מועדי ישראל

תהלים פרק קלט פסוקים א-יח

לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר ה' חֲקַרְתַּנִי וַתֵּדָע: אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי בַּנְתָּה לְרֵעִי מֵרָחוֹק:

אָרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ וְכָל דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה: כִּי אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי הֵן ה' יָדַעְתָּ כֻלָּהּ:

אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה: פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי נִשְׂגְּבָה לֹא אוּכַל לָהּ:

אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח: אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ:

אֶשָּׂא כַנְפֵי שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ:

וָאֹמַר אַךְ חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי: גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה:

כִּי אַתָּה קָנִיתָ כִלְיֹתָי תְּסֻכֵּנִי בְּבֶטֶן אִמִּי: אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד:

לֹא נִכְחַד עָצְמִי מִמֶּךָּ אֲשֶׁר עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ: גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ ולא וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם: וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל מֶה עָצְמוּ רָאשֵׁיהֶם: אֶסְפְּרֵם מֵחוֹל יִרְבּוּן הֱקִיצֹתִי וְעוֹדִי עִמָּךְ:¹

 

אבן עזרא תהלים פרק קלט – מזמור נכבד מאד

זה המזמור נכבד מאוד בדרכי השם ואין באלה החמישה ספרים מזמור כמוהו. וכפי בינת אדם בדרכי השם ודרכי הנשמה יתבונן בטעמיו. ועתה אפרשנו בדרך קצרה בע"ה.²

מסכת פסחים דף קיז עמוד א – בין מזמור לדוד ולדוד מזמור

לדוד מזמור – מלמד ששרתה עליו שכינה ואחר כך אמר שירה. מזמור לדוד – מלמד שאמר שירה ואחר כך שרתה עליו שכינה. ללמדך שאין השכינה שורה לא מתוך עצלות, ולא מתוך עצבות, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה. שנאמר: "ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' ".³

נעבור אל פסוקי הפרק. מי שמחפש בפסוקים אלה קו מחשבה רציף, תזה קוהרנטית וחובקת עולם, עתיד להתאכזב. הפרק הוא פסיפס של רעיונות ומחשבות הנעות רצוא ושוב. אין תשובות מקיפות, אין פתרונות כוללים, אין "פשר דבר". יש רק תמיהות והשתאויות ופליאה אחת גדולה. יש פיסות מחשבה והגיגים קרועים הנעים במשב רוחו של המשורר, שפעמים היא סוערת ופעמים נינוחה. ככה יהיו גם דברינו להלן המבוססים על המדרשים ועל פרשני המקרא. כל פסוק – עולם ומלואו.

 

ה' חֲקַרְתַּנִי וַתֵּדָע

פירוש אבן עזרא

החל חקרתני – כדרך חוקר לב ובוחן כליות ויכולת לדעת כל סודי:⁴

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור קלט

אמר צופר הנעמתי: "החקר אלוה תמצא וגו', גבהי שמים מה תפעל וגו', ארוכה מארץ מדה וגו' " (איוב יא ז-ט) – אין אדם עומד עליה. "ונעלמה מעיני כל חי" (איוב כח כא). ומי ידעה? אלהים, שנאמר: "אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה. כי הוא לקצות הארץ יביט, תחת כל השמים יראה" (איוב כח כג כד), אין אדם יכול להגיע עד סוף מעשיו של הקב"ה. וכן דוד אמר: "מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהילתו" (תהלים קו ב), אין אדם יכול להגיע לגבורותיו של הקב"ה. וכן משה אמר.⁵ אלא הוא עומד נצח והוא חוקר את הכל. לכן דוד נותן לו את הנצח ומזמר, שנאמר: "למנצח לדוד מזמור".⁶

 

אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור קלט

"אתה ידעת שבתי וקומי" – אתה ידעת כשהייתי בשלוותי לא שכחתיך, וכן הוא אומר: "ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב" (שמואל ב ז א) – שמא לא אמרתי אתה ידעת שבתי וקומי?⁷ וכשקמתי לברוח מפני אבשלום לא קראתי אחריך תגר, אלא: "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום" (תהלים ג א).⁸

ר' יהודה אומר: המזמור הזה אדם הראשון אמרו, שנאמר: "ה' חקרתני ותדע וידעת" שלא היה לי איפשר בלא אשה לכך נאמר לא טוב היות האדם לבדו. לכך נאמר ה' חקרתני. אתה ידעת שבתי וקומי שבתי בגן עדן.⁹

 

בַּנְתָּה לְרֵעִי מֵרָחוֹק

רש"י על הפסוק

בנתה לרעי מרחוק – בנתה מרחוק למושכני אל רעותך וחיבתך: לרעי – לקרבני אליך.¹⁰

תורת המנחה פרשת בשלח

בנת לרעי מרחוק – ידעת היאך הייתי רועה נאמן על הצאן.¹¹

אבן עזרא על הפסוק "ולי מה יקרו רעיך", להלן

רעיך – מחשבותיך כנגד "בנת לרעי". והטעם, כי אתה תדע כל מחשבותי ואני לא אדע מחשבותיך כי נשגבו ממני ויקרים הם לדעתם.¹²

 

כִּי אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי הֵן ה' יָדַעְתָּ כֻלָּהּ

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור קלט

כך אמר דוד לפני הקב"ה: אתה ידעת שבתי וקומי. ולא עוד, אלא כל פסיעה ופסיעה שאני עתיד לפסוע כבר גלויה לפניך, וכן אמר הכתוב: "כי עתה צעדי תספור" (איוב יד טז). ולא מעכשיו, אלא עד שלא באתי לעולם, וכן הוא אומר לירמיהו: "בטרם אצרך בבטן ידעתיך" (ירמיה א ה) … לכך נאמר: "כי אין מלה בלשוני", אין מזמור אין נצח אין שיחה שאני עתיד לומר שאינם גלויין לפניך, לכך נאמר: "כי אין מלה בלשוני הן ה' ידעת כולה".¹³

כאן בעצם יכול היה מחבר ספר תהלים לעצור ולא להוסיף מילה. רק שקט: "לך דומיה תהילה". וכאותו סיפור חסידי על הכפרי שלא ידע לקרוא ובא לבית הכנסת בימים נוראים, פתח את המחזור ואמר: ריבונו של עולם, הרי כל התפילות והפיוטים, כל השירות והתשבחות, הבקשות והסליחות, כולם לפניך. כל מה שרציתי לומר ועוד קצת, הכל מונח כאן. אנא קרא ותוסיף עוד קצת ממחשבותיי שגם אותם אתה קורא טוב ממני. ראו הסידור המתפלל וכן א-להים יצרף את האותיות באתר זושא. אבל כוחו של הדיבור האנושי גובר וממשיך ומזכה אותנו בעוד פסוקים נפלאים.

 

אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי

ילקוט שמעוני תורה פרשת תזריע

"אחור וקדם צרתני", א"ר ישמעאל בר תנחום: אחור לכל המעשים וקדם לכל העונשין. אם זוכה אמרין ליה: אתה קדמת למעשה בראשית, שנאמר: "ורוח אלהים מרחפת". ואם לאו, יתוש קדמך, שלשול קדמך. ר' נחמיה אומר: אף קילוסו¹⁴ אינו בא אלא באחרונה, הדא הוא דכתיב: "הללו את ה' … החיה וכל בהמה רמש וצפור כנף". ואח"כ: "מלכי ארץ וכל לאומים, שרים וכל שופטי ארץ".¹⁵

 

פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי נִשְׂגְּבָה לֹא אוּכַל לָהּ

רש"י על הפסוק

פליאה דעת וגומר – מכוסה ונעלם ממני מקום לברוח מפניך.¹⁶

אבן עזרא תהלים על הפסוק

פליאה – שם התואר והמתואר הדעת וזאת הדעת המחשבת היא.¹⁷

פירוש מלבי"ם על הפסוק

פליאה, כי יש שני מיני פליאה, א] פליאה שהאדם יכול עליה להשיגה והיא מופלאת רק מאיש פרטי. ועל זה אמר: "פליאה דעת ממני", ב] פליאה החלטית שהיא נמנעת ההשגה כלל ולא ישיג אותה שום אדם. ועל זה אמר: "נשגבה לא אוכל לה", שהוא דבר הנשגב מבינת האדם.¹⁸

דברים רבה (ליברמן) פרשת ניצבים

"כי המצוה הזאת … לא נפלאת היא ממך". זהו שאומר הכתוב: "פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה" (תהלים קלט ו) … זו דעתה של תורה. נשגבה לא אוכל לה – קשה היא ועומדת לפי כחי … אמר הקב"ה לדוד: אתה אמרת פליאה דעת ממני, כבר קדמך משה רבך ואמר: "לא נפלאת היא ממך".¹⁹

 

אֶשָּׂא כַנְפֵי שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי

אבן עזרא תהלים פרק קלט

וטעם כנפי שחר – אילו היו לו כנפים עפות במהרה שירימם וישאם, כי ברגע עלות השחר יהיה פרוש מקצה מזרח עד סוף מערב האור הנראה בעבים לפני זרוח השמש … גם שם – לא הייתי יכול ללכת אל אחרית ים אם לא תנחני ידך. והנה ידך תנחני ותאחזני ימינך והנה הייתי כבורח מידך אל ידך.²⁰

 

אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד

רד"ק תהלים פרק קלט

ונפשי יודעת מאד, טעם מאד דבק עם נפלאים מעשיך, כלומר מעשיך נפלאים מאד ונפשי יודעת, כלומר נפשי המשכלת. אמר: אעפ"י שבשאר החיים נפלאים מעשיך, אין בהם מי שיכיר, אבל בי נתת הנפש המשׂכלת יותר על שאר החיים, והיא תדע מעשיך הנפלאים ותודה לך עליהם.²¹

ונוראות היצירה הם נגלים וְנִכָּרִים לחכמים, כי כל אבר ואבר נברא בחכמה, ועל התכונה שנברא הוא לצורך ולתועלת, וכל אדם צריך להתבונן בהם, ומתוך כך יכיר נפלאות היוצר ויודה לו עליהם. ואם באנו לספר בזה החיבור תכונת האברים ותועלתם ומזג הכוחות ותועלתם יארך הסיפור, אבל המשתוקק להם ימצאם בספרי החכמים.²²

ילקוט שמעוני תורה פרשת בשלח [המתחיל ברמז רכה]

"נורא תהילות עושה פלא" (שמות טו יא] – עָשָׂה פלא אין כתיב כאן אלא עושה פלא לעתיד לבוא … עשה עמנו פלא ועושה עמנו בכל דור ודור, שנאמר: "נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד". "רַבּוֹת עָשִׂיתָ אַתָּה ה' אֱלֹהַי נִפְלְאֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ אֵלֵינוּ" (תהלים מ ו) … "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז טו) – אראנו מה שלא הראיתי לאבות, שהרי נסים ונפלאות שאני עתיד לעשות עם הבנים יותר מהפלא ונפלאות מה שעשיתי עם אבות.²³

 

וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור קלט

מהו "ועל ספרך כולם יכתבו"? מיום שברא הקב"ה לאדם הראשון כתב לו בספרו מה שהוא עתיד להעמיד ממנו עד שיחיו המתים, וכה קורא לפניו: דור דור ודורשיו, דור דור ופרנסיו, דור דור וחכמיו, דור דור ונביאיו, דור דור וסופריו ותלמידיו עד שיחיו המתים. וכן הוא אומר: "זה ספר תולדות אדם" (בראשית ה א) … וכן הוא אומר: "מי פעל ועשה קורא הדורות מראש" (ישעיהו מא ד), רצה לומר מאדם הראשון.²⁴

 

יָמִים יֻצָּרוּ ולא וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם

רש"י תהלים פרק קלט

ימים יוצרו ולא אחד בהם – לסוף ימים רבים היו עתידין להיבראות ולא היה עדיין אחד מהם נברא בהן. לפי המסורת שכתוב "ולא" – זהו פירושו. ולפי המקרא שהוא נקרא "ולו", כך פירושו: ימים יוצרו – הראהו ימים העתידים להיבראות ולחלקו בירר אחד את יום השבת. דבר אחר: זה יום הכפורים לסליחה.²⁵

דברי הסיכום של עמוס חכם בדעת מקרא על פרק זה

ענינו של מזמור זה התבוננות בתלותו הגמורה של האדם באל הבוראו … ה' הוא שברא את האדם … ועל כן כל מה שהאדם עומד לדבר, כבר ידוע לאלהים … ואף כשהאדם בורח מפני האל – באמת האל הוא המנחה אותו בדרך בריחתו ואוחז אותו בכל מקום שהוא, בחושך ובאור. ככל שהאדם מוסיף ומתבונן בדברים האלה כן גדלה השתוממותו וכן מעמיקה הכרתו כי יש כאן נפלאות ונשגבות מבינת האדם … אין קץ ואין סוף לנפלאות האלה ועל כן המשורר נמצא תמיד במצב של דבקות בה'. …

בלשון הוגי הדעות של הדורות האחרונים יש לומר, כי הנפלאות שהמשורר משתומם עליהן ואומר שהן נשגבות מבינתו, הן הסתירות שבין ידיעת האלהים ובחירת האדם,²⁶ ובין הגזרה הקדומה ובין הרצון החופשי.²⁷ אין המשורר מבקש לתרץ סתירות אלו בדרך ההיגיון, אלא הוא מביע את רגשותיו ומחשבותיו המתעוררים בלבו בעקבות ההכרה ששני הצדדים האלה אמת הם … ההתבוננות בשני הצדדים האלה היא שגרמה למשורר לומר את דבריו במזמור זה בלשון פיוטית עזה ונשגבה.²⁸

נחזור ונקרא את ח"י הפסוקים של פרק קלט בתהלים לעיל

לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר ה' חֲקַרְתַּנִי וַתֵּדָע: אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי בַּנְתָּה לְרֵעִי מֵרָחוֹק:

אָרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ וְכָל דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה: כִּי אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי הֵן ה' יָדַעְתָּ כֻלָּהּ:

אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה: פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי נִשְׂגְּבָה לֹא אוּכַל לָהּ:

אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח: אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ:

אֶשָּׂא כַנְפֵי שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ:

וָאֹמַר אַךְ חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי: גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה:

כִּי אַתָּה קָנִיתָ כִלְיֹתָי תְּסֻכֵּנִי בְּבֶטֶן אִמִּי: אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד:

לֹא נִכְחַד עָצְמִי מִמֶּךָּ אֲשֶׁר עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ: גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ ולא וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם: וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל מֶה עָצְמוּ רָאשֵׁיהֶם: אֶסְפְּרֵם מֵחוֹל יִרְבּוּן הֱקִיצֹתִי וְעוֹדִי עִמָּךְ:

 

ונזכור את הפיוט הנפלא של שלמה אבן גבירול שמן הסתם נכתב בהשארת פרק זה בתהלים

שַׁחַר אֲבַקֶשְׁךָ, צוּרִי וּמִשְׂגַּבִּי / אֶעְרֹך לְפָנֶיךְ שַׁחְרִי וְגַם עַרְבִּי.

לִפְנֵי גְדֻלָּתְךָ אֶעְמֹד וְאֶבָּהֵל / כִּי עֵינְךָ תִרְאֶה כָּל מַחְשְׁבוֹת לִבִּי.

מַה זֶה אֲשֶׁר יוּכַל הַלֵּב וְהַלָּשׁוֹן / לַעְשׂוֹת וּמַה כֹּחַ רוּחִי בְּתוֹךְ קִרְבִּי?

הִנֵּה לְךָ תִיטַב זִמְרַת אֱנוֹשׁ עַל כֵּן / אוֹדְךָ בְּעוֹד תִּהְיֶה נִשְׁמַת אֱלוֹהַּ בִּי!

 

שנה טובה ומבורכת

תהא שנת עין טובה להביט בפלאות העולם ופני איש לרעהו

מחלקי המים