הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי: (שמות כג כ).1
וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ … כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה: (שמות לג ב-ג).2
שמות רבה לב ט – שומר האבות והבנים
"הנה אנכי שולח מלאך" – אמר לו הקב"ה למשה: מי ששמר את האבות הוא ישמור את הבנים. וכן אתה מוצא באברהם כשברך את יצחק בנו, אמר לו: "ה' אלוהי השמים … הוא ישלח מלאכו לפניך". ויעקב אבינו מה אמר לבניו? "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים" – אמר להם: הוא גאלני מיד עשו, הוא הצילני מיד לבן, הוא זנני ופרנסני בשני רעבון. אמר הקב"ה למשה: אף עכשיו מי ששמר את האבות ישמור את הבנים. שנאמר: "הנה אנכי שולח מלאך לפניך". בכל מקום שהמלאך נראה, השכינה נראית. שנאמר: "וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה" (שמות ג ב). ומיד: "ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה". ולא עוד אלא בשעה שצועקים ישראל לפניו תבוא להם תשועה … וכן בגדעון: "ויבוא מלאך ה'", "וירא אליו מלאך ה'" … וכן לעתיד לבוא בשעה שייגלה, הגאולה באה על ישראל, שנאמר: "הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני" (מלאכי ג א).3
שמות רבה לב סימנים א ב – הפלתם עצמכם
"הנה אנכי שולח מלאך לפניך" – אמר להם הקב"ה לישראל: הפלתם עצמכם, לשעבר הייתם משתמשים ע"י רוח הקודש, עכשיו אין אתם משתמשים אלא ע"י מלאך … דבר אחר: אמר להם הקב"ה: אילו זכיתם אני בעצמי נעשיתי לכם שליח כדרך שנעשיתי לכם במדבר, שנאמר: "וה' הולך לפניהם" (שמות יג כא). ועכשיו שלא זכיתם, הריני מוסר אתכם לשליח. ואימתי נמסרו לשליח? בשעה שעבדו עבודה זרה. מנין? שכן אמר הקב"ה למשה: "וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ וכו' " (שמות לב לד). 4
שם סימן ד – סכנת האמונה במלאך
"הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ: (שמות כג כא) – אמר להם הקב"ה: לישראל: היזהרו בשלוחי שאינו חוזר בשליחותו. מדת הדין הוא – "אל תַּמֵּר בו". לשעבר "ממרים הייתם עם ה' " (דברים ט כד) והייתי מקבל מכם. אבל עכשיו: "אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם". דבר אחר: "אל תמר בו" – אל תמירוני בו ואל תעשוני תמורתו. ושמא תאמרו: הואיל והוא השר שלנו לו אנחנו עובדים והוא נושא את פשעינו" – לאו! אלא כי לא ישא לפשעכם … ולא עוד אלא שאתם גורמים לו שישמט שמי מקרבו, שנאמר: "כי שמי בקרבו".5
שם סימן ז – משה עומד בפרץ
אמר לו משה: מלאך אתה משלח עמי? לא כך היו התנאים! לא כך אמרת: "וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה" (שמות ג ה)?6 ועתה אתה אומר: "הנה אנכי שולח מלאך לפניך"! "אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה". אמר לו הקב"ה: "כי לא אעלה בקרבך" (שמות לג ג). אמר לו משה: הרי אמרת "מלאך", ואני אומר: "אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה"; נראה דברי מי עומדים! … אמר לו הקב"ה: חייך, "פני ילכו והניחותי לך", ורוח הקודש צווחת: "בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה: שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם" (קהלת ח ד-ה).7
שם סימן ג – חזר המלאך בימי יהושע
א"ר לוי: שתי מדות טובות בִּטֵל הקב"ה מאומות העולם: שלא יעמדו עליהם נביאים ושלא יִמָסְרוּ ישראל לְשַׂר כל ימי משה. כיון שמת משה, חזר אותו השר למקומו. שכן יהושע ראהו שנאמר: "וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ: וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה' עַתָּה בָאתִי" (יהושע ה יג-יד). לכך נאמר: "הנה אנכי שולח מלאך לפניך".8
רש"י שמות פרק כג פסוק כ – עתידים לחטוא
"הנה אנכי שולח מלאך – כאן נתבשרו שעתידין לחטוא, ושכינה אומרת להם: "כי לא אעלה בקרבך".9
רמב"ן שמות פרק כג פסוק כ – "קול אלהים חיים"
"הנה אנכי שולח מלאך לפניך" – כאן נתבשרו שעתידין לחטוא ושכינה אומרת כי לא אעלה בקרבך … לשון רש"י. ובאלה שמות רבה (לב ז) ראיתי גם כן יש מי שדורש כך שזה על דבר העגל.10
ויש לשאול, שהרי הגזרה ההיא לא נתקיימה, שהקב"ה אמר לו "ושלחתי לפניך מלאך כי לא אעלה בקרבך" (להלן לג ב ג) ומשה בקש עליה רחמים ואמר: "אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה" … ונתרצה לו הקב"ה ואמר לו: "גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה" (שם יז). וכך אמרו (סנהדרין לח ע"ב) דאפילו בפרונקא לא קבליניה, דכתיב: "אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה".11
והתשובה לפי הדעת הזאת, כי הגזרה ההיא לא נתקיימה עם משה בימיו … אבל לאחר מיתתו של משה רבינו שלח להם מלאך. וזה שאמר הכתוב: "ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו … ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו, ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי" (יהושע ה יג-יד).12
ועל דרך האמת,13 המלאך הזה שהובטחו בו בכאן הוא המלאך הגואל (בראשית מח טז) אשר השם הגדול בקרבו, כי ביה ה' צור עולמים (ישעיה כו ד) והוא שאמר אנכי האל בית אל (בראשית לא יג) … ויקראנו הכתוב מלאך בעבור היות כל הנהגת העולם הזה במידה ההיא … והנה קולו הוא קול אלהים חיים,14 והמצוה לשמוע בקולו מפי הנביאים. או הטעם שלא יקצצו בנטיעות ויעזבו תורה שבעל פה … 15
העמק דבר שמות כג כ – לימין המלך, צורך השעה והדורות
אכן פשט הפסוקים הוא אשר העלה הרמב"ן כאן על דרך האמת … ומתחילה יש לבאר הא שכתוב "ויסע מלאך האלהים ההולך לפניהם" והלא מקרא מפורש "וה' הולך לפניהם" – ולא מלאך. אלא תדע בכל זה דמלכותא דרקיעא כמלכותא דארעא. המלך שומר את עמו מכל צר ואויב וגם רואה למלא מחסורם והכל עושה עפ"י רוב ע"י אנשים ממונים על כל פרט בשם המלך. אכן יש עת רצון או שעה נחוצה שהמלך מתהלך בעצמו בקרב עמו … מכל מקום אין המלך הולך יחידי לעולם אלא תמיד הולך לימינו שר רם … וכל מה שהמלך מדבר הרי הוא אומר לשר שבימינו ואומר בשמו והרי זה דומה ממש לדבר המלך עצמו … ובא הקב"ה להודיע למשה להזהיר את ישראל היאך יתנהגו בזה המלאך לפי צורך השעה ולדורות.16
בראשית רבה צז ג פרשת ויחי – מלאך יהושע "עתה באתי"
"המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים" (בראשית מח טז) – זה יהושע וגדעון.17
"ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וגו', ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו? ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי" (יהושע ה יג-יד) – רבי יהושע בשם ר' חנינא בר יצחק: צעק מתוך צפורני רגליו. "ויאמר לו:18 כי אני שר צבא ה' " – שר צבא של מעלה אני וכל מקום שאני נראה הקב"ה נראה … "עתה באתי"19 – עם משה רבך באתי, אלא שהיה מתפלל ואומר: "אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה" (שמות לג טו). לעלות למעלה לא הייתי יכול שעדיין לא עשיתי שליחותי, ולמטה לא הייתי יכול שעדיין היה (משה) מתפלל ואומר: "אם אין פניך הולכים". אלא היזהר שלא תעשה כשם שעשה לי משה רבך ונדחתי.20
מלאכי פרק ג פסוק א – המלאך שאתם חפצים בו
הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא אָמַר ה' צְבָאוֹת:21
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים 1: לאחר השלמת הגיליון ובעקבות דברי רמב"ן לעיל על קול אלהים חיים והמצווה לשמוע לנביאים, מצאנו את דברי הרמב"ם בספר מורה הנבוכים חלק ב פרק לד שמחברים את המלאך בפרשתנו עם פרשת הנביא בספר דברים פרשת שופטים. ואלה מקצת דבריו בקצרה: "זה הכתוב אשר בא בתורה והוא אמרו הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו', ענינו הוא מה שהתבאר במשנה תורה שהשם אמר למשה במעמד הר סיני, נביא אקים להם מקרב אחיהם וגו', והראיה על זה אמרו בזה המלאך, השמר מפניו ושמע בקולו וגו', … ואמנם ענין זה המאמר שהוא יתעלה הודיעם שיקים נביא להם שיבואהו המלאך וידבר עמו ויצוהו ויזהירהו … ואמנם זה כולו להודיע להם שזה המראה הגדול אשר ראיתם אותו ר"ל במעמד הר סיני, אינו ענין מתמיד עמכם ולא יהיה בעתיד כמותו, ולא יהיה תמיד לא אש ולא ענן כמו שהוא עתה על המשכן תמיד … מלאך שאשלחהו לנביאיכם וילמדכם מה שצריך לעשותו ומה שראוי להישמר ממנו, ובזה נתן היסוד … והוא שכל נביא בלתי משה רבינו תבואהו הנבואה על ידי מלאך". ראו דבריו שם. אפשר שבנתיב זה שסלל רמב"ם, צעד גם רמב"ן לעיל והמשיך אל חז"ל.
מים אחרונים 2: ואחרי ככלות הכל, נרה שאי אפשר לדון בנושא "המלאך" בלי הזכיר שוב את דבריו הנמלצים של אבן עזרא בהקדמת פירושו לתורה: "והמלאך בין אדם ובין אלהיו הוא שכלו".