גשמים בעתם ושדים בזמנם

וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ: (ויקרא כו ד).

רש"י ויקרא פרק כו פסוק ד

בעתם – בשעה שאין דרך בני אדם לצאת, כגון בלילי שבתות ובלילי ימים טובים.1

ויקרא רבה פרשה לה סימן י

"ונתתי גשמיכם בעתם" – בלילות. בימי הורדוס המלך היו גשמים יורדין בלילות, ובשחרית זרחה החמה ונשבה הרוח נתפזרו העבים ונתנגבה הארץ. והפועלים יוצאים ועוסקים במלאכתן ויודעין שרצון אביהם שבשמים מעשיהם. דבר אחר: "ונתתי גשמיכם בעתם" – בלילי שבתות. מעשה בימי שמעון בן שטח ובימי שלמצי המלכה שהיו גשמים יורדים מלילי שבת ללילי שבת, עד שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני הזיתים ועדשים כדינרי זהב. וצברו מהם חכמים והניחום לדורות הבאים. כל כך למה? להודיע כמה החטא גורם. לקיים מה שנאמר: "עונותיכם היטו אלה וחטאתיכם מנעו הטוב מכם" (ירמיה ה כה).2

תוספתא מסכת ברכות (ליברמן) פרק א הלכה א

מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שבני אדן נכנסין לוכל פיתן בלילי שבתות – דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים: משעה שהכהנים זכאין לוכל תרומתן סימן לדבר צאת הכוכבים.3

רש"י מסכת תענית דף כג עמוד א

דכתיב בעתם – זהו בלילי רביעיות ובלילי שבתות, דאין טורח לבני אדם, דאינם הולכים לדרכים בלילי רביעיות מפני אגרת בת מחלת, בפסחים (קיב ע"ב).4

אבן עזרא שמות (הפירוש הארוך) פרק כ פסוק יג

והדבור הרביעי, דבור השבת, כנגד גלגל שבתי. כי חכמי הנסיון אומרים, כי לכל אחד מהמשרתים יש יום ידוע בשבוע, שבו יראה כוחו, והוא בעל השעה הראשונה ביום. וכן מי שהוא בעל השעה הראשונה בלילה. ואומרים כי שבתי ומאדים הם כוכבים מזיקים, ומי שיחל מלאכה או ללכת בדרך באחד משניהם יבוא לידי נזק. על כן אמרו קדמונינו ז"ל שניתן רשות לחבל בלילי רביעיות ובלילי שבתות. והנה לא תמצא בכל ימי השבוע לילה ויום זה אחר זה שימשלו אלה שני המזיקים בהם רק ביום הזה, על כן אין ראוי להתעסק בו בדברי העולם רק ביראת השם לבדו.5

מסכת פסחים דף קיב עמוד ב

דתניא: לא יצא יחידי בלילה לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות, מפני שאגרת בת מחלת, היא ושמונה עשרה רבוא של מלאכי חבלה יוצאין, וכל אחד ואחד יש לו רשות לחבל בפני עצמו. מעיקרא הוו שכיחי כולי יומא. זמנא חדא פגעה ברבי חנינא בן דוסא. אמרה ליה: אי לאו דמכרזן עלך ברקיע היזהרו בחנינא ובתורתו – סכנתיך. אמר לה: אי חשיבנא ברקיע – גוזר אני עליך שלא תעבורי ביישוב לעולם. אמרה ליה: במטותא מינך, שבק לי רווחא פורתא. שבק לה לילי שבתות ולילי רביעיות.6

ותו, חדא זמנא פגעה ביה באביי: אמרה ליה: אי לאו דמכרזי עלך ברקיע הזהרו בנחמני ובתורתו – הוה סכנתיך. אמר לה: אי חשיבנא ברקיע – גוזרני עלייכי שלא תעבורי ביישוב לעולם. הא קא חזינן דעברה! – אמרי: הני גזייתא נינהו, דשמטי סוסיא, ואתו דברי להו.7

ספר אבודרהם מעריב של שבת ד"ה ואומר רצה

ואם תאמר: בתפילת שאר לילי החול ולילי יום טוב למה לא תקנו לאומרה שגם כן יש לחוש משום סכנת מזיקין? ויש לומר כי בשאר לילי החול היו עסוקין כל איש במלאכתו וכשגמר מלאכתו מתפלל ערבית בביתו ולא היו באים לבית הכנסת ולפיכך אין שם חשש, אבל בלילי שבתות היו באין לבית הכנסת וחששו חכמים משום סכנת מזיקין, כי בלילי שבתות ובלילי רביעיות רגילין מזיקין לבוא בישוב (פסחים קיב, ב).8

חזק חזק ונתחזק

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ראה זוהר – רעיא מהימנא כרך ג (דברים) פרשת עקב דף רעב עמוד ב: "ואלין דאתמר עלייהו: למזבחין ולמקטרין למלכת השמים ולמזלות אשר לא צויתי" הוא פולחנא דשפחה בישא דשלטי בערבי שבתות וערבי לילי רביעיות. מה הוו אלין עבדין? הוו נטלין לבושין אוכמין וחשכאן נהורין.

עדכון אחרון: 25/05/2016

הערות שוליים

  1. רבו הנוסחאות השונות בקטע זה של רש"י. יש שגורסים "לילי שבתות" בלבד (בדפוס ראשון) ויש שגורסים "לילי שבתות וימים טובים" (בדפוסים מאוחרים יותר) ויש שגורסים "לילי רביעית" (יום שלישי בלילה) ומוציאים "לילי ימים טובים" (תואם את המדרשים להלן). ובאמת, לילי יום טוב הוא תמוה שהרי אין לילי יום טוב בחורף של ארץ ישראל. כך או כך, לעצם הענין, לכאורה הכל פשוט וברור. מהו גשמים בעתם? בשעה שאנשים ספונים בבתיהם ואינם בדרכים בענייני מסחר, עבודת השדה וכו'. ומהי אותה שעה? בלילה ולא ביום. ולא סתם לילה, אלא לילות שבת ויום טוב, שבהם המשפחה מתכנסת בביתה ואף נוהגים בו דברים שבצניעות (ראה רות רבה פרשה ו סימן ב).
  2. ובמקבילה בספרא א א בפרשתנו שם מובאות שתי שיטות: "ונתתי גשמכם בעתם – ברביעיות. אתה אומר ברביעיות או אינו אלא בערבי שבתות? אמרו: אפילו שנים כשני אליהו וגשמים יורדים בערבי שבתות אינו אלא סימן קללה. הא מה אני מקיים ונתתי גשמיכם בעתם? ברביעיות. מעשה בימי הורדוס שהיו גשמים יורדים בלילות, בשחרית זרחה חמה ונשבה הרוח ונתנגבה הארץ והפועלים יוצאים למלאכתם ויודעים שמעשיהם לשם שמים. ונתתי גשמיכם בעתם - בלילות שבתות. מעשה בימי שמעון בן שטח בימי שלומציון גשמים יורדים מלילי שבת ללילי שבת עד שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני זיתים ועדשים כדינרי זהב. וצררו מהם חכמים והניחום לדורות הבאים להודיע כמה חטא גורם". ורש"י בדברים פרק יא פסוק יד: "ונתתי מטר ארצכם בעתו - בלילות שלא יטריחו אתכם. דבר אחר בעתו, בלילי שבתות שהכל מצויין בבתיהם". מכל המקורות האלה עולות שלוש שיטות. האחת שמה שבעצם חשוב זה הלילה לעומת היום. ירידת הגשמים בלילה, כשרוב האנשים מצויים בבתיהם ולא ביום כאשר בני האדם יוצאים לעיסוקיהם השונים, היא סימן ברכה. היא "ונתתי גשמיכם בעתם" שהוא הוכחה לקיום "אם בחוקותי תלכו". בכיוון זה ראה מדרש אגדה (בובר) ויקרא פרק כו: "ונתתי גשמיכם בעתם - בלילות לפי שכל הלילה יורד הגשם ובבקר הרוח מנשבת ומתפזרים עבים, והאדם יוצא לפעלו". (ועל דרך החידוד אפשר לומר שבירידת הגשמים בלילה מתקיימת גם תפילת הכהן הגדול שלא לשמוע תפילתם של עוברי דרכים וגם לא נצטרך למעשה הנסים של חנינא בן דוסא. ראה יומא נג ע"ב). השיטה מהקצה השני היא "מלילי שבתות ללילי שבות". הגשם יורד רק בסופי שבוע וכל ששת ימי המעשה פנויים לעבודה ומסחר. השיטה השלישית, שמה דגש על לילות מיוחדים בשבוע, לא רק לילי שבתות (וימים טובים?), אלא גם (ותת שיטה מסוימת אומרת רק) ליל רביעית. לכאורה, גם ליל רביעית שייך לכל מה שאמרנו עד כאן שכן הוא אמצע השבוע ובו חוזרים מהשדה ומנסיעות מסחר. האמנם?
  3. דברי חכמים אלה מופיעים, כידוע, במשנה הראשונה בש"ס הפותחת את מסכת ברכות: "מאימתי קורין את שמע בערבית? משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתם". אך בתוספתא מובאת בראש שיטת ר' מאיר שהזמן הוא משעה שבני אדם נכנסים לאכול את סעודת ליל שבת. אז מתי התפללו? הקדימו להתפלל מבעוד יום. ראה רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ג הלכה ז: "ויש לו להתפלל תפילת ערבית של לילי שבת בערב שבת קודם שתשקע החמה". וגם קיצרו בתפילה, ראה תוספתא ברכות פרק ג הלכה ז: "אמר ר' לעזר בר' צדוק: אבא היה מתפלל תפלה קצרה בלילי שבתות ומאהבתך ה' אלהינו שאהבת את ישראל עמך ומחמלתך מלכנו שחמלת על בני בריתך נתת לנו ה' אלינו את יום השביעי הגדול והקדוש הזה באהבה". מחד גיסא, היו ממהרים ומקדימים להתפלל, ומאידך גיסא תקנו חזרת שליח ציבור מיוחדת, ברכה מעין שבע, לטובת אלה שאחרו להגיע מהשדות ומהדרכים. ראה שבת כד ע"ב ורש"י שם. כך או כך, מהרו להתפלל בליל שבת על מנת להוסיף מהחול על הקודש ועל מנת למהר להגיע לבית מוקדם "מפני הסכנה" ולא לצעוד בחשכה (היו מתפללים מחוץ לעיר). ולא נאריך בנושא זה, רק נציין שגם מנהג זה משתלב היטב עם התכנסות המשפחה בבית בליל שבת, כפי שכבר ראינו. ואם כך, לילי שבתות הוא אכן זמן טוב לירידת גשמים.
  4. דברי רש"י אלה הם על הגמרא במסכת תענית כג ע"א שמקבילים לויקרא רבה ו שהבאנו לעיל (ולספרא שהזכרנו בהערת השוליים שם): "בעתם - בלילי רביעיות ובלילי שבתות. שכן מצינו בימי שמעון בן שטח, שירדו להם גשמים בלילי רביעיות ובלילי שבתות, עד שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני זיתים ועדשים כדינרי זהב, וצררו מהם דוגמא לדורות, להודיע כמה החטא גורם. וכן מצינו בימי הורדוס שהיו עוסקין בבנין בית המקדש, והיו יורדין גשמים בלילה, למחר נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ויצאו העם למלאכתן, וידעו שמלאכת שמים בידיהם". לכאורה, אין סיבה שלא להבין את דברי הגמרא כפי שהבנו עד עתה שלילי שבת (ורביעית ויום טוב) הם בפשטות זמן בו מכונסים בני האדם בבתיהם מסיבות חברתיות וכלכליות מובנות. מה גם שדברים אלה מובאים לפני הסיפור על חוני המעגל שם לא ירדו גשמים בעתם וודאי לא בלילי שבת ולא בלילה כלל אלא ביום ובדרך של נס שרוח חכמים לא הייתה נוחה הימנו. כל זה יכולנו לחשוב עד שבאו דברי רש"י אלה. ונוספו לו דברי התוספות בדף כב ע"ב שם: "בלילי רביעיות ובלילי שבתות - פירוש שלא היו בני אדם הולכין בדרכים באותן לילות מפני אגרת בת מחלת כדמפרש במסכת פסחים (דף קיב:)". מה עניין אגרת בת מחלת כאן? מי היא ומה הקשר שלה לגשמים בעתם?
  5. בלילי רביעי ושבת יש להתעסק ביראת ה' במיוחד משום שבחוץ שולטים כוכב שבתי (Saturn) ומאדים (Mercury, Mercredi)! ראה שם פירוש אבן עזרא שלאחר שמבאר את כל עשרת הדברות באופן פשטני ורציונלי, חוזר, בפסוק יג, ונותן להם פירוש מיסטי של עשרה (תשעה) הגלגלים (כוכבים) בשם: "אמר אחד מחכמי הדור". אבן עזרא, הספרדי כרש"י ותוספות האשכנזיים מקשרים את לילי רביעית ושבת לכוכבים ומזלות שבכוחם פועלים שדים ומזיקים. מה פשר עניין זה ומה המקור לכך?
  6. תרגום עפ"י שטיינזלץ: "מתחילה היו מצויים אותם מזיקים בכל יום. פעם אחת, פגעה אותה שֵׁדָה בר' חנינא בן דוסא. אמרה לו: אם לא שהיו מכריזים עליך ברקיע: היזהרו בר' חנינא ובתורתו – סכנתיך. אמר לה: אם חשוב אני ברקיע, גוזר אני עליך שלא תעברי ביישוב לעולם. אמרה לו: בבקשה ממך, הנח לי רווח מועט. הניח לה לילי שבתות ולילי רביעי". נמשיך בתרגום של הקטע הבא: "ועוד מעשה, פעם אחת פגשה אותו את אביי. אמרה לו: אם לא אתה הוא שמכריזים עליך ברקיע: היזהרו בנחמני (כינויו של אביי) ובתורתו – סכנתיך. אמר לה: אם חשוב אני ברקיע, גוזר אני עליך שלא תעברי ביישוב לעולם. והרי רואים שבכל זאת עוברים המזיקים? אומרים: אלה הם מהסמטאות, מן השבילים הסמוכים לישוב שנשמטים סוסיהם והם באים ומוליכים אותם. אבל כרגיל, אינם מהלכים בישוב". עד תרגום כאן דברי הגמרא.
  7. הגענו אל המקור של אגרת בת מחלת. ראה כל הסוגיה שם מדף קי עד קיג שעוסקת בענייני שדים, מזיקים וכשפים. גם לא לשתות מים בלילי רביעית ושבת! הסוגיה מתחילה בנושא ליל שימורים (והחשש לזוגות שקשור בארבע כוסות של ליל הסדר, ראה דברינו בנושא זה בפסח) ומסתיימת בפסוק: "תמים תהיה עם ה' אלהיך". ולפי דעתנו, סיפור זה בא לעקור, בהדרגה, את האמונה בשדים ומזיקים בכלל, את אגרת בת מחלת בפרט. ר' חנינא בן דוסא (דמות שקשורה להרבה מעשי נסים, ראה למשל הסיפור על הערוד במסכת ברכות לג ע"א: "ראו בני, אין ערוד ממית אלא החטא ממית") עשה את הצעד הראשון וסילק את אגרת בת מחלת מחמישה ימים בשבוע. הוא "השאיר לה", נכון יותר השאיר לאמונות האנשים במזיקים שאי אפשר לעקרה בבת אחת, יומיים בשבוע. אותם ימים שבלאו הכי אין דרכם של בני אדם לצאת מבתיהם. בא אביי ועושה את הצעד הבא. הוא מסלק את אגרת בת מחלת לגמרי. הוא משאיר סדק מסוים לאמונה בשדים ומזיקים בשבילי הכפר. מישהו ראה שד מסתובב בשדות. וגם אותם, הכלבים והסוסים מבריחים. הלכה אגרת בת מחלת.
  8. וכן הוא במחזור ויטרי סימן קה, ספר כלבו סימן קיח, ראבי"ה מסכת שבת סימן קצ"ו ועוד. כל אלה מצטרפים לרש"י ותוספות בתענית ואבן עזרא לעיל. ולא ברור מדוע "נעצרו" כולם בר' חנינא בן דוסא ולא המשיכו לשיטת אביי. הרי הגמרא ממשיכה ו"עוקרת" את אגרת בת מחלת (כמעט) לגמרי. מה ראו כל הראשונים לחזור ולהחיותה? האם השפעת ימי הביניים כאן? ודווקא ברש"י בפסוק שלנו בו פתחנו, שמציין (עפ"י נוסחאות שונות) גם את לילי ימים טובים ומוציא לילי רביעית, יש אולי נחמה פורתא.