פרשות השבוע

וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ: (ויקרא כו ד).¹

 

רש"י ויקרא כו ד – כאשר בני אדם בבתיהם

בעתם – בשעה שאין דרך בני אדם לצאת, כגון בלילי שבתות ובלילי ימים טובים.²

ויקרא רבה לה סימן י – בלילות או בליל שבת

"ונתתי גשמיכם בעתם" – בלילות. בימי הורדוס המלך היו גשמים יורדין בלילות, ובשחרית זרחה החמה ונשבה הרוח נתפזרו העבים ונתנגבה הארץ. והפועלים יוצאים ועוסקים במלאכתן ויודעין שרצון אביהם שבשמים מעשיהם. דבר אחר: "ונתתי גשמיכם בעתם" – בלילי שבתות. מעשה בימי שמעון בן שטח ובימי שלמצי המלכה שהיו גשמים יורדים מלילי שבת ללילי שבת, עד שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני הזיתים ועדשים כדינרי זהב. וצברו מהם חכמים והניחום לדורות הבאים. כל כך למה? להודיע כמה החטא גורם. לקיים מה שנאמר: "עונותיכם היטו אלה וחטאתיכם מנעו הטוב מכם" (ירמיה ה כה).³

ספרא א א בפרשתנו – לילות רביעי

"ונתתי גשמכם בעתם" – ברביעיות. אתה אומר ברביעיות או אינו אלא בערבי שבתות? אמרו: אפילו שנים כשני אליהו וגשמים יורדים בערבי שבתות אינו אלא סימן קללה. הא מה אני מקיים "ונתתי גשמיכם בעתם"? ברביעיות. מעשה בימי הורדוס שהיו גשמים יורדים בלילות, בשחרית זרחה חמה ונשבה הרוח ונתנגבה הארץ והפועלים יוצאים למלאכתם ויודעים שמעשיהם לשם שמים. "ונתתי גשמיכם בעתם" – בלילות שבתות. מעשה בימי שמעון בן שטח בימי שלומציון גשמים יורדים מלילי שבת ללילי שבת עד שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני זיתים ועדשים כדינרי זהב. וצררו מהם חכמים והניחום לדורות הבאים להודיע כמה חטא גורם.⁴

מסכת תענית כב ע"ב, כג ע"א – לילות רביעי ולילות שבת

תנו רבנן: ונתתי גשמיכם בעתם. לא שִׁכּוֹרָה ולא צְמֵאָה, אלא בינונית. שכל זמן שהגשמים מרובין – מטשטשין את הארץ, ואינה מוציאה פירות.⁵

דבר אחר: בעתם – בלילי רביעיות ובלילי שבתות. שכן מצינו בימי שמעון בן שטח, שירדו להם גשמים בלילי רביעיות ובלילי שבתות, עד שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני זיתים ועדשים כדינרי זהב, וצררו מהם דוגמא לדורות, להודיע כמה החטא גורם. וכן מצינו בימי הורדוס שהיו עוסקין בבנין בית המקדש, והיו יורדין גשמים בלילה, למחר נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ויצאו העם למלאכתן, וידעו שמלאכת שמים בידיהם".⁶

רש"י תענית דף כג עמוד א –  אגרת בת מחלת

דכתיב בעתם – זהו בלילי רביעיות ובלילי שבתות, דאין טורח לבני אדם, דאינם הולכים לדרכים בלילי רביעיות מפני אגרת בת מחלת, בפסחים (קיב ע"ב).⁷

תוספתא ברכות פרק א הלכה א –

מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שבני אדן נכנסין לוכל⁸ פיתן בלילי שבתות – דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים: משעה שהכהנים זכאין לוכל תרומתן. סימן לדבר – צאת הכוכבים.⁹

טבלת סיכום

לפני שנמשיך במעבר מגשמים בעתם לשדים בזמנם, מוזמן הקורא לדלג לעמוד האחרון לטבלה שמסכמת את כל השיטות שראינו עד כאן עם אגרת בת מחלת ובלעדיה.

אבן עזרא שמות כ יג (הפירוש הארוך) – גלגל שבתאי ומאדים

והדבור הרביעי, דבור השבת, כנגד גלגל שַׁבְּתָי. כי חכמי הנסיון אומרים, כי לכל אחד מהמשרתים יש יום ידוע בשבוע, שבו יראה כוחו, והוא בעל השעה הראשונה ביום. וכן מי שהוא בעל השעה הראשונה בלילה. ואומרים כי שבתי ומאדים הם כוכבים מזיקים, ומי שיחל מלאכה או ללכת בדרך באחד משניהם יבוא לידי נזק. על כן אמרו קדמונינו ז"ל שניתן רשות לחבל בלילי רביעיות ובלילי שבתות. והנה לא תמצא בכל ימי השבוע לילה ויום זה אחר זה שימשלו אלה שני המזיקים בהם רק ביום הזה, על כן אין ראוי להתעסק בו בדברי העולם רק ביראת השם לבדו.¹⁰

מסכת פסחים קיב ע"ב – מקור אגרת בת מחלת

דתניא: לא יצא יחידי בלילה לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות, מפני שאגרת בת מחלת, היא ושמונה עשרה רבוא של מלאכי חבלה יוצאין, וכל אחד ואחד יש לו רשות לחבל בפני עצמו. מעיקרא הוו שכיחי כולי יומא. זמנא חדא פגעה ברבי חנינא בן דוסא. אמרה ליה: אי לאו דמכרזן עלך ברקיע היזהרו בחנינא ובתורתו – סכנתיך. אמר לה: אי חשיבנא ברקיע – גוזר אני עליך שלא תעבורי ביישוב לעולם. אמרה ליה: במטותא מינך, שבק לי רווחא פורתא. שבק לה לילי שבתות ולילי רביעיות.¹¹

ותו, חדא זמנא פגעה ביה באביי: אמרה ליה: אי לאו דמכרזי עלך ברקיע היזהרו בנחמני ובתורתו – הוה סכנתיך. אמר לה: אי חשיבנא ברקיע – גוזרני עלייכי שלא תעבורי ביישוב לעולם. הא קא חזינן דעברה! – אמרי: הני גזייתא נינהו, דשמטי סוסיא, ואתו דברי להו.¹²

ספר אבודרהם מעריב של שבת – החשש בעיקר בלילי שבתות

ואם תאמר: בתפילת שאר לילי החול ולילי יום טוב למה לא תקנו לאומרה שגם כן יש לחוש משום סכנת מזיקין? ויש לומר כי בשאר לילי החול היו עסוקין כל איש במלאכתו וכשגמר מלאכתו מתפלל ערבית בביתו ולא היו באים לבית הכנסת ולפיכך אין שם חשש, אבל בלילי שבתות היו באין לבית הכנסת וחששו חכמים משום סכנת מזיקין, כי בלילי שבתות ובלילי רביעיות רגילין מזיקין לבוא בישוב (פסחים קיב, ב).¹³

חזק חזק ונתחזק

שבת שלום

מחלקי המים

גשמים בעיתם – טבלה מסכמת

	מדרש ספרא בפרשתנו	מדרש ויקרא לה י, בפרשתנו	גמרא תענית כב ע"ב – כג ע"א	רש"י בגמרא תענית כג ע"א	רש"י בפרשתנו ויקרא כו ד
ערבי שבתות	X
לילי שבתות	V	V	V	V	V
לילות (לא ימים)	V	V	V
לילי רביעי	V		V	V	V?
לילי יום טוב					V?

בקריאה אופקית (שורה אחר שורה מלמעלה למטה):

• ערבי שבתות לא נזכרו באף שיטה. מדרש ספרא טורח לציין שאין זה גשמים בעתם. לא ברור עם איזו שיטה סמויה הוא מתווכח כאן.
• לילי שבתות הוא הזמן המקובל על כל השיטות ולא בכדי זכו להיקבע כך בשפת העם.
• גשם בלילות ולא ביום היא השיטה הנפוצה שמצויה בכל המקורות התנאים.
• לילי רביעי נמצא רק בשניים משלושה המקורות התנאיים. רש"י בגמרא תענית מציף אותו.
• לילי יום טוב מצוי רק ברש"י בפרשתנו וספק אם זה חידוש או שיבוש ברש"י.

בקריאה אנכית (טור אחר טור מימין לשמאל):

• מדרש ספרא הקדום הוא הבסיס לשאר השיטות. הוא טורח כאמור להסביר שערבי שבתות אינם "גשמים בעתם" ולא ברור כאמור עם איזו שיטה הוא מתעמת.
• מדרש ויקרא רבה נראה שלקח מספרא את הלילות ולילי השבת, אולי בשל המסורת על שנות הברכה של ימי הורדוס ושמעון בן שטח.
• הגמרא בתענית היא בשיטת מדרש ספרא: שלושה המועדים של גשמים בעתם הם: לילות שבת ורביעי ואפשר בעתם כל הלילות כולם. אפשר ש"תנו רבנן" בגמרא הוא הספרא, אך הוא מוסיף גם את האיזון על פני השנה כולה שתהיה 'בינונית' ולא טורח.
• לרש"י בגמרא תענית יש אולי את זכות הבכורה לשים קדימה את לילי רביעית ולילי שבת כצמד.
• רש"י בפרשתנו – אם אכן הוא מוסיף את לילי יום טוב, זה חידוש שלא מצאנו בשום מקום אחר. אם מתקנים את לילי יום טוב ללילי רביעי, תואם רש"י זה את פירושו בגמרא תענית.