פרשות השבוע

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ: (במדבר כח א-ב).¹

במדבר רבה כא כב פרשת פינחס – לפי כוחם של בני האדם ולפי כוחו של הקב"ה

"צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי" (במדבר כח ב). זהו שאמר הכתוב: "שדי לא מצאנוהו שגיא כח" (איוב לז כג), וכתוב: "הן אל ישגיב בכוחו מי כמוהו מורה" (שם לו כב) – כיצד יתקיימו שני מקראות אלו?² אלא כשהוא נותן להם, נותן להם לפי כוחו, וכשהוא מבקש מהם, אינו מבקש אלא לפי כוחם. ראה מה כתוב: "את המשכן תעשה עשר יריעות" (שמות כו כא).³ ועתיד הקב"ה לעשות לכל צדיק וצדיק חופה של ענני כבוד, שנאמר: "וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה" (ישעיה ד ה). "עשן" בחופה למה? של מי שנותן עיניו עושנות וצרות בתלמידים בעולם הזה, מתמלאה חופתו עשן לעולם הבא. "אש" בחופה למה? מלמד שכל צדיק וצדיק נכוה מחופתו של חבירו שמעולה ממנו.⁴ "נוגה" – שזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו. לכך כתיב: "הן אל ישגיב בכוחו".⁵

כשבקש ממשה, לא ביקש אלא לפי כוחם: "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד" (שמות כז כ), וכשהאיר להם – לפי כוחו: "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן … ולילה בעמוד אש" (שמות יג כא), ולעתיד לבוא: "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח" (ישעיהו ס א), "ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה" (שם ב), "והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך" (שם ג), "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים" (שם ל כו). הוי: "הן אל ישגיב בכוחו".⁶

כשבקש ממשה, לא בקש מהם, אלא לפי כוחם, כמו שאתה אומר: "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך" (שמות כג יט), וכשנותן להם, נותן לפי כוחו: "ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתם פריו לחדשיו יבכר" (יחזקאל מז יב). מהו "לחדשיו יבכר"? שכל אילן מחדש בִּכּוּרִים אחרים כל חודש וחודש, לא כבכורי חודש זה בכורי חודש זה.⁷ כשבקש לא בקש אלא לפי כוחם: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר" (ויקרא כג מ), וכשהוא נותן להם, נותן לפי כוחו: "אתן במדבר ארז שיטה והדס ועץ שמן" (ישעיה מא יט), וכתוב: "תחת הנעצוץ יעלה ברוש" (שם נהי ג).⁸

ויקרא רבה כז ו פרשת אמור – קריאת שמע כדרך כל אדם

אמר ר' יצחק: משל למלך ששלח פרוסדגמא שלו למדינה.⁹ מה עשו בני המדינה? עמדו על רגליהם ופרעו את ראשיהם וקראוה באימה וביראה, ברתת ובזיע. כך אמר הקב"ה לישראל: קְרִיַת שמע היא פרוסדגמא שלי. לא הטרחתי עליכם ולא אמרתי אליכם שתהו קורים אותה, לא עומדים על רגליכם ולא פורעים ראשיכם, אלא: "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" (דברים ו ז).¹⁰

אמר ר' יהודה בר ר' סימון: אמר הקב"ה: עשרה מיני בהמות מסרתי לך, שלשה ברשותך ושבעה אינם ברשותך. שלשה ברשותך: "שור שה כשבים ושה עזים" (דברים יד ד). ושבעה אינם ברשותך: "איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר" (שם ה). לא הטרחתי עליכם ולא אמרתי אליכם להתייגע בהרים להביא לפני קרבן מאלו שאינן ברשותך, אלא ממה שברשותך, מן הגדל על אבוסך. זהו שכתוב: "שור או כשב או עז".¹¹

יעקב אנטולי, ספר מלמד התלמידים פרשת ויקרא – דבר תורה מפרידריך הקיסר¹²

ואדונינו המלך הגדול האנפודור פדריק שיחיה ויאריך ימים,¹³ נתן טעם מדוע צוה ה' להקריב קרבן ממין הבקר והצאן ולא צוה להקריב שום מין ממיני חיות?¹⁴ ואמר לפי שכונת הקרבן לעשות בו רצון לבורא ואין אדם מרצה אחר בדבר שאינו שלו. ומיני הבקר והצאן הם בייתות¹⁵ והם נכסי בעלים אשר טרח בהם או בדמיהם ומיני החיות הם מדבריות ואין להם בעלים ואינו טורח בהם. והם כאילו אינם שלו על כן לא צוה להקריב אליו לרצון על מזבחו ממיני החיות. והראיה על זה, כי לאשר לא השיג ידו ציוה להקריב ממיני העוף בני יונה ותורים לפי שהיה נהוג לגדלם בבית.¹⁶

בראשית רבה נה ח פרשת וירא – כל בקיעה וכוחה

"ויבקע עצי עולה" ר' חייא בר יוסי אמר לה בשם ר' מְיָאשָׁא ושנה אותה בשם ר' בנייה: בשכר שתי בקיעות שביקע אברהם אבינו עצי עולה זכה שביקע הקב"ה את הים לפני בניו. נאמר כאן: "ויבקע עצי עולה" ונאמר להלן: "ויבקעו המים" (שמות יד כא). אמר ר' לוי: דייך עד כה! אלא אברהם לפי כוחו והמקום לפי כוחו.¹⁷

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא יב בחדש השלישי – ה' אלהיך בלשון יחיד

"אנכי ה' אלהיכם" אין כתיב כאן, אלא "אנכי ה' אלהיך" (שמות כ ב).¹⁸ א"ר יוסי בר' חנינא: ולפי כוחן של כל אחד ואחד היה הדיבר מדבר עמו. ואל תתמה על הדבר הזה, שהיה המן יורד לישראל, כל אחד ואחד היה טועמו לפי כוחו: התינוקות לפי כוחן, והבחורים לפי כוחן, הזקנים לפי כוחן. התינוקות לפי כוחן … ומה אם המן כל אחד ואחד לפי כוחן היה טועם לפיו, בדיבר כל אחד ואחד שומע לפי כוחן. אמר דוד: "קול ה' בכח" (תהלים כט ד), "קול ה' בכוחו" אין כתיב, אלא: "קול ה' בכח" – של כל אחד ואחד.¹⁹

משנת רבי אליעזר פרשה ו – מעלת משה על פני כל הנביאים

כל הנביאים כולן לא היו שומעין את הקול אלא לפי כוחן, שאמר: "קול ה' בכח".²⁰ אבל משה רבינו היה שומעו כתיקונו, שנאמר: "וישמע את הקול" – הקול כמות שהוא. וכן מצינו כשעמדו אבותינו על הר סיני, היו אומרין: "אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ" (דברים ה כב). ומשה רבינו שומעו. גדול הוא כוחו של משה, שנשא משוי שלא יכלו ששים ריבוא לסובלו, שנאמר: "דבר אתה עמנו ונשמעה וגו' ".²¹

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) קהלת פרק יב סימן יב – כתיבה לפי כח הקוראים

"ויותר מהמה בני הזהר" – יותר ממה שכתבתי לך בני הזהר להבין מדעתך ולהרבות חכמה. "עשות ספרים הרבה אין קץ" – שאם בא שלמה לכתוב כל טעמי התורה ופירושי החכמה עשות ספרים אין קץ לא היה להם קץ. "ולהג הרבה … יגיעת בשר". ולא היו בני אדם יכולין לסבול, לפיכך פתח להם דרך והם מבינים מדעתם, כל אחד ואחד לפי כוחו.²²

רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק א – תפילה לפי כוחו

מצות עשה להתפלל בכל יום, שנאמר: "ועבדתם את ה' אלהיכם" … אמרו חכמים: אי זו היא עבודה שבלב זו תפילה. ואין מנין התפילות מן התורה … ואין לתפילה זמן קבוע מן התורה … ולפיכך נשים ועבדים חייבין בתפילה לפי שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא. אלא חיוב מצוה זו כך הוא: שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום ומגיד שבחו של קב"ה ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחינה ואחר כך נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו כל אחד לפי כוחו. אם היה רגיל, מרבה בתחינה ובקשה ואם היה ערל שפתים מדבר כפי יכולתו ובכל עת שירצה. וכן מנין התפילות כל אחד כפי יכולתו. יש מתפלל פעם אחת ביום, ויש מתפללין פעמים הרבה … וכן היה הדבר תמיד ממשה רבינו ועד עזרא.²³

מדרש אגדה (בובר) דברים כב י פרשת כי תצא – כוחם של בעלי החיים

"לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו", לפי שאין כוחם שוה. לפי שהשור מעלה גרה, ונראה לחמור כאלו אוכל ויהיה לחמור צער, צער בעלי חיים אסור.²⁴

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: עוד הרבה "לפי כוחו" יש לנו: במצוות חינוך שיש לחנך כל בן ובת לפי כוחם ובגרותם, בהידור נרות שבת, בצדקה, ביחסים שבינו ובינה ועוד. אך עצרנו כאן לפי כוחנו וכוח הקוראים שלא להכביד עליהם יתר על כוחם. ולכל המתמידים ביותר בלימוד תורה, מוקדש המקור הבא:

ילקוט יוסף פסוקי דזמרה וקריאת שמע הערות סימן מז – מהלכות ברכות התורה: ובמה שכתב דלימוד התורה נמסר לכל אחד לפי כוחו, עיין בהקדמת ספר בית אהרן להגאון רבי אהרן וואלקין, שכותב בנו, ששמע מאביו בשם הגר"א, דהא דמנו בפרק ו' דאבות לאחד ממ"ח דברים שהתורה נקנית בהן, במיעוט שיחה, שזה אינו בשלילה, שימעט בשיחה לגמרי, רק הכוונה להיפך לחייב מיעוט שיחה. שאם ילמוד הרבה בלי הפסק, דעתו תתבלבל, ועל כן כדי לאוקמי גירסא צריך הוא מזמן לזמן לשיחה קלה. גם בספר ארחות יושר (להגאון רבי חיים קנייבסקי סימן ב') מבואר, שבאמצע הלימוד אף שאסור להפסיק, אם רוצה לנפוש כמה דקות באמצע, הוי לצורך הלימוד. והאיסור לדבר דברים בטלים אין הכוונה לאסור לדבר אפילו תיבה אחת מה שאינו דברי תורה, שזה אינו אלא לבעלי מדרגה גדולה, כמו שאמרו על הגר"א.²⁵

הכל לפי כוחו של כל אחד ואחת.