הנה אנכי שולח מלאך לפניך

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי: (שמות כג כ)

וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ … כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה: (שמות לג ב-ג)1

 

שמות רבה לב ט

"הנה אנכי שולח מלאך" – אמר לו הקב"ה למשה: מי ששמר את האבות הוא ישמור את הבנים. וכן אתה מוצא באברהם כשברך את יצחק בנו, אמר לו: "ה' אלוהי השמים … הוא ישלח מלאכו לפניך". ויעקב אבינו מה אמר לבניו? "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים" – אמר להם: הוא גאלני מיד עשו, הוא הצילני מיד לבן, הוא זנני ופרנסני בשני רעבון. אמר הקב"ה למשה: אף עכשיו מי ששמר את האבות ישמור את הבנים. שנאמר: "הנה אנכי שולח מלאך לפניך". בכל מקום שהמלאך נראה, השכינה נראית. שנאמר: "וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה" (שמות ג ב). ומיד: "ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה". ולא עוד אלא בשעה שצועקים ישראל לפניו תבוא להם תשועה … וכן בגדעון: "ויבוא מלאך ה'", "וירא אליו מלאך ה'" … וכן לעתיד לבוא בשעה שייגלה, הגאולה באה על ישראל, שנאמר: "הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני" (מלאכי ג א).2

שמות רבה לב א-ח

"הנה אנכי שולח מלאך לפניך" – אמר להם הקב"ה לישראל: הפלתם עצמכם, לשעבר הייתם משתמשים ע"י רוח הקודש, עכשיו אין אתם משתמשים אלא ע"י מלאך … דבר אחר: אילו זכיתם אני בעצמי נעשיתי לכם שליח כדרך שנעשיתי לכם במדבר, שנאמר: "וה' הולך לפניהם" (שמות יג כא). ועכשיו שלא זכיתם, הריני מוסר אתכם לשליח".

אמר לו משה: מלאך אתה משלח עמי? לא כך היו התנאים! לא כך אמרת: "וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה" (שמות ג ה)? ועתה אתה אומר: "הנה אנכי שולח מלאך לפניך"!3

רש"י שמות פרק כג פסוק כ

"הנה אנכי שולח מלאך – כאן נתבשרו שעתידין לחטוא, ושכינה אומרת להם: "כי לא אעלה בקרבך".4

רמב"ן שמות פרק כג פסוק כ

"הנה אנכי שולח מלאך לפניך" – כאן נתבשרו שעתידין לחטוא ושכינה אומרת כי לא אעלה  בקרבך … לשון  רש"י. ובאלה שמות רבה (לב ז) ראיתי גם כן יש מי שדורש כך שזה על דבר העגל.5

ויש לשאול, שהרי הגזרה ההיא לא נתקיימה, שהקב"ה אמר לו "ושלחתי לפניך מלאך כי לא אעלה בקרבך"   (להלן לג ב ג) ומשה בקש עליה רחמים ואמר "אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה" … ונתרצה לו הקב"ה ואמר לו "גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה" (שם יז). וכך אמרו (סנהדרין לח ע"ב) דאפילו בפרונקא לא קבליניה, דכתיב אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה.6

והתשובה לפי הדעת הזאת, כי הגזרה ההיא לא נתקיימה עם משה בימיו … אבל לאחר מיתתו של משה רבינו שלח להם מלאך. וזה שאמר הכתוב "ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וחרבו  שלופה בידו … ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו, ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי" (יהושע ה יג-יד).7

ועל דרך האמת, המלאך הזה שהובטחו בו בכאן הוא המלאך הגואל (בראשית מח טז) אשר השם הגדול בקרבו, כי ביה ה' צור עולמים (ישעיה כו ד) והוא שאמר אנכי האל בית אל (בראשית לא יג) … ויקראנו הכתוב מלאך בעבור היות כל הנהגת העולם הזה במידה ההיא … והנה קולו הוא קול אלהים חיים, והמצוה לשמוע בקולו מפי הנביאים. או הטעם שלא יקצצו בנטיעות ויעזבו תורה שבעל פה …8

העמק דבר שמות כג כ

אכן פשט הפסוקים הוא אשר העלה הרמב"ן כאן על דרך האמת … ומתחילה יש לבאר הא שכתוב "ויסע מלאך האלהים ההולך לפניהם" והלא מקרא מפורש "וה' הולך לפניהם" – ולא מלאך. אלא תדע בכל זה דמלכותא דרקיעא כמלכותא דארעא. המלך שומר את עמו מכל צר ואויב וגם רואה למלא מחסורם והכל עושה עפ"י רוב ע"י אנשים ממונים על כל פרט בשם המלך.  אכן יש עת רצון או שעה נחוצה שהמלך מתהלך בעצמו בקרב עמו … מכל מקום אין המלך הולך יחידי לעולם אלא תמיד הולך לימינו שר רם … וכל מה שהמלך מדבר הרי הוא אומר לשר שבימינו ואומר בשמו והרי זה דומה ממש לדבר המלך עצמו … ובא הקב"ה להודיע למשה להזהיר את ישראל היאך יתנהגו בזה המלאך לפי צורך השעה ולדורות.9

בראשית רבה צז ג, פרשת ויחי

"המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים" (בראשית מח טז) – זה יהושע וגדעון.10

"ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וגו', ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו? ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי" (יהושע ה יג-יד) – רבי יהושע בשם ר' חנינא בר יצחק: צעק מתוך צפורני רגליו. "ויאמר לו:11 כי אני שר צבא ה' " – שר צבא של מעלה אני וכל מקום שאני נראה הקב"ה נראה … "עתה באתי"12 – עם משה רבך באתי, אלא שהיה מתפלל ואומר: "אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה" (שמות לג טו). לעלות למעלה לא הייתי יכול שעדיין לא עשיתי שליחותי, ולמטה לא הייתי יכול שעדיין היה (משה) מתפלל ואומר: "אם אין פניך הולכים". אלא היזהר שלא תעשה כשם שעשה לי משה רבך ונדחתי.13

מלאכי פרק ג פסוק א

הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא אָמַר ה' צְבָאוֹת:14

 

שבת שלום

מחלקי המים

עדכון אחרון: 03/06/2018

הערות שוליים

  1. לכאורה, תהום פעורה בין שני "שליחת מלאך" אלה שבספר שמות והיא: חטא העגל. הראשון לפני החטא והשני לאחריו. הקורא פסוקים כ-כה בפרק כג, בסוף פרשתנו, יכול בהחלט לחברם עם "מלאך האלהים ההולך לפני המחנה" (שמות יד יט), עם "המלאך הגואל אותי מכל רע" שבפרשת ויחי ומלאכי האלהים המלווים את יעקב בצאתו ובחזרתו לארץ (תחילת וסוף פרשת ויצא) ועוד. גם הפסוק "לא ישא לפשעכם" אינו משנה את התמונה החיובית העולה למקרא פסוקים אלה, אשר חותמים את פרשת משפטים הסמוכה למעמד הר סיני. מה גם שהפסוק מסיים במילים: "כי שמי בקרבו" והפסוק הסמוך מתאר את כל הטוב הצפוי מהמלאך הבא "לשמרך בדרך" (השווה עם בראשית כח כ "ושמרני בדרך אשר אנכי הולך"). לעומת זאת, הקורא פסוקים א-ו מפרק לג בפרשת כי תשא לאחר מעשה העגל (וכן פסוקים יב-טז שם) מבין שהתהפך הגלגל וכבר לא מדובר באותו המלאך. אם אכן כך הם פני הדברים, אין לנו אלא להרחיב ולדון "מה בין מלאך דמשפטים (לאחר מתן תורה) ובין מלאך דכי-תשא (לאחר מעשה העגל)" ולחדד  את ההבדלים ביניהם. אבל נראה שלא כולם מסכימים עם הבחנה זו ואין הדברים כל כך פשוטים.
  2. המדרש רואה במלאך של פרשת משפטים אך טוב. ואין להקשות שבכל זאת מלאך איננו הקב"ה בכבודו ובעצמו, שהרי המלאך הוא שלוחו ויד ימינו של הקב"ה – בכל מקום שהמלאך נראה השכינה נראית ויד העבד כיד רבו - ואין בכך שום מגרעת או פחיתה. כך היה אצל אברהם (אשר עצר את העקידה, ראה דברינו איזה קול אתה שומע בפרשת וירא), כך אצל יעקב בצאתו לחרן ובחזרתו, אצל משה בסנה, גדעון, אם שמשון וכו'. וכך גם לעתיד לבוא כשיבוא "מלאכי" כפי שחוזה לנו מלאכי הנביא. אזכור דברי יעקב בפרשת ויחי "המלאך הגואל אותי מכל רע" מעניין במיוחד, משום ששם נאמר בסמיכות פסוקים ברורה: "האלהים הרועה אותי ... המלאך הגואל אותי" (בראשית מח טו-טז). ראה אור החיים וספורנו שם שמחברים את "האלהים הרועה אותי" ו"המלאך הגואל אותי" לרצף אחד. וכבר הארכנו לדון בנושא זה בדברינו האלהים הרועה אותי – המלאך הגואל אותי בפרשת ויחי תש"ס. ובאמת אין לנו צורך להפליג למקומות אחרים והזהות בין "אלהים" ל"מלאך" מפרשתנו היא נדרשת, מהפסוק "כי שמי בקרבו" שמשמש מקור מרכזי לדיון בנושא זה החל ממדרש תנחומא האומר: "שמו של הקב"ה משותף עם כל מלאך ומלאך", דרך מדרש מאוחר יותר כמדרש תהלים יז: "טבלרין של הקב"ה חקוקים על לבן של מלאכים" וכלה ברמב"ן, פרשן המקרא שלעתים הולך בדרך הפשט ולעתים בדרך הנסתר, שבמקום אחר הוא אומר על "כי שמי בקרבו": "וקולו הוא קול אל עליון" (שמות כג כא) ובמקום אחר הוא מפטיר: "והוא סוד נשגב ונעלם" (שמות ח יח).
  3.  להוציא את המדרש הקודם שהבאנו, כל פרשה לב בשמות רבה מציגה את המלאך של פרשת משפטים במשמעות שלילית וכורכת אותו, למעשה, עם המלאך של פרשת כי תשא. אפילו יעקב ננזף שם בעקיפין (ראה סימן ז שם). כל כך, עד שעולה החשד שמא יש כאן טעות העורכים שלקחו מדרשים מפרשת כי תשא ומיקמו אותם בפרשת משפטים בשל דמיון לשון הפסוקים (מה גם שבשמות רבה ותנחומא כי תשא על השליח שם, פרק לג פסוקים א-ה, אין מדרשים כלל). והדברים טעונים הסבר.
  4. רש"י הולך באופן ברור בעקבות רוב המדרשים (שמות רבה לב, תנחומא יז-יט) וקושר חד-משמעית את המלאך של משפטים עם המלאך של כי תשא: "הודיע להם שעתידים לחטוא" – למה? רש"י עקבי לשיטה זו באופן דו-כיווני: ממשפטים לכי תשא – כאן ובכי תשא חזרה למשפטים. ראה פירושו לשמות לג יב: "ואתה לא  הודעתני וגו' - ואשר אמרת לי: הנה אנכי שולח מלאך (שמות כג כ) - אין זו הודעה, שאין אני חפץ בה". אם נזכור גם את שיטת רש"י לפרק כד שבא מיד לאחר ענייננו: "ואל משה אמר עלה אל ה' ... ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" שאותה "מזיז" רש"י לפרשת יתרו לפני מתן תורה (ראה דברינו אימתי אמרו נעשה ונשמע בפרשת משפטים), נקבל שילוב לפיו כמעט כל סופה של פרשתנו נעקרת ממקומה. פרק כד הולך לפרשת יתרו ופרק כג (פסוקים כ-כה) שייך בעצם לפרשת כי תשא.
  5. כוונתו למדרשי שמות רבה (ותנחומא) הדורשים לשלילה, שהבאנו לעיל.
  6. "אפילו בפרונקא לא קבליניה" – אפילו כשליח (סייר, ראה שטיינזלץ) לא קבלנוהו עלינו. רמב"ן מזכיר כאן את הגמרא בסנהדרין לח ע"ב בויכוח שבין המין לרב אידית: "אמר ההוא מינא לרב אידית: כתיב ואל משה אמר עלה אל ה', עלה אלי מיבעי ליה! אמר ליה: זהו מטטרון, ששמו כשם רבו, דכתיב: כי שמי בקרבו. - אי הכי ניפלחו ליה! – כתיב: אל תמר בו - אל תמירני בו. - אם כן  לא ישא לפשעכם למה לי? - אמר ליה: הימנותא בידן, דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילניה, דכתיב: ויאמר אליו אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה". ויכוח זה של המין עם רב אידית, מן הראוי שנדון עליו בפעם אחרת וכן עניין מטטרון ששמו כשם רבו צריך מדרש (ראה פירוש רמב"ן לגמרא זו על הפסוק "ואל משה אמר עלה אל ה' " שבראש פרק כד בפרשתנו). מה שחשוב לענייננו הוא הסיפא שרמב"ן מביא: "אפילו בפרונקא לא קבליניה", שקובעת שבסופו של דבר לא התקבל המלאך, לא זה של משפטים ולא זה של כי תשא, שאחד הם לשיטת רש"י, עקב התנגדותו של משה. ואם כך, על איזה שליח מדברים הפסוקים בפרשתנו?
  7. זו שיטת רמב"ן אליבא דרש"י. המלאך של משפטים קשור בזה של כי תשא ודא עקא שבשל כך הוא לא התקיים, לפחות לא בימי משה, כי תפילתו של משה לביטול רוע הגזירה "אם אין פניך הולכים עמנו אל תעלנו מזה" – הועילה. ואימתי בא אותו מלאך? בזמן יהושע. האם זה סימן פחיתות ליהושע? לפי רמב"ן עצמו קשה לדעת. רמב"ן מרמז כאן למדרשים שנראה להלן בנושא המלאך שבא ליהושע. וברשב"ם משמע שיש קשר פשוט וישיר בין משפטים ליהושע, בלי שום עונש או סניטה ליהושע. לשיטתו, הפסוק שלנו מבשר לא את חטא העגל, אלא את הכניסה לארץ ישראל בזמן יהושע. לא "עתידין לחטוא", אלא "עתידין ליכנס לארץ". והכל בחיוב.
  8.  זו שיטת רמב"ן עצמו. המלאך של פרשת משפטים הוא "קול אלהים חיים" וכולו על דרך החיוב. בכך חוזר רמב"ן, כך נראה, למדרש שמות רבה בו פתחנו. מה שקורה אח"כ בפרשת כי תשא זה עניין אחר. המלאך שם אכן היה בבחינת עונש. המלאך שכאן (ואפשר גם ביהושע), בין אם הוא מטטרון, מיכאל (ראה אבן עזרא כאן), גבריאל או כל שם אחר הוא דימוי לאחת ממידות הנהגת הקב"ה את העולם הזה והוא קול אלהים חיים. ולא רק מלאך, אלא גם נביא ונראה שגם תלמידי החכמים (תורה שבע"פ) הם "קול אלהים חיים". כל דור והמלאך שלו. ראה שוב פירוש רמב"ן לפסוק "ואל משה אמר עלה אל ה'" שבראש פרק כד בפרשתנו.
  9.  ובפרשת כי תשא בפירושו לפרק לג פסוק ב הוא מסכים שכעת, בעקבות חטא העגל, מדובר במלאך נחות יותר "שאין השכינה עמו" ולכן "היה הדבר קשה בעיניהם" ובכל זאת, הדבר הוא "לטובתם לפי דרכם ... בדומה לתינוק שרוצה אימו לסור ממנו וצועק התינוק על זה. ואע"ג שהיא מוכיחתו ומדריכתו הרבה והוא אינו רוצה לקבל". משמע שהמלאך של פרשת כי תשא הוא המשך ישיר וטבעי למלאך של משפטים. כך הוא טבעם של דברים. ראה גם פירושו של עמוס חכם, דעת מקרא שמות לג ב-ג שמביא את עיקרי השיטות ומציע פירוש נוסף דומה לזה של העמק דבר. משניהם נראה שיותר משיש כאן "ירידת הדורות" יש כאן התאמת דורות הדרגתית - דור דור ומלאכיו, דור דור ושליחיו, והירידה ממלאך דמשפטים למלאך דכי תשא היא בעצם צפויה וטבעית.
  10. ששניהם נקראים נערים (שמות לג יא, שופטים ו מו), שניהם מצאצאי יוסף (יהושע מאפרים וגדעון ממנשה) ולשניהם נגלה מלאך (יהושע ה יד, שופטים ו יב). ואני נתמקד במלאך של יהושע בשל הקרש למשה.
  11. בנוסח המקרא שבידינו כתוב "לא", כפי שמובא לעיל. אולי לצורך הדרשה שינו "לא" ל-"לו".
  12. יש ששמים כאן סימן שאלה: עכשיו באתי? מזמן באתי! כפי שממשיך המדרש בקשר עם משה. ואפשר שהכוונה: עתה באתי בשנית.
  13. ראה פיתוח מדרש זה בתנחומא פרשת משפטים סימן יח: "ראה מה בין הראשונים לאחרונים. הקב"ה אמר למשה הנה אנכי שולח מלאך, השיבו איני חפץ אלא לך. יהושע בן נון ראה את המלאך ונפל על פניו, שנאמר ויפול יהושע על פניו ארצה וישתחו, ואמר לו הלנו אתה אם לצרינו ... ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי ... אני הוא שבאתי בימי משה רבך ודחה אותי ולא רצה שאלך עמו ועתה באתי, מיד ויפול יהושע על פניו ארצה וישתחו ויאמר לו מה אדני מדבר אל עבדו אבל משה דחה אותו". מקטע זה משתמע פחיתות של יהושע בהשוואה למשה. משה לא נזקק למלאך! "פני משה כפני החמה ופני יהושע כפני הלבנה" (בבא בתרא עה ע"א). אבל אפשר לקרוא את בראשית רבה לעיל כתוכחה עקיפה למשה שאילו לא דחה את המלאך, אילו ביקש הנהגה קצת פחות נשגבה ויותר קרובה לבני האדם ולא לשכינה, אולי היה בא המלאך הרבה שנים קודם ולא "עתה" לאחר ארבעים שנות נדודים במדבר. ראה גם ההמשך בתנחומא שנשמע יותר אופטימי ויותר מכובד כלפי יהושע ואולי גם הוא סונט קצת במשה: "א"ל הקב"ה: הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך ולכל מי ששמר את התורה כיוצא בך. אמר רשב"ל: כתיב באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה (תהלים צא) - א"ל: צנה נעשה לך ולכל מי ששמר את התורה כיוצא בך. צנה וסוחרה אמתו - לפיכך לשמרך בדין הוא שישמרך, לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי".
  14. וכך גם חותם מלאכי את נבואתו אשר חותמת את ספרו ואת ספרות הנביאים כולה: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא: וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם וכו' ". הגאולה לעתיד לבוא תהיה ע"י מלאך אשר יפנה דרך לשכינה ולגאולים. הוא "מלאך הברית אשר אתם חפצים". רבו המדרשים על פסוק זה, כולם לגאולת העתיד, ואין לנו אלא לחזור למדרש שמות רבה בו פתחנו אשר מקשר את מלאכי כל הדורות לחיוב: "הנה אנכי שולח מלאך - אמר לו הקב"ה למשה: מי ששמר את האבות הוא ישמור את הבנים. וכן אתה מוצא באברהם כשברך את יצחק בנו, אמר לו: ה' אלוהי השמים ... הוא ישלח מלאכו לפניך. ויעקב אבינו מה אמר לבניו? המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ... וכן בגדעון: ויבוא מלאך ה' ... וכן לעתיד לבוא בשעה שייגלה, הגאולה באה על ישראל, שנאמר: "הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני" (מלאכי ג א).