מיוחדים

מים ראשונים: כבר נדרשנו לחלק מפרק א בספר מלאכי בהפטרת פרשת תולדות (ולפרק ג החותם את הספר ואת הנבואה בישראל, בשבת הגדול). כאן והפעם נתמקד בפסוק: "כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם וּבְכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהוֹרָה כִּי גָדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם אָמַר ה' צְבָאוֹת". מה פשר פסוק זה? מה מבקש הנביא מלאכי לומר כאן?

מלאכי פרק א פסוקים א–יב – מאהבה לתוכחה

מַשָּׂא דְבַר ה' אֶל יִשְׂרָאֵל בְּיַד מַלְאָכִי: אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה' וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ הֲלוֹא אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם ה' וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב: וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי וָאָשִׂים אֶת הָרָיו שְׁמָמָה וְאֶת נַחֲלָתוֹ לְתַנּוֹת מִדְבָּר: כִּי תֹאמַר אֱדוֹם רֻשַּׁשְׁנוּ וְנָשׁוּב וְנִבְנֶה חֳרָבוֹת כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרוֹס וְקָרְאוּ לָהֶם גְּבוּל רִשְׁעָה וְהָעָם אֲשֶׁר זָעַם ה' עַד עוֹלָם: וְעֵינֵיכֶם תִּרְאֶינָה וְאַתֶּם תֹּאמְרוּ יִגְדַּל ה' מֵעַל לִגְבוּל יִשְׂרָאֵל:¹

בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדֹנָיו וְאִם אָב אָנִי אַיֵּה כְבוֹדִי וְאִם אֲדוֹנִים אָנִי אַיֵּה מוֹרָאִי אָמַר ה' צְבָאוֹת לָכֶם הַכֹּהֲנִים בּוֹזֵי שְׁמִי וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה בָזִינוּ אֶת שְׁמֶךָ: מַגִּישִׁים עַל מִזְבְּחִי לֶחֶם מְגֹאָל וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה גֵאַלְנוּךָ בֶּאֱמָרְכֶם שֻׁלְחַן ה' נִבְזֶה הוּא: כִי תַגִּשׁוּן עִוֵּר לִזְבֹּחַ אֵין רָע וְכִי תַגִּישׁוּ פִּסֵּחַ וְחֹלֶה אֵין רָע הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ אָמַר ה' צְבָאוֹת: וְעַתָּה חַלּוּ נָא פְנֵי אֵל וִיחָנֵּנוּ מִיֶּדְכֶם הָיְתָה זֹּאת הֲיִשָּׂא מִכֶּם פָּנִים אָמַר ה' צְבָאוֹת: מִי גַם בָּכֶם וְיִסְגֹּר דְּלָתַיִם וְלֹא תָאִירוּ מִזְבְּחִי חִנָּם אֵין לִי חֵפֶץ בָּכֶם אָמַר ה' צְבָאוֹת וּמִנְחָה לֹא אֶרְצֶה מִיֶּדְכֶם: כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם וּבְכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהוֹרָה כִּי גָדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם אָמַר ה' צְבָאוֹת: וְאַתֶּם מְחַלְּלִים אוֹתוֹ בֶּאֱמָרְכֶם שֻׁלְחַן אֲדֹנָי מְגֹאָל הוּא וְנִיבוֹ נִבְזֶה אָכְלוֹ:²

תהלים קיג – מהולל שם ה'

מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם ה': רָם עַל כָּל גּוֹיִם ה' עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ".³

ירמיהו פרק י פסוקים ו,ז – מי לא יראך מלך הגויים

מֵאֵין כָּמוֹךָ ה' גָּדוֹל אַתָּה וְגָדוֹל שִׁמְךָ בִּגְבוּרָה: מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם כִּי לְךָ יָאָתָה כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ:⁴

מסכת מנחות דף קי עמוד א –  כי גדול שמי בגויים⁵

אמר רבי אבא בר רב יצחק אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים.⁶ איתיביה רב שימי בר חייא לרב: "ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה" (מלאכי א יא)!⁷ אמר ליה: שימי, את? דקרו ליה אלהא דאלהא.⁸

רש"י על הפסוק – עובדי הכוכבים מתנדבים לשם ה'

גדול שמי בגוים – אמרו רבותינו דקרו ליה אלהא דאלהיא. אפילו מי שיש לו עכו"ם יודע (שיש אלוה) שהוא על כולם ובכל מקום מתנדבים לשמי אף העכו"ם.⁹

רד"ק מלאכי פרק א פסוק יא – הגויים מכירים בסיבה הראשונה

גדול שמי בגוים – כי אף על פי שעובדים לצבא השמים מודים בי שאני הסבה הראשונה אלא שעובדים אותם לפי דעתם שיהיו אמצעיים ביני ובינם ואמרו רז"ל דקרו ליה אלהא דאלהין:¹⁰

רמב"ם מורה נבוכים חלק א פרק לו – אולי אין בעצם עבודה זרה בעולם

ואתה יודע כי כל מי שעובד עבודה זרה לא יעבדה על דעת שאין אלוה בלעדיה, ולא דִמָּה מעולם כלל מן העובדים, ולא יְדַמֶּה מן הבאים שהצורה אשר יעשה מן המתכת או מן האבנים והעצים, שהצורה ההיא הוא אשר בראה השמים והארץ והיא הנהיגם. אבל אמנם יעבדוה על צד שהיא דמיון לדבר שהוא אמצעי בינם ובין האלוה יתברך, כמו שבאר ואמר: מי לא ייראך מלך הגויים וכו'. ואמר: ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי וכו', רומז אל הסבה הראשונה אצלם, וכבר ביארנו זה בחבורנו הגדול.¹¹

מים ביניים הבאים בסעודה – סיכום ביניים

בהרחבת הדיון על שיטת רב שימי שבגמרא מנחות לעיל בסיוע פרשני המקרא ומחשבת ישראל, נראה שהפלגנו לנושא הרחב של "אלהא דאלהא" (החיובי ולא המנמיך) והיחס של חז"ל למהותה וערכה של עבודה זרה וריבוי אלילים. לנושא מורכב זה התייחסנו במספר דפים, כל פעם מזווית קצת אחרת. ראו דברינו דרכו של אברהם לאמונה בבורא עולם וכמו כן מי אתה מלכיצדק בפרשת לך לך; דברינו הלוא אין בה ממש וכמו כן על השיתוף בפרשת כי תשא; עוד בדברינו אלוהי האלהים בפרשת עקב ובין עבודה זרה לטבע – שיטת ר' יוסי הגלילי בפרשת ראה.¹² האם בקצה היריעה נוכל לחבר גם את שיטת רמב"ם במורה נבוכים לעיל עם דברי מלאכי על שמו הגדול של הקב"ה בגויים והמנחה הטהורה המוקטרת לו? נראה שלא כל כך, ולוא בשל התקופות השונות בהם חיו ופעלו אישים אלה – בהפרש של למעלה מ 1500 שנה בהם השתנה כליל העולם האלילי.

נזכור גם שדברי מלאכי באים כתוכחה ו'עקיצה' לשבי ציון על הזלזול בעבודת המקדש שזו שאלה בפני עצמה: על מה ולמה? מה חטאו ומה עוו דווקא הם שבחרו לעלות לארץ ולחדש את הקיום היהודי בה?¹³ אך אם נתעלם לרגע מהיבט זה (שנשוב אליו בעוז בהמשך הדף), ונתמקד במהות הרעיון הדתי שהנביא מלאכי מעלה כאן, ובשיטת רב שימי והפרשנים לעיל, נראה שאפשר ללמוד מדברים אלה של מלאכי שני דברים. האחד, שהשילוב של עבודה זרה 'מקומית' יחד עם הכרה שיש "גבוה מעל גבוה", שיש "אלהא דאלהא" הוא מציאות מוכרת או רצויה בגויים, ולמצער אינו כעבודה זרה לכל דבר (הגם שלהלכה לא מצאנו הקלות ואבחנות כל שהן בדיני עבודה זרה). ושנית, וזו ההפתעה הגדולה של מלאכי, שגם אלה עבדי ה' הם, כאן ועכשיו ולא לעתיד לבוא כנבואות אחרית הימים.¹⁴ גם הם מקטירים מנחה לה' שיש לו בה חפץ. ובתנאים מסוימים מעדיף הקב"ה את עבודתם ומנחתם על פני השולחן המגואל וקרבן נבזה של בני ישראל. למי, למה ולאיזו תקופה מכוון כאן הנביא מלאכי? האם מלאכי הקדים את זמנו וצפה הרחק קדימה?¹⁵

המשך הסוגיה במנחות – הכל בראייה פנימית של עם ישראל

"בכל מקום מוקטר מוגש בשמי" סלקא דעתך?¹⁶ אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי; … א"ר יוחנן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה, מעלה עליהן הכתוב כאילו עסוקים בעבודה.¹⁷ …ורבי יוחנן אמר: אלו תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה, מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם.¹⁸

אמר ריש לקיש: מאי דכתיב: "זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם" (ויקרא ז לז)? כל העוסק בתורה, כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם.¹⁹ אמר רבא: האי לעולה למנחה, עולה ומנחה מיבעי ליה! אלא אמר רבא: כל העוסק בתורה, אינו צריך לא עולה (ולא חטאת) ולא מנחה ולא אשם. אמר רבי יצחק, מאי דכתיב: "זאת תורת החטאת" (ויקרא ו יז) "וזאת תורת האשם" (שם ז א)? כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם.²⁰

מלאכי ג יב – תיקון של מלאכי?

וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כָּל הַגּוֹיִם כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ אָמַר ה' צְבָאוֹת:²¹

בראשית רבה פ ז פרשת וישלח – ארץ חפץ

ריש לקיש אמר: בג' לשונות של חִבָּה חבב הקב"ה את ישראל: בדביקה, בחשיקה, ובחפיצה. בדביקה: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד ד). בחשיקה: "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים". ובחפיצה: "וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כָּל הַגּוֹיִם כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ אָמַר ה' צְבָאוֹת" (מלאכי ג יב).²²

שנת שלום וגאולה

מחלקי המים

מים אחרונים: מקור נוסף ומעניין מצוי בגיליונות נחמה על פרשת תולדות, מצוי באתר שלה ובאתר ספריא. ראו גם פירוש מקרא לישראל על הקטע הנ"ל בספר מלאכי שמביא מגוון דעות כולל מתרבויות שאמצו את מוטיב "אלהא דאלהא".