פרשות השבוע לשנת כ״ו באייר ה׳תשפ״א

וַיְכַס הֶעָנָן אֶת־אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת־הַמִּשְׁכָּן: וְלֹא־יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד כִּי־שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת־הַמִּשְׁכָּן: (שמות מ לד-לה).¹

וַיִּקְרָא אֶל־מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר: (ויקרא א א).²

ויקרא רבה א ה

אתה מוצא, בשעה שנגלה הקב"ה למשה מתוך הסנה, היה מסתיר פניו ממנו שנאמר: "ויסתר משה פניו". א"ל הקב"ה: "ועתה לכה ואשלחך אל פרעה". א"ר אלעזר: "לכה" – ודאי, ה"א בסוף התיבה, לומר, שאם אין אתה גואלם אין אחר גואלם. בים, עמד לו מן הצד. אמר לו הקב"ה: "ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו" לומר, שאם אין אתה בוקעו אין אחר בוקעו. בסיני עמד לו מן הצד. אמר לו: "עלה אל ה' אתה ואהרון" – לומר, שאם אין אתה עולה אין אחר עולה. באוהל מועד עמד לו מן הצד. א"ל הקב"ה: עד מתי אתה משפיל עצמך? אין השעה מצפה אלא לך! תדע לך שהוא כן, שמכולן לא קרא הדיבור אלא למשה: "ויקרא אל משה".³

שמות פרק כז פסוקים כ-כא

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל־הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד־בֹּקֶר לִפְנֵי ה' חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.⁴

שמות פרק כט פסוק ד

וְאֶת־אַהֲרֹן וְאֶת־בָּנָיו תַּקְרִיב אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְרָחַצְתָּ אֹתָם בַּמָּיִם.⁵

שמות פרק כט פסוקים מב-מג

עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם פֶּתַח אֹהֶל־מוֹעֵד לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם. וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי.⁶

שמות פרק לא פסוקים ו-ז, פרשת כי תשא

וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן־אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה־דָן וּבְלֵב כָּל־חֲכַם־לֵב נָתַתִּי חָכְמָה וְעָשׂוּ אֵת כָּל־אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ: אֵת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת־הָאָרֹן לָעֵדֻת וְאֶת־הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עָלָיו וְאֵת כָּל־כְּלֵי הָאֹהֶל.⁷

שמות פרק לה פסוק כא, פרשת ויקהל

וַיָּבֹאוּ כָּל־אִישׁ אֲשֶׁר־נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת־תְּרוּמַת ה' לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל־עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ.⁸

שמות פרק לג פסוק ז, פרשת כי תשא

וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת־הָאֹהֶל וְנָטָה־לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן־הַמַּחֲנֶה וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה כָּל־מְבַקֵּשׁ ה' יֵצֵא אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.⁹

רש"י שמות פרק לג פסוק ח

"והיה כצאת משה מן המחנה" – ללכת אל האהל: "יקומו כל העם" – עומדים מפניו ואין יושבין עד שנתכסה מהם: "והביטו אחרי משה" – לשבח, אשרי ילוד אשה שכך מובטח, שהשכינה תיכנס אחריו לפתח אהלו.¹⁰

מדרש תנחומא פרשת תרומה סימן ח

"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – אימתי נאמרה למשה הפרשה הזו של משכן? ביום הכיפורים עצמו! אע"פ שפרשת המשכן קודמת למעשה העגל [בסדר הכתובים]. אמר ר' יהודה בר' שלום: אין מוקדם ומאוחר בתורה … ולכך נקרא משכן העדות שהוא עדות לכל באי העולם שהקב"ה שוכן במקדשכם. אמר הקב"ה: יבוא זהב שבמשכן ויכפר על זהב שנעשה בו העגל.¹¹

תרגום אונקלוס לפסוק הנ"ל – שמות פרשת כי תשא פרק לג פסוק ז

וּמֹשֶׁה נָסֵיב יָת מַשְׁכְּנָא וּפַרְסֵיהּ לֵיהּ מִבַּרָא לְמַשְׁרִיתָא, אַרְחֵיק מִן מַשְׁרִיתָא, וְקָרֵי לֵיהּ, מַשְׁכַּן בֵּית אֻלְפָנָא; וְהָוֵי, כָּל דְּתָבַע אֻלְפָן מִן קֳדָם יְיָ, נָפֵיק לְמַשְׁכַּן בֵּית אֻלְפָנָא, דְּמִבַּרָא לְמַשְׁרִיתָא.¹²

מדרש אגדה (בובר) שמות פרשת כי תשא פרק לג סימן ז

"ומשה יקח את האוהל ונטה לו אל מחוץ למחנה", שכיון שראה משה את ישראל שהם מנודים למקום, מיד ריחק עצמו מהם. למה? שהמנודה לרב מנודה לתלמיד. מיד ריחק משה את משכנו ממחנה ישראל ארבעת מילין.¹³ ואמר הקב"ה למשה: משה, אני פירשתי מהם ואתה פירשת מהם. עשיתם כיתומים אשר אין להם אב, ועתה אין להם תקומה.¹⁴ אמר משה: ריבונו של עולם, אתה רחום, אתה חנון, אתה קיים, אתה מתנחם על הרעה, עשה למען שמך. אמר לו: משה, חזור משכנך לתוך בני ואני אחזור עמך, הדא הוא דכתיב: "ודבר ה' אל משה פנים בפנים" (שמות לג פסוק יא).¹⁵

מסכת ברכות דף סג עמוד ב

"ודבר ה' אל משה פנים אל פנים" . אמר רבי יצחק: אמר לו הקב"ה למשה: משה, אני ואתה נסביר פנים בהלכה. איכא דאמרי, כך אמר לו הקב"ה למשה: כשם שאני הסברתי לך פנים – כך אתה הסבר פנים לישראל, והחזר האהל למקומו. "ושב אל המחנה וגו' ". אמר רבי אבהו, אמר לו הקב"ה למשה: עכשיו יאמרו הרב בכעס ותלמיד בכעס, ישראל מה תהא עליהם? אם אתה מחזיר האהל למקומו – מוטב, ואם לאו – יהושע בן נון תלמידך משרת תחתיך. והיינו דכתיב: "ושב אל המחנה". אמר רבא: אף על פי כן לא יצא הדבר לבטלה, שנאמר ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל.¹⁶

אבן עזרא שמות (הפירוש הארוך) פרשת כי תשא פרק לג פסוק ז

ומשה יקח – עתיד תחת עבר … והנה משה נבדל מישראל בעבור הכבוד שידבר עמו. וזה היה אחר שהוריד הלוחות השניים כתובים, והחלו ישראל לעשות המשכן. וקרא לאהלו אוהל מועד, כי השם נועד לו שם עד שנעשה המשכן ואין מוקדם ומאוחר בתורה.¹⁷

סיכום:

להבנת פרשת "אוהל מועד הפרטי" שהקים משה יש שלוש אפשרויות:

א. שיטת רמב"ן וסיעתו

הכל הוא כסדר הכתובים, הן בפרשות תרומה-ויקרא והן בתוך פרשת כי תשא, כפשוטו של מקרא וכשיטת חז"ל שהקמת אוהל מועד הפרטי של משה קשורה עם חטא העגל. כשמשה יורד מההר עם הלוחות הוא מכיר את פרשות תרומה ותצווה, גם אם טרם הודיע אותם לעם, הוא יודע ש"אוהל מועד" מיועד להיות המשכן הכללי ולא הפרטי, ואע"פ כן, אין הוא מהסס להשתמש בו לאוהל הפרטי שלו. העתקת "אוהל מועד" בידי משה מ"משכן זמנא" ל"בית אולפנא" היא מענה ספונטאני הבא מתוך כעס והמשך לשבירת הלוחות כאמור. משה בונה "בית אולפן" ללימוד תורה וכל מי שמבקש את ה' ורוצה ללמוד תורה, ייצא אל האוהל אשר מחוץ למחנה.¹⁸

באות פרשות ויקהל ופקודי, אולי כבר תרומה ותצווה כשמשה מספר אותם לעם, ומחזירות את אוהל מועד למשמעותו המקורית, כאקט של סליחה לעם ישראל, אבל גם כתוכחה למשה.¹⁹ ההתוועדות תהיה במשכן, מבין שני הכרובים שמעל ארון הברית יחד עם עבודת הקרבנות, קטורת, נרות, לחם הפנים וכו'!²⁰ ומכאן פשיטא שמשה לא יכול להיכנס אל אוהל מועד שהופקע ממנו (אחרי שהוא הפקיעו מהציבור) וחזר להיות אוהל מועד הציבורי, בלי שייקרא.

ב. שיטת רש"י וסיעתו

בשיטה זו, הסדר הפנימי בתוך פרשת כי תשא הוא כפשוטו כנ"ל והקמת אוהל מועד הפרטי הוא תגובה על מעשה העגל והמשך למעשה שבירת הלוחות, כפי שראינו בשיטה הקודמת. אבל סדר  פרשות תרומה עד ויקהל פקודי איננו ככתוב בתורה. חטא העגל קדם לציווי על הקמת המשכן, אשר ניתן מאוחר בהרבה, ביום הכיפורים בו משה יורד מההר עם הלוחות השניים. משה הצטווה על המשכן רק בעלייתו השלישית להר לקבל את הלוחות השניים, בין ראש חודש אלול ליום הכיפורים, כשיטות שהציווי על המשכן הוא כפרה על מעשה העגל. כאשר כעס משה על עם ישראל בחטא העגל, לא ידע על אוהל מועד שהוא המשכן. משה הוא שמחדש את "אוהל מועד", כמקום התוועדות ומקום "בית אולפנא" לכל מבקש ה'. "אוהל מועד" הוא חידוש של משה. בית המדרש קדם לבית המקדש ובכך הניח משה את היסודות לסנהדרין שישבה בלשכת הגזית סמוך לבית המקדש ועוד יותר ל"יבנה וחכמיה" הבאים לאחר חורבן הבית.²¹ אלא שבעלותו ההרה מצטווה משה על המשכן, הוא אוהל מועד, ומבין שברדתו מההר יופקע ממנו "אוהל מועד" הפרטי שבנה ויהפוך למשהו אחר. בית האולפן ומקום ההתוודעות יועתקו אל המשכן, בדומה לסנהדרין שישבה בלשכת הגזית בסמוך לבית המקדש, אך משחרב הבית נשארה הסנהדרין כבית אולפן והוראה לעם ישראל, גם אם גלתה "מחוץ למחנה" ונעתקה מירושלים.²² ועם כל זאת, משה שיש לו זכות הראשונים על "אוהל מועד", לא חושב שזכות זו מקנה לו "כרטיס כניסה" לאוהל מועד – המשכן הכללי ואיננו נכנס, אינו יכול להיכנס, עד שקוראים לו.

ג. שיטת אבן עזרא וסיעתו

האפשרות השלישית, שיטת אבן עזרא וסיעתו, היא שהקמת אוהל מועד הפרטי של משה נעשתה אחרי שירד מההר ביום הכיפורים ולא כסדר המסופר בפרשת כי תשא. בניית אוהל מועד הפרטי קשורה להורדת הלוחות השניים ואולי גם לארון העץ הזמני שעשה משה. ראה דברינו שני ארונות היו בפרשת עקב. הדברים לא באו מתוך רצון לפרוש מעם ישראל ולא בשעת כעס ובוודאי לא כאקט משלים לשבירת הלוחות, אלא פשוט מהצורך לשכן את הלוחות ולהמשיך את ההתוועדות של הר סיני, עד שייבנה אוהל מועד הקבוע, הוא המשכן שעליו הצטווה משה בהר. וכדברי אבן עזרא: "בעבור הכבוד שידבר עמו … כי השם נועד לו שם עד שנעשה המשכן". באפשרות זו, ברור שאוהל מועד זה איננו מקנה למשה שום זכות ראשונים או "כרטיס כניסה". אין הוא יכול להיכנס אל אוהל מועד הציבורי שעליו שוכן כעת כבוד ה' והוא מחכה עד שיקראו אליו. אפשרות זו איננה דרמטית כמו השנייה, אבל, בדומה לראשונה, מדגישה את תעוזתו של משה וחוסר היסוסו להשתמש בכינוי "אוהל מועד", שהוא כבר יודע למה הוא מיועד, כשם לאוהלו הפרטי והזמני. ושוב, בדומה לאפשרות השנייה, בכך מניח משה את היסודות לדורות רבים קדימה, למעשה אשר יעשו אם וכאשר יחרב חו"ח בית המקדש. בית מקדש הוא דבר מותנה, בית אולפנא, בית ועד ללימוד תורה, הוא דבר נצחי: "כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים לא כא).

שבת שלום

מחלקי המים

אחרית דבר

אבות דרבי נתן נוסח א פרק ב

זה אחד מהדברים שעשה משה מדעתו, דן קל וחומר והסכים דעתו לדעת המקום: פירש מן האשה והסכימה דעתו לדעת המקום. פירש מאוהל מועד והסכימה דעתו לדעת המקום. שבר את הלוחות והסכימה דעתו לדעת המקום … פירש מאוהל מועד כיצד? אמר ומה אהרן אחי שמשוח בשמן המשחה ומרובה בבגדים ומשתמש בהם בקדושה אמר לו הקב"ה: "דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקודש" (ויקרא טז ב), אני שאני מזומן לכך, על אחת כמה וכמה שאפרוש מאוהל מועד. פירש מאוהל מועד והסכימה דעתו לדעת המקום.²³

מים אחרונים: ואחרי ככלות הכל, תם הדף ולא נשלם העניין. את כל הנושא של אוהל מועד הפרטי, אפשר לקשר עם "אוהל העדות". ראה דברינו שני משכנות היו בפרשת פקודי. אפשר שמשכן העדות אשר נקרא גם משכן לדברות ונעשה בכסף שנותר ממלאכת המשכן (הראשי), הוא ההמשך של אוהל מועד של משה שקדם למשכן (הראשי), הוא כעת "בית אולפנא" שתירגם אונקלוס. ודבר זה דורש עיון נוסף לחבר בין שני נושאים מרכזיים אלה (ואולי אין חיבור …).

עניין נוסף, הוא האוהל סביבו מכנס משה את הזקנים (הסנהדרין הראשון) בעקבות חטא המתאווים, דברי משה שם: "לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי", וציווי הקב"ה: "אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל … וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ: וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ". שם מסופר על אלדד ומידד אשר: "וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה" ובתום האצלת הרוח על הזקנים חוזרים ומשה אל המחנה, ככתוב: "וַיֵּאָסֵף מֹשֶׁה אֶל הַמַּחֲנֶה הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל". אנו מציעים לשקול את הרעיון שהיציאה אל האוהל אשר מחוץ למחנה הוא האוהל הפרטי של משה שהפך עם הקמת המשכן לאוהל העדות ובית מדרשו של משה: "בית אולפנא".