גשמים בעתם ושדים בזמנם

וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ: (ויקרא כו ד).1

 

רש"י ויקרא פרק כו פסוק ד

בעתם – בשעה שאין דרך בני אדם לצאת, כגון בלילי שבתות ובלילי ימים טובים.2

ויקרא רבה פרשה לה סימן י

"ונתתי גשמיכם בעתם" – בלילות. בימי הורדוס המלך היו גשמים יורדין בלילות, ובשחרית זרחה החמה ונשבה הרוח נתפזרו העבים ונתנגבה הארץ. והפועלים יוצאים ועוסקים במלאכתן ויודעין שרצון אביהם שבשמים מעשיהם. דבר אחר: "ונתתי גשמיכם בעתם" – בלילי שבתות. מעשה בימי שמעון בן שטח ובימי שלמצי המלכה שהיו גשמים יורדים מלילי שבת ללילי שבת, עד שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני הזיתים ועדשים כדינרי זהב. וצברו מהם חכמים והניחום לדורות הבאים. כל כך למה? להודיע כמה החטא גורם. לקיים מה שנאמר: "עונותיכם היטו אלה וחטאתיכם מנעו הטוב מכם" (ירמיה ה כה).3

ספרא א א בפרשתנו

"ונתתי גשמכם בעתם" – ברביעיות. אתה אומר ברביעיות או אינו אלא בערבי שבתות? אמרו: אפילו שנים כשני אליהו וגשמים יורדים בערבי שבתות אינו אלא סימן קללה. הא מה אני מקיים "ונתתי גשמיכם בעתם"? ברביעיות. מעשה בימי הורדוס שהיו גשמים יורדים בלילות, בשחרית זרחה חמה ונשבה הרוח ונתנגבה הארץ והפועלים יוצאים למלאכתם ויודעים שמעשיהם לשם שמים. "ונתתי גשמיכם בעתם" – בלילות שבתות. מעשה בימי שמעון בן שטח בימי שלומציון גשמים יורדים מלילי שבת ללילי שבת עד שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני זיתים ועדשים כדינרי זהב. וצררו מהם חכמים והניחום לדורות הבאים להודיע כמה חטא גורם.4

מסכת תענית כב ע"ב, כג ע"א

תנו רבנן: ונתתי גשמיכם בעתם. לא שִׁכּוֹרָה ולא צְמֵאָה, אלא בינונית. שכל זמן שהגשמים מרובין – מטשטשין את הארץ, ואינה מוציאה פירות.5

דבר אחר: בעתם – בלילי רביעיות ובלילי שבתות. שכן מצינו בימי שמעון בן שטח, שירדו להם גשמים בלילי רביעיות ובלילי שבתות, עד שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני זיתים ועדשים כדינרי זהב, וצררו מהם דוגמא לדורות, להודיע כמה החטא גורם. וכן מצינו בימי הורדוס שהיו עוסקין בבנין בית המקדש, והיו יורדין גשמים בלילה, למחר נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ויצאו העם למלאכתן, וידעו שמלאכת שמים בידיהם".6

רש"י מסכת תענית דף כג עמוד א

דכתיב בעתם – זהו בלילי רביעיות ובלילי שבתות, דאין טורח לבני אדם, דאינם הולכים לדרכים בלילי רביעיות מפני אגרת בת מחלת, בפסחים (קיב ע"ב).7

תוספתא מסכת ברכות (ליברמן) פרק א הלכה א

מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שבני אדן נכנסין לוכל8 פיתן בלילי שבתות – דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים: משעה שהכהנים זכאין לוכל תרומתן סימן לדבר צאת הכוכבים.9

טבלת סיכום

לפני שנמשיך במעבר מגשמים בעתם לשדים בזמנם, מוזמן הקורא לדלג לעמוד האחרון לטבלה שמסכמת את כל השיטות שראינו עד כאן עם אגרת בת מחלת ובלעדיה.

אבן עזרא שמות (הפירוש הארוך) פרק כ פסוק יג

והדבור הרביעי, דבור השבת, כנגד גלגל שַׁבְּתָי. כי חכמי הנסיון אומרים, כי לכל אחד מהמשרתים יש יום ידוע בשבוע, שבו יראה כוחו, והוא בעל השעה הראשונה ביום. וכן מי שהוא בעל השעה הראשונה בלילה. ואומרים כי שבתי ומאדים הם כוכבים מזיקים, ומי שיחל מלאכה או ללכת בדרך באחד משניהם יבוא לידי נזק. על כן אמרו קדמונינו ז"ל שניתן רשות לחבל בלילי רביעיות ובלילי שבתות. והנה לא תמצא בכל ימי השבוע לילה ויום זה אחר זה שימשלו אלה שני המזיקים בהם רק ביום הזה, על כן אין ראוי להתעסק בו בדברי העולם רק ביראת השם לבדו.10

מסכת פסחים דף קיב עמוד ב

דתניא: לא יצא יחידי בלילה לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות, מפני שאגרת בת מחלת, היא ושמונה עשרה רבוא של מלאכי חבלה יוצאין, וכל אחד ואחד יש לו רשות לחבל בפני עצמו. מעיקרא הוו שכיחי כולי יומא. זמנא חדא פגעה ברבי חנינא בן דוסא. אמרה ליה: אי לאו דמכרזן עלך ברקיע היזהרו בחנינא ובתורתו – סכנתיך. אמר לה: אי חשיבנא ברקיע – גוזר אני עליך שלא תעבורי ביישוב לעולם. אמרה ליה: במטותא מינך, שבק לי רווחא פורתא. שבק לה לילי שבתות ולילי רביעיות.11

ותו, חדא זמנא פגעה ביה באביי: אמרה ליה: אי לאו דמכרזי עלך ברקיע היזהרו בנחמני ובתורתו – הוה סכנתיך. אמר לה: אי חשיבנא ברקיע – גוזרני עלייכי שלא תעבורי ביישוב לעולם. הא קא חזינן דעברה! – אמרי: הני גזייתא נינהו, דשמטי סוסיא, ואתו דברי להו.12

ספר אבודרהם מעריב של שבת ד"ה ואומר רצה

ואם תאמר: בתפילת שאר לילי החול ולילי יום טוב למה לא תקנו לאומרה שגם כן יש לחוש משום סכנת מזיקין? ויש לומר כי בשאר לילי החול היו עסוקין כל איש במלאכתו וכשגמר מלאכתו מתפלל ערבית בביתו ולא היו באים לבית הכנסת ולפיכך אין שם חשש, אבל בלילי שבתות היו באין לבית הכנסת וחששו חכמים משום סכנת מזיקין, כי בלילי שבתות ובלילי רביעיות רגילין מזיקין לבוא בישוב (פסחים קיב, ב).13

חזק חזק ונתחזק

שבת שלום

מחלקי המים

 

גשמים בעיתם – טבלה מסכמת 

(ניתן לצפות בטבלה מוגדלת במסמכי Word או PDF המצורפים)

בקריאה אופקית (מלמעלה למטה):

  • ערבי שבתות לא נזכרו באף שיטה. מדרש ספרא טורח לציין שאין זה גשמים בעתם. לא ברור עם איזו שיטה סמויה הוא מתווכח כאן.
  • לילי שבתות הוא הזמן המקובל על כל השיטות ולא בכדי זכו להיקבע כך בשפת העם.
  • גשם בלילות ולא ביום היא השיטה הנפוצה שמצויה בכל המקורות התנאים.
  • לילי רביעי נמצא רק בשניים משלושה המקורות התנאיים. רש"י בגמרא תענית מציף אותו.
  • לילי יום טוב מצוי רק ברש"י בפרשתנו וספק אם זה חידוש או שיבוש ברש"י.

בקריאה אנכית (מימין לשמאל):

  • מדרש ספרא הקדום הוא הבסיס לשאר השיטות. הוא טורח כאמור להסביר שערבי שבתות אינם "גשמים בעתם" ולא ברור כאמור עם איזו שיטה הוא מתעמת.
  • מדרש ויקרא רבה נראה שלקח מספרא את הלילות ולילי השבת, אולי בשל המסורת על שנות הברכה של ימי הורדוס ושמעון בן שטח.
  • הגמרא בתענית היא בשיטת הספרא: שלושה המועדים של גשמים בעתם הם: לילות שבת ורביעי ואפשר בעתם כל הלילות כולם. אפשר ש"תנו רבנן" בגמרא הוא הספרא, אך הוא מוסיף גם את האיזון על פני השנה כולה שתהיה 'בינונית' ולא טורח.
  • לרש"י בגמרא תענית יש אולי את זכות הבכורה לשים קדימה את לילי רביעית ולילי שבת כצמד.
  • רש"י בפרשתנו – אם אכן הוא מוסיף את לילי יום טוב, זה חידוש שלא מצאנו בשום מקום אחר. אם מתקנים את לילי יום טוב ללילי רביעי, תואם רש"י זה את פירוש בגמרא תענית.

עדכון אחרון: 22/05/2019

הערות שוליים

  1. ארץ ישראל היא ארץ הזקוקה מאד לגשם, ככתוב: "אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם" (דברים יא יא). הארץ זקוקה לא רק לגשם בכמות, אלא גם לגשם בעתו. כך אנו קוראים גם בפסוקי הפרשה השנייה של קריאת שמע, דברים יא יד: "וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ"; כך גם בברכה בפרשת כי תבוא, דברים כח יב: "יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ וכו' "; וכך גם בתוכחתו של ירמיהו לעם, ירמיהו ה כד: "וְלֹא אָמְרוּ בִלְבָבָם נִירָא נָא אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ הַנֹּתֵן גֶּשֶׁם יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בְּעִתּוֹ שְׁבֻעוֹת חֻקּוֹת קָצִיר יִשְׁמָר לָנוּ". סיום הפסוק מזכיר לנו שגם בשנים מבורכות בגשם שירד בכמות ובעתו, באים השבועות בהם יש לשמור את חוקות הקציר. הם הם ימי ספירת העומר בהם אנו מצויים בימים אלה. ראה דברינו בין פסח לעצרת ובין צינה לשרב – עם תום הגשמים ותחילת השרבים בפרשת אחרי מות. ובגיליון זה נידרש לגשם בעיתו. מתי וכיצד הם עיתם של הגשמים?
  2. רבו הנוסחאות השונות בקטע זה של רש"י. יש שגורסים "לילי שבתות" בלבד (בדפוס ראשון) ויש שגורסים "לילי שבתות וימים טובים" (בדפוסים מאוחרים יותר) ויש שגורסים "לילי רביעית" (יום שלישי בלילה, שמקורו במדרש ספרא שנראה להלן) ומוציאים "לילי ימים טובים" (תואם את המדרשים להלן). ובאמת, לילי יום טוב הוא תמוה שהרי אין לילי יום טוב בחורף של ארץ ישראל. בין כך ובין כך, לעצם הענין, לכאורה הכל פשוט וברור. מהו גשמים בעתם? בשעה שאנשים ספונים בבתיהם ואינם בדרכים בענייני מסחר, עבודת השדה, שליחויות שונות וכו'. ומהי אותה שעה? בלילה ולא ביום. ולא סתם לילה, אלא לילות שבת ויום טוב, שבהם המשפחה מתכנסת בביתה ואף נוהגים בו דברים שבצניעות (ראה רות רבה פרשה ו סימן ב).
  3. כך גם רש"י בדברים פרק יא פסוק יד שהזכרנו לעיל: "ונתתי מטר ארצכם בעתו - בלילות שלא יטריחו אתכם. דבר אחר בעתו, בלילי שבתות שהכל מצויין בבתיהם". הוצאו לילות יום טוב (שכנראה נכנסו לרש"י לעיל בשיבוש) ונכנסו כל הלילות, לא רק לילות שבת. ירידת הגשמים בלילה, כשרוב האנשים מצויים בבתיהם ולא ביום כאשר בני האדם יוצאים לעיסוקיהם השונים, היא סימן ברכה, היא: "ונתתי גשמיכם בעתם" שהוא הוכחה לקיום "אם בחוקותי תלכו". בכיוון זה ראה גם מדרש אגדה (בובר) ויקרא פרק כו: "ונתתי גשמיכם בעתם - בלילות לפי שכל הלילה יורד הגשם ובבקר הרוח מנשבת ומתפזרים עבים, והאדם יוצא לפעלו". ועל דרך החידוד אפשר לומר שבירידת הגשמים בלילה מתקיימת גם תפילת הכהן הגדול שלא לשמוע תפילתם של עוברי דרכים וגם לא נצטרך למעשה הנסים של חנינא בן דוסא, כמובא ביומא נג ע"ב. אבל הרי ליל שבת הוא בכלל "לילות", אז מה החידוש של "דבר אחר" שמגביל ללילי שבת? מה היתרון של ימות שמעון בן שטח לעומת ימות בניין הורדוס? אולי העבודה בשדה מול העבודה בעיר. בחיי העיר ובניין בתים טוב הוא שיורד גשם בלילה ופוסק ביום. אבל בחיי השדה, גשם כל לילה מקשה על הכניסה לשדה ועיבודו. הנס בימי שמעון בן שטח היה גדול מזה שבימי הורדוס. גשם פעם בשבוע, בפיזור טוב ושיורד בלילי שבתות, הוא הדבר המיטבי לעבודת השדה. הוא סימן ברכה מידתית ומתמשכת. גשם שיורד רק בסופי שבוע וכל ששת ימי המעשה פנויים לעבודה ומסחר הוא הברכה הגדולה מכל. ועל תקופת הורדוס כבר הרחבנו בדברינו בניין הורדוס בפרשת תרומה.
  4. הרי לנו מועד נוסף לגשמים בעתם – לילות יום רביעי (יום שלישי בלילה בלשוננו היום). לא 'כל הלילות' וגם לא לילי שבתות – רק לילי רביעיות (מה שמזכיר בצליל המילה את רביעות הגשם, ראה דברינו בנושא זה, אבל נראה שאין קשר). ניחא שדעה זו בספרא מעדיפה לילה אחד בשבוע ולא בכל לילה (ראה סוף הערה קודמת), אבל מדוע לא לילי שבתות? על כורחנו נאמר שיש לדקדק בין ערבי שבתות ללילי שבתות. ערבי שבתות הוא יום שישי שבו יש טרחה בשדה ובשוק לכבוד שבת, אך עדיין לא ברור מדוע לא בלילי שבתות? אם כבר פעם בשבוע, במה עדיף ליל רביעי על ליל שבת? אין לנו תשובה. והמדרש ממשיך ומביא את שתי הדעות שכבר ראינו במדרש ויקרא רבה: הלילות כולם או רק לילות שבת. ולפי שמדרש ספרא הוא מדרש תנאי ומן הסתם קדום לכל שאר המקורות שהבאנו ושעוד נביא, נראה שמדרש ויקרא רבה לקח ממנו את שתי הדעות האחרונות: לילות כולם ולילות שבת, תקופת הורדוס ותקופת שמעון בן שטח ושלומציון המלכה, והתעלם מהדעה הראשונה אולי בשל הקושי שהעלינו.
  5. הרי לנו פירוש בכיוון אחר של "גשמים בעתם" – במידה בינונית. לא שנת בצורת מחד גיסא ולא שנה של גשמים מרובים מדי מאידך גיסא, פירוש שניתן לחבר עם תפילתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים: "שנה טלולה וגשומה אם שחונה אם גשומה ... ועל אנשי השרון ... שלא ייעשו בתיהם קבריהם" (יומא נג ע"ב, ירושלמי יומא ה ב). אמנם "אין מתפללין על רוב טובה" כפי שאומר חוני המעגל לעם בדף הסמוך בגמרא תענית שם, ו"אין מתריעין על רוב גשמים, אבל המציאות של רוב גשם בארץ או באזורים מסוימים בה ידועה ואין היא נחשבת "גשמים בעיתם". ונראה עוד שפירוש זה של "גשמים בעיתם" מתאים לשיטה של "לילות שבת" ואמצע שבוע בלי גשמים כבימי שמעון בן שטח לעיל.
  6. בפסקה זו חזרנו לדיון לעיל. אם מדרש ויקרא רבה לקח ממדרש ספרא את שיטת כל הלילות ושיטת לילות שבת, מקור זה בגמרא תענית לקח מספרא את לילות רביעי ושבת, אבל מוסיף גם בהמשך את 'לילות כולם' בכך שהוא מזכיר את הלילות בימי הורדוס (הלשון "וכן מצינו בימי הורדוס" קצת מטעה, אבל נראה שזו הוספה של לילות סתם). ואין לחשוש מגשמים מרובים משום שכל יום "נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה" (הושמט "ונתנגבה הארץ"). כך או כך, נראה שלמקור זה בגמרא תענית 'זכות היוצרים' על החיבור של לילות רביעי ולילות שבת לשיטה אחת שיש בה את ההיגיון של חלוקת השבוע לשניים. מה שמאתים לחיי המסחר והכלכלה דאז וגם להלכה שבה ימים ראשון-שלישי "שייכים" לשבת הקודמת (הבדלה) ואילו ימים רביעי-שישי לשבת הקרובה (יורדי הים). יום רביעי הוא 'אמצע השבוע' Mittwoch.
  7. דברי רש"י אלה על הגמרא בתענית מפתיעים. בקריאה פשוטה, אין סיבה שלא להבין את דברי הגמרא כפי שהבנו עד כאן, היינו שלילי שבת ורביעית הם זמן בו מכונסים בני האדם בבתיהם מסיבות חברתיות וכלכליות. מה גם שדברים אלה מובאים לפני הסיפור על חוני המעגל, שם לא ירדו גשמים בעתם, לא בלילי שבת ורביעיות ולא בלילה כלל, עד שבא חוני המעגל והוריד גשמי זעף "שיחין ומערות" ביום ובדרך של נס שרוח חכמים לא הייתה נוחה הימנו ועד שהקהל ביקש שיתפלל וייעצר הגשם (ראה הערה 5 לעיל). אזכור גשמים בעיתם בלילי רביעית ושבת, כולל השיטה "לא שִׁכּוֹרָה ולא צְמֵאָה, אלא בינונית", יכולים להיחשב כתזכורת שמה שעשה חוני המעגל איננו הברכה של "גשמים בעיתם". כל זה יכולנו לחשוב עד שבאו דברי רש"י אלה שנוספו לו גם דברי התוספות בדף כב ע"ב שם: "בלילי רביעיות ובלילי שבתות - פירוש שלא היו בני אדם הולכין בדרכים באותן לילות מפני אגרת בת מחלת כדמפרש במסכת פסחים (דף קיב:)". לא רק בלילי רביעית שולטת אגרת בת מחלת, גם בלילות שבת! מה עניין אגרת בת מחלת כאן? מי היא ומה הקשר שלה לגשמים בעתם?
  8. לאכול ונראה לנקד לוּכַל. ובני אדן הם כמובן בני אדם מ"ם ונו"ן סופיות מתחלפות, לטובת הפמיניסטיות של היום.
  9. לפני שנמשיך בלילות רביעי ונעבור, בעקבות רש"י מגשמים בעתם לשדים בזמנם, נעצור לרגע במקור זה שאיננו מתייחס ישירות לנושא שלנו, אבל נראה לקשר אותו בכל זאת. השאלה: "מאימתי קורין את שמע בערבית?" מופיעה, כידוע, במשנה הראשונה בש"ס הפותחת את מסכת ברכות: "מאימתי קורין את שמע בערבית? משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתם". אך בתוספתא כאן מובאת תחילה שיטת ר' מאיר שהזמן הוא משעה שבני אדם נכנסים לאכול את סעודת ליל שבת. אז מתי התפללו? הקדימו להתפלל מבעוד יום. ראה רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ג הלכה ז: "ויש לו להתפלל תפילת ערבית של לילי שבת בערב שבת קודם שתשקע החמה". וגם קיצרו בתפילה, ראה תוספתא ברכות פרק ג הלכה ז: "אמר ר' לעזר בר' צדוק: אבא היה מתפלל תפלה קצרה בלילי שבתות ומאהבתך ה' אלהינו שאהבת את ישראל עמך ומחמלתך מלכנו שחמלת על בני בריתך נתת לנו ה' אלינו את יום השביעי הגדול והקדוש הזה באהבה". היו ממהרים ומקדימים להתפלל, ובה בעת תקנו חזרת שליח ציבור מיוחדת, ברכה מעין שבע, לטובת אלה שאחרו להגיע מהשדות ומהדרכים. ראה שבת כד ע"ב ורש"י שם. כך או כך, מהרו להתפלל בליל שבת על מנת להוסיף מהחול על הקודש ועל מנת למהר להגיע לבית מוקדם "מפני הסכנה" ולא לצעוד בחשכה (היו מתפללים מחוץ לעיר). מנהג זה משתלב היטב עם התכנסות המשפחה בבית בליל שבת, כפי שראינו לעיל וגם עם הדעה הראשונה בספרא ששוללת את "ערבי שבתות" כזמן לגשם בעתו. לילי שבתות הוא זמן טוב לירידת גשמים, לא ערבי שבתות. עוד נציין שר' מאיר המוזכר כאן הוא זה שהאריך בדרשה בליל שבת עד שנאלץ להשכין שלום בין האשה שהאזינה לדרשתו ובין בעלה שכעס עליה שבאה מאוחר וכבר כבה הנר. ראה סיפור זה בדברים רבה ה טו.
  10. בלילי רביעי ושבת יש להתעסק ביראת ה' במיוחד משום שבחוץ שולטים כוכב שבתי (Saturn) ומאדים (Mercury, Mercredi)! ראה שם פירוש אבן עזרא שלאחר שמבאר את כל עשרת הדברות באופן פשטני ורציונלי, חוזר, בפסוק יג, ונותן להם פירוש מיסטי של עשרה (תשעה) הגלגלים (כוכבים) בשם: "אמר אחד מחכמי הדור". אבן עזרא, הספרדי כרש"י ותוספות האשכנזיים מקשרים את לילי רביעית ושבת לכוכבים ומזלות שבכוחם פועלים שדים ומזיקים. מה פשר עניין זה ומה המקור לכך?
  11. תרגום עפ"י שטיינזלץ: "מתחילה היו מצויים אותם מזיקים בכל יום. פעם אחת, פגעה אותה שֵׁדָה בר' חנינא בן דוסא. אמרה לו: אם לא שהיו מכריזים עליך ברקיע: היזהרו בר' חנינא ובתורתו – סכנתיך. אמר לה: אם חשוב אני ברקיע, גוזר אני עליך שלא תעברי ביישוב לעולם. אמרה לו: בבקשה ממך, הנח לי רווח מועט. הניח לה לילי שבתות ולילי רביעי". נמשיך בתרגום של הקטע הבא: "ועוד מעשה, פעם אחת פגשה אותו את אביי. אמרה לו: אם לא אתה הוא שמכריזים עליך ברקיע: היזהרו בנחמני (כינויו של אביי) ובתורתו – סכנתיך. אמר לה: אם חשוב אני ברקיע, גוזר אני עליך שלא תעברי ביישוב לעולם. והרי רואים שבכל זאת עוברים המזיקים? אומרים: אלה הם מהסמטאות, מן השבילים הסמוכים לישוב שנשמטים סוסיהם והם באים ומוליכים אותם. אבל כרגיל, אינם מהלכים בישוב". עד תרגום כאן דברי הגמרא.
  12. הגענו אל המקור של אגרת בת מחלת. ראה כל הסוגיה שם מדף קי עד קיג שעוסקת בענייני שדים, מזיקים וכשפים. גם לא לשתות מים בלילי רביעית ושבת! הסוגיה מתחילה בנושא ליל שימורים (והחשש לזוגות שקשור בארבע כוסות של ליל הסדר, ראה דברינו בנושא זה בפסח) ומסתיימת בפסוק: "תמים תהיה עם ה' אלהיך". ולפי דעתנו, סיפור זה בא לעקור, בהדרגה, את האמונה בשדים ומזיקים בכלל, את אגרת בת מחלת בפרט. ר' חנינא בן דוסא (דמות שקשורה להרבה מעשי נסים, ראה למשל הסיפור על הערוד במסכת ברכות לג ע"א: "ראו בני, אין ערוד ממית אלא החטא ממית") עשה את הצעד הראשון וסילק את אגרת בת מחלת מחמישה ימים בשבוע. הוא "השאיר לה", נכון יותר השאיר לאמונות האנשים במזיקים שאי אפשר לעקרה בבת אחת, יומיים בשבוע. אותם ימים שבלאו הכי אין דרכם של בני אדם לצאת מבתיהם. בא אביי ועושה את הצעד הבא. הוא מסלק את אגרת בת מחלת לגמרי. הוא משאיר סדק מסוים לאמונה בשדים ומזיקים בשבילי הכפר. מישהו אמנם ראה איזה שד מסתובב בשדות, אך גם אותם, הכלבים והסוסים מבריחים. הלכה אגרת בת מחלת.
  13. וכן הוא במחזור ויטרי סימן קה, ספר כלבו סימן קיח, ראבי"ה מסכת שבת סימן קצ"ו ועוד. כל אלה מצטרפים לרש"י ותוספות בתענית ואבן עזרא לעיל ועוד מוסיפים את . ולא ברור מדוע "נעצרו" כולם בר' חנינא בן דוסא ולא המשיכו לשיטת אביי. הרי הגמרא ממשיכה ו"עוקרת" את אגרת בת מחלת (כמעט) לגמרי. ראה גם זוהר - רעיא מהימנא כרך ג (דברים) פרשת עקב דף רעב עמוד ב: "ואלין דאתמר עלייהו: למזבחין ולמקטרין למלכת השמים ולמזלות אשר לא צויתי. הוא פולחנא דשפחה בישא דשלטי בערבי שבתות וערבי לילי רביעיות. מה הוו אלין עבדין? הוו נטלין לבושין אוכמין וחשכאן נהורין". אז מה ראו כל הראשונים לחזור ולהחיות את המזיקים? האם השפעת ימי הביניים כאן? אז אולי דווקא ברש"י בפסוק שלנו בו פתחנו, שמציין (עפ"י נוסחאות שונות) גם את לילי ימים טובים ומוציא לילי רביעית, יש נחמה פורתא. ואם נחזיר את לילות רביעי ברש"י בפרשתנו אבל עפ"י מדרשי ארץ ישראל ספרא וויקרא רבה ועפ"י הסברה הפשוטה שלילות רביעי מחלקים את השבוע לשניים בחיי הכלכלה, המסחר ועבודת השדה דאז, אזי אפשר ששוב קבלנו רש"י בגמרא ורש"י על המקרא שונים זה מזה ומייצגים שתי דעות שונות מה הסיבה של גשמים בעיתם בלילות רביעי.