מים ראשונים: ברוב שנים נדחית הפטרת פרשת מקץ – משפט שלמה (כנגד חכמתו של יוסף) – מפני שבת חנוכה. במקרים נדירים, כפי שאירע בשנת תשס"א וכפי שיארע גם בשנת תשפ"א הבעל"ט, קוראים את הפטרת מקץ במלכים א פרק ג – משפט שלמה. ואנו נצלנו הזדמנות נדירה זו לדון בנושא זה.

אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנָיו … וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ הִיא אִמּוֹ: וַיִּשְׁמְעוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט: (מלכים א פרק ג).¹

קהלת רבה י טז

"אי לך ארץ שמלכך נער", כתיב: "אז תבאנה שתים נשים זונות" (מלכים א ג טז), מי היו? ר' מאיר אומר: רוחות היו, ורבנן אמרי: יבמות היו.² ר' סימון בשם ר' יהושע אומר: זונות ממש היו והוציא דינן בלא עדים והתראה. "ותאמר האשה האחת בי אדני וגו' ויהי ביום השלישי ללדתי, וימת בן האשה הזאת" – דאיתמרטת עלוי – "ותקם בתוך הלילה וגו' ואקום בבוקר להניק את בני והנה מת וגו' " (שם).³ ותאמר האשה האחרת: לא כי בני החי ובנך המת … ויאמר המלך זאת אומרת … וזאת אומרת". ר' פנחס ור' ירמיה בשם ר' חייא בר אבא ור' ביבי ומטו בה משמיה דר' פדת: סדר הדין כך הוא: הדיין יושב והנידונין עומדין, והסרסור מכריע ביניהם. התובע תובע והנתבע משיב והדיין מכריע ביניהן. אמר ר' סימון: מכאן שצריך הדיין לשנות טענותיהם, מן הדין קרייה: "זאת אומרת זה בני החי, וזאת אומרת וגו' ". "ויאמר המלך קחו לי חרב וגו' ויאמר המלך גזרו את הילד החי וגו' ותאמר האשה אשר בנה החי וגו' ". א"ר יהודה אמר ר' אלעאי: אילו הייתי שם, פוקרין הייתי כורך על צוארו,⁴ כשהוא אומר: "קחו לי חרב" – אילולי שנתמלאת עליו רחמים כבר נהרג, ועל אותה שעה הוא אומר: "אי לך ארץ שמלכך נער".⁵

מסכת ראש השנה דף כא עמוד ב

רב ושמואל, חד אמר: חמישים שערי בינה נבראו בעולם, וכולן ניתנו למשה חסר אחד, שנאמר: "ותחסרהו מעט מאלהים" (תהלים ח ו). "בקש קהלת למצוא דברי חפץ" (קהלת יב י) – בקש קהלת להיות כמשה. יצתה בת קול ואמרה לו: "וכתוב יושר דברי אמת" (שם, החצי השני של הפסוק). "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" (דברים לד י).⁶ וחד אמר: בנביאים – לא קם, במלכים – קם. אלא מה אני מקיים "בקש קהלת למצוא דברי חפץ"? – בקש קהלת לדון דינין שבלב, שלא בעדים ושלא בהתראה, יצתה בת קול ואמרה לו: "וכתוב יושר דברי אמת" – "על פי שנים עדים יקום דבר" (דברים יז ו).⁷

שו"ת רדב"ז חלק ג סימן תרלד⁸

שאלת ממני ידיד נפשי על המשפט ששפט שלמה המלך ע"ה בין שתי הנשים זונות, דכתיב: "וישמע העם את המשפט אשר שפט וכו' ". ומה החכמה היתרה שיש במשפט הזה? אין זה כי אם תחבולה מן התחבולות! ויש בזמננו מי שיודע לעשות תחבולות כאלה וזולתם. ואין לומר מפני שיצאת בת קול ואמרה: היא אמו ולפיכך יראו ממנו מפני שמן השמים מסכימים עמו, שהרי הכתוב מעיד כי מפני המשפט יראו ממנו ולא מפני הבת קול.⁹

תשובה: יפה שאלת וכבר קדמך ר' יצחק אברבנאל, ומה שתירץ אינו נכון בעיני תדעהו מספרו.¹⁰ אבל מה שנראה לי, כי המלך שלמה ע"ה הכיר את אם הילד מכמה בחינות. חדא שהכיר פרצוף הילד החי דומה לפרצוף האשה אשר תובעת אותו ופרצוף הילד המת דומה לפרצוף האשה אשר בידה הילד החי. עוד הכיר את טבע האשה התובעת שהיא קצת התנועה זריזה וזהירה ולא שכבה על בנה, ואת האשה האחרת הכיר בה הפך זה ושפט בדעתו כי המת בנה של זו.¹¹

שו"ת ציץ אליעזר חלק כ סימן נז

הוגש לפנינו ערעור מצד הבעל על החלטת ביה"ד האזורי בחיפה מתאריך ג' אב תשמ"ג שהחליט ברוב דעות: אין חומר מספיק שיש בכדי לחייב האשה בגירושין ולפיכך תביעת הבעל לגירושין נדחית ולדעת ביה"ד. על הצדדים לחתור יחד להגיע לידי הסדר לכאן או לכאן … ב"כ המערער ביקש אלטרנטיבית, בהסתמך על דעת המיעוט שבביה"ד, "לשלוח את האשה לבדיקה במכונת אמת".

והנה לדעתי אין לזה כל מקום בהלכה, וזאת הן מכח זה שאין בכחה של המכונה להוכיח בבטחה, וגם כמה וכמה תקלות נגרמים לא פעם מסיבות שונות, כאשר גם אלה הדנים בערכאות מודים לכך …. ובעיקר, שגזירת התורה היא שרק על פי שנים עדים יקום דבר, וכבר היה הדבר לעולמים שהחכם מכל אדם רצה להמציא דיון ע"פ דברים שבלב לפי גודל חכמתו בטבעי בני האדם ומחשבותיהם, והניעו אותו מזה מן השמים, כמאמרם ז"ל: בקש קהלת דברי חפץ. בקש קהלת לדון דינין שבלב שלא בעדים ושלא בהתראה יצתה בת קול ואמרה לו: וכתוב יושר דברי אמת על פי שנים עדים וגו' (ראש השנה כא ע"ב). וכך מתרגם ומבאר התרגום על קהלת: בעא שלמה מלכא דמתקרי קהלת בחוכמתיה למידן דינין על הרהורי לבא דאנשא ובלא סהדי, בכן אתאמר ליה ברוח נבואה מן קדם ד' הא כבר אכתיב בספר אורייתא על ידוהי דמשה רבהון דישראל תקנין פתגמין ומהיימנין על מימר סהדיא יקום פתגם (תרגום קהלת י"ב י'). וחכמת שלמה להכיר מה דבליביה דאינשי ואם דיבורם בפיהם אמת היתה בודאי גדולה פי כמה ממה שמכונת אמת בידה להוכיח.

ויעוין בזוה"ק פ' יתרו ד' ע"ח ע"א שכתוב ששלמה המלך היה ביכולתו להיווכח על כך באמצעות הכסא שיש עליו, וז"ל: כל מאן דקריב לכורסיה דחילו ואימתא נפיל עליה וביה הוה דאין דינא בלא סהדין בגין דדיוקנין הוו בכורסייה וכל מאן דמקרב בשקרא משכשכא ההוא דיוקנא והוה ידע שלמה מלכא דבשקרא קאתי עכ"ל.¹² וזהו מין מכונת אמת מהסוג הגבוה ביותר. ובכל זאת כאמור בגמרא בר"ה מנעו אותו בכך מן השמים שלא ידון ויפסוק עפי"ז אלא יקיים ויכתוב יושר דברי אמת על פי שנים עדים יקום דבר.

גם יתכן שאפילו להזוהר, שלמה המלך ע"ה רק התחיל לדון עפ"י האמור, אבל אח"כ מנעו אותו מן השמים מלהמשיך בכך, ובדומה למה שראיתי להמהר"צ חיות בר"ה שם שכותב לבאר הכוונה בגמ' שם וז"ל: הכוונה דראינו חריצת משפט שלמה במעשה דשתי זונות לא היה הולך על פי הדין של תורה רק עפ"י אומדנא לבד, עיין מכות כ"ג ע"ב ודלמא אערומי מערמת ע"ש. ועיין תשובת הרא"ש כלל ק"ז ומרן טוחו"מ סי' י"ז, ומזה הוכיח הש"ס דביקש לדון שלא בעדים ובהתראה, יצאה בת קול להזהירו שלא יזוז מהיום והלאה מדיני התורה ואשר מבואר שמה דרק עפ"י שנים עדים יקום דבר עכ"ל. ויש להאריך.

מהאמור נלמד איפוא, כי על אחת כמה וכמה שאין כל מקום לפי ההלכה להסתייע בפסיקת הלכה על יסוד תוצאות בדיקה שע"י מכונת אמת, וממילא אין כל מקום לחייב למי שהוא להיבדק במכונה כזאת.¹³

מדרש תהלים (בובר) מזמור עב ד"ה

"לִשְׁלֹמֹה אֱלֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן וְצִדְקָתְךָ לְבֶן מֶלֶךְ" – אמר דוד: ריבונו של עולם, תן משפטיך לבן מלך, כשם שאתה דן בלא עדים ובלא התראה, כך יהא שלמה דן בלא עדים ובלא התראה. אמר לו הקב"ה: כך הוא עושה, שנאמר: "וישב שלמה על כסא ה' " (דברי הימים א כט כג). וכי אפשר לו לבשר ודם לישב על כסא ה' ? … ומהו על כסא ה'? שהיה דן כיוצרו בלא עדים ובלא התראה. וזה היה דינן של זונות, שנאמר: "אז תבאנה שתים נשים זונות" (מלכים א ג טז), רב אמר רוחות היו ואידמי לנשי, ושמואל אמר זונות ממש היו. ר' בנימין בשם ר' יהודה אמר: יבמות היו ובאו לפניו לדין.¹⁴ "ותאמר האשה [אחת בי אדוני " (שם שם יז), "וזאת אומרת לא כי בנך המת ובני החי" (שם שם כב). אמר ר' סימון: צריך הדיין לחזור טענותיהן בפני שניהן, שנאמר: "ויאמר המלך זאת אומרת זה בני החי ובנך המת וגו' " (שם שם כג)]. כיון ששמע המלך כן, מיד: "ויאמר המלך גזרו את הילד החי לשנים". התחיל פיו נובע חכמה ואמר: צפה הקב"ה שהדין הזה עתיד לבוא לפני, לפיכך ברא לאדם הזה שתי עינים, שתי אזנים, שני נקבי חוטם, שתי ידים ושתי רגלים. התחיל לומר גזרו את הילד הזה החי לשנים. אמר ר' יהודה ב"ר אלעאי: אילו הייתי שם פיקרין הייתי נותן על צוארו, לא די האחד שמת, אלא שצוה לשני שיגזר! כיון שראו סנקליטין שלו, התחילו אומרים: "אי לך ארץ שמלכך נער" (קהלת י יו). ולא עשה, כיון שאמר: "תנו לה את הילוד החי והמת לא תמיתוהו" (שם שם כז), יצתה בת קול ואמרה: היא אמו. כיון שראו כך אמרו: "אשריך ארץ שמלכך בן חורים" (קהלת י יז), הוי: "משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך".¹⁵

אמר ר' אלעזר: בשלשה מקומות הופיע הקב"ה: בבית דינו של שם בן נח, בבית דינו של שמואל הרמתי, בבית דינו של שלמה. של שם, שנאמר: "ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני" (בראשית לח כו), מנא ידע? דילמא כי היכי דאזל איהו לגבה, אזיל נמי אינש אחרינא? אלא יצאה בת קול ואמרה: ממני יצאו כבושין.¹⁶ ושל שמואל, כתוב שם: "ויאמר עד" (שמואל א יב ה), "ויאמרו" – מבעי ליה, אלא יצאתה בת קול ואמרה: עד אני בדבר.¹⁷ ושל שלמה, שנאמר: "והמת לא תמיתוהו היא אמו" (מלכים א ג כז), מנא ידע, דילמא איערומי קא מיערמא, כי היכי דליתביה ניהלה, אלא יצתה בת קול ואמרה היא אמו.¹⁸

שבת שלום

מחלקי המים