פרשות השבוע לשנת י״א באייר ה׳תשפ״א

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

נקרת הצור

פרשת כי תשא, תשפ"א

עדכון אחרון: 11/03/2021

וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם ה' לְפָנֶיךָ וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם: וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי: וַיֹּאמֶר ה' הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר: וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי: וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ: (שמות לג יט-כג).1

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ: הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן. (שמות יז ו-ח).2

 

רמב"ן שמות פרשת בשלח פרק יז פסוק ה בין צור לצור

וברור הוא שלא הלכו העם אל חורב לשתות, כי לא באו לפני הר סיני עד אחרי כן בחדש השלישי. אבל שלחו שם נעריהם ובהמתם לשאוב מים ולהביא להם כמנהג המחנות. וקרוב אלי שיצאו מים מן הצור בחורב, מים קרים נוזלים, הלכו אל רפידים, ושם שתו אותם, והוא שאמר הכתוב (תהלים עח טז) ויוציא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים, וכתוב (שם קה מא) פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר. ומה שאמר (שם עח כ) הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטופו, גם הוא על הצור הזה בחורב על דרך הפשט.3

מדרש תנחומא בשלח סימן כב – רושם רגלי אדם

"הנני עומד לפניך שם על הצור", אמר ליה הקב"ה: כל מקום שאתה מוצא שם רושם רגלי אדם שם אני לפניך.4

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא י כי תשא – מתחבא בנקרת הצור מזעף המלאכים

… כיון שנתקבל משה ונתרצה לו הקב"ה התחיל משה אומר לו: ריבונו של עולם, "הודיעני נא את דרכיך" (שמות לג יג), אמר לו: במה שפטתנו וזכיתנו? השיבו הקב"ה: "ויאמר ה' אל משה גם את הדבר אשר דברת אעשה" (שם שם יז), למה? "כי מצאת חן בעיני" (שם). כיון שנתקבל בראשונה, התחיל תובע אחרת: "הראני נא את כבודך" (שם שם יח). אמר לו: אין אתה יכול: "ויאמר לא תוכל לראות את פני" (שם שם כ). דחק משה בתפילה וקיבלו הקב"ה. אמר לו: הואיל ודחקת בזו, אני נותנך בנקרת הצור. והיאך שאני עובר אני מסכך את ידי עליך מפני מלאכי הזעף שלא יפגעון בך: "והיה בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור וסכותי כפי עליך עד עוברי" (שם שם כב). מה עשה משה? ישב לו בנקרת הצור עד שהקב"ה עובר. באו מלאכים לפגוע במשה. מה עשה הקב"ה? הגין ידיו עליו. ומשם נטל משה קרני ההוד, שנאמר: "וְנֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ וְשָׁם חֶבְיוֹן עֻזֹּה" (חבקוק פרק ג פסוק ד).5

וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל: (שמות לג יא).6

 

אבן עזרא שמות פרשת כי תשא פרק לג פסוק כא – סוד השם המפורש

והנכון בעיני בעבור שהשם אמר לו ושלחתי לפניך מלאך (שמות לג ב), אז השיב משה, ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי (שמות לג יב). אם הוא הכתוב בו "כי שמי בקרבו" (שמות כג כא).7 והשם השיבו, אני בעצמי אלך והניחותי לך (שמות לג יד). … ובעבור זה שמח משה ואמר: "ילך נא ד' בקרבנו" (שמות לד ט). הפך: "כי לא אעלה בקרבך" (שמות לג ג).8

ומשה בקש לראות השם. והשם השיבו, כי לא יראני האדם וחי (שמות לג כ). וזהו האמת, כי ההרגשות אינם מרגישות, רק המקרים.9 על כן: "ויראו את אלהי ישראל" (שמות כד י). גם "ואראה את ד' " (ישעיהו ו א), וכן נבואת יחזקאל, הכל במראות אלהים. … וזה היום שראה משה מה שבקש, היה לו כיום מתן תורה לישראל. ולא הגיע אדם לפניו ואחריו אל מעלתו. וחכמינו אמרו, שהראה לו קשר של תפילין. ודבריהם נכון, רק לא כאשר יפרשוהו חכמי דורנו, שהוא כמשמעו, כי סוד עמוק הוא.10

בבלי מסכת ברכות דף ז עמוד א – קשר של תפילין ראה משה

"והסרותי את כפי וראית את אחורי" – אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: מלמד שהראה הקב"ה למשה קשר של תפילין.11

רשב"ם שמות לג יח-כג פרשת כי תשא – חידוש הברית  

הראני נא את כבודך – תמה על עצמך. היאך מלאו לבו למשה רבינו להנות מזיו שכינה? והלא הכתוב משבחו "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים"!12 חס ושלום לא נתכון אלא לכרות לו ברית של שני דברים שנתרצה לו הקב"ה: על קירון של "ונפלינו אני ועמך",13 ועל פני ילכו להניח לך מכל אויביך. וכן אמר. "הראני נא את כבודך" – בכריתות ברית על מה שהבטחתני. כמו שעשה לאברהם כשאמר "במה אדע", וכת' שם והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים, וסמיך ליה ביום ההוא כרת י"י את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי. אף כאן שאל משה להק' קיום ברית ונתרצה לו הק' שיראה לו בכריתות ברית כדכת' ויעבור י"י על פניו ויקרא וגו'. וכת' בתריה הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות, כמו שבקשת ונפלינו אני ועמך וגו', כי נורא הוא, כדכת' וייראו מגשת אליו.14

רמב"ן שמות לג יח פרשת כי תשא – "כל טובי על פניך"

"ויאמר הראני נא את כבודך" – בקש שיהיה רואה במראה ממש את כבוד השם. ויתכן כי יהיה כבודך בכאן הכבוד הגדול אספקלריא המאירה.15

וה' ענה אותו אני אעביר – מדת כל טובי על פניך – שתשיגנו ותתבונן בכל טובי יותר מכל האדם, כי מראה הפנים ששאלת לא תוכל לראותם.16

"וקראתי בשם ה' לפניך" – שאקרא לפניך השם הגדול שלא תוכל לראותו. וחנותי – בו את אשר אחון ורחמתי – בו את אשר ארחם – שתדע בקריאה ההיא מדת החנינה ומדת הרחמים אשר יחוננו וירוחמו בשמי ובטובי. ועל זה נאמר (במדבר יב ז) בכל ביתי נאמן הוא, כי טוב האדם בביתו.17

ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא קג – שכר ועונש

"ותמונת ה' יביט", זה מראה אחוריים … אינו אלא זה מראה פנים? תלמוד לומר: "והסירותי את כפי וראית את אחורי" (שמות לג כג) … "ופני לא יראו" – אילו מראה פנים ואומר: "ויפרוש אותה לפני והיא כתובה פנים ואחור" (יחזקאל ב י). והלא אף קלי הדעת וההדיוטות עושים כן, ומה תלמוד לומר: "פנים ואחור"? – פנים בעוה"ז ואחור לעוה"ב. פנים שלוותם של רשעים ויסורים של צדיקים בעוה"ז, ואחור מתן שכרן של צדיקים ופורעונותם של רשעים לעוה"ב.18

מדרש תנאים לדברים (הופמן) דברים ג כג פרשת ואתחנן – סוד התחינה והחינון

ואף על פי שנאמרה תפילה בעשרה לשונות,19 קרובה שבכולן תחינה, שנאמר: "וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי ה' קְרֹבִים אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה וכו' " (מלכים א ח נט). ושני צדיקים נתפללו בה: דוד ומשה. דוד, שנאמר: "חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ" (תהלים נא ג).20 משה, שנאמר: "ואתחנן אל ה' ". ומנין למד משה? מדרכיו של הקב"ה. בשעה שעמד בנקרת הצור פתח לו הקב"ה בחינון שנאמר: "וחנותי את אשר אחון" (שמות לג יט). נשא משה קל וחומר בעצמו ואמר: אלמלי לא היה לשון חביב לפני הקב"ה, לא פתח בו תחילה. לכך פתח משה: "ואתחנן אל ה' ".21

הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא: … צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ: … וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ: (דברים פרק לב, שירת האזינו).22

 

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא ד – אליהו בעקבות משה

ואת מוצא שמשה ואליהו שוין זה לזה בכל דבר. משה נביא אליהו נביא. משה נקרא "איש האלהים" (דברים לג א) ואליהו נקרא "איש האלהים" (מלכים א יז יח) … משה נטמן במערה: "ושמתיך בנקרת הצור" ואליהו נטמן במערה ולן שם כדכתיב: "ויבוא אל המערה וילן שם".23 במשה: "ויבוא אל הר האלהים" (שמות ג א) ובאליהו: "ויבוא אל הר האלהים" (מלכים א יט ח).24

שבת שלום

מחלקי המים (ומתפכחי מיין)

מים אחרונים: סוף דבר, הכל נשמע בתמצית במדרש תנחומא בשלח סימן כב שהבאנו בתחילת הדף על רושם רגלי אדם: "הנני עומד לפניך שם על הצור, אמר ליה הקב"ה: כל מקום שאתה מוצא שם רושם רגלי אדם שם אני לפניך". עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע.

הערות שוליים

  1. פרשת השבוע עמוסה באירועים, מעליית משה להר לאחר מעמד הר סיני, קבלת הלוחות בהר למעלה, דרך חטא העגל שנעשה למטה, שבירת הלוחות, קריאת משה "מי לה' אלי", הריגת העובדים לעגל, השקיית העם ב"מי העגל", המשך בעליית משה להר בפעם השנייה, ההודעה על שליחת המלאך, משה שמתרחק מהעם ובונה את אוהל מועד הפרטי שלו, וכעת בהתחלת הריצוי בבקשת משה "הראיני נא את כבודך" לאחר שכבר הובטח לו: "פני ילכו והניחותי לך", ולצד דבריו הבוטים: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה". ואכן, הקב"ה מתרצה ומגלה למשה את סוד שלוש עשרה המדות, ומשה עולה בשלישית להר לקבלת הלוחות השניים. מה מבקש כאן משה אחרי שכבר באוהל שהקים כתוב: "וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ" (שמות לג יא). מה (עוד) ביקש משה לדעת ומה אכן התגלה למשה בנקרת הצור?
  2. כבר קדם לצור של פרשתנו, הצור בפרשת בשלח, ברפידים, בו הכה משה במטה ויצאו ממנו מים חיים להשקות אדם ובהמה הצמאים במדבר. שים לב לביטוי המשותף: "על הצור" אבל בהפוך. בפרשתנו משה הוא שנקרא להתייצב "על הצור" (אבל סופו שיתחבא בנקרת הצור) ואילו בפרשת בשלח הקב"ה הוא שעומד "על הצור" לפני משה., וכאילו מחכה לו. האם זה של פרשת בשלח גדול יותר? ראה גם איך מכונה הצור שם: "הצור בחורב". מה שמתאים לפרשתנו בה בני ישראל מצויים עדיין למרגלות הר חורב, אבל לא לפרשת בשלח שם בני ישראל עדיין ברפידים. האם ייתכן שמדובר באותו צור?
  3. רוב הפרשנים אינם מחברים את שני הצורים הנ"ל ומעדיפים לחבר את הצור של פרשת בשלח עם הסלע שבפרשת חוקת עליו היכה משה במקום לדבר אליו, שהוא לשיטות מסוימות אותה באר מופלאה של מרים שהתגלגלה איתם כל שנות המדבר (רבי בחיי בן אשר שמות יז ו). גם אבן עזרא ואחרים שמפרשים שהצור בפרשתנו הוא ראש ההר ונקרת הצור היא מערה שהייתה שם (שמות לג כא-כב) סוברים שאין זה אותו צור. ורד"ק בפירושו לתהלים קו לג מסביר ש"צור בחורב" אינו הר חורב אלא כל מקום חרב ויבש שכמותו רבים במדבר. אבל רמב"ן יוצר קשר בין שני הצורים ומתאר מהלך פלאי של יציאת נהר של מים מהצור בחורב שבפרשתנו שהגיע עד רפידים. למרות שרמב"ן חותם את פירושו במילים "על דרך הפשט", נראה שבתיאור המופלא של נהר המים היוצא מהר חורב שם עתידה התורה להינתן והגיע עד רפידים לפני מתן תורה, מרמז רמב"ן על המשמעות של מים כתורה ורוצה לומר שמתן תורה החל עוד קודם להגעת בני ישראל למרגלות הר חורב בחודש השלישי. מה שיכול להתחבר אולי גם לשיטתו בדבר מצוות שנתנו במרה לפני מעמד הר סיני. האם את הפלא הזה מנסה משה להבין? האם הוא מבקש לגלות את סוד נביעת המים שיביאו להיטהרות מחטא העגל ולשיבה למצב שלפני החטא - הם אולי המים שלתוכם זרה משה את העגל והשקה אותם בדומה למים של אשה סוטה (תנחומא כי תשא כו על בסיס גמרא עבודה זרה מג ע"ב)? או אולי מבקש משה לגלות את סוד התורה שאיננה ניתנת בפעם אחת בקולות וברקים ואש אוכלת, אלא בנביעה מתמדת וכמעיין המתגבר מהצור בחורב אל ההיסטוריה הארוכה של מי שמבקש לשמור את התורה (ושיאפשר למשה להיכנס אל בית המדרש בכל עת בעתיד)?
  4. לפני שניפרד מהצור של פרשת בשלח, 'נגנוב' מדרש קטן-גדול זה על הצור שם (שלשיטת רמב"ן הוא הוא הצור בפרשתנו). מקור מדרש זה הוא בשתי המכילתות: מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויסע פרשה ו ומכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (אפשטין-מלמד) שמות יז ו פרשת בשלח, שם משתמע שמדובר בעניין מיסטי הקשור בדמות האדם שבמעשה המרכבה (יחזקאל א כו). אבל אנו נציע פירוש למדרש זה על דרך הדרש. התשובה למשה המבקש לדעת את כבוד ה': "הראני נא את כבודך", היא עפ"י 'מדרש קטן' זה: אתה רוצה לראות את כבודי, משה? כבר ראית אותי עומד לפניך שם על הצור ברפידים! משם כבר היית צריך ללמוד מהו כבודי והיכן הוא מתגלה. בכל מקום שמצוי 'רושם רגלי אדם', בכל מקום בו מצויה טביעת רגליו של האדם הפשוט והשפוף, שבגרירת רגליו עייפה חורץ סימנים באדמה - האדם שצמא למים - שם אני נמצא. שם אתן מים חיים. והרי כבר היית אתי שם בצור בחורב. אין לך לחפש גדולות משה – כבודי מצוי בכל מקום בו רשומים 'רגלי אדם' וקורותיו. ונראה שהדברים כתובים במפורש במקרא בפרשתנו כאשר הקב"ה אומר למשה: "אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם ה' לְפָנֶיךָ וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם" (שמות לג יט). אפשר היה לחתום את הדף במדרש זה שאומר בעצם הכל, אבל נמשיך..
  5. והמדרש ממשיך שם במפגש של משה שחוזר מנקרת הצור עם קרני ההוד עם בני ישראל שיושבים שפופים ונזופים: "באותה שעה היה רע על ישראל, אמרו אנחנו בירידה מפני שעשינו אותו מעשה ואף הקב"ה נתרצה לנו וסלח לעונותינו ואף אתה משה היית עמנו וקרניו של משה זקף (זקופות) וקרנינו שפלות? ... אמר לו הקב"ה: לך רומם ראשם ... אני זקפתי את ראשך, כך אף אני אזקיף את ראשם של בניי: כי תשא את ראש בני ישראל". מדרש זה מכוון כולו לנשיאת ראש בני ישראל כאקט של סליחה אחרי חטא העגל (בהיפוך מסדר פסוקי המקרא) וראוי לעיון בשלמותו. בקטע שגזרנו לנושא נקרת הצור, לא ברור מה השכיל משה שם מעבר למה שכבר ראה וידע. המדרש מתמקד בהגנתו של משה מפני זעף המלאכים. הוא משה שעפ"י האגדה הידועה במסכת שבת דף פח, התמודד יפה עם המלאכים, הוריד את התורה לארץ, ואף הם נעשו לו ידידים ונתנו לו מתנות. ראה דברינו עלית למרום שבית שבי בחג השבועות. אך כאן צריך הקב"ה להגן עליו מזעף המלאכים! שם אחז בכיסא הכבוד והחזיר להם תשובה ניצת ואילו כאן הקב"ה שתחילה אמר לו "ונצבת על הצור", חוזר ואומר לו: "ושמתיך בנקרת הצור" ונאלץ לסוכך עליו. מוטיב זה של זעף המלאכים חוזר במקורות רבים כגון פרקי דרבי אליעזר פרק מה ("הירידה השביעית"), המדרש הגדול שמות לג כב, פירוש שכל טוב (בובר) שמות יב כב שמקשר את הנושא עם המשחית של מכת בכורות ועוד. האם משה שניצח את המלאכים כשבא להוריד את התורה לעם ישראל, עבר על המידה כאשר ביקש "הראיני נא את כבודך"?
  6. נחזור ונקרא את פרק לג מתחילתו ובפרט פסוק זה שנזכר עוד לפני בקשת משה לראות את כבוד ה' ונקשר לאוהל מועד הפרטי שהקים לאחר חטא העגל (ובפתחו ניצב עמוד הענן). כבר זכה משה לדבר עם הקב"ה "פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו" מה שלא זכה אף אדם. ראה פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא ב ע"ב: "כאשר ידבר איש אל רעהו שנאמר: ודבר ה' אל משה פנים אל פנים. כל הנביאים היו רואין מתשע אספקלריות ומשה מתוך אחת. של כל הנביאים לא היו צלולות ושל משה היתה צלולה". אז מדוע ולמה ביקש משה עוד? לעצמו ביקש לעלות עוד דרגה בקודש (ובכך יתרחק עוד מבני ישראל), או שמא אדרבא, ביקש לדעת איך לחזור להתחבר אליהם ולהנהיג אותם מחדש? תשובת המדרש מצויה במדרשים שרואים ב"פנים אל פנים" שבפסוק, קריאה של הקב"ה למשה לחזור ולהתחבר אל העם (ברכות סג ע"ב, שמות רבה מה ב, בדברינו לא יהיו שתי הפנים בכעס בפרשה זו). תשובת המקרא נראית גם היא לכאורה פשוטה בפסוקים שבאים לאחר הפסוק הנ"ל בהם משה פונה ביוזמתו אל הקב"ה: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי: וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה". אלא שגם אחרי תשובת הקב"ה: "וַיֹּאמַר פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ", גם אחרי: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם", מוסיף משה לבקש: "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ". נראה איפוא ששאלתנו מה באמת ביקש משה כאן ומדוע לא הסתפק בדיבור "פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו", בעינה עומדת. האם מנקרת הצור נקבל תשובה?
  7. ראה דברינו הנני שולח מלאך לפניך בפרשת משפטים, שם הרחבנו לדון מה בין השליח של פרשת משפטים לאחר מתן תורה שהיה רצוי ובין השליח של פרשת כי תשא לאחר חטא העגל אליו התנגד משה.
  8. בתחילת פירושו שם מתאר אבן עזרא את הדיאלוג בין הקב"ה ומשה כיצד תהיה הנהגת הקב"ה את העם מכאן ואילך. ונראה שמשה בא על סיפוקו. אלא שאז עובר משה עפ"י אבן עזרא לבקשה לידיעת השם המפורש. ראה דבריו שם במלואם.
  9. ביטוי התקשינו להבינו וכל היודע סודו אנא יחיש אלינו שמועתו. אולי כוונתו לומר שבאמת אין הרגשות שלנו היינו החושים, מרגישים היינו חשים, את הדבר עצמו. מה שמתואר בכל ה"ראיות" הם 'מקרים', היינו אירוע רגעי וחולף, לא השגה אמתית.
  10. ואבן עזרא שבמקומות רבים בפירושו משאיר את הדברים בסוד (ויקרא טז ח, דברים א ב), ממשיך שם בפירוש ארוך ומיסטי על צפונות השם המפורש. ראה גם פירושו (הקצר) למילים "וראית את אחורי" - האחרון מהאור כמו אחריתו, כי ראשיתו לא יוכל לראותו. ולפי דעתי, שהכתוב דבר כמנהגו, כי ידענו דעת ברורה כי אין השם גוף. ואחר שאיננו גוף לא יתכן שיראה בעין, כי העין איננה רואה כי אם המקרים שהם בגוף, על כן אמרתי שמלת הראני איננה במראית העין. גם ודבר ה' אל משה איננה בפה, רק הוא הדבור האמתי, כי דבור הפה דמיון הוא". בדרך מסתורין זו צועדים פרשנים נוספים כפירוש ספורנו שמות לג כג שמתייחס גם הוא לפסוק אולי הסתום מכולם: "וראית את אחורי - תראה איך תהיה פעולת כל מה שלמטה ממני: ופני לא יראו. אבל לא יהיה נראה אצל זולתי איך ממציאותי ישפע מציאות כל נמצא, כמו ששאלת". ובמדרש הגדול על הפסוק: "והסירתי את כפי וראית את אחורי - מלמד שהשיג מאמתתו שלהקב"ה כמי שהסתכל בצורת חבירו מאחוריו שהוא יודעו מכוח אותה הראיה ונבדל בדעתו משאר הברואים ושוב אינו מתחלף לו באחרים כלל". רמב"ם מורה נבוכים חלק א פרקים לז לח. עוד ראו פירוש אור החיים שם: "וראית את אחורי וגו'. הנה באל עליון לא יתיחס אליו פנים ואחור, אלא כוונתו יתברך הוא לצד כי חיות העולמות עומד בחשק הסתכלות אורו יתברך וקיומו הוא האדון חי העולמים. ודבר זה הוא מן הנמנע שיכול שום נברא להביט אל אורו יתברך. לזה הכין ה' ועשה מסוה אשר דרך שם יביט והוא שקרא אחוריים כמו שעשה בחכמתו את האדם הגוף אחוריים". אחרי כל הסודות והמסתורין שזכה להם משה, הוא נאלץ לשים על פניו מסוה ולהכהות את קרני ההוד שזכה להם. האם מכאן יוכל משה לחזור ולהנהיג את העם? האם בקשתו האישית להתעלות עוד ועוד יכולה ללכת יד ביד עם הנהגה ארצית של עם שיש לדאוג לצרכיו הבסיסיים "בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם" (דברים ח טו, דברי משה עצמו).
  11. כך גם בגמרא מנחות לה ע"ב, ולא מצאנו מקבילה או מקור לרעיון זה בדרשות התנאים ובירושלמי. בתפר בין מסתורין נקרת הצור לראיות יותר פשטניות, עצרנו במקור זה שכבר הזכיר לעיל אבן עזרא. גם כאן, יש מקום רב לפירושים מיסטיים בפרט אם נקשר גמרא זו לדף קודם שם המתאר את הקב"ה שמניח תפילין – מיסתורין על מיסתורין. ראה חידושי אגדות למהרש"א על הדף ששולח את הקורא לספרי המקובלים. אך פירוש תורה תמימה בשמות פרק לג הערה כט מקשר את הנושא לאמירה אחרת של הגמרא במנחות לה שקשר התפילין הוא "הלכה למשה מסיני". ופירוש הכתב והקבלה שמות לג כג מציע שהאחור והפנים הם תורה שבע"פ ותורה שבכתב: "להורות גודל ערך התורה שבע"פ, כי רק על ידה ובאמצעותה יתוודע לנו יקר תפארת התורה שבכתב". נוכל אם כך להתחיל במסע אל הפשט והפשוט: משה מבקש לראות את כבוד ה' ואילו הוא מראה לו את קשר התפילין שעתידים חכמי התורה שבע"פ להסביר כ"הלכה למשה מסיני". באת לראות מיסתורין שלי משה, אני מראה לך את המצוות! מצווה יום-יומית כתפילין שנזכרת בתורה במשפט עמום: "והיה לך לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך" ויבואו חכמי התורה שבע"פ ויפרטו את פרטיה ודיניה. ומה שלא ידעו להסביר יאמרו שהוא ניתן לך כהלכה מסיני. מצוות משה, מצוות מעשיות!
  12. ראה חיזוק לשאלה זו ממדרש שמות רבה (שנאן) שמות פרשה ג: "בשכר ויסתר משה פניו - ודבר ה' אל משה פנים אל פנים". ולדיבור ישיר זה כבר זכה משה! אז מה יבקש עוד? חזרנו לשאלתנו לעיל בהערה 6.
  13. הכוונה לקרינת אור הפנים של משה, שנזכרת להלן בפרק לד כט-ל. רשב"ם מפנה לפסוק: "ונפלינו אני ועמך" (לג טז), ובפירושו שם כתב שמשה ביקש להיבדל מכל העם. קירון היינו קרינת הפנים שלו מבדילו מכל העם. ותודה ליהונתן יעקבס על הסבר זה.
  14. עפ"י רשב"ם, בקשת משה "הראיני נא את כבודך" איננה אלא בקשה לכריתת ברית מחודשת בין הקב"ה לעם ישראל. בדומה לאברהם ששאל: "במה אדע כי אירשנה" וזכה לברית בין הבתרים, כך גם שאלת משה: "הראיני נא את כבודך" היא בקשה לחידוש הברית. ורשב"ם ממשיך בדרכו הפשטנית ומבאר את הפסוקים הבאים: "וחנותי את אשר אחון וגו' - שם אפרש לך מידותי: וראית את אחורי - לאחר שאעבור על פניך בכריתות ברית [תוכל] לראות. כעין העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו. דרך עברה היו כורתים ברית".
  15. רמב"ן עונה כאן בעקיפין על שאלתנו בהערה 6 מה עוד ביקש משה. הדיבור פנים אל פנים גם "כאשר ידבר איש אל רעהו", עדיין איננו הכבוד הגדול. אין זו עדיין האספקלריה המאירה. סימוכין לכך מצאנו בתרגום כתר יונתן על הפסוק: "ודיבר יי עִם משה - דבור כנגד דבור. קול דיבור היה שומע. אך זיו פנים לא היה רואה. כמו שמדבר איש עִם חברו".
  16. משה מבקש לראות באספקלריה המאירה, מה שעפ"י המדרשים, הפרשנים וספרות מחשבת ישראל אכן זכה משה. אבל מה הקב"ה עונה לו: אקרא לפניך את השם הגדול לרגע, לכאורה כשיטת אבן עזרא לעיל. אבל רמב"ן ממשיך.
  17. מה שבאמת קיבל משה בנקרת הצור היא הכרת מידת הטוב. מהכרה זו זכה משה לתואר "בכל ביתי נאמן הוא" – כי טוב האדם בביתו. ועוד זכה משה שם למידת החנינה והתחנונים שנראה בהרחבה במדרש תנאים לדברים להלן.
  18. מפרשני המקרא נחזור אל חז"ל. מדרש זה הוא על פרשת האשה הכושית (שכבר רמב"ן לעיל מזכיר בציטוט "בכל ביתי נאמן הוא"). שם נוזף הקב"ה במרים ובאהרון על דבריהם כנגד משה, שמעלתו היא: "פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט" (במדבר יב ח), וכבר נדרשו רבים גם לפסוקים אלה על דרך המסתורין. מדרש ספרי זה אמנם מקשר את "תמונת ה' יביט" עם "וראית את אחורי", אבל נראה שהדרשה הראשונה של מראה אחור ומראה פנים וכן הפסוק ביחזקאל על כתיבת פנים ואחור (ראה הצעת הכתב והקבלה על תורה שבכתב ותורה שבע"פ בהערה 11 לעיל) נדחים והמדרש מעדיף כיוון אחר לגמרי. מה הוא הסוד שנגלה למשה בנקרת הצור? סוד שכר ועונש. מה שחכמי מחשבת ישראל מכנים תורת הגמול. הסוד הקשה שההבטחות התורה לשכר ועונש מידיים: "אם תשמעו ואם לא תשמעו" לא תתקיימנה כפשוטן. בראייה האנושית שלנו כאן בעולם הזה "צדיק ורע לו ורשע וטוב לו" וכבר ונשברו קולמוסים לרוב ונשפכו דיותות אינסוף בנושא עצום זה.
  19. ראה רשימת הלשונות בדברים רבה ב א פרשת ואתחנן: "א"ר יוחנן: עשרה לשונות נקראת תפילה ואלו הן: שועה, צעקה, נאקה, רנה, פגיעה, ביצור, קריאה, ניפול, ופילול, ותחנונים".
  20. בתפילתו אחרי חטא בת שבע.
  21. ראה המדרשים על נתינה בחינם ועל אוצר החינם בדברינו אין לבריה כלום אצל בוראה בפרשת ואתחנן. זכה משה להכיר מידה זו ולהנחילה לעולם, אבל כשבא לבקש על עצמו ולטעון: "לא כך אמרת לי: כל מי שאין לו בידי – וחנותי, במתנת חנם אני עושה עמו?!" - לעצמו לא זכה. מדוע? על כך הרחבנו בדברינו כי לא תעבור את הירדן הזה. ראה בפרט שם מדרש במדבר יט יג המשל על הרועה שנשבה הצאן שבהשגחתו והוא נכנס לארמון המלך בגפו והנמשל על משה: "שבחך הוא שהוצאת ששים ריבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר?". והדברים חוזרים שוב להערה 6 לעיל: האם בקשת משה "הראיני נא את כבודך" היא בקשה אישית להתעלות נוספת בהכרת הקב"ה ולראיית כבודו, או בקשה ציבורית של מנהיג המבקש את חידוש הברית בין העם שהוא מנהיג ובין הקב"ה. וזו אולי המחלוקת האמתית בין אבן עזרא וסיעתו המייצגים את הגישה המיסטית בכל פרשת נקרת הצור ובין רשב"ם וסיעתו (רמב"ן והמדרשים) המייצגים את הגישה הארצית-אנושית. אי ההיענות לתחנוני משה בפרשת ואתחנן, נראית כמחזקת את הגישה הארצית-אנושית. סוד נקרת הצור היא מידת הרחמים והתחנונים. ואין לנו אלא לחזור על מדרש תנחומא בשלח סימן כב שהבאנו בתחילת הדף על רושם רגלי אדם: "הנני עומד לפניך שם על הצור, אמר ליה הקב"ה: כל מקום שאתה מוצא שם רושם רגלי אדם שם אני לפניך". אבל אם אמנם בקשת משה "הראיני נא את כבודך" באה מהדאגה לרושם רגלי האדם - לעם ולא להתעלותו האישית, אזי כאן יש חשבון נוסף של "דור דור ומנהיגיו". "הגיע ארכי של יהושע" ואין שבחך משה להיכנס לארץ בלי הדור שהוצאת ממצרים (וכאן בעגל הרבית להתחנן עליהם ונענית). למנהיגים אין מתנת חינם.
  22. כך משה בשירת האזינו ודוד עונה לו כהד בשירת דוד בשמואל ב פרק כב: "אֱלֹהֵי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי מֹשִׁעִי מֵחָמָס תֹּשִׁעֵנִי", "כִּי מִי אֵל מִבַּלְעֲדֵי ה' וּמִי צוּר מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהֵינוּ", "חַי ה' וּבָרוּךְ צוּרִי וְיָרֻם אֱלֹהֵי צוּר יִשְׁעִי". משה ודוד שבחרו את לשון התחינה מעל כל תשע לשונות התפילה האחרות, הם שהוסיפו את הכינוי "צור" לקב"ה (ומשם התגלגל לעולם התפילה והפיוט). האם גם זה הסוד שנגלה למשה כשנטמן בנקרת הצור והקב"ה סוכך עליו מפני זעף המלאכים, ששמו של הקב"ה הוא "צור"?
  23. ראה פירוש רש"י על הפסוק במלכים א יט ו: "אל המערה - היא נקרת צור שעמד בה משה (שמות לג כב)". בסוף דברינו נזכיר מי היא אותה "נקרת הצור". ראה גמרא פסחים נד ע"א: "עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, אלו הן: באר, והמן, וקשת, כתב, ומכתב, והלוחות, וקברו של משה, ומערה שעמד בו משה ואליהו וכו' " (בשונה מהמשנה בפרקי אבות ה ו). ובמסכת מגילה יט ע"ב: "ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אלמלי נשתייר במערה שעמד בה משה ואליהו כמלא נקב מחט סדקית - לא היו יכולין לעמוד מפני האורה, שנאמר: כי לא יראני האדם וחי". ובסמיכות לפרשת כי תשא לה ברוב שנים גם שבת החודש שם מצויה מערה פלאית אחרת, ראה דברינו משל המערה והים בפרשת החודש.
  24. כבר הרחבנו לדון בקשר בין אליהו למשה בדברינו אליהו בהר חורב בפרשת פנחס. אליהו מבקש כביכול להחזיר את גלגל ההיסטוריה לאחור. לחזור לא רק אל הר חורב בו נתנה התורה ונכרתה הברית עם עם ישראל, אלא גם אל נקרת הצור. לשחזר את מראה כבוד ה' שנגלה למשה, לחדש את הברית (או שמא להחזירה). "כי עזבו בריתך בני ישראל" "ואנכי נותרתי נביא לה' לבדי". הקב"ה המתין לו שלש שעות, אך הוא בדבריו הראשונים הוא עומד: "קנוא קנאתי לה' אלהי צבאות" (שם שם יד). באותה שעה אמרה לו רוח הקודש לאליהו: "לך שוב לדרכך מדברה דמשק וגו' ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט ... תמשח לנביא תחתיך" (שם שם טו-טז), ומה שבדעתך איני יכול לעשות". ראה מדרש זה בדברינו שם. כי מהו הסוד שלמד משה בנקרת הצור: "וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם".

להצטרפות לרשימת התפוצה

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה