משפט שלמה

מים ראשונים: ברוב שנים נדחית הפטרת פרשת מקץ – משפט שלמה (כנגד חכמתו של יוסף) – מפני שבת חנוכה. במקרים נדירים, כפי שאירע בשנת תשס"א וכפי שיארע גם בשנת תשפ"א הבעל"ט, קוראים את הפטרת מקץ במלכים א פרק ג – משפט שלמה. ואנו נצלנו הזדמנות נדירה זו לדון בנושא זה.

אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנָיו … וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ הִיא אִמּוֹ: וַיִּשְׁמְעוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט: (מלכים א פרק ג).1

קהלת רבה י טז

"אי לך ארץ שמלכך נער", כתיב: "אז תבאנה שתים נשים זונות" (מלכים א ג טז), מי היו? ר' מאיר אומר: רוחות היו, ורבנן אמרי: יבמות היו.2 ר' סימון בשם ר' יהושע אומר: זונות ממש היו והוציא דינן בלא עדים והתראה. "ותאמר האשה האחת בי אדני וגו' ויהי ביום השלישי ללדתי, וימת בן האשה הזאת" – דאיתמרטת עלוי – "ותקם בתוך הלילה וגו' ואקום בבוקר להניק את בני והנה מת וגו' " (שם).3 ותאמר האשה האחרת: לא כי בני החי ובנך המת … ויאמר המלך זאת אומרת … וזאת אומרת". ר' פנחס ור' ירמיה בשם ר' חייא בר אבא ור' ביבי ומטו בה משמיה דר' פדת: סדר הדין כך הוא: הדיין יושב והנידונין עומדין, והסרסור מכריע ביניהם. התובע תובע והנתבע משיב והדיין מכריע ביניהן. אמר ר' סימון: מכאן שצריך הדיין לשנות טענותיהם, מן הדין קרייה: "זאת אומרת זה בני החי, וזאת אומרת וגו' ". "ויאמר המלך קחו לי חרב וגו' ויאמר המלך גזרו את הילד החי וגו' ותאמר האשה אשר בנה החי וגו' ". א"ר יהודה אמר ר' אלעאי: אילו הייתי שם, פוקרין הייתי כורך על צוארו,4 כשהוא אומר: "קחו לי חרב" – אילולי שנתמלאת עליו רחמים כבר נהרג, ועל אותה שעה הוא אומר: "אי לך ארץ שמלכך נער".5

מסכת ראש השנה דף כא עמוד ב

רב ושמואל, חד אמר: חמישים שערי בינה נבראו בעולם, וכולן ניתנו למשה חסר אחד, שנאמר: "ותחסרהו מעט מאלהים" (תהלים ח ו). "בקש קהלת למצוא דברי חפץ" (קהלת יב י) – בקש קהלת להיות כמשה. יצתה בת קול ואמרה לו: "וכתוב יושר דברי אמת" (שם, החצי השני של הפסוק). "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" (דברים לד י).6 וחד אמר: בנביאים – לא קם, במלכים – קם. אלא מה אני מקיים "בקש קהלת למצוא דברי חפץ"? – בקש קהלת לדון דינין שבלב, שלא בעדים ושלא בהתראה, יצתה בת קול ואמרה לו: "וכתוב יושר דברי אמת" – "על פי שנים עדים יקום דבר" (דברים יז ו).7

שו"ת רדב"ז חלק ג סימן תרלד8

שאלת ממני ידיד נפשי על המשפט ששפט שלמה המלך ע"ה בין שתי הנשים זונות, דכתיב: "וישמע העם את המשפט אשר שפט וכו' ". ומה החכמה היתרה שיש במשפט הזה? אין זה כי אם תחבולה מן התחבולות! ויש בזמננו מי שיודע לעשות תחבולות כאלה וזולתם. ואין לומר מפני שיצאת בת קול ואמרה: היא אמו ולפיכך יראו ממנו מפני שמן השמים מסכימים עמו, שהרי הכתוב מעיד כי מפני המשפט יראו ממנו ולא מפני הבת קול.9

תשובה: יפה שאלת וכבר קדמך ר' יצחק אברבנאל, ומה שתירץ אינו נכון בעיני תדעהו מספרו.10 אבל מה שנראה לי, כי המלך שלמה ע"ה הכיר את אם הילד מכמה בחינות. חדא שהכיר פרצוף הילד החי דומה לפרצוף האשה אשר תובעת אותו ופרצוף הילד המת דומה לפרצוף האשה אשר בידה הילד החי. עוד הכיר את טבע האשה התובעת שהיא קצת התנועה זריזה וזהירה ולא שכבה על בנה, ואת האשה האחרת הכיר בה הפך זה ושפט בדעתו כי המת בנה של זו.11

שו"ת ציץ אליעזר חלק כ סימן נז

הוגש לפנינו ערעור מצד הבעל על החלטת ביה"ד האזורי בחיפה מתאריך ג' אב תשמ"ג שהחליט ברוב דעות: אין חומר מספיק שיש בכדי לחייב האשה בגירושין ולפיכך תביעת הבעל לגירושין נדחית ולדעת ביה"ד. על הצדדים לחתור יחד להגיע לידי הסדר לכאן או לכאן … ב"כ המערער ביקש אלטרנטיבית, בהסתמך על דעת המיעוט שבביה"ד, "לשלוח את האשה לבדיקה במכונת אמת".

והנה לדעתי אין לזה כל מקום בהלכה, וזאת הן מכח זה שאין בכחה של המכונה להוכיח בבטחה, וגם כמה וכמה תקלות נגרמים לא פעם מסיבות שונות, כאשר גם אלה הדנים בערכאות מודים לכך …. ובעיקר, שגזירת התורה היא שרק על פי שנים עדים יקום דבר, וכבר היה הדבר לעולמים שהחכם מכל אדם רצה להמציא דיון ע"פ דברים שבלב לפי גודל חכמתו בטבעי בני האדם ומחשבותיהם, והניעו אותו מזה מן השמים, כמאמרם ז"ל: בקש קהלת דברי חפץ. בקש קהלת לדון דינין שבלב שלא בעדים ושלא בהתראה יצתה בת קול ואמרה לו: וכתוב יושר דברי אמת על פי שנים עדים וגו' (ראש השנה כא ע"ב). וכך מתרגם ומבאר התרגום על קהלת: בעא שלמה מלכא דמתקרי קהלת בחוכמתיה למידן דינין על הרהורי לבא דאנשא ובלא סהדי, בכן אתאמר ליה ברוח נבואה מן קדם ד' הא כבר אכתיב בספר אורייתא על ידוהי דמשה רבהון דישראל תקנין פתגמין ומהיימנין על מימר סהדיא יקום פתגם (תרגום קהלת י"ב י'). וחכמת שלמה להכיר מה דבליביה דאינשי ואם דיבורם בפיהם אמת היתה בודאי גדולה פי כמה ממה שמכונת אמת בידה להוכיח.

ויעוין בזוה"ק פ' יתרו ד' ע"ח ע"א שכתוב ששלמה המלך היה ביכולתו להיווכח על כך באמצעות הכסא שיש עליו, וז"ל: כל מאן דקריב לכורסיה דחילו ואימתא נפיל עליה וביה הוה דאין דינא בלא סהדין בגין דדיוקנין הוו בכורסייה וכל מאן דמקרב בשקרא משכשכא ההוא דיוקנא והוה ידע שלמה מלכא דבשקרא קאתי עכ"ל.12 וזהו מין מכונת אמת מהסוג הגבוה ביותר. ובכל זאת כאמור בגמרא בר"ה מנעו אותו בכך מן השמים שלא ידון ויפסוק עפי"ז אלא יקיים ויכתוב יושר דברי אמת על פי שנים עדים יקום דבר.

גם יתכן שאפילו להזוהר, שלמה המלך ע"ה רק התחיל לדון עפ"י האמור, אבל אח"כ מנעו אותו מן השמים מלהמשיך בכך, ובדומה למה שראיתי להמהר"צ חיות בר"ה שם שכותב לבאר הכוונה בגמ' שם וז"ל: הכוונה דראינו חריצת משפט שלמה במעשה דשתי זונות לא היה הולך על פי הדין של תורה רק עפ"י אומדנא לבד, עיין מכות כ"ג ע"ב ודלמא אערומי מערמת ע"ש. ועיין תשובת הרא"ש כלל ק"ז ומרן טוחו"מ סי' י"ז, ומזה הוכיח הש"ס דביקש לדון שלא בעדים ובהתראה, יצאה בת קול להזהירו שלא יזוז מהיום והלאה מדיני התורה ואשר מבואר שמה דרק עפ"י שנים עדים יקום דבר עכ"ל. ויש להאריך.

מהאמור נלמד איפוא, כי על אחת כמה וכמה שאין כל מקום לפי ההלכה להסתייע בפסיקת הלכה על יסוד תוצאות בדיקה שע"י מכונת אמת, וממילא אין כל מקום לחייב למי שהוא להיבדק במכונה כזאת.13

מדרש תהלים (בובר) מזמור עב ד"ה

"לִשְׁלֹמֹה אֱלֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן וְצִדְקָתְךָ לְבֶן מֶלֶךְ" – אמר דוד: ריבונו של עולם, תן משפטיך לבן מלך, כשם שאתה דן בלא עדים ובלא התראה, כך יהא שלמה דן בלא עדים ובלא התראה. אמר לו הקב"ה: כך הוא עושה, שנאמר: "וישב שלמה על כסא ה' " (דברי הימים א כט כג). וכי אפשר לו לבשר ודם לישב על כסא ה' ? … ומהו על כסא ה'? שהיה דן כיוצרו בלא עדים ובלא התראה. וזה היה דינן של זונות, שנאמר: "אז תבאנה שתים נשים זונות" (מלכים א ג טז), רב אמר רוחות היו ואידמי לנשי, ושמואל אמר זונות ממש היו. ר' בנימין בשם ר' יהודה אמר: יבמות היו ובאו לפניו לדין.14 "ותאמר האשה [אחת בי אדוני " (שם שם יז), "וזאת אומרת לא כי בנך המת ובני החי" (שם שם כב). אמר ר' סימון: צריך הדיין לחזור טענותיהן בפני שניהן, שנאמר: "ויאמר המלך זאת אומרת זה בני החי ובנך המת וגו' " (שם שם כג)]. כיון ששמע המלך כן, מיד: "ויאמר המלך גזרו את הילד החי לשנים". התחיל פיו נובע חכמה ואמר: צפה הקב"ה שהדין הזה עתיד לבוא לפני, לפיכך ברא לאדם הזה שתי עינים, שתי אזנים, שני נקבי חוטם, שתי ידים ושתי רגלים. התחיל לומר גזרו את הילד הזה החי לשנים. אמר ר' יהודה ב"ר אלעאי: אילו הייתי שם פיקרין הייתי נותן על צוארו, לא די האחד שמת, אלא שצוה לשני שיגזר! כיון שראו סנקליטין שלו, התחילו אומרים: "אי לך ארץ שמלכך נער" (קהלת י יו). ולא עשה, כיון שאמר: "תנו לה את הילוד החי והמת לא תמיתוהו" (שם שם כז), יצתה בת קול ואמרה: היא אמו. כיון שראו כך אמרו: "אשריך ארץ שמלכך בן חורים" (קהלת י יז), הוי: "משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך".15

אמר ר' אלעזר: בשלשה מקומות הופיע הקב"ה: בבית דינו של שם בן נח, בבית דינו של שמואל הרמתי, בבית דינו של שלמה. של שם, שנאמר: "ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני" (בראשית לח כו), מנא ידע? דילמא כי היכי דאזל איהו לגבה, אזיל נמי אינש אחרינא? אלא יצאה בת קול ואמרה: ממני יצאו כבושין.16 ושל שמואל, כתוב שם: "ויאמר עד" (שמואל א יב ה), "ויאמרו" – מבעי ליה, אלא יצאתה בת קול ואמרה: עד אני בדבר.17 ושל שלמה, שנאמר: "והמת לא תמיתוהו היא אמו" (מלכים א ג כז), מנא ידע, דילמא איערומי קא מיערמא, כי היכי דליתביה ניהלה, אלא יצתה בת קול ואמרה היא אמו.18

שבת שלום

מחלקי המים

עדכון אחרון: 15/11/2016

הערות שוליים

  1. חשוב לקרוא את פרק ג בכללותו, בו מתגלה ה' לשלמה בגבעון ושואל: מה תבקש? ושלמה, בחכמתו, מבקש חכמה וה' משבח אותו על כך. כמאמר ספר משלי (ט ט): "תן לחכם ויחכם עוד" ובספר דניאל (ב כא): "יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה". צריך שתהיה באדם בינה לבקש חכמה. ואחרי כל זאת, הנה המבחן הראשון. הנה "טבילת האש" של המלך הצעיר שנכנס בנעליו הגדולות של דוד אביו. עיני כל העם נשואות לראות כיצד יחרוץ משפט, כיצד יגלה מי היא האם האמיתית?
  2. לפי ר' מאיר, כל הסיפור הוא אלגורי – רוחות היו (אך יש דעות בתלמוד שגם רוחות – שדות יכולות להוליד). לפי חכמים, נשים ממש היו ושתיהן היו חייבות ייבום, אלא מי שיש לה ילד שהיא פטורה. וצ"ל לשיטה זו שהן היו בסוף הריונן ואחת ילדה ילד חי ולכן פטורה מהייבום והשנייה ילדה נפל וחייבת בייבום. ואגב דין זה למדנו שהריב היה על לידה של ילד חי מול הפלה!
  3. דאיתמרטת עלוי – שנשמטה ממקום משכבה והתגלגלה על הילד ומחצתו ומת. ראה דברי האשה האחת לאורך חמישה פסוקים, יז-כא, אשר מתארת את האירוע בפרוטרוט, כנגד דבריה הקצרים של האישה השנייה. האם אריכות זו מעלה את אמינותה? האם כבר מדבריה הבין שלמה שהיא האם האמיתית?
  4. ראה בראשית רבה פרשה עז סימן ב במאבק יעקב עם המלאך: "אמר ר' חוניא א"ר פנחס: באותה שעה נטל אבינו יעקב פוקרין ונתן לו בתוך צוארו א"ל: פרקמוס פרקמוס". פרמקוס הוא מכשף או קוסם. ראה דברינו מאבק יעקב והמלאך בפרשת וישלח.
  5. ראה המשך המדרש שם, שמסביר ששלמה פשוט התחכם על הנשים המתלוננות. ראה גם את הופעתה של רוח הקודש ובת הקול שמצדיקות את שלמה ואת הסיום החיובי שם: "אשריך ארץ שמלכך בן חורין ושריך בעת יאכלו". את כל הקטע הזה שהשמטנו, נראה במקבילה במדרש תהלים שנביא בהמשך (בסוף) דברינו. כעת, נעצור כאן, בטענה ההלכתית של ר' יהודה בשם אלעאי כנגד שלמה, עד כדי רצון לחנוק אותו (מזל שלא היה שם). ונשאל: מה בדיוק מציע ר' יהודה? מה הוא היה עושה במקרה כזה? כיצד הוא היה מגלה מי האם האמיתית? הרי לא היו שם עדים! מחד גיסא לומדים חז"ל מהמקרה של שלמה דינים חשובים בהלכות עדים, כגון: "זאת אומרת וזאת אומרת - מכאן שצריך הדיין לשנות טענותיהם", מאידך גיסא הם מותחים ביקורת על האופן בו ניהל שלמה את המשפט.
  6. מדרשים רבים יש לנו על רצונו של שלמה לעמוד על סתרי תורה ולהיות כמדרגת משה. ראה המדרשים על הפסוק: "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" (קהלת ז כג). ראה בפרט במדבר רבה יט ג בתחילת פרשת חוקת בנושא פרה אדומה. ראה כל שבחי שלמה שם וסיום המדרש: "אמר שלמה על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי (קהלת ז) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני". ראה דברינו אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני וכן חוקה חקקתי גזירה גזרתי בפרשת חוקת. אבל כאן, מדובר בהלכה, לא בחכמת טעמי המצוות ואגדה או מחשבה. ולפי הדעה השנייה (רב או שמואל), אכן הגיע שלמה לדרגת חכמתו של משה, אלא שניסה ליצור פרוצדורת דין חדשה.
  7. בדיני בני נח ניתן להרוג באומד הדעת ובלא עדים והתראה. ראה בראשית רבה פרשה לד יד: "שופך דם שופך דם האדם באדם דמו ישפך וגו', א"ר חנינא: כולהם כהלכות בני נח בעד אחד, בדיין אחד, בלא עדים, ובלא התראה, ע"י שליח, ע"י עוברים, בעד אחד בדיין אחד". אבל לא בדיני ישראל, ראה סנהדרין דף לז עמוד ב: "תנו רבנן: כיצד מאומד? אומר להן: שמא כך ראיתם: שרץ אחר חבירו לחורבה, ורצתם אחריו, ומצאתם סייף בידו ודמו מטפטף, והרוג מפרפר. אם כך ראיתם - לא ראיתם כלום. תניא, אמר רבי שמעון בן שטח: אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חבירו לחורבה, ורצתי אחריו, וראיתי סייף בידו ודמו מטפטף והרוג מפרפר, ואמרתי לו: רשע, מי הרגו לזה? או אני או אתה. אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי, שהרי אמרה תורה (דברים י"ז) על פי שנים עדים יומת המת - היודע מחשבות יפרע מאותו האיש שהרג את חבירו. אמרו: לא זזו משם עד שבא נחש והכישו, ומת".
  8. רדב"ז, ר' דוד בן שלמה אבן זמרא, נולד ספרד 1479, נפטר בצפת 1573. על שמו נקרא מושב כרם בן זמרה בגליל, צפונית לצפת
  9. לא בשמים היא - לא בקביעת ההלכה העקרונית וגם לא במשפט ובחריצת דין. לא בשמים היא - גם כשאין הכרעה הלכתית, גם כאשר יש קושי לשפוט עפ"י דין תורה, עדיפים אומד והערכה אנושית, כפי שנראה.
  10. אברבנאל בפירושו לספר מלכים א פרק ג אומר: "אמיתת הענין הזה לדעתי, והוא ששלמה השיג אמיתת הדבר הזה קודם הניסיון והבחינה הזאת. כי מהכרת פני הנשים הזונות ומפרצופיהן כשעיין בהן ואופן דבריהם כששמע אותן, השיג מצפוני ליבותן וירד לאמת הענין. וגילה ליושבים לפניו העניין ואימותו כפי מה שהשיג בחכמתו מפרצופי הנשים ואותות דבריהן ותנועותיהן. האמנם עשה הבחינה ההיא בהם שהרואים היושבים ראשונה במלכות לפניו יכירו חכמתו ויתאמתו אליהם דבריו וגזרתו וידעו שהוא עושה משפט וצדקה בזה..." ולא ברור מדוע רדב"ז דוחה פירוש זה ובמה מה שהוא מציע להלן שונה מדברי אברבנאל. המאיר עיניינו יבורך.
  11. כיצד הכריע שלמה? לא עפ"י שני עדים כפי שר' יהודה היה רוצה – כי אין עדים. ולא עפ"י בת קול – כי אין חורצים דין ע"ס בת קול. (ראה ראב"ד בדיון על כשרות הדס שנשרו רוב עליו, בהלכות שופר וסוכה ולולב לרמב"ם פרק ח הלכה ה אומר: "כבר הופיע רוח הקודש בבית מדרשנו מכמה שנים והעלינו שהוא פסול", אך שם זה לקביעת ההלכה, לא לעשיית דין ומשפט). שלמה הכריע עפ"י שיקול ואומדן דעתו, עפ"י "השכל הישר" ועין פסיכולוגית בוחנת. עפ"י הדמיון בין הפרצופים ונסיבות עובדתיות ואולי גם עפ"י אופן תיאור המעשה ע"י בעלות הדין (ראה הערה 3 לעיל). ואם יכול היה לעשות בדיקת רקמות ודנ"א, מן הסתם היה עושה, או לפחות מאיים שיעשה זאת. ולפי פשט הפסוקים (וכך גם מבינים הפרשנים) האישה המחזיקה בבן החי היא זו שבנה מת. הכרעתו של שלמה איננה איפוא להשאיר את המצב הקיים, אלא להוציא את הילד מידי האישה המחזיקה בו והעברתו לחזקתה של האישה השנייה. הכרעה זו הייתה מספיק חזקה על מנת לעמוד בפני הכלל ההלכתי: "המוציא מחבירו עליו הראיה" וכללי חזקה דומים.
  12. לתיאורים פלאיים נוספים על כסאו של שלמה, ראה ויקרא רבה כ א, דברים רבה ה ו ועוד. הזוהר מציע אמצעי נוסף לגילוי האמת: אימת בית הדין. אבל בעל ציץ אליעזר אין דעתו נוחה מכך.
  13. בעל ציץ אליעזר (הרב אליעזר יהודה ולדנברג, מחשובי הפוסקים במאה העשרים, נולד 1915, נפטר 2006 כמעט כל חייו חי בירושלים) מחזיר אותנו לשיטתו של ר' יהודה בשם ר' אלעאי שרצה לחנוק את שלמה אילו רק היה יכול: "אילו הייתי שם, פוקרין הייתי כורך על צוארו!" הכל חייב להידון רק עפ"י עדים והתראה כדין התורה! לא ברור אם הוא מערער כאן על המקרה הפרטי של מכונת אמת, במקרה שלפנינו, או על מכונות ואמצעים טכנולוגיים בכלל, או אולי גם על כל ראיה נסיבתית ועובדות וממצאים שמקובלים היום: טביעת אצבעות, צילומים, הקלטות שמע, קלטות וידאו, בדיקות דנ"א וכו'.
  14. ראה שיר השירים רבה (וילנא) פרשה א סימן י: " ... שנאמר וישב שלמה על כסא ה' למלך. א"ר יצחק: וכי אפשר לו לאדם לישב על כסא ה', אותו שכתוב בו: כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא (דברים ד) וכתיב: נהר דינור נגיד ונפיק וגו' וכתיב כורסיה שביבין דינור (דניאל ז), ואת אמרת וישב שלמה על כסא ה'? אלא, מה כסאו של הקב"ה שולט מסוף העולם ועד סופו, אף כסאו של שלמה שולט מסוף העולם ועד סופו. מה כסא ה' דן בלא עדים והתראה, אף כסא שלמה דן בלא עדים והתראה. ואי זה הוא? זה דינין של זונות. הה"ד: אז תבאנה שתים נשים (מלכים א ג). מי היו? רב אמר רוחות היו ורבנן אמרין יבמות היו, ר' סימון בשם ריב"ל אמר זונות ממש היו והוציא דינן בלא עדים והתראה". במדרש זה אין שום ביקורת על מעשה זה של שלמה. כל כולו של המדרש דן בחכמתו הרבה של שלמה. אמנם, בהמשך המדרש מתוארת ירידתו של שלמה, אבל מסיבות אחרות. או שמא בכ"ז גם מהסיבה הזו וצ"ע.
  15. חזרנו לבת הקול או לרוח הקודש המנטרלת, לפחות כאן, את ביקורתו של ר' יהודה על שלמה. ראה הערך בת קול באנציקלופדיה תלמודית כרך ה: " .... בבירור ספק של מציאות מצינו שיש לסמוך על בת קול, שכן אמרו במשפט שלמה המלך שיצתה בת קול ואמרה היא אמו ועל זה סמך שלמה ודן תנו לה את הילד החי". ומה עם לא בשמים היא? אולי נאמר שמדובר בבת הקול הפנימית של הדיין ובשכלו הישר המודרך ע"י "רוח הקודש" שהרי בצלם אלהים עשה את האדם. ואלהים הוא גם בית דין.
  16. לנושא יהודה ותמר, ראה דברינו צדקה ממני וכן דברינו מעשה יהודה ותמר נקרא ומיתרגם בפרשת וישב משבוע שעבר. ושם הבאנו את מדרש שמות רבה ל יט, פרשת משפטים, שמשבח את יהודה שהודה במעשה זה ומשם זכה למלכות: "ולמה נתן הקב"ה כתר ליהודה? והלא לא לבדו הוא גיבור מכל אחיו, והלא שמעון ולוי גיבורים היו, והאחרים? אלא שדן דין אמת לתמר, לכן נעשה דיין לעולם. משל לדיין שבא דין של יתומה לפניו וזיכה אותה, כך יהודה בא דין תמר לפניו שתישרף והוא זיכה אותה מפני שמצא לה זכות. כיצד? היו יצחק ויעקב יושבים שם וכל אחיו והיו מחפים אותו. הכיר יהודה למקום ואמר אמיתת הדבר ואמר: צדקה ממנ" ועשאו הקב"ה נשיא". הודאה זו, שבאה בעקבות הצגת המטה והפתילים ("הממצאים") שביד תמר, איננה הכרעת משפט בדיני עדים והתראה ולא ברור מה ערכה המשפטי (הודאת בעל דין? אין אדם מרשיע את עצמו?). די היה בכך לחרוץ את הדין. ואם תאמר, שם הרי זה לזיכויה של תמר ולא לחיובה, דא עקא שיהודה פסק בהתחלה: "הוציאוה ותישרף" שגם זה לא היה ע"ס עדים והתראה, אלא בתוקף "עדויות נסיבתיות".
  17. בנאום הפרידה של שמואל מהעם בו הוא חוזר ומזהיר אותם על משפט המלך ותובע מהם דין וחשבון על הנהגתו שלו, שמואל א פרק יב: "הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד ה' וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם: וַיֹּאמְרוּ לֹא עֲשַׁקְתָּנוּ וְלֹא רַצּוֹתָנוּ וְלֹא לָקַחְתָּ מִיַּד אִישׁ מְאוּמָה: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עֵד ה' בָּכֶם וְעֵד מְשִׁיחוֹ הַיּוֹם הַזֶּה כִּי לֹא מְצָאתֶם בְּיָדִי מְאוּמָה וַיֹּאמֶר עֵד". ראה דברינו לא חמור אחד מהם נשאתי בפרשת קורח.
  18. בסיפור המעשה במקרא, שלמה הוא זה שאומר: היא אמו. אבל חז"ל אומרים שבת קול היא שפסקה בסופו של דבר. כך הוא גם בגמרא מסכת מכות דף כג עמוד ב: "היא אמו, מנא ידע? דלמא איערומא מיערמא! יצאת בת קול ואמרה: היא אמו".