מרכבה, אלא דברים שאנו רואים בעולם הנזכרים בעשרת הדברות, כי לכך נאמר כל מעשה ששת הימים כמו שפירשתי למעלה.⁸

אבן עזרא על הפסוק

נעשה אדם יש אומרים, כי מלת נעשה שם התואר מבנין נפעל, כמו: "ואשר היה נעשה ליום אחד" (נחמיה ה יח), ואמרו כי בצלמנו כדמותינו דברי משה. ופירוש ויברא אלהים את האדם בצלמו, שהוי"ו שב אל האדם. ויפרשו בצלם אלהים: שהאלהים דבק עם עשה, כאילו אומר, כי האלהים עשה את האדם בצלם.⁹ וזה הפירוש חסר לב.¹⁰ … ויאמר הגאון כי פירוש בצלמנו כדמותינו בממשלה.¹¹ …

ועתה אפרש; דע כי כל מעשה בראשית לכבוד האדם נברא במצות השם. והצמחים הוציאה אותם הארץ והמים, וכל נפשות החיות. ואח"כ אמר השם למלאכים נעשה אדם. אנחנו נתעסק בו, ולא המים והארץ … וחלילה חלילה להיות דמות לשם. וכן אמר אל מי תדמיוני ואשוה (ישעיה כה) … והנה בצלם אלהים מלאך.¹²

רמב"ן על הפסוק

ויאמר אלהים נעשה אדם – נתייחד בעשיית האדם מאמר בעבור גודל מעלתו, כי אין טבעו כטבע החיה והבהמה אשר ברא במאמר הקודם לו.¹³ והפשט הנכון במלת "נעשה" הוא, מפני שכבר הראית לדעת כי האלהים ברא יש מאין ביום הראשון לבדו, ואחר כך מן היסודות ההם הנבראים יצר ועשה .. אמר באדם "נעשה", כלומר אני והארץ הנזכרת נעשה אדם, שתוציא הארץ הגוף מיסודיה כאשר עשתה בבהמה ובחיה, כדכתיב (להלן ב ז) וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה, ויתן הוא יתברך הרוח מפי עליון, כדכתיב (שם) ויפח באפיו נשמת חיים:¹⁴

ואמר בצלמנו כדמותנו – כי ידמה לשניהם, במתכונת גופו לארץ אשר לוקח ממנה, וידמה ברוח לעליונים, שאינה גוף ולא תמות. ואמר בכתוב השני בצלם אלהים ברא אותו, לספר הפלא אשר נפלא בו משאר הנבראים. וזה פשט המקרא הזה מצאתיו לרבי יוסף הקמחי, והוא הנראה מכל מה שחשבו בו.¹⁵

רמב"ם מורה נבוכים, חלק א פרק א

צלם ודמות. האנשים סברו שצלם בלשון העברית מורה על תבנית דבר והמתאר שלו. זה הביא להגשמה גמורה בשל דבריו: נעשה אדם כצלמנו כדמותנו. הם סברו שהאל הוא בצורת אדם דהיינו, תבניתו ומתארו … ¹⁶

אומר אפוא כי השם המיוחד לצורה … אשר היא תבנית הדבר ומתארו הוא תואר: יפה תואר, כתואר בני המלך וכו'. זה שם שמעולם לא נקרא בו האלוה יתעלה. ואילו צלם נקראת הצורה הטבעית, היינו, העניין העושה את הדבר לעצם ולמה שהוא. וזאת אמיתותו. אותו עניין באדם הוא אשר בו מתהווה ההשגה האנושית. בשל ההשגה השכלית הזו נאמר עליו: בצלם אלהים ברא אותו …דמות הוא שם מן דמה. הוא מציין גם דמיון בעניין מופשט …

ומכיוון שהאדם נתייחד בעניין מופלא מאד שבו, אשר איננו באף אחד מן הנמצאים … והוא ההשגה השכלית ששום חוש איבר או צלע מפעילים אותה, דימה אותה להשגת האלוה אשר איננה נזקקת לכלי … בגלל העניין הזה, בגלל השכל האלהי הדבק בו, נאמר על האדם שהוא בצלם אלהים ובדמותו, לא שהאל יתעלה הוא גוף.¹⁷

משנה מסכת אבות פרק ג משנה יד – חביב אדם שנברא בצלם

הוא היה אומר:¹⁸ חביב אדם שנברא בצלם. חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר: "בצלם אלהים עשה את האדם" (בראשית ט ו).¹⁹ חביבין ישראל שנקראו בנים למקום. חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום, שנאמר: "בנים אתם לה' אלהיכם" (דברים יד א).²⁰ חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה, חיבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, שנאמר: "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" (משלי ד ב).²¹

מסכת יבמות דף סא עמוד א –  מי קרוי אדם?

תניא, וכן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר: קברי עובדי כוכבים אינן מטמאין באהל, שנאמר: "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם" (יחזקאל לד) – אתם קרויין אדם, ואין העובדי כוכבים קרויין אדם.²²

מסכת מגילה דף ט עמוד א – תרגום השבעים

מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים, והכניסן בשבעים ושנים בתים, ולא גילה להם על מה כינסן. ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם. נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה, והסכימו כולן לדעת אחת. וכתבו לו: "אלהים ברא בראשית", "אעשה אדם בצלם ובדמות", "ויכל ביום השישי וישבות ביום השביעי", "זכר ונקבה בראו" וכו'.²³

בראשית רבה ח ט – תשובה למינים ולתלמידים

שאלו המינים את רבי שמלאי: כמה אלהות בראו את העולם? אמר להם: … (דברים ד) כי שאל נא לימים ראשונים למן היום אשר ברא אלהים אדם, אשר בראו אין כתיב כאן אלא אשר ברא. … חזרו ושאלו אותו, אמרו לו: מה הוא זה שכתוב: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו? אמר להם: קראו מה שאחריו: ויבראו אלהים את האדם בצלמיהם לא נאמר, אלא ויברא אלהים את האדם בצלמו. וכיון שיצאו אמרו לו תלמידיו: רבי לאלו דחית בקנה, לנו מה את משיב? אמר להם: לשעבר אדם נברא מן האדמה חוה נבראת מן האדם, מכאן ואילך בצלמנו כדמותנו לא איש בלא אשה ולא אשה בלא איש ולא שניהם בלא שכינה.²⁴

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מסכתא דבחדש יתרו פרשה ח

כיצד נתנו עשרת הדברות: ה' על לוח זה וה' על לוח זה. – כתיב "אנכי יי' אלהיך" וכנגדו "לא תרצח", מגיד הכתוב שכל מי ששופך דם, מעלה עליו הכתוב כאלו ממעט בדמות המלך. משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה והעמיד לו איקונות ועשה לו צלמים וטבעו לו מטבעות. לאחר זמן כפו לו איקונותיו שברו לו צלמיו ובטלו לו מטבעותיו ומיעטו בדמותו של מלך. כך כל מי שהוא שופך דמים, מעלה עליו הכתוב כאלו ממעט בדמות המלך, שנאמר: "שופך דם האדם באדם דמו יישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם" (בראשית ט ו).²⁵

משנה מסכת סנהדרין פרק ד משנה ה

… לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך שכל המאבד נפש אחד מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא … ולהגיד גדולתו של הקב"ה שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה. ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם.²⁶

מסכת סנהדרין דף מו עמוד ב

כלומר מפני מה זה תלוי? מפני שבירך את השם ונמצא שם שמים מתחלל.²⁷ תניא, אומר רבי מאיר: מָשְׁלוּ משל למה הדבר דומה – לשני אחים תאומים בעיר אחת, אחד מינוהו מלך ואחד יצא לליסטיות. צוה המלך ותלאוהו. כל הרואה אותו אומר: המלך תלוי! ציוה המלך והורידוהו.²⁸

מסכת כתובות דף ח עמוד א

אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו, והתקין לו ממנו בנין עדי עד, ברוך אתה ה' יוצר האדם.²⁹

אבות דרבי נתן נוסח ב פרק ל

וכל מעשיך יהיו לשם שמים כהלל. כשהיה הלל יוצא למקום היו אומרים לו: להיכן אתה הולך? – לעשות מצוה אני הולך. – מה מצוה הלל? – לבית הכסא אני הולך. – וכי מצוה היא זו? אמר להן: הן, בשביל שלא יתקלקל הגוף. – איכן אתה הולך הלל? – לעשות מצוה אני הולך. – מה מצוה הלל? – לבית המרחץ אני הולך. – וכי מצוה היא זו? אמר להן: הן, בשביל לנקות את הגוף. תדע לך שהוא כן, מה אם אוקיינות העומדות בפלטיות של מלכים, הממונה עליהם להיות שפן³⁰ וממרקן המלכות מעלה לו סלירא בכל שנה ושנה, ולא עוד אלא שהוא מתגדל עם גדולי המלכות, אנו שנבראנו בצלם ודמות, שנאמר: "כי בצלם אלהים עשה את האדם" (בראשית ט ו), על אחת כמה וכמה. שמאי לא היה אומר כך, אלא: יעשה חובותינו עם הגוף הזה.³¹

רש"י תהלים לט ז

"אך בצלם יתהלך איש" – בחושך, פירשו דונש לשון צלמות. ומנחם פירשו צלם ממש, כמו "כי בצלם אלהים עשה את האדם" (בראשית ט ו), ולא יתכנו דבריו.³²

מדרש תנחומא פרשת עקב סימן ד

א"ר יהודה דסכנין בשם ר' אליעזר: אין בית רובע שאין תשעה קבין מזיקין. אמר רבי יהושע בן לוי: וכולן פורמא בפניהם.³³ כיצד? אדם מהלך וחבירו יוצא לפניו ואומר הסתלקו לצדדין בפני איקונין של הקב"ה, שנאמר: "אך בצלם יתהלך איש" (תהלים לט).³⁴

ספרא קדושים פרשה ב

ואהבת לרעך כמוך, רבי עקיבא: אומר זה כלל גדול בתורה, בן עזאי אומר: זה ספר תולדות אדם, זה כלל גדול מזה.³⁵

כי בצלם אלהים עשה את האדם

מחומר הוגשם

גידים הוקרם

בנפש מונשם

בטוב מונעם

הכל יוכל וכללם נתן בו חותם

הלוואי יתקיים בו צלם אדם ואנוש

יצרו יכבוש

רעהו ידרוש

כאב יחבוש

צקון ילחוש

ויחזיר צלמו לקונו בעתו, לא ייכלם ולא יבוש

 

שבת שלום בראשית

שתהיה לנו התחלה טובה

מחלקי המים

מים אחרונים: להרחבה וכיסוי מקיף של הנושא צלם אלהים, ראה ספרו של יאיר לוברבוים צלם אלהים הלכה ואגדה, הוצאת שוקן 2004.